אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ט

הלכה ח

הדר בחצר חבירו וכו':
והא דפטרינן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כו' אבל אי גלי אדעתיה דניחא ליה בההוא הנאה אפילו בהוצאה חייב כדתנא אם עמד ניקף כו' מגלגלין עליו את הכל, הגהות, וכן הוא בתוספות, ולפ"ז תמוה הא דא"ר בר ר"ה אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מראובן ונמצא הבית של שמעון מעלה להן שכר, ופריך תרתי, והא א"ש, כיון דנחית לשלם אגרא הרי גילה אדעתיה דניחא ליה בההיא הנאה לשלם שכר ולכן חייב לשלם, וכבר עמדו ע"ז, ועיין פרישה וסמ"ע שהעיר דא"כ כל גברא דעביד למיגר הרי גלוי דאם לא היה מוצא חצר זה היה שוכר בדמים והוי כאילו גלי אדעתיה דניחא ליה בהאי הוצאה יעו"ש, ולדעתי פשוט, דזה ודאי דיכול להוציאו ולומר אינני רוצה שתדור בחנם אצלי וכמוש"כ בהגהות ובתוספות פ"ק דב"ב (דף יב), וכיון שכן א"ש, דאימת גלי אדעתיה דניחא ליה למיהב אגרא אם יהיה שכור הבית אצלו על זמן ששכר כמו מכר, דשכירות ליומא ממכר הוא, אבל באופן דכל שעה אינו בטוח שמא יוציאנו בעל כרחו מן הבית וקשה טלטולא דגברי ומאן בעי למיגר בלא זימנא, הא סתם כי אגר אינש אדעתא דתלתין יומין אגר כמפורש פ"ק דרה"ש, לא ניחא ליה למיהב אגרא אם לא בחנם, וא"ש טובא, דכיון דנמצא הבית שאינו של משכיר א"כ אינו בטוח כי כל יומא יבוא בעה"ב ויפנה אותו ואת כליו וההוא גברא בהאי פחדא יתיב, אדעתא דא לא נתחייב למיתב אגרא, וכי קא בעי למיתב אגרא באופן שיהא מכור לו על זמן ששכר ממנו, אבל באופן שאינו מכור לו לא נתחייב למיתב אגרא וברור ופשוט לדעתי:
אולם באמת אין דברי התוס' מוכרחין דאטו שם אם הקיפו לא חסר הלא הוציא ממון הרבה על הגדר, רק כיון דעביד משום דאיהו צריך להאי גדר, ואילו במקום שנהגו לגדור בבקעה כופין שניהם דכמו דאיהו צריך כן איהו צריך, רק מקום שנהגו שלא לגדור אין כופין משום דמצי אמר לא ניחא לי בהאי נטירותא ולא בעינא, אבל כי גלי אדעתיה דניחא ליה בהאי נטירותא תו הוי כמו שותף וצריך גם איהו לתת חלקו בהאי כותל וגדר דמה דהיו שניהם צריכין להוציא היה מוציא אחד עבורו וגובה ממנו החצי וזה אינו ענין לבית דלא קיימא לאגרא שלא חסר כלום כי גלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה מאי עביד ועיין יש"ש בזה ודוק:
ובש"ע ישראל שברח מן העיר ולקח השר ביתו והשאילו לישראל א"צ להעלות שכר לבעלים דהא לא קיימא לאגרא דאי לא הוי דר בו ישראל השני הוה דר בו העו"ג, ולא קשה מדברי התוספות והובא בהגהות, דבתחב לו חבירו בבית הבליעה כו' אע"ג דבההיא שעתא לא חסר בה, מיהו כיון דהנאתו של זה באה לו ע"י חסרונו של זה משלם מה שנהנה כו', דאזלי בשיטת ר"י שפירש שם בכתובות דמיירי שתוחב ברצונו התרומה לתוך פיו, וא"כ אף דאיהו לא חייב שלא גזלו ולא עביד מעשה, חייב על ההנאה כיון שהחסרון בא בשבילו, אף ע"ג דפטור על החסרון מכל מקום מתשלומי ההנאה לא מיפטר, וכן באכלה מתוך הרחבה דעל ההיזק לא משלם דהוי שן ברה"ר, מכל מקום החסרון בא על ידו לכן לא מיפטר מההנאה, אבל כאן שהחסרון לא היה בשביל ישראל הדר בו ולא על ידו בא החסרון ודאי דהוי זה נהנה וזה לא חסר, אולם באופן שאם לא ידור בו הישראל ידור בו העו"ג והוא חלוט עכשיו ביד העו"ג, ומסולק תלונת המחנ"א סימן י"ג ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה