אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה י
מי שהיה לו צמר וסמנים שרוין כו' וצבע הצמר בסמנים שלא מדעת חבירו כו':
איתא בגמרא כגון דגזל צמר וסמנים דחד וצבעו לההוא צמר בהנך סמנים כו' עיי"ש, ונתבונן דבריש השמועה אמר ה"ד אלימא דגזל סמנים ודקינהו ותרנהו תיפוק ליה דקנינהו בשנוי, ל"צ דגזל סמנים שרוין וצבע בהו כו' דמוכח כיון דסמנים היו שרוים וצבע בהו לא מקרי גבי הסמנים שינוי אף שהן עדיין על הבגד ולא מצי שקיל להו, כיון דזה קיום של סמנים שרויים לצבוע בהן ובענין אחר אינו מתקיים אין זה גבייהו שינוי, ונראה אם גזל צמר וסמנים דחד וצבע לצמר בהנך סמנים, הלא אם נאמר דצמר וצבעו הוי שינוי תו קני לצמר ונעשה הצמר של גזלן והוי שלו, וא"כ מאי אמר דאם יש שבח סמנים ע"ג צמר לא משלם ליה עבור סמנים דהא קא מהדר ליה, הא על הצמר משלם כשעת הגזילה דקנהו בשנוי, וא"כ איך מקיים השבה בהנך סמנים הא המה נצבעים על בגד של הגוזל ואינו יכול ליטלן ע"י צפון דעבורי מעביר השבה לא עביד, וא"כ לא הושב הסמנים להנגזל ואיך אמר הרי שלך לפניך הא אמר שם ברישא אלא לאידך גיסא כו' או דילמא יש שבח סמנים ע"ג צמר וא"ל הא מנחי קמך שקלינהו במאי כו', א"כ כאן דהצמר הוא של הגזלן ובעי לשלם ליה כשעת הגזילה א"כ לא קיים השבה בסממנים ומצי אמר ליה תן לי דמי סממני, לכן פירש רבינו דהסוגיא נקטא בגזלן הך בעיא דאזלא למאן דאמר דצמר וצבעו כיון דמצי שקיל ליה ע"י צפון לא הוי שינוי והוי הך צמר של נגזל ומקיים ליה השבה במאי דמהדר ליה צמר וסממנים שלו אם יש שבח סממנים ע"ג צמר, אבל לפסק רבינו לעיל צמר וצבעו הוי שינוי א"כ לא מצי נקיט ליה לדינא בגזלן, לכן מפרש הך בעיא באופן דצבע שלא מדעת בעל הצמר והסממנים אך לא לגוזלן רק לצורך בעל הצמר נתכוין וכמו הנך הלכות דסמיכי בדר בחצר חבירו שלא מדעתו [דחצר אינו נגזל] ובתוקף ספינה שלא בתורת גזל לכן בהוזל הצמר הצבוע עד כי תחשוב הוצאת הסמנים לא יעלה דמי צמר לבן משלם לו דמי הפסידו בצמר, שצמר לבן יקר יותר, אבל עבור הסממנים לא משלם ליה דמצי אמר ליה יש שבח סממנים ע"ג צמר והריני מהדר לך, והשולחן ערוך דנקט לשון הגמרא על כרחין קאי אם צבעו בצבע שיכול להעבירו ע"י צפון דפסק רמ"א בהגה"ה סימן ש"ס סעיף ז' דלא הוי שינוי לכן כתב כאן מי שהיה לו צמר כו' ובא אחר וגזלן וצבע הצמר בסממנים כו', ומדברי הסמ"ע ס"ק כ"ח ובש"ך ס"ק י"ד נראה דאפילו בשנוי גמור דקני לצמר, מ"מ אם אינו משלם רק בצמר תו אמר על הסממנים הרי שלך לפניך אע"ג דהמה מונחים על דבר שהוא של גזלן, דהצמר מדין תשלומין וסממנים מקיים בהו השבה:
אבל דעת רבינו כיון דהמה מונחים על דבר שהוא של הגזלן באופן דאם יסיר אותם יהיו אבודין, תו לא מקיים בהו השבה ואין לך שנוי גדול מזה, ולפ"ז מיירי רבינו בזל צבעא, פירוש בעת הצביעה ואז הפסידו בצמר זה משלם לו, דאם הוזל הצמר צבוע אחר הצביעה, כיון שלא גזל אמאי משלם, שבעת הצביעה לא היה היזק, ועל כרחין דבעת הצביעה הוזל צמר הצבוע, והא דמשלם על היזק הצמר יותר מעל היזק הסממנים, כיון דהוי שינוי לגבי צמר הוי היזק הניכר שניכר הזיקו שצבע את הצמר, וכיון דהוי שינוי הרי ניכר, אבל על היזק הסממנים אינו משלם דכיון דלא הוי שינוי לגבי סממנים אינו היזק ניכר וכמו שפרשו בתוס' פרק הניזקין גבי הא דמותיב מתרומה ונטמאת כו' יעו"ש, וה"ה אפכא אם הוי שינוי הוי היזק ניכר, ולא סבר כשיטת המלחמות והמאור דחייב מדינא דגרמי, וראיתי בשיטה בשם המאירי שהביא דין רבינו בלא גזל, וכן ראיתי להרמ"ה שם דברים אינם מובנים לי במעט השקפה, והנראה לענ"ד בשיטת רבינו כתבתי, אף כי דברי הסמ"ע והש"ך מתנגדים לכ"ז ודוק היטב: