אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה כו
חתך ממנו הזמן וכו':
המתבונן שיטת רבינו יראה, דאם כתבו וחתמו ונתנו אחר זמן כשר כמו"ש לקמן הלכה כ"ח ובחתך ממנו הזמן כשר, דסובר דזה לא חיישינן שמא אותה האשה שבאתה לפנינו שהיא זנתה לכך כותב לה הגט, דמהיכא תיתי נאמר שזנתה או שתזנה, לא נחשדו בנות ישראל על כך וכל איש פרטי אוקמיה אחזקת כשרות, רק דר' יוחנן חשש שמא יהיה אשה שתזנה דבכל הכלל מצוי זה, ויהיה תקנה ביד הבעל למסור לה הגט בלא זמן ותראנו לב"ד ותאמר שנתגרשה מקודם ותיפטר מקטלא ולכך תקנו חכמים שיהא גט צריך זמן ולא יהיה ביד הבעל לתקן את אשתו אחר שזינתה דניחזי אימת זמנו, ולכן מוקדם פסול שאם יקרה שתזנה אשה יתן לה הבעל גט מוקדם והעדים חותמין כיון שמוקדם כשר ותתגרש למפרע, ולכן בנתן ביום אחר, דלחוש על אשה זו שבאתה לפנינו לומר שזינתה אחר חתימת הגט, זה לא חיישי אאשה פרטית, ולכן בחתך זמן כיון דלחוש דמי שתזנה אשתו יכתוב גט בזמן ואחרי חתימת העדים יחתוך הזמן וימסור לידה זה לא חיישי דמינכר רמאותו ולרמאי לא חיישינן, תו בחתך לחוש שמא זינתה זה לא אמרינן, רק התקנה שמא יחפה הוא על הכלל לראות שאם תזנה אשה לא יוכל הבעל להערים לפוטרה, אבל על אשה פרטית לא חיישינן לומר שהיא זינתה ולכן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ולא חייש שמא תזנה אחר זמן הגט, ולפ"ז בנכתב ביום ונחתם בלילה פסול משום דאם נכשיר, הלא כל אשה שתזנה יכתוב לה הבעל גט ויקדים הזמן קודם זנותה, והעדים לא יחושו שלפניהם האשה שבא הבעל לחתום גיטה היא פרטית ולא יחושו שמא זינתה ויחתמו ויפטור אותה מקטלא שתוציא גט בזמן מוקדם לזמן שזנתה בו ודוק:
ובזה א"ש מנא ידע ר' יוחנן דחכמים פליגי עליה דר' שמעון בהך דסבר דכיון שנתן עיניו לגרש אין לבעל פירות דילמא סברי כוותיה בפירות ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול משום שמא יחפה, דבלאו הכי מוכרח לומר דפליגי אם חיישי לשמא יחפה, ולפי זה א"ש, דאם הוי סברי, דכיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות הלא צריכי העדים לחוש שמא הקדים זמן הגט והזמן הכתוב בו אינו זמן שנכתב וא"כ מפסדי לבעל פירות מזמן הכתוב בגט שלא כדין, שבאמת נכתב אחר זה ויפסדו לקוחות שלקחו פירות ממנו שלא כדין ולא יחתמו עד שידעו שנכתב בזמן הכתוב בגט, ותו ליכא ביד הבעל לפטור אשתו אם זנתה, ועל כרחין דסברו חכמים דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ומשום פירות אין לחוש, ולחוש על אשה פרטית שמא זינתה אין אנו צריכים לחוש, ולכך חתמו העדים אף שלא ידעו שהגט נכתב בזמן הכתוב בו ותו יהא ביד בעל הזונה לפטור אשתו מקטלא ע"י שיכתוב זמן מוקדם בגט והעדים יחתמו אף אם לא ידעו מתי נכתב, דלסמוך על העדים דבודאי יודעין שנכתב בזמן הכתוב בו, שאל"כ יהא ביד כל אדם שזנתה אשתו להקדים זמן הגט ולחתמו בעדים, דבכלל מצוי זנות, זה לא אמרינן, דכיון דעל אשה הנוכחית אשר לפניהם אינן צריכין לחוש שמא זינתה תו לא איכפת להו לעדים לתקנה דעלמא אבל אם נאמר דאין לבעל פירות משעת כתיבה פשיטא שלא יחתמו העדים עד שידעו שנכתב בזמן הכתוב בגט שמה שיכול להיות תקלה באשה פרטית זאת ודאי חיישי וכמו דסבר ר' שמעון כמוש"כ תוס' דמשו"ה מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה ודוק היטב:
ולפ"ז לא מצי אזיל קושיית הגמרא גיטין הבאין ממדה"י דמכתבי בניסן כו' אליבא דמ"ד שמא יחפה, היינו דזה לא חיישי שמא תזנה ומי שזנתה אשתו אין לה עצה ותחבולה להנצל ממיתה כיון שלא כתב לה מעיקרא גט. וע"כ דקאי למ"ד משום פרי וכבר דחו זה בתוספות. ונראה דיש לפרש גיטין הבאים ממדינת הים שאין עדים מצויין לקיימו אכתי ניחוש שימכור השדות שלה ויאכל הפירות שלה ובזה לא שייך שתטרוף בגט שלה מן לקוחות, דזמן חתימה ביום הכתיבה ומאז ולהלן אין לו פירות, דז"א, דהא אמר מזויף הוא, ואפילו כשהשליח אומר בפני נכתב ובפנ"ח דמציא גביא כתובתה לדעת כמה פוסקים אף מלקוחות, היינו מטעם מדרש כתובה שהתחייב עצמו בזה שכתב לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב כו'. אבל מנכסי מלוג לא מצי טריף מלקוחות, [ובפרט כשמכר הבעל בין כתיבה לנתינה הוי כערעור הבעל קודם שאמר השליח בפני נכתב כו' בודאי לא מהני ודוק] ומשני קלא אית להו גיטין הנשלחים ע"י שליח וידוע זמן כתיבה ולא מצי מכר ליכא חשש ודוק. וזה נראה שיטת רבינו ולכך מכשיר ליתן הגט לאחר זמן שנחתם ובחתך הזמן:
ובעיקר קושית תוספות יתכן, דלר' שמעון אין לחוש שמא הבעל והאשה עשו קנוניא והקדימו הזמן הכתוב, דכיון דכשתטרוף האשה מהלקוחות בגט יתחייב הבעל לשלם להלקוחות ולכך לא חשו לקנוניא. ועיין תוספות ספ"ק דמציעא (דף כ') תוד"ה דאמר שמואל שכתבו קרוב לזה, ודוקא האשה שביד הבעל לגרשה בע"כ ואינה מחויבת לשלם רק כפי דמים שקבלה בעד טוה"נ ופשוט: