אור ברסלב
אור לנתיבתי טו. היתכן שבאת לעולם ללא תכלית?!

אור לנתיבתי

טו. היתכן שבאת לעולם ללא תכלית?!

יג. מכתב אישי

ידיעה נוספת וחשובה יש ל''לוחם'' ביצרו לדעת, דכמו שיש ענין בטחון בה' בעניני החומר, להאמין שהקב''ה לא זורק אדם למקרה והטבע, וישנה השגחה פרטית על האדם להצילו לחלצו לשומרו בממונו ולהחיותו בגופו, על אחת כמה וכמה שיחייב הדבר להיות האדם בעל בטחון בה' שלא יזנח נפשו מרדת שחת.

ונכון הוא שעניני הרוח תלויים בבחירה, אולם הרי איירינן בבחור שבוחר בטוב ורוצה לסור ממוקשי מוות, היתכן שלאחד שכזה תאבד לו הדרך, וימצא עצמו תועה כשה אובד כל ימיו וכך במצבו יכנס אלי-קבר, חלילה לנו מלחשוד את בוראנו רב החסד והחמלה על גופנו ועל אחת כמה וכמה על נשמותינו, שיתן נפשנו טרף לשיני הסטרא אחרא לעשות בנו כרצונם מבלי השאיר לנו פתחים להצלה, לא יעלה על הדעת דבר שכזה.

חייבים אנו להאמין שהקב''ה נתן לנו אפשרויות להצלת נשמותינו, ולא רק שבוודאי הניח הבורא אפשרויות רבות להצלה, אלא בהכרח שאפשרויות אלו הינם בדרכי נועם, שהרי התורה הק' ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' האפשרויות להצלה הינם מתאפשרים לכל אחד באשר הוא ובדרכי נועם, ללא לחצים מתח ועצבנות, אלא בישוב הדעת ובנעימות, אלא שהאדם מסבך לעצמו את הדרכים, ובפרט בחוסר אמונה שלו ברחמי וחסדי ה', ולכך או שהוא מתיאש, או כאשר הוא ''עובד'', עובד הוא בלחץ בעצבנות ובעצבות.

ואם הבטחון בה' בעניני הגוף מחייב שגם אם הגיע האדם למצב של ''חרב חדה מונחת על צוארו אל יתיאש מן הרחמים'', וחייב להאמין שאין מעצור לה' מלהושיע בין רב למעט, ואם על חיי גופו נצטוינו שלא להתייאש, על אחת כמה וכמה על חיי נשמתו מחוייבים אנו שלא להתיאש ולהאמין כי ''קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת'', שכמו כן פסוק זה נאמר על חיי החומר והגוף, קל וחומר על חיי הנפש שיפה הצעקה לאדם בדבר זה לצעוק לה' שיושיענו, ולהאמין ולבטוח בו שיש לו תקנה ותרופה.

כך שברור לנו שטענה זו המובאת במכתב ''נראה לי שאין לי תקנה''..., ''ה' עזבני''..., וכדומה, אלו טענות שקריות, ואינן אלא הנשק היעיל ביותר של הצר ואוייב עמם הוא נלחם ללוכדך ברשתו בקלות.

וכידוע שתכלית מטרתו של היצר בהחטיאו את האדם הוא לא החטא עצמו, שהרי על החטא יכול לעשות תשובה, ואם עוד יעשה תשובה מאהבה, יהפך לו מחובה לזכות, ובכל אופן לפחות הרי ''במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'', אלא תכלית מטרתו של היצר בהחטיאו את האדם הוא החלישות הדעת, שיפול האדם בדעתו ויתייאש מתקוותו, ואז מלאכת היצר נעשית מאליה מבלי טורח ועמל עם אותו אדם, מאליו יהא אותו אדם ניצוד ברשתו, והיותר נכון הוא שילכוד את עצמו ברשת שהוא תפר והכין לעצמו, שהרי בידו היה לתת בטחונו בה' שיעזרהו אחר שחפץ הוא בטוב, ובזה גופא היה נחשב למנצח, כי עיקר הנצחון הוא בבחירה, להיות בוחר בטוב, וכמו שיבואר עוד להלן שזה עיקר העבודה הנדרשת - לבחור בטוב בכל ליבו, והתוצאות למעשה הינן תלויים בגזירת שמים.

אם כן עיקר תכלית מטרת היצר בהחטיאו את האדם הוא ליטול ממנו את בטחונו בה', ובכך לשבור את נפשו מהרצון ללחום, להניח את כלי מלחמתו ולהרים ידיו לאות כניעה, ללכת כצאן אחר הרועה האכזר שיובילנו לטבח.

והוא יסוד היסודות, לדעת שהנצחון הוא לא תמיד תלוי ב''לנצח'' בפועל, אלא בעיקר הנצחון הוא התמדת הלחימה, ואם לא נכנעת, ובטחונך עדיין חזק בקרבך שה' לא יעזבך, וממשיך אתה בתפילה וצעקה לה', ומאמין הינך שכל הסיכויים להצלחתך בידך, ואינך נהדף מהרוח והדמיון שמפעיל בך אותו צר ואוייב, בזה גיבור מנצח תיקרא.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה