אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ה

הלכה ב

היה מוכר פירות או כלים וכו' וא"ל אם אתן לך תהי מקודשת לי אם אמרה הן ונתן לה הר"ז מקודשת כו':
מוכח מדברי רבינו, דאם שתקה כיון דהאשה אמרה מתחלה תן לי והוא אמר בלשון שאלה לחודא, בשתיקה לבד אינה מקודשת דקאי על דבורה הקודם שאמרה לו תן שלא בשעת קדושין. ולפ"ז קשה טובא מהך דאמרו בדף י"ג ההיא איתתא דהוה קא מזבנא וורשכי אתא ההוא גברא חטף מינה אמרה ליה הבה ניהלי אמר לה אי יהיבנא לך מיקדשת לי שקלתה ואישתקה, וקא מסיק דמצי אמרה אין שקלי ודידי שקלי, מוכח דאי לא הוי דידה מועיל שתיקתה על שאלתו אף כי היא אמרה מעיקרא הב לי, ובחידושי הרשב"א הרגיש זה, וביאר דמיירי באומר בשעת נתינה הרי את מקודשת לי בו וזה דחוק:
ונראה לדעתי, דהתם כי חטף מינה וורשכי והוא אמר אחרי זה אי מיקדשת יהיבנא לך, הרי איגלאי מילתא דעיקר כוונתו בחטיפתו את הוורשכי היה כדי שיהיה לו במה לקדשה, ולכך חטף מינה הוורשכי ומבינין אנו ששאלתו הוא עיקר כוונתו, והוי כאומר לה בשעת נתינה התקדשי לי בו ולכך לא מגרע לן מה שאמרה לו מעיקרא תן לי, אבל היכא שהיה שלו מעיקרא והיא בקשה ליתן לה ואמר לה בלשון שאלה לקדושין ושתקה, ודאי דאינו מוכח דיהיב לה לשם קדושין רק משום שבקשה ממנו יהיב לה, והיינו דכל כמה דלא גילתה דעתה אליו דרוצה היא בקדושיו, כי יהיב על בקשתה הקודמת יהיב, אבל כי חטף לזה כדי שיהא לו במה לקדשה ודאי אנו מבינין דהוא אומר בלשון שאלה ויהיב לה לשם קדושין ולא ע"פ בקשתה, דאל"כ לא היה לו לחטוף, דזה אנו רואין דכל חטיפתו היה להיות לה במה לקדשה, וכיון דאיהו יהיב לשם קדושין תו כי מקבלה אדעתא דקדושין קא מקבלה דסתמא אשה רוצה בקדושין דטב למיתב טן דו וכמו שפירש רשב"א שם:
והנה שיטת הרשב"א בחידושיו להיפוך מדעת רבינו, דאף אם לא אמרה הן מקודשת בשתיקה לחודא וכפי מה שהביא המשל"מ בשם מהר"א ששון ובביאורי הגר"א באורך. אולם דא הבנתי מדבריו דסבר גבי קדשה בגזל דידה כו' שמיירי באומר בשעת נתינה התקדשי לי בו, אבל כמשמעות הך עובדא דוורשכי דאמר בלשון שאלה אי יהיבנא לך מקודשת לי אינה מקודשת בשתיקה אף בשדיך והגמרא לא חש לפרשה וכן הוא מפורש בירושלמי, ואע"ג דסברתו דלשון שאלה לחוד הוי כדיבר עמה על עסקי קדושיה ולא פירש ונתן סתם דמקודשת אפילו בשתיקתה, מכל מקום בגזל דידה ודאי אינו כמדבר עמה על עסקי קדושין ומשום דאיהי דידה שקלית. לכן מוכרח בשעת נתינה לומר הרי את מקודשת לי בו:
ולפ"ז א"ש סידור דברי הרמ"א (סימן כ"ח) אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו אעפ"י שאמרה הן אינה מקודשת אעפ"י ששידך תחלה, ואינה נאמנת לומר שבתחלה קבלה לשם קדושין, דלפי זה מיירי דאמר לה אם יהיבנא לך תהי מקודשת לי, ובהא אף כי שדיך כ"ז דלא אמר בשעת נתינה התקדשי לי בו אינו כלום ומצי אמרה דידי שקלי ואף אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו ואמרה הן ג"כ אינה מקודשת אף שתאמר שקבלתו לשם קדושין, ודוק היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה