אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

המקדש את האשה ונתן הקידושין מדעתה כו':
עיין הרב המגיד שהביא הגמרא דנדרים (דף ו'), וזה לשון הגמרא, בעי רב פפא יש יד לקדושין או לא, ונתקשו רבוותא טובא בהך שמועה, אמאי בגיטין פשיטא ליה ובקדושין מבעי ליה, ועוד דלקמן בצדקה קאמר משום הקישא וכאן בקדושין מאי הקישא, ועוד דבעי בפאה וצדקה ופירשו רבוותא משום דבפאה בע"כ והשיג עליהם הר"ן, ובעיני יפלא אם הוי זה סברא לרבות ידות הוה ליה לומר את"ל יש יד לצדקה, משום דעיקר צדקה בע"כ משא"כ הפקר. לכן נראה לדעתי דרך סלולה ופשוטה, דהתורה החשיבה דבור האדם להקדש ואיסור נדר ושבועה פאה וצדקה כו' ואיתרבי גבי נדר ונזירות דהוי התפשטות איסור וקדושה גם ידות, ופשיטא לגבי גיטין דאין זה רק התרת איסור [שקנין הממון לאיש באשתו הוי רק מדרבנן] ואינו תלוי רק בדעת עצמו, פשיטא שזה כמו נדר או נזירות, אבל בקדושין הלא אף שזה ענין איסורי שאוסרה לעלמא, בכ"ז הוא אינו נגמר בדעתו בלבד רק בהצטרפות דעת האשה, ואימור כיון דלא דבר במפורש ואת נמי ומצינן לפרש ואת חזאי, דרך רחוקה, תו לא גמרה ומקניא נפשה, ואח"כ בעי לענין ממוני אם חל ביד בלבד במקום שדיבורו נמי מהני, ולכך לענין ממון לא דמי כלל לנדר שהוא אסור בלבד לכן קאמר הואיל ואיתקש לקרבנות דקדושת קרבנות ג"כ הוי אפוקי ממון מרשות דידיה ועיולי לרשות גבוה כו', ואת"ל גבי פאה הואיל והבעלים עצמו אף כי יפקיר נכסיו אסור ליה לזכות בפיאה שהפריש, משום לא תלקט לעני, וכן אסור ליה ללקט לעני שלו (עיין גיטין דף י"ב) א"כ אין זה קנין ממוני לחוד רק איסורי ג"כ, אבל צדקה הואיל וכי הוא הוה עני גם לו בעי למיתב, וכן יכול ליתן לעני שלו הוה ענין ממוני, ואת"ל צדקה הואיל ולא הוי רק לעניים, ועשיר אסור לזכות בו, הוה ענין ממוני עם איסורי, אבל הפקר לא הוה רק ענין ממוני לא אמרינן ביה ידות והוה ככל מקח וממכר, זהו ברירא דהאי סוגיא ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה