אור ברסלב
אור לנתיבתי יט. בדברים שנפשו של אדם מחמדתן כגזל ועריות בכגון אלו במה תלוי מיתון סערת ההתמודדות?

אור לנתיבתי

יט. בדברים שנפשו של אדם מחמדתן כגזל ועריות בכגון אלו במה תלוי מיתון סערת ההתמודדות?

יח. במה תלוי הפסקת - ולפחות מיתון בסערת ההתמודדויות?

אלא שלפי המבואר עדיין נשאלת שאלה צודקת ביותר, והלא יש מיני תאוות שלעולם לא יתכן שיהיו מוחלטין אצל האדם לתעבן כמו שמתעב הוא מאכלות אסורות, וכמו למשל עריות שמכשולן מצוי בפגם העינים והמחשבה, או לשון הרע, או אפילו גזל כאשר הוא באופן המצוי להתעות האדם את עצמו למצוא היתרים כמו שמצוי אצל רוב בני האדם, שהרי חמדת העריות, והממון, והדיבור קשה הוא למאד, ואם כן לעולם אהיה מותקף ביצר זה עליהם ואם כן אימתי אבוא למנוחות? כי במכשולים אלו המצויים קשה מאד שתהא ההחלטה נחרצת כמו במאכלות אסורות או שמירת שבת.

כאן צריך להוסיף עוד ידיעה חשובה שאומנם ידועה היא אולם חשוב הוא לזוכרה תמיד.

והיא, אין הקב''ה תובע מהאדם אלא כפי כוחו.

הקב''ה דורש מהאדם כפי כוחו, ולכך כאשר יעשה האדם את אשר בכוחו לעשות וישתדל כראוי, ויצא ידי חובתו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שעשה אשר בכוחו, אכן ימתן ויתיש הוא יתברך מעליו את חומר תוקף יצרו.

וכן הוא לעולם, שהרי הגע בעצמך, יהודי שהוא שומר שבת מחללו, וברור ומוסכם אצלו שלא לחלל שבת, וכן ינהג זה שנים רבות, שכאמור יצרו בדבר זה לא יסיתנו אחר שאדם זה מוחלט אצלו שלא ישמע אליו, ובכן וכי תאמר שאדם גיבור בזה יותר מיצרו, הלא אם דוקא יהא ניתן רשות ליצר לקום עליו בתוקף ועוז ולהתלבש במוחו בפיתוי וגירוי לעשות מלאכה בשבת, וכי יוכל לו? והלא יצרו של אדם חזק ומתגבר עליו בכל יום ואלמלי הקב''ה עוזרו אינו יכול לו.

כך שגם בדברים שהמה החלטיים אצל האדם לבל יעבור עליהם, ויהי מה. הרי שגם בזה נצחונו מפאת שהקב''ה עוזרו, ומדוע בזה עוזרו ה' ובדבר אחר, כביכול לא? אלא בדבר שהאדם עשה את שלו ומיצה את כל כוחותיו להחליט בהחלטה גמורה לתעב דבר פלוני, לא יגש יצרו אליו לבלבלו, ואין לו רשות עשות זאת, אחר שעזר ה' עמו בדבר ההוא שהוחלט אצלו לבל יהין לחשוב חטוא בו, אולם בדבר שטרם הוחלט אצל האדם לתעבו ולשקצו - יתנסה בו.

וכאמור, יתנסה בו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שמיצה בדבר זה כוחו כראוי, ואף שיצרו פוחז עליו בזה, וגזל ועריות עדיין אין מוחלטין אצלו לבל יחטא בהם כמו שבת וכשרות, אולם, כיון שזה מה שיש בכוחו, הרי מגיע לו שיבוא עזר ה' לעזור לו, וכאמור דכמו בענין שבת וכשרות אין הצלחתו מצד גבורתו אלא מצד שה' עוזרו אחר שעשה מה שביכולתו, כמו כן בגזל ועריות כשיעשה מה שביכולתו יהא עזר ה' עמו להתגבר על יצרו, לבלתי יגש יצרו להחטיאו.

העולה הוא, שהמכנה המשותף לזכות לעזר ה' למתן או אפילו להפסיק את תוקף הנסיונות הוא ההשתדלות לעשות את אשר בכוחו לעשות, וכאשר עושה את אשר בכוחו זכאי הוא לסייעתא דשמיא להרחיק מעליו את יצרו ויהיה ה' עוזרו להמשיך בדרכו אשר בחר בה במסירות נפשו.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה