אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ט · הלכה ט

הלכה ג

בשמים של מסיבה כו' אם רוב העיר עו"ג אינו מברך.
הנה בירושלמי פרק אלו דברים הלכה ו' ר"א בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר ביניהן ויצא משם האור מברכין עליו בשביל אותו ישראל ששם. ובגמרא דילן ת"ר דמחצה על מחצה מברך, ורוב עו"ג אינו מברך, והנראה לכאורה דתליא אם מין במינו בטל אז דוקא מחצה על מחצה מברך עליו דאיכא כאן מחצה האור של ישראל דלא בטל אבל רוב עו"ג אז מיבטל בטיל האור של ישראל, וירושלמי אזיל אליבא דמ"ד דמין במינו לא בטיל ולכך אף ישראל אחד מברך עליו וראיתי להפר"ח ביור"ד סימן קי"ד שנדחק בזה ובמחכ"ת הוא פשוט, דכאן איכא מחצה של ישראל דלא בטיל ומברך שפיר על אור של ישראל, משא"כ לענין איסור דבמחצה ע"מ אסור וזה פשוט מאוד אולם ר' יוחנן סבר דמין במינו בטל בע"ז - ולכן נראה לאמר דסברתו דאימתי אמרינן דבטל דוקא שהעצם הנושא בטל, כמו חרם שבין שני תחומין (בירושלמי עירובין) דהמים גופיה בטלי, וכן דם השעיר בתוך דם הפר, אבל כאן השלהבת של ישראל עומד בפני עצמו בבית ישראל ורק על המקרא הדבוק היינו האור ע"ז נידון שבטל, וכיון שהנושא לא בטיל גם הנשוא הבא מאתו לא בטיל ודו"ק.
וראיתי להרב חוות דעת בסימן ס"ג השיג על התבואות שור שהוכיח דברוב טבחי ישראל ומיעוט טריפות סמוך מיעוט טריפות למיעוט עו"ג מסוגיא דגמרא דילן דקאמר בדף נ"ג היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח עו"ג, והשיג עליו דהא אדרבא גמרא קאמר דסמוך מעוט לכשפים, ומיעוט לגמר ולא קאמר למיעוט עו"ג עיי"ש ובמחכ"ת לא דק בזה, דהכא דמיא להך דקאמר לעיל גבי ראה אור דרמי הגמרא אהדדי רישא לסיפא ומסיק דמחצה על מחצה מברך כיון דלא בטיל של ישראל מברך על של ישראל, וה"נ גבי ריח מברך במחצה על מחצה [והכא ודאי במחצה על מחצה אינו מברך דמחצה של ישראל ומיעוטא דלגמר את הכלים איכא רובא דאין מברכין עליו] רק משום תרי מיעוטים, היינו מיעוט דגוים ומיעוט דלגמר את הכלים אכתי הוי מחצה ריח דמברכין עליו, ולכך קאמר מיעוטא דכשפים דשלשה מיעוטים הוי רובא דלאו לריחא עביד ולכך אין מברכין עליו, ולפ"ז פשוט דכולו של ישראל מברכין לר' יוסי, דאיכא תרי מיעוטי דלגמר ולכשפים והוי מחצה לריחא ומברך עליו [וברור, דאם מחצה של ישראל ומחצה עו"ג דמצטרף גם מיעוט דלגמר ואיכא רובא דלאו לריחא, והא דנקיט רוב עו"ג לאו דוקא, ולאמר דבעו"ג איכא מיעוט דלריחא עביד זה לא נהירא דסתמייהו לע"ז, ואף לזה טעה החוות דעת דמוכרחין לצרף שלשה מיעוטים, דבעו"ג איכא מיעוט לריחא ודו"ק] ואף לפי מה שכתב המעדני יו"ט דריח חצי של העו"ג אוסר הריח לברך אם לא דהוא מיעוט ומיבטל בטיל, בכ"ז הכא משום מיעוט דטבחי גוים ומיעוט דלגמר, הוי כמחצה דלריח, ולע"ז ליכא אלא מיעוטא. וזה ברור. אולם ראיית התבואות שור לא נכונה דכאן דבר שהריח בא ממנו עומד במקומו וליכא למימר דהמיעוט בטל, דהנושא הריח לא נבטל רק המקרה הדבוק היינו הריח, ולכך שפיר מצטרף, ובפרט דהכא מיירי מדין ביטול, וכיון דאיכא שני מיעוטים, איך שייך דבטל, משא"כ תמן דאנו דנין דבא מן רוב בהמות הכשירות של ישראל ולא צריכים אנו לדון דבא מן המיעוט ודו"ק בכ"ז.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה