אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ו

הלכה ה

המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואע"פ ששניהם מודין וכו':
הנוב"י מהד"ת (סימן ע"ה) כתב, ועוד נלע"ד טעם של כל הני גדולי הפוסקים דפסקו כר"כ הוא משום דאמרו בדף מ"ג כו' ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים ד"ה לא, ומעתה אי ס"ד דקדושין מועיל בע"א א"כ גם בשנים פליגי דלב"ש אחד נעשה שליח והשני עד וב"ה סברי שניהן שלוחין ואין שליח נעשה עד, אלא ודאי דעד אחד בקדושין לא מהני וכיון דסתם גמרא אמר כן פסקו כן. ולדעתי אין זה מוכרח, דאימת אמרו ב"ש דכוון שיהא אחד שליח ושנים עדים היינו בשלשה דיהא סגי בהן כל ענין הקדושין, אבל בעד אחד דאם תכחיש אותו כיון דגוף השליח כבעל דבר לא נשאר רק אחד ומצי להכחישתו, ונמצא דיהא צריך לעד אחד מעלמא להיות שני עדים שלא תהא יכולה להכחישו, א"כ לא כוון שיהא אחד מן השנים עד, רק כוון שיהיו שניהן שלוחין כן נראה. הן זה תליא לכאורה במה שפירשו רבוותא בתוספות ריש ב"מ (דף ג') ולא אמרת לי הב ליה בסהדי, דהיכא דלא נזכר מאומה יהיב ליה בלא סהדי, א"כ כאן כיון דאם שניהם מודים נפסוק דמועיל קדושין בעד אחד, רק אם תכחיש אותו לא מועיל וצריך עוד עד אחד, א"כ נאמר דדא לא סליק אדעתיה כיון דלא אמר קדשנה לי בסהדי ולכן כוון שיהא מהן עד אחד שבל"ז אין מועיל כלום אף כי שניהם מודים. זה יש ליישב דשאני כאן דפשטיות הלשון מורה שכולן שלוחים רק אומדן דעתא דרוצה שיהא בהן נגמר דבר הקדושין וכוון ששנים מהן יהיו עדים, אבל בשנים תו מוקמינן אפשטיה ודוק:
והנה המשל"מ הביא דברי הריב"ש סימן רס"ו, וכתב ואנכי הרואה דאפילו ע"א ליכא באותו נדון דהא קיי"ל נמצא אחד מהם קרוב וכו' וגם לקמן באותה תשובה כשבא הריב"ש וכו' לפי שהוזם כו' ולא נשאר רק עדות וידאל אברהם כו', ולהמתבונן בתשובות הריב"ש זה אינו, דהוא כתב ואפילו אם תמצי לומר שבשעת הקדושין עדיין לא עבר כו' ולא נשאר אלא עד אחד מעיד הקדושין כו' ולפ"ז לרוב דעת קדמאי דבעי צירוף בעת ההגדה וכן כתבו בתוספות לגבי זה אומר מנה וז"א מאתים דבעי שיעידו שניהן תוך כ"ד וזה לא נזכר בשאלה שאברם דבוריאן העיד תוך כ"ד של בונפיל קריגער וכמו שנסתפק בזה הריב"ש שם יעו"ש, וא"כ נשאר עד אחד כשר שלא נתבטל עדותו וכן לגבי הזמה, הלא אם הוזם לא היה כלל בעת הקדושין ובעי שיהיה תכ"ד ההגדה, ובאמת שאברם העיד שבשנת קמ"ה היה מעשה הקדושין וא"כ לדידיה היו עדים כשרים אצל הקדושין ובונפיל העיד שבשנת קמ"ד שקר ענה וא"כ הוי כעד אחד אומר שנתקדשה בפני שנים, ולאו דוקא נקט דהוי כמקדש בעד אחד ולישנא אינו מדוקדק, וצ"ע שם בדבריו דאמר דאם הזמה שלא בפניו הוי הכחשה דתרי ותרי, ואינו מובן, כיון שוידאל אברם מעיד שבשנת קמ"ה ראו את הקדושין הוא ובונפיל איך הוא מכחיש להעדים המזימין לבונפיל שבשנת קמ"ד היה בפרפיאנן, ומה שבונפיל העיד שבשנת קמ"ד ראה הקדושין הוזם, והזמה לא הויא והכחשה מיהת הוי מבי תרי שראו אותו אז במקום אחר והוי חד המוכחש מבי תרי דבטלה עדותו מכל ונשאר וידאל אברם עד אחד שבשנת קמ"ה ראו הקדושין הוא ובונפיל ואין וידאל אברם מכחיש לעדים המזימין לבונפיל, כיון שאומר שבשנת קמ"ה ראו, ועדיפא פירשו בתוספות הך דאסהידו תרי לחד שעל כל אחד אומרים עמנו היית מתורת הכחשה נתבטל עדותו שעליו אומרים שנים נגדו ולא מדברים מהמעשה רק מהויתו בעת הקדושין לפי הגדתו ודוק וצ"ע:
ושוב התבוננתי דאולי קאי אם לא חזר בו וידאל רק מעדות השנה והודה לחבירו שבשנת קמ"ד היה ואם כן הוא הלא הוי הכחשה דתרי ותרי ואם תאמר א"כ הוא אמאי צריך לומר דלא הוי אלא עד אחד נימא דאיהו מוכחש במה שאומר שראה עם בונפיל, זה לא הוי הכחשה כמו"ש בסימן כ"ט ולמ"ד בחושן משפט דאין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי עמו בשעת עדות, ונשאר העדות שהוא היה שם לבד בלא בונפיל והוי מקדש בעד אחד ולפ"ז מדוקדק לשון ריב"ש ודוק היטב:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה