אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יט

הלכה ט

יראה לי שאם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיו"ב אם לא היו שוה פרוטה באותו המקום אינה מקודשת כלל כו' ודבר של טעם הוא וראוי לסמוך עליו:
העיטור השיג עליו בזה, ולדעתי ראיה מכרעת כרבינו ז"ל מהא דאמר פרק המדיר אמר רבי אלעזר המקדש במלוה ובעל, ע"ת ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט. והנה על מי קאי הך דברי הכל, אם על התנאים הלא תניא ומייתי לה שם בסוגיא, קדשה בטעות ופחות מש"פ כו' ואם בעלו קנו רשב"י כו' אם בעלו לא קנו, וע"כ דעל רב ושמואל קאי דהא דפליגי בקדשה ע"ת וכנסה סתם, דוקא כנסה, אבל בעל ד"ה צריכה הימנו גט, ולהקת הפוסקים סברי לקמן דקדושיה מספק שמא בעל לשם קדושין ומאי קאמר דברי הכל צריכה הימנו גט אפילו שמואל דסבר בכנסה אינה צריכה גט מודה כאן, הא בלא זה חייש שמואל שמא שוה פרוטה במדי, ואע"ג דכמה פוסקים סברי דהוי קדושי ודאי ולא תפסי אח"כ בה קדושי אחר, מ"מ לשון צריכה גט, מוכיח דבלא הבעילה לא היתה צריכה גט לשמואל, והא גט צריכה תמיד לשמואל שמא שוה פרוטה במדי, וע"כ דהלכה כרבינו דבדבר שאינו מתקיים לא הוי אפילו קדושי ספק ורק מחמת דבעל צריכה גט, ועיין לקמן (פ"ז הלכה כ"ב) ובכסף משנה שם, [וכן משמע מסוף פ' המגרש (דף פ"ט) בהא מבטלינן קלא כו' מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקדושיה ולא הוה שוה פרוטה, משום דקידשה באציפא דתיחלא והוא דבר שאינו מתקיים ולא הוי ספק קדושין ע"ש]. אחרי כתבי זאת ראיתי בבית שמואל (סי' ל"א ס"ק ט') שכתב ע"ז דנקט המחבר בכסף להורות דבכסף אין חוששין שמא ש"פ במדי יעו"ש, ועיין אבני מלואים בזה:
אולם לדעתי נראה, דר' אלעזר קאי על תנאי ולא על רב ושמואל, או דקאי על פלוגתא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא. ואי קשה הא פליגי תנאי בקדשה בטעות ופחות מש"פ אף ע"פ ששלח סבלונות כו' ואם בעלו קנו רשב"י אומר משום ר' ישמעאל אם בעלו לא קנו, נראה דסבר דכי קאמר דלא קנו בבעילה, דוקא ששלחו סבלונות קודם, חזינן דמטעי טעו וסברי דהקדושין הוי קדושין ולכך שלחו סבלונות, דאם לא כן לא הוי להו לשלוח סבלונות שעדיין אינה ארוסתו, אבל כי לא שלחו סבלונות ובעלו דברי הכל צריכה הימנו גט וזה סברא נכונה. ולפ"ז אין ראיה לפסק רבינו, דמאן אמר דר' אלעזר סבר כשמואל בהא דשמא ש"פ:
ומה שהקשו בתוספות לשמואל דסבר בקטנה שלא מיאנה והגדילה ונשאת דאמר דצריכה גט משני, דקשה עליו מברייתא דקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה וגדלה אצלו דמתיבמת יעו"ש, נראה דשמואל לטעמיה דפסק בב"ב (דף קנ"ד) דמשהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, וא"כ הוי קדושין דרבנן ולא הוי בעילתו בעילת זנות, ושפיר לא אסיק אדעתיה למבעל לשם קדושין דבלא זה אינה יכולה למאן, אבל הך ברייתא אתיא כר' יהודה או כשאר תנאי דבלא בעל יכולה למאן עד שתכלכל או עד שירבה שחור על הלבן, עיין פרק בא סימן הרבה תנאי בזה, וא"כ ודאי דבעיל לשם קדושין כי היכי דלא תהא יכולה למאן, ולכן מתיבמת לדידהו, וזה נכון בס"ד. ולפ"ז לשיטת תוספות לר' אלעזר דסבר דבעל בתנאי כו"ע מודו רב ושמואל דצריכה גט, וטעמא דשמואל דסבר בקטנה והגדילה אצלו, דאם נתקדשה לאחר דצריכה גט משני משום דאיכא קדושין דרבנן ולא שייך בהא חזקה אין אדם עושה בעילתו ב"ז, אפשר לומר בזה דרב ושמואל לטעמייהו אזלי, דרב אמר בסוף פ"ב דחולין זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה כו' ובודאי זו ולא ס"ל כמו שהוכיח בהלכות פ"ג דכתובות גבי יש קנס במקום מכר, ועיין תוספות ב"ב (דף ל"ה) ד"ה ומאי שנא עיי"ש. ואם כן כיון שאם לא נבעלה יכולה למאן חזקה דבעיל לשם קדושין גמורים שלא תוכל להפקיע עצמה ממנו, אבל שמואל אזיל לטעמיה דאמר רב נחמן בפרק מי שמת (דף קנ"ד) דמשהביאה ש"ש אינה יכולה למאן, וא"כ בל"ז הוי קדושין דרבנן ואינה יכולה למאן, ולכן לא אמרינן דבעיל לשם קדושין ודאי, ובפרט לשיטת הירושלמי ריש פרק ב"ש דאם ממאנת הוי בעילתו ב"ז, דאמר מ"ט דב"ש אם את עושה כן, נמצאת עושה כל הבעילות שבעל לשם זנות א"ר אבין אתיא דב"ש כר' ליעזר דתניא ר' ליעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנויה כו' הר"ז בעילת זנות, ולא כתלמודין ביבמות (דף נ"ט:) דאמר ר' זירא, דבממאנת אף ר"א מודה דאינו ב"ז, ודאי דבעיל לשם קדושין אם יכולה למאן ואכמ"ל ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה