הנתיב העשרים ושלושה - נתיב היראה · ג. היאך לרכוש התמדה ביראת ה' בדרך ''עשה טוב''
ומה שנשאר לנו לבאר הוא - היא גופא - מה העצה לחזק את האמונה במלא כל הארץ כבודו, והלא מחשבת האדם פורחת לאשר ישאנה הרוח, ומי לא יודע כמה קשה להחזיק את המחשבה ואפילו לזמן מועט, מי לא רואה היאך קשה עליו להחזיק מחשבתו אפילו בברכה ראשונה של העמידה, כמה טורח ויגיעה צריך להתאמץ על ברכה אחת אפילו לכוונת פירוש המילות, ואם כן מה הועילו חכמים בעצה זו של ''שויתי ה' לנגדי תמיד'' אחר שאין האדם שליט ברוחו.
אולם יש לנו לדעת כלל גדול ובו תלוי כל ההצלחה, והוא דהחיצוניות מעוררת את הפנימיות, וכלשון ''החינוך'' בכמה מקומות ''אחר המעשים ימשכו הלבבות''.
ובכן בב' דרכים ישיג האדם אמונת ''מלא כל הארץ כבודו'', חלק א' בדרך העשה טוב, והחלק השני בדרך הסור מרע.
בדרך העשה טוב הוא מה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה מאה ברכות בכל יום, מאה הזדמנויות ביום נתנו לנו אנשי כנסת הגדולה להזכר באמונת ה', בכל מציאות שאנו בה בחיי היום יום יש לה ברכה משלה, מחיצוניות זו של אמירת הברכות ואפילו בכוונה פשוטה של ביאור המילות ובאמונה שלימה - פיו ולבו שווים, יבוא לאמונת ''אין עוד מלבדו'' שהוא יסוד אמונת מלוא כל הארץ כבודו.
וכמו כן לדבר תמיד מענין האמונה, כדמצינו ביוסף הצדיק שהיה מרגיל עצמו על כל שירות ושירות ששירת לאדונו להקדים תפילה, וכן להתרגל להודות לה' על כל פרט, וכמו כן שכל שיחו ושיגו יהא מעורב במשפטי אמונה, וכן לעסוק בספרים המחזקים באמונה ובהשגחה פרטית, אזי אף שעדיין הלב אינו מתרגש ומתפעל, וכל דיבוריו הינם בגדר חיצוניות - זהו שלב ראשון שיביאהו לאמונה בפנימיותו.