אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה כה
גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר כו' כל אלו פסולין כו':
במאוחר נחלקו הקדמונים והאריכו בפלפולים שונים. והנה מהתוספתא דחולין שהביאו שכתוב בה, כשר בגט פסול בפרוזבול, כשר בפרוזבול פסול בגט, מאוחר כשר בגט פסול בפרוזבול מוקדם פסול בגט כשר בפרוזבול. לענ"ד אינה ראיה, דמאן נימא לן דלאו ר' שמעון היא דלכו"ע לא חייש לשמא יחפה, ולפירות דסבר משעת כתיבה איכא למימר כהראב"ד דהוי כהתנה עמה שיהא לו פירות עד אותו הזמן, לכן מוקדם פסול, שאם הקדימו הזמן, הרי תטרוף האשה פירות שמכר הבעל קודם שנכתב הגט, אבל מאוחר כשר דפירות יש לו לבעל עד זמן הכתוב בגט. אבל לדידן דשמא יחפה ודאי איכא למיחש שמא תזנה ותוציא גטה ותראה לב"ד שעדיין לא הגיע זמן הכתוב בגט, ותאמר שנמסר לה קודם שזינתה ולא קטלינן מספיקא שהרי גרושה היא לפניך וזה פשוט. עוד ראיתי למחבר אחד שחשש שמא יחזור וישאנה ואח"כ תזנה ויחפה עליה ויאמר שהוא זה הגט הכתוב בו זמן שלאחר הנשואין השני, ותראה גיטה שגירשה מן הנשואין השנית וזנתה אחר הגירושין וכמו בשטרי מקח, וזה נכון מאד. אבל ר"ש לא חייש לזנות דלא שכיחא, לכן מכשיר בגט מאוחר ודוק:
אולם לדעתי ראיה דמאוחר כשר מהך ששנינו בפרק המגרש (דף פ"ז), לר' יוחנן דאמר זמן לכל אחד הוי טופס מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה דכתוב בהו בחד בשבא כו'. ותמוה מאד, דכיון דקודם החתימה כתוב הזמן שחתמו בו מאי חששא איכא, הלא הב"ד רואים זמן הכתוב בסוף ועליו ידונו, ולא שמא יחפה איכא ולא חששה דפירות והוי כמו שכתבו בהג"מ ז"ל. ואפילו לרבנן אם נכתב ביממא ונחתם בלילה ומקמי חתימה כתב הכי הדא גיטא איכתוב ביממא כולו ולא איספוק למיחתמא עד השתא כו' כשר דהא ליכא חשש לזנות ולפירות, וכן פסק בשו"ע סימן קכ"ז סעיף ג' וצ"ע. אבל להך שיטה דסברו דגט מאוחר כשר ולכתחלה כותבין, א"כ שפיר חיישינן שמא תזנה אחר זמן גט הראשון ותוציא אח"כ את גיטה ותאמר שנתגרשה מזמן גיטה ובו ביום מסרו לה הגט, ואי משום שזמנים של שאר הגיטין המה מאוחרים, תאמר שהבעל של אשה פלונית נתן גט מאוחר ואמר להעדים שיאחרו הזמן, אכן הגט הגיע לידה מקודם, ונמצא דהיא נתגרשה מזמן גיטה המוקדם לזמנים של נשים הכתובים גיטיהם למטה, והוי ספיקא לב"ד אם הגט היה חתום מן העדים בזמן המאוחר ואז ניתן להנשים, והיא זנתה בעודה א"א או נחתם בזמן המוקדם, והעדים אחרו הזמן לגיטין הנשארים ברצון הבעל ובזמן הראשון נמסר לידם והויא פנויה כשזינתה ותהא פטורה מספק, ועיין תוספות (דף י"ח) ד"ה הנהו קלא אית להו יעו"ש, והא דלא משני הגמרא דכתוב זמן לכל חד לזה חד בשבא ולזה תרי בשבא ולזה תלתא בשבא, רק שנחתם בחד בשבא והעדים איחרו הזמן כיון דמאוחר כשר, אין ה"נ ועדיפא משני דאותו זמן כתוב לכל חד וחד ג"כ הוי טופס לכל אחד, וזה ברור:
והנה מרן בכסף משנה הביא שהרא"ש כתב שהוא גט בטל, ועיין לח"מ. ונראה פשוט, דעדים פסולים דחתמי שקר ודוקא היכי דהטעות מצויה או באין כתב ידם יוצא ממקום אחר מצי אמרי דטעו בשנות המלך, הא בל"ז אינן נאמנין לומר שטעו, ועיין תוספות ב"מ (דף ע"ב) בד"ה שט"ח המקודמין. אולם בגט שאין בו זמן אם אמרינן דאם ניסת לא תצא העדים כשרים וכך מבואר בגמרא דילן פרק המגרש (דף פ"ו) ואלא אמציעתא הרי יש עליו עדים. פירוש ולמה לי כתב ידו, אבל בירושלמי פליג רב המנונא ואמר הללו חוביהון על גרמיהון דאינון שקבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן, והמה כסהדי שקרי דיכול הבעל לשקר ולהקדים זמנו אח"כ, והמה כפסולים לכן אם ניסת תצא רק בכת"י כשר דמטעם הודאת בע"ד אתינן עלה עיי"ש, וכש"כ דלא מוזר סברת הרא"ש במוקדם ודוק: