אור ברסלב
אור לנתיבתי יח. במה תלוי הפסקת - ולפחות מיתון בסערת ההתמודדויות?

אור לנתיבתי

יח. במה תלוי הפסקת - ולפחות מיתון בסערת ההתמודדויות?

יז. ההכרח באיטיות היציאה מעמקי הבכא

אכן התבאר לנו בפרק הקודם שאי אפשר בפעם או פעמיים של כפיית היצר לגמור עם הוכחת כֵּנוּתֵנוּ לבורא שאכן הננו גיבורים הכובשים את יצרנו, עד שיעיד עלינו יודע תעלומות על כך, אלא נצרך לכך מספר פעמים של כפיית היצר ובשביל כך מוכרח מצב הריחוק והקירוב, הירידות ואפילו הנפילות כדי שמשם נאזור אומץ בכפיית היצר מחדש.

אולם השאלה עד כמה? וכמו שכותב אותו בחור במכתבו שזה מספר פעמים שהוא נופל וקם נופל וקם, מתי יהא הסוף לזה, והאם ניתן לקצר את ההתמודדות ולפחות למתן את אותן התקפות שלא יהיו בזעף כל כך.

ובכן נתבונן, הזכרנו כבר למעלה שישנם פרטים שאין לאדם כלל התמודדות בהם, וכגון אדם ירא ה' שומר תורה ומצוות, וכי יש לו גירוי או פיתוי לחלל שבת, לבשל בשבת, לכבס בשבת, בוודאי שלא, וכן וכי יש לו גירוי או פיתוי ליטול חפץ שאינו שלו ולגוזלו, הרי לא יעלה בדעתו אף ניצוץ מחשבה בדברים שכאלה, או וכי יעלה על דעתו לאכול מאכל ללא הכשר כראוי, הלא מיד יסלקנו מלפניו ללא אומר ודברים, הרי שבדבר שהוחלט אצל האדם ''חד משמעי'', ובאופן נחרץ שלא משתמע לשום צד אחר שדבר זה או זה אינו עושהו בשום אופן, והינו תקיף בדעתו בזה ביותר, אכן אין היצר מעז לגשת אליו בדבר זה, שהרי ידחהו מעל פניו בב' ידים.

ובעומק הדברים, הוא כפי שהסברנו לעיל, שהיות ואדם זה מתוקן בפרטים אלו, או שלא קלקל בהם, או שעשה עליהם תשובה כראוי, והגיע בהם למדריגה של ''יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'', והתקבלה תשובתו לפני הבורא בהסרת כל הקטרוגים מעל תשובתו, וכמו שביארנו לעיל בדברי רבי צדוק הכהן, אזי אין רשות מן השמים ליצר לבלבלו בדבר זה , מה שאין כן מי שעדיין לא הוחלט אצלו דבר זה, רשאי יצרו לנסותו בזה, ולהביאו למצב של התמודדות, וזה בעצם לטובתו, כי בכך יצטרך כאמור לכוף יצרו פעמים מספר, עד שידחהו מעליו לגמרי, והכפייה מחוייבת היא כמו שהסברנו בפרק יז.

ולכך למשל, אדם שהוא במדריגה שאין מוחלט אצלו שמירת שבת הרי שנצרך הוא להתמודד על זה ולכפות יצרו בזה מספר פעמים, ולעומתו השומר שבת שמוחלט אצלו למות ולא לחלל שבת, אין רשות ליצרו לבוא עוד אליו אחר שהוכחה כנותו בזה. אלא שנסיונו יהא בשמירת שבת כהלכתה ביותר, לדקדק בהלכות שבת, ללמוד תורה יותר בשבת וכיוצא, או ביתר הדברים שעדיין אינו החלטי בהם וכגון בשמירת הלשון וכדומה, כי לגבי זה המוחלט בשמירת שבת, עדיין אינו מוחלט בשמירת הלשון. ולכן בזה עדיין יצטרך להתנסות ולעמוד בהתמודדויות שיצריכוהו לכפות יצרו בזה.

ועד כמה ועד מתי?

כמו כן בזה התשובה מבוארת על פי הנ''ל, והוא עד שיוחלט אצלו הדבר, ולמשל אדם שנגוע בגזל ובאונאה, ואינו כשר בדיני ממונות, ועדיין יצרו פוחז עליו בזה לפתותו ליטול ממון אחרים שלא ביושר, הנסיונות והחשקים בפיתוי שכזה ימשיכו אצלו עד שיוחלט אצלו הדבר כמו שמוחלט אצלו שלא לאכול מאכלות אסורות, וכשיוחלט אצלו להיות עוון הגזל מתועב ושנאוי, ויחרד מעוון זה כמו שחרד הוא ממאכלות אסורות תפסיק או לפחות תתמתן תקיפות היצר ממנו, וכמו שרואים אנו בחוש אצל המתקרבים שמתחילה היה אצלם ענין שמירת שבת או טהרה וכשרות עם התקפות והתמודדות קשה, ולבסוף כשנתבססו בזה עזבם יצרם, היום הינם שומרי שבת, טהרה וכיוצא ללא קשיים ונסיונות.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה