הנתיב העשרים וארבעה - נתיב ''אמונת התיקון'' · ו. התשובה מתקבלת אצל ה' כהתנדבות ולא כפריעת חוב
והוא המובא במבי''ט בספרו ''בית אלקים'' פרק א' על פסוק (הושע יד, ה) ''ארפא משובתם אוהבם נדבה'', דהיינו, הקב''ה לא די שמרפא את משובבות השובבים השבים אליו, אלא גם אוהבם כמי שבא לנדוב, והרי אינו דומה קבלת פני הבא לפרוע חובו כמי שבא לנדב, שזה האחרון מתקבל בחגיגיות ובסבר פנים יפות כראוי לנדבן, וכך מקבל הקב''ה את החוטא, ואף שהחוטא פחות הוא מפורע חוב, שהרי בתשובה אין האדם פורע בפועל אלא מביע חרטה ותו לא, הרי שהאדם בא בתשובה בלבד - שבכך אינו אף כפורע חוב - ונחשב לו כאילו התנדב נדבה! הרי בודאי שאין זה הגיוני לשכלם של בני אדם, אם כן זהו חוק בהנהגה, והוא פלא, דאמנם מצינו חוקים במצוות ה' כשעטנז בשר וחלב וכדומה, אכן אלו חוקים במצוותיו ית', אולם הנהגתו עם בריותיו היא שכלית, והיא הנהגתו המפורסמת הנהגת ''מידה כנגד מידה'', וכמו שאמרו חז''ל (דברים רבה פ' ראה) אמר רבי אלעזר: מיום שאמר הקב''ה ''ובחרת בחיים'' - ''מפי עליון לא תצא הרעות והטוב'' (איכה ג, לח,), אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה, הרי שמיום שניתנה תורה הנהגת ''מידה כנגד מידה'' היא ההנהגה החותכת את הרע ואת הטוב, העושה טוב מקבל טוב והעושה רע מקבל להיפך. והנה בהבעת חרטה ווידוי מסלק אדם מעליו את דין מידה כנגד מידה ונפטר מהעונש, א''כ בהכרח שהתשובה היא אינה הנהגה שכלית אלא חסד גמור של הקב''ה, וכרגיל, לבני אדם קשה לסבול דבר שאינו שכלי ובפרט כשהוא בהנהגה, דמילא מצוה חוקית עוד מקבלים בני אדם, אולם ''הנהגה'' חוקית קשה מאד לבני אדם לקבל.