אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ג
הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן.
בגמרא א"ל הכי אמר רבא הלכה כב"ה, ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד והנה תמוה. וכפי הנראה דרבינו לא גריס לה ונראה לפרש משום שיש להבין במאי פליגי, ונראה דשמן הלא אינו עומד להריח כמו הדס, רק משום הכי יש בו סיכה, והנה על סיכה אינו מברך כמו שאמרו שמן העשוי להעביר הזוהמא אינו מברך עליו כלל כמו שפירש רבינו ובתוספות, אולם על ריחא מברך, אם כן על ההדס מצוי לברך יותר, דהיו מביאין הדס במוצ"ש ולבית המשתה ולבית האבל ובערבי שבתות גבי עובדא דרשב"י, ועומד להריח והברכה מצויה בו יותר, אמנם השמן התשמיש ומה שבני אדם נהנין ממנו יותר מצוי מפני שזכינו לסיכתו ולריחו אבל הברכה אינה מצויה בו שאילו השותה אותו אוזקי מזיק ליה ופטור לברך כמו שכתב הרי"ף, ואף למה שפסקו דמברך שהכל, הא אין דרך לשתות שמן לחודיה. וכיוצא בזה מצאנו דפליגי אליבא דר' יהודא בית שמאי ובית הלל, שב"ש אומרים על המאור ואח"כ על הבשמים וב"ה סברו בשמים ואח"כ מאור ובמאי פליגי ונראה דפליגי בזה, דמאור ההנאה של בני אדם ממנו מצוי, ותדיר, שאי אפשר להשתמש בלא אור, אבל הברכה אינו מצויה בו, דאינו מברך על הנר רק במוצאי שבתות ומוצאי יוהכ"פ לבד, ובשמים אין ההנאה מצויה ותדירא ומוכרחת לבני אדם כהנר, אבל הברכה מצויה בו בכל שעה שמריח בו, ולכן בית הלל מקדימים את הבשמים לנר משום דהברכה מצויה בו, אף ע"ג שתשמישו של נר תדיר טפי, כן הכא ההדס קודם מפני שהברכה מצויה בו יותר משמן, אף ע"ג דשמן התשמיש בו תדיר טפי, וזכינו לסיכתו כיון דעל סיכה אינו מברך, ורבא פוסק שם דבשמים ברישא בפסחים דף ק"ג ע"א בעובדא דר"ה בר יודא יעוי"ש ולכן אמר רב פפא הכי אמר רבא הלכה כבית הלל דבשמים בראש והדר מברך על הנר, לכן גם כאן ההדס קודם דחדא טעמא נינהו, וע"ז קאמר הגמרא ולא היא כו' דתמן טעמא משום דברכת ההנאה שהיא על ההדס להריח, קודם לנר שאינו על ההנאה רק לזכר שהאור נברא במו"ש, כמוש"כ הרא"ש, אבל כאן ששניהן על ההנאה מברך על השמן ואח"כ על הבשמים, וזה ביאור נכון בס"ד ודו"ק.