אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה ב

פרק ג

אבל נוגע הוא בבגדים שנגעו במת כו':
יצא זה לרבינו מהא דתניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה. אמנם כבר נתקשו בה אבות העולם ור"ת תמה וכתב דמשבשתא היא [יעוין תוספות כתובות ד' ושבת קנ"ב ונזיר נ"ד] ושיטת רבינו פרשתי בחידושי למסכת נזיר באורך. ולולא דמסתפינא אמינא דמקור הך מתניתא הוא במסכת שמחות, כ"ג שהוא מטמא למתים או שפרע או שפרס הר"ז לוקה ארבעים, כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה סופג ארבעים ושאין הנזיר מגלח אינו סופג הארבעים, כ"ג שהוא מטמא או שנכנס לבה"ק הר"ז לוקה ארבעים, והיא כולה משובשת. ומצאתי מקורה ברוך נובע ממעין טהור תוספתא פרק ג' דמכות, כ"ג שהוא מטמא לקרובים או שפרע כו' ה"ז לוקה ארבעים, כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה סופג ארבעים, וכל שאין הנזיר מגלח עליה אינו סופג ארבעים, אבל כהן הדיוט שהוא מטמא לשאר מתים או שנכנס לבה"ק סופג ארבעים. וכוונתם פשוטה, דכהן הדיוט אף בטומאות שאין הנזיר מגלח סופג ארבעים, ואפילו אם נכנס לבה"ק שאין הנזיר מגלח עליו סופג ארבעים, [עיין בפרק ו' מנזירות הלכה ח' ובכס"מ שם כן בפה"מ לרבינו תראה כי סתם בה"ק הוא מדברים שאין הנזיר מגלח], אבל כהן גדול המטמא לקרובים תלוי אם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליו סופג ארבעים, אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח אינו סופג ארבעים במטמא לקרובים, וטעמא דמילתא הוא דבר נפלא מפורש בקראי ומן המקדש לא יצא [דאונן עובד ואינו אוכל] ולא יחלל כו' כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, ובנזיר כתיב כי נזר אלהיו על ראשו [הוא שערו שמגלח במקדש] וכי ימות מת כו' וטמא ראש נזרו [פירוש הוא השער לכן צריך לגלח תגלחת טומאה כדי לחזור למנות לתגלחת טהרה], וא"כ באופן שהנזיר אינו מגלח ואינו מטמא ראש נזרו, שוב כה"ג אינו מחלל נזר שמן משחת אלהיו אשר על ראשו, אבל בכהן הדיוט לא תליא בנזיר וזה חדש בס"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אבל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה