אור ברסלב
אור לנתיבתי יג. מכתב אישי

אור לנתיבתי

יג. מכתב אישי

יב. הטרדות היצר הפוגעים באונס ב''לוחם'' - לזכות הם ולא לחובה

בפרק זה אביא נוסחת מכתב שכתב לי בחור, ואבחר בסגנון שכתב לי אותו בחור, לפי שטענות שכאלו המובאות במכתב זה נפוצו אצל רוב הבחורים השקועים בבעיות קדושה, כפי שנוכחתי ממכתבים אחרים ומשיחות עמם.

וכך נוסח מכתבו:

אני בחור כבן 18 שנה, הסובל מאד מפגמי הקדושה החל מפגם העינים ועוד ועוד, היאך אפשר להחלץ מיצר שכזה, הלא חזק וקשה הוא, תוקף הוא אותי באופן שלא ניתן להתחמק ממנו, ולפעמים אף מבעיר הוא אותי בתבערה שאין ביכולתי לכבותה בשום אופן, והדבר מייאש אותי למאד, כי אינני מאמין שיכול אדם במצבי הירוד להחלץ אי פעם מיצר שכזה, ובפרט שניסיתי לא פעם ולא פעמיים להתחזק, בוכה אני, מתפלל אני, אולם יצרי קשה כברזל, מחזיק אני מעמד תקופה מסוימת, ואחר כך נופל, וגם כשאני מחזיק מעמד בימים המסוימים זה לא מתוך שאני חזק ויכול לגבור על יצרי, אלא זהו מחסדי ה', כי באמת אינני מבין משום מה היצר אז נרגע, נס מן השמים! אולם כאשר מחליט הוא לתקוף אין באפשרותי להתקומם נגדו.

וכואב לי מאד מצבי, כי בזמנים שיצרי תוקף אני נכשל בעינים, ומן העינים נכשל אני גם וכו', הדבר משרה עלי עצבות גדולה, ונמצא אני מזמן לזמן במצב דכאון, שאין לי חשק לדבר עם אף אחד, אני מרגיש רחוק מה', אני מרגיש שנאוי, אין לי עם מי לדבר על כך, וגם לא נראה שיש מי שיבין אותי נכון, וכמו כן אינני יודע אם יש תיקון למצב שלי בזמני תקיפת היצר כי הוא נראה לי גרוע במיוחד, לא נראה לי שיש הרבה מותקפים כמוני בחום של יצר כה קשה וחזק, ואף אם יש, קשה לי להאמין שהם יצאו מזה, אלא אם כן ארע להם נס.

ובכן שאלתי מה רוצה ה' ממני במצב זה, אני בכל אופן מרגיש שאני אנוס, אין לי כח לעמוד בפיתוי היצר, כמו שאי אפשר לאדם חלש לנצח אדם גברתן ואיש מלחמה.

לכן אבקש מכב' עצה ותושיה למצבי, אני בכי רע אני אובד כל עצה, התורה שלי לא תורה, התפילה לא תפילה, אין לי חשק לכלום, העצבות תוקפת אותי מאד ובפרט באותם זמני ירידה, אינני רואה סיעתא דשמיא ואף שאני רוצה מאד לצאת מזה. וזה שובר אותי מאד, כי כפי הנראה לי שאשאר כך במצבי עליות וירידות - לנצח, אלא אם כן יארע לי נס.

אם אפשר מכב' לענות לי תשובה בהקדם כי כל יום שעובר עלי מבלי עידוד ועצה קשה עלי מאד.

ח. כ. חיפה.

יד. הרבה עשו ועלתה בידם...

בפרקים דלהלן יזכה אותו בחור בעל המכתב ליחס של עיון מיוחד, שנעיין בטענותיו אחת לאחת על מנת להשכיל אותו ואת כל כיוצא בו שכאמור טענותיהם בדרך כלל כטענותיו.

אם נתבונן במכתבו של בחור זה, נראה שבעצם עיקר החלישות הדעת שלו נובעת מיאוש ואיבוד תקוה מישועתו, ועוד נוקט הוא שאינו מאמין שמישהו במצבו יוכל לצאת ממנו אי פעם.

ובכן, כותב מכתב זה אומנם אינו בסכנה מצד עצם מעידותיו, שהרי אם עדיין כותב הוא מכתב כואב, ועדיין הינו בבחינת ''חי מרגיש'' לראות ולחוש את רוע מצבו, בהחלט אם יהיה חזק באמונתו ובסבלנותו - ינצח, אולם הסכנה הגדולה שנתון בה בחור זה היא אם ישלוט בו היאוש ואיבוד התקוה ומתוך כך יסיק מסקנה להשלמה עם המצב, ירגיע עצמו ויאמר: זהו, אין לי ברירה רק להשלים עם מצבי, וירגיע מצפונו מתוך מחשבת טעות: ''לא ניתנה תורה למלאכי השרת'', אני סוף סוף אדם, ואנוס רחמנא פטריה. יפסיק לבכות, יפסיק לתבוע מעצמו מאמץ או נסיון נוסף, ויקבל עליו לרדת באשר הוא ''אבל שאולה'', וכאשר אבדתי אבדתי... במסקנות כאלו או אז סכנתו סכנה.

מסקנות אלו קרובות מאד לחדור לראשו של כל בחור כאשר חסרים לו כמה פרטים שלא ידועים לו או שנשכחו ויש להבהירם ולהזכירם, כי מהם פינה ויסוד לקום ולהתעודד בכל פעם מחדש, עד שלבסוף יגיעו ימי השלוה והרוגע לעומת אותם ימי טירוף והטרדה, עד כי לא יזכרו ימי הרעב מחמת ימות השבע, ועל כך בעצם באנו במטרה בספר זה להבין בינה עצה ותושיה גם למשוקעים במעמקי החטא והבלבול, היאך ימצאו מנוחה.

ובכן ידיעה ראשונה שיש לדעת היא: ''הרבה עשו ועלתה בידם''.

מוכרחים אנו לפקוח עין ולפתוח לב לעיין ברמאות ובעורמה של הצייד הגדול - היצר ביאושו את ''הלוחם'', ולגלות את האמת המוקיעה את שקרו בפרסום שאין כמוהו, וטופחת על פניו באופן ברור, וזאת הן מצד המציאות והן מצד השכל, מצד המציאות, הלא המציאות מוכיחה במגוון של עובדות רבות על כאלה שהיו שקועים סבוכים וסרוכים עמוק עמוק בתאווה זו, ולבסוף יצאו ממנה, והינם היום נוהגים בצדקות ובקדושה שלא האמינו שיגיע אי פעם למדריגה שכזו, אחר שהיו שקועים בתהום של טומאה עמוק עמוק ללא סיכוי יציאה ושחרור, אם כן המציאות היא בעצם הפירכא הגדולה לשקרו הגדול - יאוש!

וכמו כן מפורך הוא היצר מצד השכל, שהרי השכל הישר מחייב להאמין שהבורא המציא תרופה למכה זו, וגם אם תאמר שהוא בדרך ''נס'', הרי שנס זה הוא ''נס מצוי'', וכמו שרבבות רבות ראו נס זה במו עיניהם היאך עזרם ה' ויצאו ממעמקי חטאם, כך שגם אם טוען זה במכתבו שנצרך לו נס כדי לצאת ממצבו, אכן למה שלא יארע לו נס שכזה שארע לרבבות רבות, מה נשתנה הוא מהם, וא''כ למה לאבד תקוה מניסי ה', ובפרט כאשר נס זה הוא בגדר ''נס המצוי'' שהרי ניתן לראות בחוש ממש רבבות רבות של בעלי רצון להיגמל מחטאם, וזכו לכך באופן מלא, לא לחצאין ולשליש, אלא לגמרי זכו להיות בצדקות ובקדושה, הרי שנס ה''סיעתא דשמיא'' הוא נס ככל ''ניסיך ונפלאותיך שבכל יום עמנו'', שמוכרחים המה לקיום העולם.

ולא כאן המקום להאריך בסיפורים שקשה יהא להאמין עליהם לאיזה סיעתא דשמיא זכו רבים, אם זה בשלבי ההתנתקות שלהם מהרע שהיה כרוך בנסיונות קשים שהיה נדרש לכך מסירות נפש ממש, ואם זה שמסרו פרנסתם בשביל להינתק מהחטא בו היו קשורים, ואם יותר מכך, לנתק קשרי חיי המשפחה ולפרק בית בשביל שמירה על חיי צניעות וקדושה, אולם לא נרחיב הדיבור בזה אחר שגם בענינים אלה יש לצמצם שיהיו הדיבורים נקודתיים ותכליתיים, כי עצם הרחבת הדיבור בנושאים אלו כשאינו לצורך ממש יכול להוות נזק במקום תועלת. אלא שהבאנו בקיצור ממש הוכחה ממציאות חיי היום יום שלנו היאך מה שאותו בחור קורא לזה נס - ואכן בהחלט כדי להחלץ מהעבירה צריך נס - אולם אותו נס מצוי הוא, ולכל הבא באמת ליטהר עם רצון חזק מסייעין בידו בדרך נס להינצל.

אלא שכדי לזכות לנס שכזה נדרש כמה פרטים שיבוארו עוד בהמשך הפרקים הבאים בעז''ה.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה