אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יד · הלכה כא

הלכה טו

שאין ההזמנה אוסרת:
משום דקיי"ל כרבא, ובגמרא אמר דאתיא כתנאי דרבנן דסברי דלא בעי עיבוד לשמה סברי כרבא, וכבר האריכו הקדמונים דהא בכולי תלמודא קיי"ל כרשב"ג דבעי עבוד לשמה בס"ת ותפלין, ויתכן לפרש, דבאמת לא דמיא הזמנה דס"ת ותפלין להזמנה דבגד למת, דבמת הגם דקבורה אמר דהוי מן התורה אבל לא מצאנו בשום מקום שיהא תכריכי המת מן התורה ואימור דרשאי לקברו ערום בלא תכריכין כמו שכתוב [איוב א'] ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ועיין שבת י"ד, וא"כ ההזמנה אינו בדבר ההכרחי לצורך המת דאף בחוצב קבר למת כיון דבמחובר לא מיתסר ואימת מיתסר דוקא בקבר בנין ולבנות קבר לצורך המת אינו מוכרח, דרשאי לקברו בקרקע מידי דלא מיתסר, ולכך הזמנה בדבר שאינו הכרח לצורך המת לאו מילתא לאסורי בהנאה, וכי ילפת מעגלה ערופה התם ההזמנה בדבר המוכרח לצורך העגלה דהוא חוב מן התורה, ולכך גבי ס"ת ותפלין דהקלף מוכרח להיות לס"ת ותפלין, גבייהו הוי הזמנה מילתא, וכי ילפינן מעו"ג הלא שפיר בעו"ג לאו מידי דמוכרח להיות משמשין אצל העו"ג, ומנא תימא דסברה זו מוכרחת מהא דאמרו בסנהדרין (דף סא) בשוחט בהמה לזרוק דמה לע"ג דר' יוחנן אמר דאסורה בהנאה ורב פפא סבר לדידיה דגברא לאו בר קטלא הוי, אלמא דסבר דזו לאו עבודה הוי ובכ"ז מיתסרא משום דעל כרחך דאע"ג דלאו עבודה הוי מכל מקום הזמנה הויא ולכן אסורה מטעם דהזמנה זו גופא מוכרחת בבהמה זו שמקריבה לצורך ע"ג לפי רצונו שרוצה לעבדה ולהקריב לפני הע"ג דעל כרחו א"א לזרוק דמה אם לא שתהא שחיטה, ולפי זדונו ורשעו הלא הזמנה זו מוכרחת לכן מלתא הוי ואסורה, ולכך לרב פפא אליבא דר' יוחנן לאו תנאי הוי וכו"ע מודו דאורג בגד למת כיון דהבגד אינו מוכרח למת הזמנתו לאו מילתא, וכי אמר הגמרא תנאי לסברת אביי דשתיק על הא דאמר הניחא לר"י כו', הרי דסובר שאם חייב מיתה הויא עבודה מיתסרא הבהמה ואם אינו חייב מיתה לא מיתסרא דהזמנה כזו המוכרחת לאו מלתא היא בע"ג, הרי דאינו מחלק בע"ג בין הזמנה המוכרחת להזמנה דעלמא לדידיה תנאי היא אבל להלכה אינו כן ודוק:
והנה שם בסוגיא שקיל וטרי מהא דבשקלים תנן מותר המת ליורשיו רמ"א לא יגע בהן כו' ומפרש במאי פליגי ר"מ וחכמים. ולכאורה נראה טעמא דר' מאיר דסבר בתוספתא דמגילה ומייתי לה בפרק השוכר את האומנין דאף הנותן דינר לעני ליקח לו טלית לא יקח לו חלוק אלמא דאף עפ"י שכבר נתן לו מכל מקום כח הנותן מעכבא שלא יעשה רק כפי רצון הנותן, וכן סבר במלוה דלהוצאה ניתנה שאם הלוה דינר ליקח לו חטים לא יקח שעורים יעו"ש בתוספתא ריש מגילה, ואל זה כוונה הגמרא בירושלמי קדושין פרק ב' הלכה א' כמה דר"מ אמר כל המשנה מדעת בעלים נעשה גזלן כו' פתר לה במלוה שהלוה אמר ליקח לו חטים ולקח לו שעורים יעו"ש אכמ"ל, ולכן כיון שהנותן נתן לצורך תכריכי המת אסור לשנות מדעת הנותן ולכך לא ינתן ליורשיו, אמנם הגמרא אמר טעמי אחריני דמספקא ליה אם מחיל בזיוני גבי יורשין וצ"ע, ולכך נראה דאימתי קאמר ר"מ דכח הנותן מוטל אחר הנתינה ג"כ בהמתנה דוקא היכי דנותן שיהנו אחרים הם המקבלים נמצא דממונא הוי לגבי המקבל לכן איכא בהו כח הנותן שלא ישנו מדעתו, אבל בנותן שיהיו תכריכין למת הלא נתן על דבר האסור בהנאה ומידי דכשיוגמר כוונת הנותן נעשה איסור הנאה ופקע תורת ממונא מיניה דאיסורי הנאה לאו ממונא נמצא דלא שייך דנשאר כח הנותן בהממון דלאו ממון הוא אם יוגמר כח כוונת הנותן לכן פקע כח הנותן ומה דמשתייר הוי ליורשיו כדין ממונא דמקבל לכן מחפש הגמרא טעמי אחריני בהא, וזה מכוון הגמרא בבא בתרא קל"ז מה"ד לשוינהו איסורי הנאה כו' דפקע כח נותן לא יהבי לך, דכיון דפקע כח הנותן סד"א דלא יהיב ליה אדעתא דהכי וזה בגבו למת אבל הנותן מתנה לעני או מלוה סבר ר"מ דאסור לשנות מדעת הנותן דלא פקע כח הנותן מיניה ומתקיים בו צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה