אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ח
היה השליח קטן כשנתן לו הגט וכו' ה"ז בטל, אבל אם נתן לו הגט והוא פקח ונתחרש וחזר ונתפקח כו' ה"ז גט כשר:
הנה הגט כשר אף אם לא צוה הבעל עוד אחרי התפקח השליח בכ"ז שליחותו לא בטלה, ולכאורה מכאן ראיה שאם חזר בו השליח וביטל שליחותו ונתרצה אחר כך, תו לא בעי הבעל לעשותו עוד הפעם שליח אחרי שיתפייס, אך ניחזי דמי שאמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט כו' ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא וכותבין ונותנין לה, אף שאם חזר הבעל ואמר אל תכתבו ודאי דאין כותבין עד שיחזור וצוה להם כתבו, בכ"ז מה שנשתטה בינתים אין זה ביטול השליחות. ואולם דעת רבינו שבזה אם נתן השליח כשהוא שוטה הבעל, הגט כשר מן התורה יעו"ש ומש"כ לעיל, ועיין לעיל פ"ב הלכה ט"ו בהגהת משל"מ שכפי הנראה מדעתו דמועיל ביטולו של שליח להשליחות, עד שמזה תמה על זקנו הגט פשוט:
אולם ראיתי להגאון שו"ת פני יהושע ח"ב הנדפס מחדש שפסק דאין אנו חוששין למה שביטל השליח את שליחותו כיון שאחר כך נתרצה בשליחותו יעוין שם ומהא דאמר בריש פרק התקבל אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותו לגמרי הוא, דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. ופירש רש"י דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה ועקריה לשליחותיה ואמר שליח לקבלה כו' להולכה אי אפשי להיות הילכך אי נמי אימלך ואומטיה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קיבל עליו להיות שליח לבעל להוליך, משם אין ראיה דביטול שליחותיה משליח מבטל אף אם חזר ונתרצה אחר זה, דאדרבא איכא למידק דוקא משום דמעיקרא דאתי לידיה מידו דבעל לאו בתורת שליחות הולכה יהיב דכיון דהשליח אינו רוצה ודאי לא יהיב בעל במה דהוי בעל כרחו, ודאי הבעל כיון רק על דעתא דקבלה אע"ג דבכ"מ אדיבורא דידה סמוך ועיין ברש"י פרק האומנין, ז"ל, הלכך אפילו נמלך והגיעו לידה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבל לא ע"מ כן קבלו, מזה מוכח הא אם שויא מעיקרא שליח לגירושין תו לא איכפת לן בחזרת השליח ואם הדר יהיב לה הוי שליח שפיר ודו"ק:
ומה נעים לשיטת רבינו דשליח הבאה האשה עושה היינו שיהא הגירושין חל בבוא הגט ליד האשה עצמה, רק מה שצריך שיבוא הגט מיד הבעל ליד האשה, בזה עשאתו לשליח שיהא ידו כידה בקבלת הגט אעפ"י שלא נגמר פעולת הגירושין ע"י השליח בזה הוא ידו כידה שתהא קבלתו כקבלתה ומקריא דמטי גיטא מיד הבעל ליד אשתו וקרינן ונתן בידה, ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע, וקצת הודו רבנן בתוספות ושאר קדמונים, דע"ז חל ענין שליחות שיהא ידו כידה אעפ"י שלא נתגרשה בקבלתו תיכף, והוא בדף ס"ה ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי שליח לקבלה כו' ריצב"ם. ולפ"ז א"ש שהוא אומר התקבל לי גיטי והיא אמרה הבא לי גיטי הכל מצדה רק שהיא עשאתו שליח להבאה והוא אמר שהוא שליח לקבלה והבעל אינו עושה מאומה, דמכח דידיה לא אתי, וכיון דעקר שליחותיה ולא רצה שיהיה שליח הבאה רק לקבלה היינו באופן שיהא חל הגירושין תיכף בקבלתו מיד, וזה לא מציא להיות בלתי רצון האשה, ונמצא שבשעה שקיבל לא קיבל כלל לשם שיהא ידו כידה בקבלת הגט כיון שע"ד שלא חלה הגירושין תיכף לא רצה בקבלת גיטה, ואשתכח אף כי רצה אח"כ ונאמר שהוא שליח הבאה כמקדם בכ"ז כשקבל הגט לא היה ידו כיד האשה, ואשתכח דהשתא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שמיד הבעל לא הגיע לו בשעה שידו כידה. ואז בעת קבלה הרי היה גברא אחרינא לאו שלוחה והוי ממש כחצירה הבאה לאחר מיכן וז"ב. וכן מפורש בדברי רבינו שהסוגיא מיירי בשליח הבאה, שכן כתב בהלכה י"ב אמר לבעל שליח הבאה אני כו' ואמרה לו שליח לקבלה שמתיך, כיון שהגיע גט לידה מגורשת שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה והוא אומר לבעל להבאה בלבד. ולפרש"י שהכל בשליח הולכה מצד הבעל מיירי זה תמהון גדול, שמאי עקר, כי עקר מאי הוי הלא אטו נעשה שלוחה ממנה, הלא מן הבעל הוא נעשה שליח וע"ז נתרצה ואמר שליח להבאה אני. אולם רבינו מפרש הכל בשליח הבא מן האשה גופא, וכי עקר ואינו רוצה בשליחות שעשאתו האשה, והבעל ג"כ אינו עושה שליח להולכה שלוחא דמאן קא הוי, ע"ז פירש רבינו שבכלל דברי האשה שעשאתו שליח לקבלה הוא נכלל ג"כ שליח הבאה, רק שהיא הוסיפה שיהא חל הגירושין ג"כ בקבלתו הגט, וזה מיעט שאמר להבאה בלבד:
ואחרי התבונני ראיתי שדברי רבינו הם דברי הרי"ף בהלכות אות באות ז"ל, כיון שהגיע גט לידה מגורשת דהא לא עקר ליה שליח לשליחותו אלא מיעוטי הוא דמיעט בשליחותו. וראיתי לרבינו נסים שכתב דאי ק"ל אמאי מגורשת אף משהגיע גט לידה דילמא בעל אדיבורא דידה סמיך והוא אינו רוצה להיות שליח לקבלה, א"כ מי עשאו שליח עיי"ש שהביא פרש"י דכיון דניחא ליה בהולכה כש"כ דניחא ליה בקבלה, [וכפי הנראה העמיס דברים אלו בהרי"ף] ואני שמעתי ולא אבין, כיון דאמר שאינו רוצה בשליחות קבלה איך שייך לומר דיסמוך אדיבורא דידה אטו יאמר דברים שלא ניחא להשליח, הלא פרשתי לעיל באמרו שליח להולכה לא הוינא כיון שאינו רוצה תו הבעל אף אם בכ"מ אדיבורא דידה סמיך על מה שאינו רוצה השליח לא יהיב הבעל בעל כרחו מה שאי אפשר, כש"כ כאן שהוא אינו רוצה להיות שליח קבלה איך הוה יהיב בעל במה שאינו רוצה, גם רש"י לא פירש רק על מה דאמר משהגיע גט לידו מגורשת ע"ז הקשה הא אינו רוצה בשליחות קבלה יעו"ש בפרק האומנין, ודברי רבינו נסים צע"ג. אמנם רבינו קם אדעתא דבעל הלכות רבו דמפרש הסוגיא הכל מכח האשה, וקצת מורה ע"ז לשון הסוגיא אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא דאמר ש"ק הוינא להולכה לא הוינא, מורה זה דיש גוונא דעקר שליחותו רק לא לגמרי, וזה באופן שאמר אשתך אמרה הבא לי גיטי שרוצה להיות שליח מכח האשה רק באופן מועט, היינו שלא תהא חלה הגירושין רק כשיגיע גט ליד האשה ודוק:
ולולא דמסתפינא הו"א דרבינו והרי"ף רבו לא סברי טעמא דרש"י, דכיון דרוצה שיהא שליח הולכה כש"כ שרוצה להיות שליח קבלה דזוטר טרחא, דלא נזכר זה בגמרא והוא פלפול חוצי ולא הוי שתיק הגמרא מלפרשו, דאימור מנסיבות שונות רוצה דוקא בשליח הולכה. או משום שאינו רוצה להביא עדים על שליחותו או מטעמים אחרים דניחא ליה בהא משום דחייש שמא חזרה בה וכיו"ב, ובאמת אם אמר שליח הבאה אני, אינו רוצה להעשות שליח קבלה, ואם תאמר הלא האשה עשאתו שליח לקבלה ולא להולכה, א"כ לא נכלל שליחותו להולכה בכלל השליחות מאשה, וא"כ לקבלה הוא אינו רוצה, להובאה האשה אינה רוצה, ע"ז פירשו דלא עקר מה שאמרה רק מיעט שליחותה, היינו שהבאה נכלל בקבלה שיהא ידו כידה, ואטו משום שחלות הגירושין יהיה לאחר זמן אינה רוצית שיקבל הגט לכל הפחות אם רצונה להתגרש, [הרי הוא בעיני דומה כמו שנאמר ששט"ח מאוחרין שלא בידיעת המלוה יהיה פסולים משום שגרע כחו שלא ניחא ליה בהשט"ח עיין ש"ך סימן מ"ג ס"ק כ"ד] ואם איננה רוצה בגירושין ודאי דניחא לה שיהיה הרצון תלוי בה, אבל השליח אינו רוצה להיות שליח קבלה, וזה שאמר רב אשי בשלמא א"א איפכא כו' ואר"נ כיוון שהגיע גט לידו מגורשת, והוי קמ"ל רב נחמן דלא עקר שליח שליחותו ודלא כסברתין, אז הוית ידעית דאדיבורא דידה סמיך [והעיקר כהגירסא בהאומנין א"נ משהגיע גט לידה מגורשת] א"נ לידה, פירוש בגוונא דהשתא דאמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי, אילו הוה אמר ר"נ משהגיע לידה מגורשת, הוית יליף דלא סבר דעקר לשליחותו ודלא כסברתין, דאם תאמר כסברתין דעקר לשליחותיה הלא אינו רוצה להבאה רק לקבלה ומאן שויא לשליח, האשה לא עשאתו והבעל לא מצי לעשותו, אבל כיון דלא עקר והוית אמרה משהגיע לידה מגורשת, אז שפיר ילפת דאדיבורא דידה סמיך, דאי אדיבורא דידיה סמיך הלא לא סליק אדעתיה רק שתהיה נתינתו ליד שליח תיכף לגירושין וע"ז לא עשאתו, וכיון שאינה מתגרשת תיכף בקבלתו הלא ע"ז לא יהיב להשליח הבעל, ולהיות חלות הגירושין אח"כ זה לא סליק אדעתא דבעל כלל שלחלות הגירושין בעינן דעתו של בעל, וכיון דלא סליק אדעתיה איך חל הגירושין אח"כ, והשתא דאמרת בגוונא אחרינא דאשתך אמרה הבא לי גיטי שהוא אינו רוצה להיות שליח קבלה, רק הבאה נכלל בדבריה שיהא ידו כידה, אע"פ דהיא לא סלקא אדעתה שיהא חלות הגירושין כשיגיע לידה זה לאו מידי דחלות גירושין אינו תלוי בדעתה שאף בע"כ מתגרשת, והקפד בשליחות אינו כמוש"ב לעיל, אבל בגוונא דאשתך אמרה התקבל לי גיטי אם לא עקר שליחותו בכ"ז אם אדיבורא דידיה סמיך כיון דלא נתן הבעל על דעת שיהא חל גירושין אחרי זמן כשתגיע גט ליד האשה, אם כן לא חלה הגירושין, דחלות גירושין דעתו דבעל עיקר ומרצונו ודעתו אתי חלות הגט, בינה זה. ונמצא לפי שיטה זו שבארנו חידש רב אשי דבאשתך אמרה הבא לי גיטי לא מספקא לן כלל ולא מתגרשת רק כשיגיע גט ליד האשה אף אם אדיבורא דידה סמיך כיון שהוא אינו רוצה להעשות שליח קבלה, גם הבעל לא יהיב אדעתא שתתגרש תיכף בקבלת השליח מה דלא ניחא להשליח, ולכן האלפסי ורבינו לא הזכירו בעיא זו כלל וסתמו כיון שהגיע גט לידה מתגרשת הא אם מת הבעל טרם הגיע גט לידה אינה חולצת והגט בטל ושפיר מתייבמת. ועיין לחם משנה ולדעתי ברור כדכתיבנא:
והא דאמרינן אי קבלה אהולכה מכי מטא גיטא לידיה לאלתר ליהוי גיטא ש"מ דאדיבורא דידיה סמיך, מוכח דאי אדיבורא דידה סמיך אע"ג דהשליח אמר שליח להבאה אני בכ"ז מכי מטא גיטא ליד השליח מגורשת, צ"ל דהך שקלא וטריא שלא אליבא שנויא דרב אשי ודחוק, ומוכרח מזה שיטת רש"י דכיון דרוצה להיות שליח הבאה כש"כ שליח קבלה וכסברתו. אולם יש לומר דחזינן למאי דמשני הולכה אקבלה דתני משהגיע גט לידה מגורשת, אע"ג דהתם ודאי עקר לשליחותו דאמר שליח קבלה הוינא להבאה לא הוינא, בכ"ז כיון דאיהו אמר ליה בהדיא הילך והשליח מקבל ודאי אדעת הולכה קא מכוון ואדעת זה מקבלו מיד הבעל, כן כאן בקבלה אהולכה. אע"ג דהשליח אמר דלא בעי למיהוי שליח לקבלה בכ"ז כיון דבעל אמר התקבל לי גיטי והוא מקבלו מיד הבעל ודאי אדעת שליח לקבלה קא מקבלו וכמו שמורה פשטו של הבעל, וכמו שהשליח יודע שהאמת שהאשה עשאתו שליח קבלה, אבל אם נימא אדיבורא דידיה סמיך וסבור הבעל שאמרה האשה הבא לי גיטי ואיך אמר התקבל הרי אדם יודע שאין האיש עושה שליח קבלה, ע"כ התקבל והולך קאמר, וזה נכון, כן נראה לדעתי בשיטת רבינו ורבו הרי"ף ז"ל:
ולפי שיטה זו מתבאר דביטול השליח לשליחותו לא מהני דכאן אמר שליח להבאה הוינא לשליח קבלה לא הוינא וכדפרישית, והדר ביה ממה שעשאתו האשה שליח לקבלה, בכ"ז כי אמר הבעל המקבל אם אדיבורא דידה סמיך ובתורת קבלה אמר והשליח מקבל על דעת קבלה קא פריך דמכי מטא גיטא לידיה תתגרש הרי דלא איכפת לן מה דאמר השליח באמצע כיון שלבסוף נתרצה ולא חייש לביטול שליחות כלל ודוק:
יהיה איך שיהיה בזה. אבל זאת נראה דלשיטת רבינו א"ש מה דמתיב מהאומר התקבל גט זה לאשתי כו' הא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא אלא אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה כו'. והנה לשנויא דרב אשי לעיל צ"ע הקושיא דכאן החסרון הוא מצד השליח שאינו רוצה להעשות שליח הבאה [ועיין חידושי רשב"א ומשל"מ שדרכיהם שונים עיי"ש והבן] ולפי פירושנו א"ש, דשיטת רבינו דהוא אינו רוצה להעשות שליח הבאה, והבעל אינו עושה אותו לשליח מצדו כלל. כי קא"ל הילך כמו שאמרה היא אישתכח דעל דעת לקבל הגט שיהא ידו כיד האשה בלא חלות הגירושין תיכף זה לא רצה השליח, וכי מקבל בלא שליחות הבעל כלל והיא לא עשאתו שליח קבלה כלל אשתכח דאז לא היה ידו של שליח כידה שהיא לא עשאתו שיהא נגמר ענין הגירושין תיכף, וכיון דבעת קבלה לא היה שלוחה הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ולא מטי לידה מיד הבעל כלל, אבל כאן דפריך דהוי שליח להולכה מצד הבעל כיון דנתן עיניו לגרשה אילו הוה ידע ששליח קבלה לא מצי משוי רק שליח הולכה א"כ כאן דאמר שליח לקבלה הוינא כו' אילו הוה ידע דהאשה לא עשאתו ש"ק הוה משוי לו הבעל שליח הולכה מצדו לכן כי חזר ואמטי לה הגט הרי ניחא להשליח בהולכתו הגט אע"ג דמעיקרא הוי חוזר משליחותיה להולכה כי חזר ונתרצה הלא צריך להועיל שליחותו להולכה. דכיון שנתן הבעל עיניו לגרשה ניחא ליה שיהא שליח מצדו, ומשני התם אדם יודע כו' ומסיק אדעתיה התקבל והילך הכא מטעי טעי, לכן אינו מכוון לעשותו שליח מצדו כלל רק שיהא שליח של האשה בין אם אדיבורא דידיה סמיך בין אדיבורא דידה סמיך, וזה נכון וישר. ועכ"פ מוכח דבלא הטעות אע"ג דהשליח אינו רוצה מעיקרא להיות שליח להולכה בכ"ז כי חזר ונתרצה ואמטי גיטא לידה מהני אם עשאו הבעל שליח הולכה, ורק משום דקא טעי והבעל סבור שהוא שליח האשה ולא אסיק אדעתו לעשותו שליח מצדו כלל, וזה רק לפום שיטת רבינו בשליח הבאה כמו שבארתי ודוק:
אמנם שמעתי שמחברים שונים בזמנינו התפארו כי ירושלמי אחד מבואר דביטל השליח לשליחותו מהני, וזה בריש פרק התקבל, בכל אתר את אמר התקבל כזכה הכא את אמר התקבל כהילך שנייא היא שזכין לאדם שלא בפניו. התיב ר"ש הגע עצמך שהיא צוחה להתגרש אני אומר שמא חזרה בה הא תנינן היא עצמה מביאה גיטה חש לומר שמא חזרה בה כו'. והנה הך משנה מוקמינן בבבלי סוף פרק המביא שני, שאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה כו' הרי דאע"ג דאיננה אלא שליח הולכה בכ"ז אם חזרה וביטלה שליחותה אעפ"י דאמטי אחר כך תו בטלה לשליחותא. והנה אם היה שיטת הירושלמי כשיטת הבבלי היה ראיה גדולה, אבל המעיין תמן יראה כי הגמרא דילן פריך מכי מטא גיטא לידה איתגרשה לה, ורבו שם הפירושים, רש"י ורבינו פירשו דכבר איתגרשה ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וראב"ד פירש דלא מהימנא לאמר בפני נכתב כו' כיון שנגמר פעולת הגירושין טרם שאמרה בפ"נ ובפ"נ וכמו שביאר הריב"ש בתשובותיו, ולכך כי משני בתלמודין לא תתגרשו בו אלא בב"ד פלוני פריך סוף סוף מכי מטיא התם איתגרשה לה, אבל שיטת הירושלמי דבהא לא נחית כלל רק קושייתו דהגע עצמך שהוציאה גט ברומי והיתה נאמנת שבאותה מדינה מצויין עדים לקיימה וכבר היה לה היתר להנשא שם וניסת, ואחר כך תבוא לארץ ישראל תצריכנה לאמר בפ"נ ובפ"נ כיון שכבר היה לה היתר להנשא, וזה שפריך שם הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי וניסת אמר ר' יוחנן מתניתין בשאומר לה אל תתגרשי אלא במקום פלוני, הרי דחלות הגירושין לא יחול רק בארץ ישראל ולא דרך תנאי, רק כאומר לא תתגרשי בו אלא אחר זמן פלוני והקבלה הקודמת לא היה מועיל רק שלא יהא אחר זה כטלי גיטך מע"ג קרקע וקרינן בה ונתן בידה, וכגדר שליח הבאה לשיטת רבינו, וכבר ביאר זה רבינו באורך בפ"ט הלכה ה' ראה שם דברי נועם, וכיון דחלות גירושין בא בארץ ישראל והגט נכתב ונחתם במדינת הים בזה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ, אבל לא נחית כלל שתהיה שליח מצדו כלל, ולכך אמר וניחוש שמא חזרה בה, שלכן לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע משום שנותן לה לתורת גירושין אחר שלשים יום וכי ניחוש שחזרה בקבלת הגט ובטלה מה שיהא הגט נגמר כריתותו לאחר שלשים יום ואינה מעכבתו שיהא לגירושין אחר שלשים יום הרי הוה טלי גיטך מע"ג קרקע, שכיון שביטלה ענין קבלת הגט לשם גירושין שעדיין לא נגמר כריתותו אף שלקבלת הגט אינו צריך דעתה כלל כיון שלא נגמר ענין הגירושין וכי מניחו ברה"ר וכי"ב אינה מגורשת רק במה שיגיע הזמן מניחתו ברשותה ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שנמשך מהנתינה מידו לידה וכי בטלה תוך כך ענין הגט וחזרה בו, הרי הנתינה מידו לידה אינו מתיחס אל זמן חלות הגירושין וכי בא זמן חלות הגירושין הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ודוק:
ואין להביא ראיה מדברי רבינו הלכה י"ג, הבעל ששלח גט לאשתו בא שליח ליתנו לה ולא נטלתו אלא כו' יהיה גט זה כו' הרי את שליח לקבלו הר"ז מגורשת בספק עד שיגיע גט לידה, ומשיגיע הגט לידה תתגרש ודאי. ולכאורה אם נימא דשליחות שאינה חוזרת לא מהני הרי כבר ביטלה השליחות להולכה ונעתק משליחותו להולכה ותו אף כי הגיע מיד שליח לידה לא תתגרש בו [וכן תמה הט"ז] ועל כרחין דשליחות להולכה אם ביטל השליח את שליחותו לא מהני ולא איכפת לן, אם חזר ונתרצה אחר כך הוי שליח מעליא, דאין מזה ראיה, דחזרתו לא היה רק ע"פ האשה שסבורה שמתגרשת על ידו, הא אילו ידע שאינו נעשה שליח קבלה אחרי שאיהו בעצמו הוה שלוחו של בעל להולכה ודאי דלא הוה עיקר שליחותו, לכן הוי אומדנא דמוכח דעל דעת שהאשה אינה עושה שליח לקבלה מי שהוא בעצמו שליח הולכה ודאי לא ביטל שליחותו, ועדיפא טפי מהך דאמר פרק כל הגט (דף כ"ט), מי קא"ל אבא מניומי ולא את, פירוש דבאופן שידע לה ניחא ליה שיהיה שליח, כש"כ כאן דהאשה הטעתו וסבור שהוא יכול להעשות שליח קבלה ועיין פרק השולח לקיומי תנאו קא בעי, וזה ברור: