אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה יז
הרי שרצה לקיימה אחר שהפסידה עיקר הכתובה חוזר וכותב לה מאה לפי שאסור לאדם לשהות וכו':
דייק רבינו שהפסידה עיקר הכתובה לכלול אף בטוען פתח פתוח והאשה מכחשת אותו דנאמן לענין עיקר כתובה והתוספת יש לה, וא"כ בכל אשה שתמחול הכתובה ולא התוספת הרי מותר לשהות עמה, דסוף סוף אינה קלה להוציאה, דהא לכשיוציאה יתחייב בתוספת, [וגדולה מזו אמרו פרק החובל דף פ"ט במוכרת כתובתה לאחרים], אבל כאן צריך לכתוב לה כתובה עכשיו מחדש וטעמא, דהא אינה נוטלה בלא שבועה, וא"כ אמרינן דשמא יודע שהאמת עמו שלא מצא לה בתולים, ותהיה קלה בעיניו להוציאה היינו שיגרשנה והוא בטוח שלשקר לא תשבע שבתולה היתה ולא תטול גם התוספת, ואין לומר דהא מצי להשביעה שבועה שלא פרעתיך כמו שכתב רבינו לקמן פרק ט"ז הלכה י"ט שגם בגרושה מצי להשביעה, ז"א, דשבועה זו תשבע שהאמת עמה, אבל בזה יודע שהאמת עמו וא"כ לא תשבע לשקר, וע"ז יסמוך לגרשה ותהא קלה בעיניו להוציאה, לכן צריך לכתוב לה כתובה מאה מחדש, וזה דייק רבינו שהפסידה עיקר הכתובה, ובטור סימן ס"ח נשמט מלשון רבינו תיבת עיקר, והוא העיקר בהלכה זו:
ומה שכתב רבינו שיש לו להשביעה בנק"ח כדין כל הנשבעין ונוטלין שפקפק הרב המגיד דהא אי טעין אישתבע לי דלאו אמנה או ש"ד דלאו להכי קאי לא מצי להשביעו, נראה לי דהכא שאני, דחזינא גבי חנוני ופועלים דאם מתו פועלים והחנוני לבדו תובעו נוטל בלא שבועה, אע"ג דהוי אינו יודע אם נתחייבתי מ"מ חזקת שליח עושה שליחותו איכא ומצטרף לה ברי כנגד שמא להוציא ממון כדעת רבינו שם בפט"ז מהלכות מלוה, ותשובת ר"י בן פלט בבעה"ת שער כ"ט חלק ב', אע"ג דלא סמכינן באיסורי תורה רק בדברי סופרים וכמו דפסק רב נחמן בפרק בכל מערבין (דף ל"ב), אם כן ה"נ אף ע"ג דעל חזקה זו דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה לא סמכו חכמים רק במה שהתקינו, אבל בתוספת לא כמבואר בגמרא הם אמרו והם האמינוהו ועיין כסף משנה, מ"מ אלימא חזקה זו להצריכה שבועה, ובודאי גם לענין תוספת יש חזקה זו כדברי הרא"ש, רק חזקה זו גריעא דלא מהימן לאפוקי חיובא דשטרא וזה ברור. ולפי מש"כ לעיל פרק י' דאם רצה לקיימה ודאי אמרו חזקה דאין אדם מוציא שם רע על אשתו בשביל שתפסיד כתובה לכשיגרשנה, רק אם רוצה לגרשה הלא יכול להיות דעכשיו רוצה לגרשה ומבקש עלילה להפטר מכתובה, ע"ז אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, אפשר דאם רוצה לקיימה אף אם לא טרח בסעודה ג"כ נאמן להפסידה עיקר כתובה, ועיין מה שהביא ההמ"ג בהלכה י"ד בשם הרשב"א ז"ל כנ"ל ודוק: