אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה טו
עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה יטלנו ממנה ויחזור ויתנו לה בפני שנים ואם מת הואיל והגט יוצא מתחת ידה מקויים בחותמיו ה"ז גט כשר:
המגיד הבין שחשש רבינו לשיטת הגאונים בפרק ראשון דאם נתן בלא עדי מסירה ה"ז גט פסול, וזה לא מחוור כלל בדעת רבינו שגבי בעל יסתום דכשר, וכאן מצריך שיחזור ויתן. וגם לפ"ז לשון רבינו לא מחוור שכתב הואיל והגט יוצא מת"י מקוים בחותמיו כו' הלא לא הוה צריך למיכתב רק שאם נתן לה גט מקוים כשר, ומאי דייק והגט יוצא מתחת ידה. ועוד לקמן פ"ז הי"ז שליח שהביא גט כו' ונתנו לה בינו לבינה כו' עד שיתקיים בחותמיו, הרי דאם נתקיים בחותמיו אינו צריך ליטול ממנה אעפ"י שנתן לה בינו לבינה ועיין משל"מ שהעיר בזה:
לכן נראה לדעתי דרך אחר, דכונתו למה שכתב הרב אלפסי בתשובה, [והיא מועתקה בחידושי הרשב"א] דמפרש פלוגתא דרב הונא ור"ח בשליש אומר לגירושין בשליח להולכה, וטעמא דרב חסדא דשליש מהימן אע"ג דבכ"מ אין שליש מהימן רק כל זמן היכי דאיתא לשלישית תותי ידיה, בכ"ז הכא כיון שמוסרו בפני עדים לה לגרושין, ובשעה שמוציאו מתחת ידו נאמן כדין שליש יעו"ש. ואם כן כשנתנו לה בינו לבינה, ואין כאן עדים שעשאו הבעל שליח להולכה כדין כל שליח להולכה שא"צ עדים כמוש"כ בהלכה ד', אם יערער הבעל ויאמר לפקדון נתתיו יהיה ספק, דאז אין שליש מהימן כיון דליכא תותי ידיה, לכן קמ"ל רבינו עצה טובה שיחזור ויטול ויתן לה בפני שנים שמוסרו בפניהם לשם גירושין ותו נאמן כשהשלישית יוצא מת"י, ולא יכול הבעל לערער אח"כ, ואם מת הואיל והגט יוצא מת"י מקוים ה"ז גט כשר, ולא חיישינן שמא לא מסרו הבעל לשם גירושין ולא עשאו שליח רק בשאין הגט מקוים כמו שפסק בפ"ט הל"ב אמר לסופר כו' בלא עדים כו' והלך השליח ונתנו לה בפני עדים הר"ז ספק מגורשת שאין השליח נאמן כו' אלא מפני כתב העדים כו' שהן כמי שנחקרה עדותן בב"ד [ועיין ההמ"ג] שמיירי באין עדים על השליחות יעו"ש, לכן כאן שיוצא מקוים כשר, רק היכי שהבעל מערער שלפקדון נתן לו [ולקמן פ"ז מיירי בשיש עדים על השליחות או שיש בידו כתב הרשאה לכן אינו צריך לחזור וליטלו ממנו ופשוט] אבל בשליח לקבלה פסק בפרק י"ב הלכה י"א דאם הגט יוצא מתחת ידי האשה השליח נאמן משום דאי בעיא האשה הדרא ליד השליח הגט ויהיה נאמן השליש לומר שמסר לו לגירושין וכמו שכתב שם ראב"ד הובא בחידושי רשב"א ודוק ברשב"א ותראה כי פירושי בדעת רבינו נכון: