אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק טז · הלכה כא

הלכה יא

אלמנה שהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידה נשבעת וגובה כתובתה לעולם וכו' בין שהיתה בבית בעלה וכו':
ירושלמי פרק הנושא הלכה ה'. א"ר אבין לא מסתברא אלא באשה שאין לה מזונות, אבל באשה שיש לה מזונות אני אומר מפני מזונותיה לא תבעה, אר"י בי רבי בון סוף דבר עד שתתבע אפילו כן הזכירה דתנינן תמן מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנה דרובא אתא מימר לך אפילו עשת כ"ה שנים חסר יום אחד ולא תבעה ואחר כך תבעה נותנין לה עוד כ"ה שנה, עכ"ל. ופירושו, דר' אבין אמר דדין משנתנו אינו אלא באשה שאין לה מזונות, אבל באשה שיש לה מזונות אימור לא מחלה בשתיקתה רק שלא רצתה להפסיד מזונותיה דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות כמבואר בפרק אלמנה הלכה ב', וע"ז אמר ר"י ב"ר בון לא סוף דבר עד שתתבע אפילו כן הזכירה כו' מתה יורשיה מזכירין כתובתה וכו'. והנה מלשון הזכרה לחוד אין להביא ראיה דלא בעי תביעה בב"ד, דאימור תנא דילן לתביעה בב"ד הזכרה קרי ליה. רק ר' יוסי ב"ב אמר דלא כר' אבין אלא אף באשה שיש לה מזונות ג"כ מוכח מדשתקה דמחלה כתובה, ואי משום דהיה לה לחוש שמא תפסיד מזונותיה הלא היתה יכולה להזכיר ולא תתבע בב"ד. ולפ"ז מפרש הירושלמי אליבא דר' יוסי ב"ב, דלדידיה יקשה מתניתין דתני אם מתה ירושיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים, וע"כ מיירי כגון שנשבעת האלמנה בחייה דאל"ה אין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו כמפורש בסוף שבועות, ועיין ירושלמי פרק הכותב הלכה ח', וע"כ דנשבעה שלא נפרעה וא"כ למה לן הזכרה עד כ"ה שנים מיום מיתת הבעל דהכי ס"ד לפרושי לשון עד כ"ה, הא כבר נשבעה, וע"כ דלא תבעה בבית דין רק נשבעה חוץ לב"ד ובפרט לפום מה שתקנו שלא להשביע אלמנה בב"ד כמבואר בגיטין ל"ה, ולכן מזכירין עד כ"ה שנים שכל זמן שלא תבעה אותם בב"ד, אם עברו כ"ה שנים ראיה שמחלה להיורשים, וא"כ באשה שיש לה מזונות לא מציא למיתבע בב"ד כדי שלא תפסיד מזונות ודלא כר"י ב"ב, וע"ז אמר שם דר"י יפרש משנתנו לעולם כשנשבעה אלמנה ומה דתני מזכירין עד כ"ה שנים, הוא מיום התביעה, דמיום התביעה מונין להם עוד כ"ה שנים, וזה דאמר דרובא אתא מימר לך וכו', דנותנין כ"ה שנים מיום שתבעה וזה כר"י, ועיין רא"ש בשם ר"ח ודוק:
ויש להפליא טובא על רבינו ז"ל דהשמיט בבא שלמה ממשנתנו מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים, וזה ודאי דוקא לרבנן דאילו לר' מאיר דבבית בעלה אינה גובה, א"כ יורשיה עד כ"ה שנים איך יש להן מזונות, ולומר כגון שהתחייב לזון בת אשתו יותר מכ"ה שנים זה דחוק, ופשטא דמשנתנו לרבנן קאי דגם ביורשין אמרינן דאם שתקו מחלו חיוב הכתובה וכן הובא בטור, ולפלא על מפרשי רבינו שלא עמדו בזה:
ונראה דאם נימא דאם מת לוה בחיי מלוה נשבעין בניו שבועת יורשין ונוטלין, א"כ יתכן דמשנתנו מיירי שלא נשבעה האשה בחיי היתומים, בכי האי גוונא כיון דלא התחילה לתבוע מיום שאחר מות בעלה לכן אינה גובה דאמרינן דמחלה, אבל היכי שנשבעה ומתה כיון דסגי בהזכרה בעלמא בלא תביעה ואין לך הזכרה גדולה מזו שנשבעה, אימור דאף אם עברו אחר זה כ"ה שנים ולא תבעה לא אמרינן דמחלה וזה יתכן, וכיון דרבינו פסק בהלכות מלוה דשטר זה של לוה שמת בחיי מלוה ומת מלוה לא קרעינן ולא גבינן דלמא דאין דיינא חד דלא כרב ושמואל, א"כ דינא דמשנתנו תו לא משכחת לה כלל, דאם לא נשבעה האלמנה ומתה תו קיי"ל דיורשים שלה לא גבו כלל כתובתה, דהא האלמנה היתה מחויבת שבועה ואין אדם מוריש ממון שיש עליו שבועה לבניו, ואם נשבעה ומתה הלא כבר תבעה והזכירה לכתובתה, רק שאם עברו כ"ה שנים ולא תבעה אחר השבועה בעית למימר דהפסידה כתובה, ז"א, דאז נאמר דלמא לית הלכה כרב ושמואל, ומשנתנו בלא תבעה ולא נשבעה, הא נשבעה אף שעברו אח"ז כמה וכמה שנים ולא תבעה תו לא מחלה לכתובה וגובה לעולם כדין חוב, ואם תאמר כיון דספיקא הויא, א"כ תו כשעברו כ"ה שנים אחר התביעה כיון דלרב ושמואל מוקמי למשנתנו כגון שנשבעה ומתה, אלמא דאף בכה"ג דתבעה פעם אחת אם עברו כ"ה שנים אח"ז ושתקה אמרינן דמחלה א"כ איך גובה כתובתה לעולם, זה אינו, דלבר מהאי דינא קיי"ל, דגובה כמו פוגם שטרו ומת וכי"ב וכמו שפסק רבינו שם דהבו דלא לוסיף עלה, ועוד דכיון דספק לן אי מחלה לכתובה או לא, אינו מפסדא לכתובה מספיקא וכמו שפסק רבינו לקמן פכ"ג הלכה ה' באכל הבעל דינר שלא כדרך כבוד אף ע"ג דאיכא תרי לישני דחד אמר בכאיסר, בכ"ז כיון דרק מתורת מחילה אתי עלה שמחל על הוצאותיו לא מפסיד מספיקא, כן הכא כיון דהא דמפסדת כתובה היינו רק מתורת מחילה תו לא הפסידה מספק וכמו שביארנו באורך בהלכות זכיה פרק ו' דבכה"ג מוקמינן בחזקת חיובא, וא"כ לא מצי רבינו להביא זה לפסק הלכה, אך בכ"ז דחוק, דלמא הא דאמרו אם עברו כ"ה שנים אחרי התביעה ושתקה דמחלה בזה כו"ע מודו והדין מוסכם גם בבבלי תנא בר קזא דתבעה ה"ה כבתחלה, ופשטו כרש"י דממתינים עוד כ"ה שנים מיום התביעה דדחוק לפרש דקמ"ל דאינה משלשת כמו דבעי לר' מאיר וצע"ג:
אולם דא נראה לי אע"ג דבכ"מ קיי"ל דלא קרעינן לשטרא דיתמי ול"ג, וכמו שאמר רב פפא בשבועות, בכ"ז בכתובה במקום שכותבין אם לא נשבעה האלמנה ומתה דפסק רבינו ז"ל דיורשי הבעל חייבין בקבורתה, מצי לומר לא קברינן לה עד דקרעי יורשיה הכתובה, דלא בעינן לאפוקי ממון לקבורה, דשמא יקום חד דיינא ויפסוק אח"כ כר' אלעזר דיורשין שלה נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ויוציאו מיורשי הבעל כתובה וזה ברור, ולכך אעפ"י שהיה במקום שכותבין כתובה דאינה גובה עד שיצא שטר כתובה מתחת ידה, בכ"ז כיון דמחייבת ליורשי בעלה למיקברה תו מוכרחים להחזיר שטר כתובה או לקרעה, וזה נכון בסידור של רבינו שלא הזכיר כאן כלום דלא קרעינן לכתובה, ודוק בכל מש"כ בזה:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה