אור שמח על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה יא
או גיזת זכרים כו'.
כבר תמהו על דבריו דזה נגד הסוגיא דזכרים ונקבות חד מינא הוי ורק עצה טובה קמ"ל. אמנם סברת רבינו ברורה \דלפום מה דמסקינן בסוף פירקא בטעמא דמשנתינו דמש"ה המוכר חייב להפריש מן המשוייר על הכל הוא משום דחזקה דאין אדם מוכר מתנות כהונה ומסתמא שיירן אצלו אבל בלא זה הלוקח חייב להפריש מן הדין ולשיטת רבינו דלוקח גז צאנו של עו"ג במחובר הלוקח חייב ליתן לכהן א"כ א"ש בפשיטות דאם מכר הנקיבות והלבנות א"כ אמרי דלא שייך חזקה אין אדם מוכר מת"כ דאדרבא בזה מכר המתנות כי היכי דלפרוש הלוקח מן הגיזה דרכיך וטוב יותר וא"כ הלוקח חייב להפריש מן הדין וזה נותן לעצמו וזה לעצמו ואם מכר הזכרים אמרי מהיכי תיתי יפסיד את עצמו לשייר לעצמו ליתן הלבנות והרככים והטובים על השחופות והקשים ולכן בכל גווני חייב הלוקח להפריש כדינו, אבל בשייר המוכר נאמר ודאי לא מכר המת"כ ורוצה לקיים המצוה בכל צאנו ולא שייך דמפסיד דהא נוטל דמים עבור הצמר ומסתמא נטל המחיר של הצמר באופן שיפטור הלוקח מליתן לכהן, ומה דשקיל וטרי הגמרא הוא אליבא דרב חסדא דמשנתינו ר' יהודה הוא דאם שייר המוכר חייב מן הדין גבי פאה להפריש ממה ששייר אצלו ואם לא שייר זה נותן לעצמו כו', ולכך תליא שפיר אם חד מינא הוי או תרי מיני דחדא מינא מצטרפות ושני מינים אינן מצטרפין [ובירושלמי פאה אמר ג"כ תמן אפילו לא התחיל לקצור דעדיין לא נתחייב בעל השדה בכ"ז אין אדם מוכר חובתו ומסתמא שייר אצלו שיפריש מחלקו על כולו] זה סברת רבינו ומתוקה מאוד:
אמנם דע דחלוקת המינים לר' אלעאי בצמר לא דומה לחלוקת המינים \בתרומה דשם קפיד על מיני כלאים וכל החיטים מין אחד דלאכילת כהן קיימי, אבל כאן צמר דללבישה חלוקת מינים תליא במראה כמו שחופות ולבנות, ודוגמא להא דאמר בפ' התערובות אמרו רבנן בטעמא אמרו רבנן בחזותא דכל דבר לפי יחס שלו, ורק דתלמודין רוצה להביא דר' אלעאי בעצמו סובר דאין מפרישין בתרומה מין על שאינו מינו, ומביא תוספתא דתני ר' אלעאי בעצמו פלוגתא דב"ש וב"ה לענין שחורות ולבנות דב"ה סברו תורמין אבל שני מינין סבר דאין תורמין כמו חיטים על שעורים וכן כאן בצמר שחופות ולבנות, ופשוט אך משום שבלא התבוננות מתעה ההשקפות כתבתי זה, ויעויין פנים מאירות ח"א סימן ו' בזה. (נ"ב. והעיקר כגירסת תוספתא בהת"ק תורמין זע"ז יעו"ש ודלא כרש"י ועי' חי' ר"ן והאמת כמו שביארתי ומקום הניחו לי בס"ד.):