אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

קטן שקידש כו':
במשנה למלך, נ"ל דעבד או שפחה שקבלו גט שחרור לזמן דיכולים לקבל קידושין בתוך הזמן שיחולו לאחר זמן משום דאינם מחוסרים מעשה אלא זמן, וזמן ממילא קא אתי כו' ואייתי לה מקו"ח דשדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תיקדש דקדשה כו' יעו"ש, ואינו מובן, דאטו מי הותחל קצת המעשה של השחרור, ואטו אינם יכולים לחזור עד הזמן מן השחרור, וכי מת הבעלים הלא יבטל שחרורו [כיון שלא התנה מעכשיו] ואיך שייך כאן לומר זמן ממילא אתי, ואטו אם נתן אחד גט לאשתו לזמן, מי מצי לקדשה אחר בתוך הזמן, כיון שלא הותחל שום פרט מפרטי חלות הגירושין עד בוא הזמן, והדבר דומה כאילו לא נעשה מעשה מאומה כיון שברצון המגרש והמשחרר לחזור, לא מיבעיא לההלכה אלא אף למה דהוי סבר ריש לקיש דהמקדש אשה לאחר ל' אינה יכולה לחזור מכל מקום בקבלה קדושין מאחר ודאי דחוזרת דמעשה מבטל מעשה, והוא הדין דאיהו מצי הדר ביה יעוין ברא"ש פרק האומר, ובשדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים, הלא ככלות העשר שנים בידו של המקדש לבד תלוי לפדותה, ובפרט בפדיון בן בכור דזמן ממילא אתי, ומכש"כ בקבלו גט שחרור דבעי שיהא הגט קיים ומנחא ברשות המשתחרר לכשיגיע זמן, ואם נתקרע תוך זמן לאו כלום, כש"כ שלא שייך לומר זמן ממילא אתי:
ומלבד זה נפלאתי עליו, הא הסוגיא בפרק האומר רמי דכיון דדבר שבידו לא חשיב דבר שלב"ל כו' א"כ האומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לכשאשחרר אותך ה"נ דמקודשת, ומשני מי דמיא התם בהמה הוה מעיקרא השתא דעת אחרת, דענין הקדושין הוא ענין מקח המתהוה על ידי הסכם שתי דעות אשר ברצונם להתאגד יחד נעשה קשר קדושין, והשתא הא הויא בהמה לגבי תורת קדושין, א"כ איך שייך בהא זמן ממילא אתי, כיון דהשתא אין כאן דעת אחרת כלל ואת מי עשה קשר הקדושין, ואין מחוסר מעשה גדול מזה וכמו שנברא אדם להקדושין, ומה יועיל כאן מה דזמן ממילא אתי ודוק:
ורבנן בתוספות קדושין (דף ס"ג ע"א) תוד"ה כגון דכתב ליה כו' משום דסתם קדושין בכסף וקנין מעות לא מתבטל כו'. צריך מובן, דהן לו יהא דדבר שלב"ל הוי כמו דבר שבא לעולם למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל, מכל מקום לא עדיף מנתאכלו המעות תוך ל' יום גבי פדיון הבן ותליא בפלוגתא דרב ושמואל (בבכורת מט), דשמואל סבר אין בנו פדוי משום דהשתא לאו פדיה הוי אע"ג דלאחר שלשים יום הוי רק מחוסר זמן ואינו כמו דבר שלב"ל, ואולי דקאי לרב ואיהו סבר גבי פדיון דבנו פדוי ודחוק. ויש לעיין עוד בדברי תוספות תמן דמפרשי דבעבד הוי מועיל בכסף אם לא אמר מעכשיו יעו"ש, וזה צ"ב, דהא נכסי עבד קנוים לרבו אף מה שהיה לו טרם שנמכר לעבד כדמוכח מירושלמי (פרק השולח הלכה ה') גבי מי שחציו עבד וחציו ב"ח, ויעוין פירוש רגמ"ה (ב"ב דף י"ב) בזה, א"כ הכסף שנתן לו כשקנהו אחר זה הרי הכסף שייך לרבו ואיך ישתחרר בהכסף שנתן לו, ולכך צריך לפרש הרי עצמך קנוי לך מעכשיו שאז שייך שקנוי לעצמו בהכסף שנתן לרבו ואכמ"ל:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה