אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ד

הלכה ב

כהן שנכנס לאהל המת כו' ואם ישב שם כדי השתחויה כמו שבארנו כו':
במתני' דמכות יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין כו' ר' חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים א"ל אינו מן השם, א"ל אף הנזיר אינו מן השם. ויפלא על בן חכינאי הא כמה לאוין מני הגמרא דאיכא לאשכוחי שילקה וא"כ מה חידש בכלאים. ונראה, דבאמת לא מנה התנא רק הנך לאוי שהמקום גורם והחרישה גורמת, וא"כ אינו ענין ללבישת כלאים שאינו מן השם, דנזיר הלא המקום גורם אעפ"י שאין החרישה גורמת מכל מקום מה שהוא בא במקום הטומאה ומתרין בו שיצא מן המקום הוא שגורם, אבל לבישת כלאים הלא על הלבישה הוי ההתראה, רק דלא כוון בן חכינאי דכאן אין ההתראה על הלבישה שיפשוט את בגדיו וכדאמרו שאפי' לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב, רק ההתראה על המקום שתיכף יצא מכאן ואחרי זה יפשיט את בגדיו שאסור לו להתמהמה משום שהוא כהן ונזיר ויעבור על תרי לאוי ועשה דתרווייהו, וא"כ הוא מחויב עדיין להיות לבוש כלאים שאם יפשוט בגדיו הלא יתמהמה במקום טומאה, וא"כ ההתראה שיצא מן מקום טומאה ויפשיט את בגדיו, לכן חשיב ליה כאן בן חכינאי שההתראה שייך אל המקום, ומש"ה נקט נזיר שבו כתיב לא יבוא וההתראה שצריך לצאת מן המקום ופשוט:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה