אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ד
ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים:
הנה נהגו לחוש לדברי הגמי"מ ולהצריך הרשאה ובפרט שיעשה שליח אחר בלא אונס צריך הרשאה ועיין סימן קמ"א סעיף ט', ואם יש הכחשה בין ההרשאה להגט שכתוב סימני הגט בהרשאה באופן אחר ממה שהוא בגט, ראיתי להמחנ"א שכתב דבטלה השליחות, והביא ראיות מהבא לידון בשטר וחזקה דבלברר פליגי דאם נמצא השטר בטל חזקתו [ועיין חידושי רמב"ן פרק גט פשוט] וכן בפרק שבועת העדות גבי פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואתו סהדי ואמרו להד"ם דאי הוה מלתא דרמי אנפשיה לא מהימן אע"ג דפריעת חוב לאו מכח עדים אתו וה"נ אף אם לא היה הרשאה מעולם סגי, בכ"ז כיון דעדי הרשאה מכחישים אותו אינו נאמן, וכן בפרק האשה שלום דאשה שאמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילנא להו ואמרו להד"ם עכ"ד. ולדעתי אין רמז ראיה דתמן הכל בבעל דבר שהאומר פרעתיך והאומרת גרשתני הם בעלי דברים, ורק דנאמנין, וכיון דחזינא דמשקרי בטלה נאמנותו, משא"כ כאן שהוא בלא הרשאה נאמן בעדותו ואינו בעל דבר ואין כאן ראיה. ומה שראיתי בספר דברי אמת בשם ריט"צ דהוי הכחשה דעדי הרשאה מעידים שאין זה גט שמסר לו בעל, כיון שסימנים אחרים כתובים על הגט יש לדון דאימא מסר לו שני גיטין וכי"ב, ובכ"ז יש לדון ואכמ"ל, ועיין עבודת הגרשוני סימן ל"ח שהאריך בזה ועמד בדברים נכונים יעו"ש ודוק: