אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה יג
נתקדשה שלא לדעת אביה כו' ואפילו אם נתרצה האב אחר שנתקדשה כו' אינה מקודשת:
עיין בכס"מ ובהגהות. והנה רבוותא קדמאי האריכו אם הא דחלין הקדושין אם נתרצה האב אם חלין למפרע ועיין הגה"מ. וזה אין להקשות אמאי לא תלו לה בפלוגתא אם יש ברירה דבשלמא אם אין חלין אלא כשיתרצה האב ודאי הוא חל ולא שייך לברירה, דבעת חלות הקדושין כבר מבורר הוא אם יש חלות בקדושין או לא, וכמו כל הנלקט שפירשו בתוספות שמניח המעות עובד שלא נלקט ואומר לכשיהא נלקט יהא מחולל (עיין פרק מרובה דף ס"ט), אבל למה דמוכח מרומיא דאם מאן ימאן אביה דהוי בעי למימר דאף במקדשה בביאה נמי מהני אע"ג דע"כ חלין קדושין למפרע דאי לאו בעת ביאה תו במאי חלין הקדושין א"כ שייך לכאורה דין ברירה. אבל דא ג"כ בדותא, דאימת איכא בתנאי דין ברירה דהוא תנאי שאינו במכוון מבעלי התנאים כמו ע"מ שירצה אבא דרצון האב לא מעלה ולא מוריד, רק מתנה אם ירצה ותולה הענין במה שאין ביד בעלי התנאים. אבל האומר הרי את מקודשת על מנת שתתן לי מאתים זוז כיון שזה הוא במכוון מבעל המעשה ובידה, וכן כי יהיב גט ואמר ע"מ שארצה ג"כ הוי גט, וכמו מעכשיו ולאחר שלשים דאמרו דהוי גט אם תנאי קאמר בחזרה כמו שפירש"י, ורק באומר לאיזו שתצא בפתח, שהענין אינו מבורר לאיזו אשה ועיין רש"י פרק כל הגט, וא"כ כאן דכל הקדושין אינו רק מדעת האב ודעתו הוא עקרי בהקדושין א"כ הוי כמתנה עם האב הרי בתך מקודשת לי ע"מ שתרצה ודאי דהוי קדושין דהוי כמו כל תנאין דעלמא שעל דעת בעל המעשה שאינו גומר רק בתנאי שבידו, והא דהיא יכולה לעכב ג"כ ברצון האב תלוי משום שעל אופן שהיא תמאן לא רצה האב, והכל מחסרון הרצון באב שהוא בעל הקדושין לבתו ופשוט: