אור ברסלב
אור לישרים דרוש יג

אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ

דרוש יג

דרוש יב

ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל:

בבה"ב פנחס בימי הסליחות תקכ"ח לפ"ק:

הנביא (יחזקאל ל"ג) אמר ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עלי' חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אותו להם לצופה וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלנו והצופה כי יראה את החרב בא ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבא חרב ותקח מהם נפשן הוא בעונו נלקח ודמו מיד מצופה אדרוש ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לטוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשיך הצלת ואתה בן אדם אמור אל בני ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאום ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו:

ויל"ד טובא הא' מה הא דקאמר דבר אל בני עמך מלת בני אינו מובן דבשלמא מה שאנו נקראים בני ישראל משום דאנו מבני בניו של יעקב הנקרא ישראל אבל מה שאמר השם אל הנביא דבר אל בני עמך ק' הלא הבנים נמי נקראו עמך כמו אבותם ואם כן מלת בני הוא מיותר, הב' דקאמר ואמרת אליהם הוא כפל לשון, הג' שאמר איש אחד מקציהם ל' מקציהם אינו מובן פשיטא שאם לקחו איש א' שהוא מקציהם ועוד דקאמר להם לצופה מלת להם הוא מיותר ועוד דקאמר ושמע השומע ומלת השומע הוא אך למותר ועוד דקאמר ותבא החרב ותקחיהו אינו מובן כי על החרב שייך לומר ותהרגיהו או ותדקריה' ועוד דקאמר דמו בו יהיה והוא כפל דהלא כבר אמר דמו בראשו יהיה ועוד שכאן סידר משל ונמשל ובמשל קאמר והוא נזהר נפשו מלט ופרש"י דקאי על השומע ולא מיירי מהצופה שתקע נפשו מלט דא"כ ולא הזהיר מבעי' לי' ובנמשל קאמר ואתה נפשיך הצלת וא"כ מיירי מהצופה ולא מהשומע ועוד פשיטא דאם השומע נזהר דנפשו מלט דהא היינו אזהרתו שימלט נפשו וכן במשל קאמר ודמו מיד הצופה אדרוש ובנמשל קאמר ודמו מידך אבקש ואמאי שינה לשונו ועוד דבתחלת הקאפיטל קרי להו בני עמך בשם המגונה יותר משם העם כאלו מדבר על עם הנביא ולא עם ה' כדאיתא כשאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק רבש"ע בני הם ולא בניך ואח"כ קאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וכן בכל הקאפיטל הזה פעם קורא אותם בית ישראל ופעם בני עמך והלא דבר הוא, וטרם שנדקדק ביתר הפסוקים נתרץ תחלה הדקדוקים שדקדקנו באלו הפסוקים ונאמר דלפי פשוטו מדבר דרך משל לעיר שבא עלי' הצורר לעשות מלחמה ומעמידים הצופה לעיר לראות אימת יבא הצורר כדי שיוכל בפעם ההוא להתאסף לעמוד נגדו ואם המה נזהרים וזריזים לעמוד אפשר שינצחו או שיתנצחו אבל אם כל א' וא' הוא חושש לנפשו והולך ערירי במחבא להציל את נפשו בודאי יגבר האויב ואין היחיד ההוא מן הזריזין ועל זה לא תזהיר הצופה שילך כל אחד ואחד למחבא ויגבר האויב וא"כ יש לדקדק טובא הא' דקאמר ארץ כי אבי' עלי' חרב משמע אם על ידי ריצוי השם ב"ה בא הצורר אז מעמידין צופה והלא אפשר סבא הצורר עליהם מצד בחירתו לשלול שלל ולבז בז שלא כדין והכי הול"ל ארץ כי יבא עלי' חרב ועוד אמאי קראו חרב ולא אמר כי אביא עליהם מלחמה ועוד שהצופה אינו יכול להסתכל אלא לכל היותר על עיר אחת שיעמוד על מגדול גבוה וא"כ הול"ל עיר כי יבא עלי' חרב ולקחו עם העיר ועוד איך קאמר ושמע השומע ולא נזהר ותבא החרב ותקחיהו דמו בראשו יהיה במה לא נזהר אי לא נזהר שבאו אל האסיפה לעמוד נגד הצורר פשיטא שאם היה נזהר שהיה בא לעמוד נגדו שיוכל להרוג ובפרט שכן גזר השם שיבא עלי' חרב וגם הוא הי' בתוכם ואי רבים לא היו נזהרין שעי"כ גבר האויב לא הול"ל בלשון יחיד כיון שהיו מנוצחים בודאי הוא לבדו לא היה יכול להצילם ואם היה יכול להצילם הרי הוא חייב בדם כולם ואמאי קאמר דמו בו יהיה ל' יחיד והול"ל דמם בו יהיה, לכן נאמר דהנביא לא על משל הנ"ל דיבר אלא הנמשל של משל ההוא דיבר דהנה חרב הוא חרבא דמלאך המות ובר"ה העולם נידון והרשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ונמצא שבר"ה הקב"ה גוזר להביא חרב על הארץ ואלו היו כל ישראל צדיקים גמורים היו נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים ולא הי' הקב"ה מביא חרב על הארץ אבל מחמת שהרשעים בעולם הקב"ה מביא חרב על הארץ והיינו חרבא דמלאך המות והשתא מתורץ הא דקאמר ותבא חרב ותקחיהו דכשאדם נדקר בחרב אין נלקח מאתו כ"א חייו אבל הרוח תשוב אל אלקים והעפר תשוב אל הארץ אבל הרשע אשר מת ע"י חרבא דמלאך המות הוא לוקח נשמתו ומוסרו למלאך דומה ליסרו גם אינו נדקר אלא זורק בו טיפה שממנו מת וממנו מסריח ונרקב ונמצא שהוא לוקח גופו ונשמתו והיינו דקאמר ותבא חרב ותקחיהו ומשו"ה נמי קראו חרב ולא קראו מלחמה, וכדי לבאר שאר דקדוקים אשר דקדקנו נציע תחלה לבאר מה שאמר שהמע"ה (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה ויש לדקדק הא דקאמר תוסיף ולא קאמר תוסיפו ימים א"ו דמיירי מיחיד שיש בו יראת שמים וא"כ יש לדקדק אמאי נקט ברישא לשון יחיד ובסיפא לשון רבים ואמאי נקט יראת ה' הול"ל צדיק הוא ההיפוך מהרשעים דסיפא ועוד אמאי ברישא נקט ימים ובסיפא שנים ועוד ההיפוך מן תוסיף הוא תתמעטנה והל"ל או בסיפא תתמעטנה או לומר ברישא תאריך ימים שהוא ההיפוך מן תקצרנה, אמנם נאמר כפי פשוטו של מקרא עפ"י מה דאיתא בגמרא (שבת קנ"ג) שוב יום א' לפני מיתתך ופריך וכי אדם יודע אימת ימות ומשני כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה עכ"ה:

והנה ראינו שאפי' הרקנין שבישראל כשיגיע סמוך לר"ה נותנין מרדה בלבם ומרבים בתחנונים ובאמירת תהלים ומשכימין לסליחות וצמין כל חד וחד לפי מעלתו ובאמת אמרו רז"ל (קדושין ל"ט) שאפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות ואפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשע ופריך ותהוי כמחצה זכיות וכמחצה עוונות ומשני בתוהו על הראשונות ויליף לה מהך פסוק שכבר הוזכרנו בהך קאפיטל צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו והנה מי שיראת השם על פניו חושש כל השנה כולה שמא ימות למחר ולא יהיה פנאי להשיב ונמצא כל ימיו בתשובה אכן הרשע חושב שדי לו שישוב בסוף השנה סמוך ליום הדין וא"כ חושב הירא שמים שאין לו להחיות כי אם היום ובאמת כל יום ויום הוא מוסיף להחיות ממה שעלה במחשבתו אכן הרשע שחושב תמיד שדי לו לשוב בסוף השנה ועלה במחשבתו שישלים השנה והנה כל השנים שהיה חי עד סופו באמת לא נתקצרה לו אכן כשהגיע סופו שמת באמצע השנה אותו שנה נתקצרה לו ממה שעלה במחשבתו והנה הכתוב רצה למינקט שנים לשון רבים דוגמת ימים רישא דקרא שהוא לשון רבים והיינו דקאמר יראת ה' תוסיף ימים ר"ל שאפילו יחיד שיש בו יראת ה' תוסיף ימים רבים ממה שעלה במחשבתו אכן גבי רשעים רבים נתקצרה שנים רבות ממה שעלה במחשבתם דהיינו גבי כל רשע ורשע נתקצרה שנה אחרונה ומתורצים כל הדקדוקים הנ"ל, וק"ל:

והנה בגמרא הנ"ל אינו מובן בשלמא הא דקאמר שאפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונ' אין מזכירין לו שום רשעה ומוקי לה בתוהו על ראשונות ניחא משום דהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וכאלו עשה תשובה שלימה על כל עוונותיו אבל הא דקאמר שאפילו צדיק גמור ומרד באחרונה אבד את הראשונות בתוהו על הראשונות ויליף לה מדכתיב צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו קשה אמאי הלא אין הש"י מצרף מחשבה רעה למעשה, אמנם נאמר דהנה מצינו בנים מתים בעון אבותם דהכי איתא בגמרא (כתובות ט') מאי דכתיב וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבותיו מנאצין להקב"ה הוא כועס על בניהם ובנותיהם ובגמרא רמי כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות ומשני הא כשאוחזין מעשה אבותיהן הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהן, ונראה בדקדוק לשונם שאמרו הא כשאוחזין וכו' כוונו דלכאורה אינו מובן דאם הוא אוחז מעשה אביו אמאי מת בעון אביו הלא ראוי למות בחטא עצמו, לכן נאמר משום דאיתא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שנתמלא סאתו וא"כ אף אם אין נתמלא סאתו של הבן נתמלא סאתו של אב יומת הבן בחטא אב והיינו דקאמר הגמרא הא כשאוחזין וכו' ר"ל דמיד כשאוחזין הם נתפסים בעון אביהם ולפי"ז מתורץ נמי דקאמר הכא צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ר"ל דאם היה צדיק לא היה נתפס בעון אבותיו לכן עתה שעשה עול ותוהו על הראשונות ונמצא שהוא אוחז מעשה אבותיו אעפ"י שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה ואין עוונותיו מכריעין זכיותיו להתפס עלי' מ"מ הוא נתפס בעון אבותיו, ועוד אחת נציע הא דאיתא בגמרא (ברכות ח') אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ופירשו בו חכמי המוסר שיתלה מה שלא מצא בשביל ביטול התורה שעי"כ לא ידע מה שחטא, ועתה נבא ליישב הפסוקים הא דקאמר ואתה בן אדם דבר על בני עמך ואמרת אליהם ר"ל שיזהירם גם בשביל בניהם ארץ כי אביא עלי' חרב ר"ל כשיגיע סמוך לר"ה שאז הזמן שאגזור חרב על הארץ ומשו"ה לא נקט עיר או מדינה כי כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ואז הת"ח בודאי מפשפשין במעשיהם אבל הע"ה אף אם ירצו לפשפש אינם יודעים לפשפש מחמת ביטול תורה לכן צריכין ליקח ת"ח א' היודע לפשפש מה שקלקלו ובמה יתקנו לכן צריך שיהיה אותו ת"ח משכונתם והיינו דקאמר ולקחו עמי הארץ איש אחד מקציהם ר"ל שהריקנין יקחו ת"ח שנקרא איש ל' חשיבות וקאמר מקציהם ר"ל מצידיהם דהיינו מסוף שכינתם כמו מקצה מזה וקאמר ונתנו אותו להם לצופה להם דייקא ר"ל שישגיח עליהם ויפשפש במעשיהם וקאמר וראה את החרב בא על הארץ ויתקע בשופר והזהיר את העם ר"ל שראה שלפי מעשיהם החרב בא על הארץ לכן תקע בשופר והזהיר את העם ר"ל שהודיע חטאותם והזהיר אותם לשוב על דרך שאמר הכתוב הרם כשופר קוליך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם וקאמר ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבא חרב ותקחיהו דמו בראשו יהיה ר"ל אם היה צדיק עד עתה ויהיה השומע פירושו כמו אם שמוע תשמעו דהיינו שציית למצות ה' רק שמכאן ולהבא אינו נזהר דהיינו שאוחז מעשה אבותיו ותבא חרב ותקחיהו היינו חרבא דמלאך המות שלוקח הגוף והנשמה כנ"ל וזה נעשה בעון אבותיו וקאמר דמו בראשו יהיה ר"ל בראשו היינו בתחלתו ר"ל דאעפ"י שעדיין לא נתמלא סאתו מ"מ נתפס בעון אבותיו ואת קול השופר שמע ולא נזהר ר"ל שהוא לא נזהר מעיקרא שמעולם לא היה שומע דמו בו יהיה ר"ל שהאב לא נזהר אף שהחרב לא פגע בו כ"א בבנו מ"מ דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט ר"ל שאם אין אוחז מעשה אבותיו נפשו מלט והאב נתפס בעונו ודמו של עצמו בו יהיה וקאמר והצופה כי יראה את החרב באה ר"ל שיגיע סמוך לר"ה ולא תקע והעם לא נזהר ר"ל שהמה רשעים ובשלמא אלו היו נזהרים לא היה צריך לתקוע בשופר אבל מחמת שלא היו נזהרים היה לו לתקוע בשופר ותבא חרב ותקח מהם נפש ר"ל מאיזה מהם שלקח הן מהרשעים הן מבני הרשעים הוא בעונו נלקח ר"ל שאפילו בשביל עון א' נלקח בשביל אבותיו כשאוחז מעשה אבותיו ודמו מיד הצופה אדרוש:

והנה כפי הנראה כשהבן נחפס בעון אביו הוא מכפר על עון אב אבל ממה שבארנו מבואר מתוך הכתוב דאף שהעון הגורם מיתת הבן מכופר מ"מ נדרש ממנו דם הבן ולא ממנו בלבד הוא נדרש אלא מכל אחד מישראל מצד הערבות דהיינו שהיה יוכל להוכיח אותו ולא הוכיחו הרי הוא במקום הצופה ודמו ממנו אדרוש:

ובזה ראיתי ליישב דקדוק אחד בפרשה שלפנינו כתיב (דברים כ"ט) אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל ובפסוק הב' נאמר טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך ובפסוק ג' נאמר לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כורת עמך ר"ל שעם כל הנזכרים בשני פסוקים הראשונים כרת ברית בערבות מואב וא"כ הנזכרים בפסוק ב' אין להם השתנות מכל הנזכר בפסוק א' וכמו שאלו היו נצבים לעבור בברית ה"נ אלו ולפי"ז צריכין אנו לתת טעם אמאי הם נחלקין לב' פסוקים ואף דאנו קיי"ל שאין אנו בקיאין בפיסוק הפסוקים מ"מ צריכין אנו לתת טעם על בעלי המסורת שחלקום, ולדברינו יובן דאיתא במדרש אתם נצבים היום כולכם ערבים זב"ז ויל"ד דבשלמא כל הגדולים שייך לומר שהם עריבים זב"ז דכמו שזה ערב בעד זה ה"נ בהיפוך אבל הא דקחשיב טפכם ק' דבשלמא במה שהטף ערב בעד הגדולים ניחא דמצינו כמה עוונות שבנים הקטנים נתפסים בעון אביהם, ונמצא דלפעמים הטף נתפסים בעון הגדולים אבל בהיפוך שיהיה גדול נתפס בעון הטף אי אפשר דהא אין הטף מצווה כלל מדאורייתא רק שמדרבנן האב חייב לחנכו אמנם נאמר שהערבות כולל ב' דברים הא' שאם יחטא א' וחבירו היה יכול להוכיחו הוא נתפס בעון חבירו והב' שאם א' נתפס בעון עצמו או בעון חבירו אף שאותו עון הוא מכופר במיתתו מ"מ חבירו שהיה יכול להוכיח ולא הוכיחו חייב בדמו של הנתפס כמו שאמר כאן ודמו מיד הצופה אדרוש והיינו דקאמר אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן אתון קיימין יומא דין כולכם ר"ל כמו שאתם חיים וקיימין היום כן אתם עריבים זה בזה שלא יתפס שום אחד באיזה עון כי אתם עריבין זה בזה בעד חייו וכן שלא יחטא והשתא ניחא שגם הגדולים עריבים בעד הקטנים שאם יתפוס ח"ו הטף בעון הגדולים דמם מיד הערב נדרש ואתי שפיר שהגדולים וטף עריבים זב"ז אך עכ"פ יצא לנו מזה שהגדולים הן עריבים זל"ז בעד חייו ושיהיה נתפס בעונו וכן הוא בהיפך אבל הגדולים עם הטף אין ערבותיהם שוות, שהגדול ערב בעד חיי הטף ואינו ערב שלא יחטא דאין על הטף חיוב כלל אבל הטף נתפס בעון הגדולים נמצא שהטף ערב בעד הגדולים שלא יחטאו ונמצא שאעפ"י זה ערב לזה וזה ערב לזה אין הערבות שוות וכן נשיכם דקחשיב קרא אין ערבות שוות שהנשים ערבים בעד אנשים על כל תרי"ג מצות אבל אנשים אינן כן שאינן ערבים בעד הנשים על כל תרי"ג מצות שהרי המה כמה וכמה מצות שהנשים פטורות וכן הא דקאמר וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך דקאי על גר תושב כמו לגר אשר בשעריך תתננה שאינו מצווה אלא על ז' מצות ונמצא שהגר ערב על תרי"ג מצות ואנחנו אינם עריבים בעדם כי אם על ז' מצות ונמצא שכל הני תלת הנזכרים בפסוק ב' אין ערבותיהם שוות משא"כ כל הנזכרים בפסוק ראשון הערבות שווה ומשו"ה פלגינהו לשני פסוקים וק"ל:

וטרם שנקח המוסר היוצא מאלו הדברים נבאר תחלה לתרץ בלי שום הקדמה חדשה עוד הנה שלשה פסוקים הנשארים אשר יעדנו לתרץ טרם שנדקדק בפסוקים שמהם ולמטה דמאי דקאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ר"ל אתה שנביא ה' אתה ראוי שתהיה עתה צופה אפי' לחשובי' שבישראל וקאמר הטעם ושמעתי מפי דבר והזהרת אותם ר"ל שלא יצטרכו לפשפש במעשיהם ולסתפק משא"כ לצופה שאין יודע אלא דרך חיפושו ופשפש וא"כ הת"ח אין צריכין לו כי הם נמי יודעין לחפש ולפשפש רק עמי הארץ צריכין לו אלא שאתה תשמע מפי אותו דבר שיזהרו ממנו וקאמר עוד בשביל זאת אתה ראוי שתהיה צופה באמרי לרשע מות תמות ר"ל באם שאומר על רשע יחידי שימות תוכל להזהיר אותו הרשע בעצמו אשר אומר אליך משא"כ הצופה הנזכר לעיל אינו יודע להזהיר היחיד לבד כי אינו יודע על איזה נאמר למות דלאו כל רשעי' נדונין למיתה רק רשעים גמורים דא"כ בטלה הבחירה כאשר בארנו בדרוש אחר ולכך אינו יודע מי שימות ואינו יכול כי אם להרים קולו כשופר להגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם משא"כ אתה שנביא ה' אתה באמרי לרשע מות תמות תוכל להזהיר אותו שכבר נגזר עליו שימות אם לא ישוב וקרוב לודאי שישוב ומשו"ה קאמר גבי הנביא ודמו מידך אבקש ולעיל קאמר אדרוש שאינו כ"כ בהחלט כמו אבקש משום דשם אינו כ"כ ודאי שישוב כיון שאינו בודאי שאם לא ישוב ימות ולכך קאמר אדרוש דהיינו לבא עמו בטו"ת ולכך קאמר הכא נפשיך הצלת ולעיל לא קאמר שנפשו הציל משום דלעיל לא נתחייב הנפש בודאי שאינו אלא שנמלט מלתת דין וחשבון, וטרם שנתרץ יתר הפסוקי' נציע המוסר אשר יצא לנו מאלו הדברים שבזמן הנביאים היה מנהגם כשהגיע סמוך לר"ה העמידו עמי הארץ איש אחד ת"ח מסכונתם שיפשפש במעסיה' לכן קמתי אני שזה ימים לא כבירים היו פה מוכיחים רבים מ"מ לא משכונתינו היו ולא היו יודעים הקלקולים שבקהלתינו ואני רואה את עצמי בעין שכלי מחויב להזהיר אתכם ופן תאמרו איך אפשר שבימי הנביאים היה מנהגם להעמיד איש א' סמוך לר"ה שיפשפש במעשיהם א"כ אמאי נתבטל מנהג ההוא מישראל נאמר כי בימי הנביאים הקלים שבהם היו צריכין לחפש ולפשפש עד שימצאו איזה עין והעמי הארץ לא יוכל למצואו עד שהוצרכו ליקח איש א' לצופה להם אבל הדורות שאחריהם קלקלו יותר עד שלא הוצרכו לחפש רק היו מלאי' עון ולא הוצרכו לצופה ומשו"ה נתבטל המנהג ותן תתגאו ותאמרו מאחר שאמרתי שאני רואה בעין שכלי דמחויב שאהיה לכם במקום צופה שאכשר דרא וחזרתם להיות כדורם של נביאים שצריכים אתם לפשפש ולא תמצאו מבלעדי ולפחות תעו ותאמרו שאני טועה בכם ומחזיק אתכם בכך לא תעלה כזאת על דעתיכם הלא אני רואה ברחובות קרי' תערובות אנשים ונשים עד כי חדל לספור משא"כ בשאר כל קהלות ישראל וכן ישיבות בתי משתאות ובתי כנסיות של ע"ה ושם ישיבות לצים ומדברים רכילות ולה"ר מה שאין כמוהו בכל תפוצות ישראל או באיזה עיר הולכים נשים ובתולות לבדם בלי שומר בחדרי הנכרים כמו בקהלתינו וכדומיהן הרבה שנעשה לעין כל ומהיכי תיתי לומר שצריכי' אתם לחפש אחר עון אך מה שהבאני הלום הוא מחמת שנתקלקל הדור יותר שמקדמת דנא כשהגיע ימים הנוראים אימת יום הדין נפלה על כל או"א ואף שלא היו צריכין לחפש אחר עון ולא העמידו להם צופה מ"מ הי' כל א' שב בכל לבו אבל עתה ראיתי רבים שלא חשו כלל על ימי הדין אפילו אותן הצמים בי' ימי התשובה אינו אלא כמצות אנשים מלומדה וסוברים שבתענית כבר יוצאים י"ח ואינם יודעים שהתענית אינה אלא הכנה לתשובה שיכנע החומר המתאוה ויתחזק כח הנשמה להתוודות בלב נשבר ונדכה ועתה רבים יש ויש שאפי' אינם צמים ועושין כל ימיהם כחגי' ולא שמים על לבם ימים הנוראים שממשמשין ובאין לכן באתי להזהיר וכפי הנהוג בקהלתינו לדרוש בין מנחה למעריב ולמטה נבאר טעם ע"ז, וליכא יותר פנאי לדרוש קודם ר"ה כ"א היום לכן באתי להזהיר כי עוד שלשה ימים יש לכם פנאי לשוב וביום הרביעי יכתבו ויחתמו רשעים גמורים לאלתר למיתה ואעפ"י שאיני כנביא לדעת איזה מרשעים שיוכתב ויוחתם למיתה מ"מ הריני כצופה שמזהיר בשופר לכל העם שראה החרב באה ואם א' אינו נזהר ותבא חרב ותקחיהו ודמו בראשו יהיה וכן נמי מי ששומע דברי ואינו שב הרי הוא מתחייב בנפשו אם תבא ח"ו חרבא דמלאך המות ותקחיהו וכן בני הרשעי' צריכין ליזהר שלא יהיו אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן ואם לא יהיו נזהרין מיד כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הן נתפסי' ואם אשתוק יהי' כל ישראל עריבים זה בזה להיות דמם נדרוש מאתנו, ע"כ אני מזהיר את נפשי מלטתי ואם תאמרו מה תועלת בזה הדרוש הלא בלי ספק אין כאן שום א' מרשעים גמורים א"כ אין שומעין דברי נאמר כי על דברי הנביא נמי קשה זאת דמסתמא לא באו רשעים גמורים לשמוע דברי הנביא ולתרץ הקושיא זאת אמר הנביא בסוף הקאפיטל שהתחלנו בו שהקב"ה אמר לו ואתה בן אדם בני עמיך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר חד את חד איש את אחיו לאמר בואו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה' ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עגבי' בפיהם המה עושים אחרי פצעם לבם הולך והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומיטב כגן ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם, ונמצא דאפשר שיש כאן א' או שנים הבאים לשמוע איזה משל או הלצה אבל לעשות לא באו כלל אכן כשישמעו אזהרתי אפשר שיכנוס יראת השם בלבבם או שיש מבניהם או מבני ביתם והם יאמרו ויספרו אמרי בשובם לביתם ויעשו פרי ואפשר שבשביל כך התחיל הנביא דבר אל בני עמיך משום דמסתמא הרשעים לא באו לדרוש כלל כ"א בניהם שהיו צדיקים עד הנה רק שצריכין להזהיר אותם שלא יהיו אוחזין מעשה אבותיהם ולכאורה היה מן הראוי שלא לדרוש מוסר כלל כי שמעתי ממוכיח א' שהיה אומר על פסוק שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו כידוע שהצדיק נמשל לעץ שתול כמו שאמר נעים זמירות והיה כעץ שתול על פלגי מים אכן הרשעים נמשלו כמוץ אשר תדפנו רוח כדכתיב לא כן הרשעים כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח והיינו דקאמר שתולים בבית ה' ר"ל כשהם בבה"כ ושומעי הדרוש המה צדיקים דהכי איתא במדרש בשעה שהחכם יושב ודורש והציבור שומעין הקב"ה מוחל להם כל עוונותיהם והמה כעץ שתול אך בחצירות אלהינו ר"ל מיד כשיצאו לחצר ביהכ"נ יפריחו כמוץ אשר תדפנו רוח שיתלוצצו על הדרוש וא"כ מאחר שיחזור הכל לכמות שהיה פעולת המוסר הוא לריק אמנם מ"מ באותו שעה שהמה בבה"כ הם צדיקים וטרם שנצא מבה"כ אנו מתפללים בכוונת הלב השיבנו אבינו לתורתיך וקרבינו מלכינו לעבודתיך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך אפשר שיקובל תפלתינו ואף על פי שכבר עשינו כן פעמים רבות ולא הטבנו דרכינו מ"מ כמו שאנו מתפללים זה י"ז מאות שנה על הגאולה ועדיין לא נשמע תפלתינו ואפי"ה אנו בטוחים שאפילו שיתמהמה יחכה לו ומצפין בכל יום שמא עתה לעת רצון כן הדבר שמא עתה עת רצון שיפתח לבינו לאהבה אותו וליראה אותו וכיון שעתה אנחנו שתולים אית לן לעשות מה שראוי לעשות בבה"כ והם תורה ותפלה אבל מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ומשום הכי אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה ולדעתי בשביל כך נהגו לדרוש קודם ק"ש ותפלת ערבית שאז ראוי ללמוד אפי' לב"ב שא"א להם ללמוד כל היום מפני טורח פרנסה מ"מ סמוך לק"ש ותפלת ערבית ראוי להם ללמוד כדאיתא חכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא יהיה אדם בא מן השדה ויאמר אוכל קימע' ואשנה קימע' ואח"כ אקרא ק"ש אלא אדם בא מן השדה ואם היה רגיל לקרות קורא אם היה רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ובפרט עתה שהוא סמוך מאוד ליום הדין שנשמור עצמינו שלא יהי' ח"ו חייב מיתה, ועוד כיון שאנו משולים לעץ שתול ראוי שתהיה על פלגי מים והיינו פלפול של חידושי תורה שהתורה נמשלת למים והחידוש הוא כמעין המתגבר ונובע ממנו פלגי מים שמראה פנים לכאן ולכאן, לכן גם אנו נאמר דבר נאה ובו יתורץ נמי מדרש רבה בפרשה שלפנינו:

איתא במדרש רבה אתם נצבים היום כולכם וגו' הלכה אדם מישראל שלא התפלל הרבה פעמים ששכח להתפלל איזה שעה מותר לו להתפלל ויצא בו כך שנו חכמים תפלת השחר עד חצות תפלת מנחה עד הערב תפלת ערב אין לה קבע אבל של מוספין כל היום עכ"ל, ויש לדקדק האיך שייך זה השאלה לפסוק אתם נצבים ועל שהתשובה אינו מהשאלה ועוד מה קאמר אבל של מוספין וכו' מאי אבל ובלשון המשנה באמת אינו אלא ושל מוספין וכו', ונראה לתרץ דאיתא (ברכות י') על הא דתנן ק"ש של שחרית זמנה עד ג' שעות וקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד שלא הפסיד הברכות תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אבל מברך שתים לפני' ואחת לאחרי' ע"כ הגמ', וכתב רבינו אשר וזה לשונו יש להסתפק אם ר"ל עד חצות כשיעור תפילה אליבא דרבנן או ד' שעות אליבא ר"י או אפילו כל היום כולו לא הפסיד ורב האי גאון ז"ל כ' אף כל שעה ד' אעפ"י שאין עונתה מברך ב לפני' וא' לאחרי' משמע דוקא שעה ד' שהוא זמן תפלה לר"י אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות ואם בירך עובר על לא תשא עכ"ל, אכן הרמב"ם בפ"א מהל' ק"ש כתב הקורא אחר שלש שעות ביום לא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה אלא ה"ה כקורא בתורה ומברך לפני ולאחרי' כל היום עכ"ל, ונ"ל להוכיח כדברי רב האי דלכאורה יש לדקדק למה קתני במתני' הקורא מכאן ואילך על ק"ש של שחרית ולא תני כן גבי ק"ש של ערבית, אמנם לק"מ דהא אפי' הרמב"ם שחולק על רב האי גאון וכתב שלא הפסיד הברכות כל היום מ"מ ודאי דאחר צ"ה הפסיד הברכות דלא שייך לומר ברכת יוצר אור בלילה, וא"כ ה"נ נאמר דלא שייך למימר ברכת מעריב ערבים ביום ומשו"ה לא מצי למתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות גבי ק"ש של ערבית דהא ק"ש של ערבית זמנה כל הלילה ואפי' רבנן דאמרו עד חצות לא אמרו אלא כדי להרחיק וא"כ אם קרא מכאן ואילך ודאי הפסיד הברכות דהא יממא הוא ולא שייך לומר ברכת מעריב ערבים, אך כ"ז לפי מה דקיי"ל דזמן ק"ש של ערבית כל הלילה זמנה אא"א שאין זמנה כל הלילה ודאי דאם קרא אח"כ בו בלילה לא הפסיד הברכות ולפי"ז קשה על הא דאיתא שם במשנה ראשונה מעשה שבאו בניו וכו' ובגמרא פריך עד האידנא לא שמיע להו הא דר"ג ומתרץ הגמרא הכי קאמרי לי' רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים וכו' או דלמא רבנן כוותך ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק עכ"ל ולפ"ד קשה מאי מספקא להו הלא אף אי סברו רבנן דזמן ק"ש אינו אלא עד חצות מ"מ הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות וא"כ הל"ל לקרות ק"ש בברכות לחוש אדברי ר"ג ולצאת ידי ב' ובודאי לא שאלו אם יקבלו שכר כאדם הקורא בתורה או כקורא ק"ש בעונתה הלא קמי' שמי' גלי', ונ"ל דהנה מתוך תשובת ריג לבניו דקאמר ולא זו בלבד וכו' הקטר חלבים ואברי' מצותן עד שיעלה ע"ה משמע דבניו לא ידעו מזה דהקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה ע"ה ואי' דתפלת ערבית נגד הקטר חלבים ואברים נתקן ואפילו למאן דאמר תפלות אבות תקנו אסמכת' אקרבנות: ואם כן בניו של ר"ג שלא ידעו דזמן הקטר חו"א מצותן כל הלילה ממילא לא ידעו נמי שזמן תפלת ערבית זמנה כל הלילה ולפיכך אם אין זמן ק"ש כל הלילה הפסידו נמי הברכות כיון שעבר זמן אותו תפלה וכמ"ש רב האי גאון גבי תפלת שחרית ומשו"ה שפיר קאמרי לי' רבנן פליגי עליך וכו' ומשום דר"ג הבין שטעו בתרתי משו"ה השיב להם דרבנן כוותי ס"ל וגם הקטר חו"א מצותן עד שיעלה ע"ה וק"ל וכ"ז אי אמרינן כדברי רב האי גאון דאם עבר זמן אותו תפלה הפסידו הברכות אבל א"א כהרמב"ם סכל היום לא הפסיד הברכות הקושיא במ"ע דמאי מספקא להו הלא כל הלילה לא הפסיד הברכות א"ו מוכח כדברי רב האי גאון וק"ל:

אמנם לכאורה א"א לומר כן שהם לא ידעו שזמן תפלת ערב כל הלילה דא"כ כמו דפריך בגמרא ועד האידנא לא שמיע להו על זמן ק"ש ה"נ קשה ועד האידנא לא שמיע להו זמן תפלת ערבית א"ו שידעו שזמן תפלת ערבית כל הלילה אע"ג דלא ידעו זמן הקטר חויא ולא הוי ידעי דהא בהא תלי' א"כ גם לדעת רב האי גאון הקושיא במ"ע אך נוכל לומר דדוקא על ק"ש ק' ועד אידנא לא שמיע להו משום שהוא חיוב דאו' אבל על תפלת ערבית לק"מ ועד אידנא לא שמיע להו משום דהא סברו תפלת ערבית רשות ומש"ה לא שאלו על זמן תפלת ערבית ואע"ג שכ' התוס' שאין לבטלו בחנם מ"מ לא נפקא להם מידי בזה דלכתחילה ודאי יתפלל תיכף אחר הלילה כמו שהובאנו לעיל דחכמים עשו סיג לדבריהם שיקרא ק"ש ויתפלל מיד כשיגיע זמנה ואם לא יהי' להם שהות אף אם יעבור זמן תפלת ערבית יוכלו להתפלל אח"כ דאמר ר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו משא"כ גבי ק"ש וברכותי' לא שייך זה ופריך שפיר ועד אידנא לא שמיע להו ושפיר מוכח כדברי רב האי גאון אך כ"ז א"א דלר"י מותר להתפלל אימתי ומתי שירצה תפלת נדבה וכמ"ש הרשב"א שכן דעת ר"י ע"ש אא"א דר"י לא אמר אלא בספק התפלל אבל בחנם אין לו להתפלל וכמ"ש הר"י בפי' דברי הר"י ולפי"ז ממילא נמי שאין לו להתפלל תפלת נדבה אלא בזמן תפלה ודאי ליכא למימר כפירושינו הנ"ל ולפי"ז נוכל לומר דרב האי גאון סובר דכל אימת ומתי שירצה יכול להתפלל תפלת נדבה ומשו"ה ליק ועד אידנא לא שמיע להו ושפיר יכול לומר דמספקא להו אם הפסידו ברכות כיון שעבר זמן תפלה ומוכח כדברי רב האי אכן הרמב"ם שחולק על רב האי אפשר דסובר שאין יכול להתפלל תפלת נדבה אלא בזמן תפלה כנ"ל וא"כ ל"ל שבניו של ר"ג לא ידעו זמן תפלת ערבית כל הלילה עד האידנא לא שמיע להו בתמי' ומשום הכי חולק הרמב"ם על רב האי וסבור שכל היום לא הפסיד הברכות דגם א"א כרב האי אינו מיושב קושייתינו הנ"ל אך מ"מ צריכין אנו לתרץ קושיא הנ"ל לדעת הרמב"ם דמאי מספקא לי' ה"ל לקרות ק"ש בברכות ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו יתרץ קושייתינו באופן אחר, דהנה בגמרא איתא גבי תפלת שחרית קיימ"ל כר"י דאין זמנה אלא עד ד' שעות אכן הטור כתב בסי' פ"ט דזמן תפלת שחרית נמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר ולא התפלל עד אחר ד' שעות יתפלל עד חצות וכ' הב"י דטעמייהו דלא גרע מד' שעות עד חצות מאחר חצות שהגיע תפלת מנחה שיכול להשלים תפלת שחרית כ"ש שיכול להשלים תפלת שחרית אחר ד' שעות עד חצות וכ' על זה ונ"ל אחר ד' שעות אינו מתפלל אלא אם נתאחר מחמת טעות או אונס אבל הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אין מתפלל אח"כ דכיון דמדין טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ילפינן לה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דוקא טעה אתמר אבל אם הזיד אין לה תשלומין, והנה אף אנו נא' דהנה הרמב"ם והרשב"א מחולקי' דהרשב"א סבור שיכול אדם להשלים התפלה שביטל בשוגג אפי' אחר כמה תפלות אבל הרמב"ם חולק עליו וסובר דאין יכיל להשלים התפלה שלא התפלל אלא אם נזכר בזמן התפלה סמוכה אבל נזכר אחר זמן תפלה הסמוכה אינו יכול להשלים וא"כ כמו שאינו יכול להשלים תפלת ערבית אחר שהגיע זמן תפלת מנחה ה"נ אין יכול להשלים תפלת ערבית אחר ד' שעות דדיו לבא מן הדין להיות כנדון, והנה רבינו חיי' כתב דק"ש שוה לתפלה לענין תשלומין שיכול להשלים ק"ש של שחרית אחר ק"ש של ערבית ממילא נמי שאחר שעבר זמן ק"ש של ערבית שוב אינו יכול להשלים ק"ש של שחרית ולפי"ז י"ל דבניו של ר"ג שבאו מבית המשתה לא קראו נמי ק"ש של שחרית מיום שעבר ובודאי לענין ק"ש של ערבית לא היו מסופקים דאף עבר זמנו לא הפסידו הברכות אלא דתליא בזה לענין ק"ש של שחרית דאם זמן ק"ש של ערבית כל הלילה א"כ עדיין יכולין להשלים ק"ש של ערבית ושאר הלילה אינו אלא זמן תשלומין ק"ש דערבית שוב אין יכול להשלים ק"ש של שחרית מיום שעבר והיינו ששאלו חכמים פליגא עליך יחיד ורבים וכו' ומתורצת קושייתינו הנ"ל גם לפי דעת הרמב"ם שחולק על רב האי דלשיטתו אזיל שפסק שאינו יכול להשלים אלא בתפלה סמוכה ומשום הכי סבור שלא הפסיד הברכות כל היום, וק"ל:

היוצא מדברינו אלה דא"א דתפלת ערבית חובה ודאי ליכא למימר כפירושינו הנ"ל בדברי רב האי וצ"ל כפי' השני ומוכח דלא כהרשב"א שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה והנה לקמן על מתני' דתפלת ערבית אין לה קבע פריך הגמרא ליתני תפלת ערב כל הלילה ומשני הא קמ"ל דתפלת ערבית רשות והנה לפי דברינו הנ"ל בדברי רב האי קשה הלא ממתניתין דלעיל מוכח דתפלת ערבית רשות דאם כאן מאי מספקא לי' לבניו של ר"ג וצ"ל כפירושינו הב' הנ"ל וא"כ מוכח שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה, והנה לכאורה יל"ד על הגמרא דפריך וליתני תפלת ערב זמנה כל הלילה דלמא כן הוא כוונת התנא דתפלת שחרית אין זמנו כל היום וכן תפלת מנחה אבל תפלת ערבית זמנו כל הלילה וזה מקרי אין לו קבע שאינו קביעות בלילה אמנם לק"מ דהא גבי של מוספין קתני כל היום ולא קתני אין לו קבע לכן פריך שפיר דגם בתפלת ערב ה"ל למיתני תפלת ערב כל הלילה והן הן דברי המדרש דהשאלה הוא אם ביטל הרבה תפלות אם יכול להשלים ר"ל אם נאמר כדעת הרשב"א שיכול להשלים הרבה או כדעת הרמב"ם שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה ועל זה משיב כך שנו חכמים וכו' ושל ערב אין לו קבע אבל מוספין כל היום ר"ל דגבי מוספין לא קתני אין לו קבע וקשה א"כ גבי תפלת ערב נמי לא ה"ל למיתני אין לו קבע א"ו דאתא לאשמעינן דתפלת ערבית רשות וקשה הלא זה מוכח מבניו של ר"ג וכנ"ל בדברי רב האי וצ"ל דמהתם לא מוכח מידי דאיכא למימר שהיו מסופקים במה שבטלו ק"ש של שחרית מיום שעבר ואם כן מוכח דאין זמן תשלומין אלא בזמן תפלה הסמוכה וכדעת הרמב"ם וק"ל:

ועתה נבא ליישב שייכות הך שאלה בפסוק ואתם נצבים דהנה לכאורה ממעשה דבניו מוכח כדעת הרמב"ם שאינו יכול להשלים אלא בזמן התפלה הסמוכה דאל"כ מאי מספקא לי' אך נוכל לומר שהם לא ידעו זמן תפלת ערב ומשו"ה מספקא לי' אם הפסיד הברכות וכדברי רב האי אכן קשה עד האידנא לא שמיע להו וכו' וצ"ל דתפלת ערבית רשות וכיון דהיא רשות לא נפקא בהו מידי בזמנה דהא יכול להתפלל כל היום וכיון שכן מסתבר טפי לומר כדעת הרשב"א שיכול להשלים אפילו שלא בזמן תפלה הסמוכה וא"מ להך שאלה כלל אך כל זה א"א דלר"י כל אימת שירצה יכול להתפלל תפלת נדבה אא"א כדעת הר"י דדוקא בספק התפלל אומר ר"י הלואי וכו' צריכין אנו לומר כפי' הב' הנ"ל ומוכח כדעת הרמב"ם ולפי פשוטו אית לן למימר כדעת הר"י כי היכי דלא יפלוג ר"י על הא דאמר שמואל שם היה עומד להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אך נגד זה יהיה מוכח דלא כהרשב"א וגם זה דוחק ומשו"ה מספקא לי' להשואל אם ביטל הרבה תפלות, והנה הטור בסי' קכ"ד הביא דברי ר"י דהא דאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם אינו אלא בספק התפלל והקשה אמאי חוזר הש"ץ התפלה אעפ"י שכבר יצא ותי' שהוא עושה להוציא את מי שאינו בקי עכ"ל, והנה צריך פי' לפירושו דאטו משום להוציא את מי שאינו בקי יתפלל פעם אחד בחנם וכי אומרים לו לאדם חטא וכו', אמנם לק"מ דכמו שכתב הרא"ש דהטעם שבברכת המזון יכול להוציא אעפ"י שלא אכל כדי שביעה משום דכל ישראל עריבים זב"ז והחיוב מוטל עליו להוציא את אחרים ה"נ גבי תפלה דהחיוב של אינו בקי מוטל על הש"ץ להוציא מצד ערבות וכ"ז א"א דכל ישראל עריבים זה בזה שפיר נוכל לומר דאינו מתפלל תפלת נדבה אלא מספק ואפי"ה א"ש דהש"ץ מוציא את שאינו בקי אא"א דאין כל ישראל עריבין זב"ז מוכח מהא דש"צ מוציא את שאינו בקי שיכול להתפלל תפ"נ אפי' בודאי התפלל ושפיר נוכל לומר כדעת רשב"א שיכול להשלים הרבה תפלות והנה כבר הובאנו המדרש דנלמוד מאתם נצבים היום כולכם שכל ישראל עריבים זב"ז ושפיר נוכל לומר דר"י לא קאמר אלא בספק התפלל ושפיר שאל הלכה אדם מישראל שביטל הרבה תפלות וכו', וק"ל:

ועתה נחזור לעניינינו לבאר שאר הפסוקים שהתחלנו בהם ועדיין לא בארנו ותחלה נדקדק בהם כדי לדעת מה שיתורץ בו עפ"י פירושינו דלא כפשוטו הא דקאמר ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו וגם אנחנו נמקים ואיך נחיה ולפ"פ שמיאנו בתשובה משום שלא האמינו שיוכלו להחיות ויש לדקדק הא' מה שכבר דקדקנו אמאי קרי להו הכא בית ישראל ובפרט שמיאנו הני בתשובה וא"כ לא היה לקוראם בשם החשוב ועוד מלת לאמר הוא מיותר במקום הזה ועוד מלת כי אין לו פירש ועוד כיון שלא האמינו שיחי' וע"כ שהמיתה הוא עונש על חטאם וא"כ מכ"ש שהיה להם ליזהר שלא יוסיפו חטא על פשע והנביא לא נזהר כ"א שיזהיר שלא יוסיפו חטא על פשע והנביא לא נזהר כ"א שיזהר הרשע מדרכו וא"כ גם לפי טענתם הוי להו שיצייתו לדבריו וקאמר עוד שהשם אמר אמור אליהם חי אני נאום ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ויש לדקדק למאי צריך לישבע ע"ז כיון שהמיתה על חטא אינו אלא ברצון השם ב"ה ובידו להמית ולהחיות והיה די שיאמר שלא חפץ במות הרשע ועוד מלת וחיה הוא מיותר ועוד למה נכפל מלת שובו שובו והיה די באחד ועוד דקאמר ולמה תמותו בית ישראל כאלו הם חפצים למות והוא פלאי ואף שידעתי שיש רבים מבני עירנו שמחמת רוב דוחקם וצערם ומיעוט פרנסתן הם מחכי' למות אבל כבר אמרתי בפעם אחר שאינו אלא ממיעוט שכלם וקוצר השגתם כי מי יאמר להם שאחר מיתתן ייטיב להם הלא אפשר שיענשו בעונש היותר קשה ממה שסבלו בעוה"ז וטוב להם לקבל הכל באהבה מאת השם ב"ה ולחפש במעשיהם ולשוב מדרכיהם כדי להטיב באחריתם בעוה"ב ומה"ת לומר שכל בית ישראל לא ישיגו את זאת ויבקשו למות וקא' עוד ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו וקשה הלא כבר אמר שיאמרו לבית ישראל ואמאי צריך עוד אמירה חדשה שיאמר אל בני עמך ועוד דקאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו וקאמר נמי ההיפוך דהיינו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ואמאי הדר קאמר וצדיק לא יוכל לחיות ביום חטאתו ועוד אמאי שינה לעיל קאמר לא תצילנו ולבסוף קאמר לא יוכל לחיות בה ולעיל קאמר ביום פשעו ולבסוף קאמר ביום חטאתו והלא דבר הוא ונאמר לתרץ כל אלו הדקדוקים ונציע תחלה משל א' להתעורר אותנו לבכות על איבוד ימינו בהבל ותוהו וגרמנו אריכות גלותינו וגלות השכינה השוכן אתנו תוך טומאותינו:

משל לשר א' גדול וחשוב מאוד בעיני המלך והמלך היה משעשע עמו יום יום עד שהרבה משרי ועבדי המלך נתקנאו בו פעם אחת שלחו המלך לאחד ממדינותיו שישהה שם עד שיכירו אנשי המדינה ההיא את גודל מעלתו וחכמתו ויהי' חביב בעיניהם ודבריו יהיו נשמעים ואז יזרז מי שראוי להיות מאנשי מלחמתו להיות לבן חיל והוא יהיה להם לראש ושם ילמוד טכסיסי מלחמ' ואח"כ הוא ילמוד עם אנשיו אנשי הצבא את טכסיסי מלחמה כראוי לחיל המלך וטרם שנסע לשם נתן לו המלך מתנות גדולות ורבות והלבישו במלבושים נאים הוד ותפארה כדי שיהיה חביב בעיני בני המדינה ההיא ואיזה מעבדי המלך שלח עמו לשמשו ועשירות גדול נתן בידו כדי שיוכל לבזבז מאוד ולפתותם לעשות מלחמ' המלך ונגד זה נשבע למלך שיהיה נאמן בשליחתו, ואחר ששלחו מאתו נתעורר מלחמה גדולה בין המלך ואויבו גוי עז וגבר האויב להחריב את מדינתו והרג רוב מחניהו ונשבה המטרוניתא ובת יחידו והמלך מלט את נפשו במתי מעט, ויתנחם בחשבו שבזמן קצר יהיה השר בקי בטכסיסי המלחמה ויהיה לו חיל גדול מאוד מלומדי מלחמה והוא יפדה המטרוניתא ובתו יחידו מהשבי ויעשה נקמה באויבו וישחיתו עד שלא יזכר שמו עוד:

אך נכזבה תוחלת המלך ויהי כאשר בא השר לאותו מדינה נשתגע וקרע מעליו כל בגדי הוד ויקרע לקרעים רבים וליכלכם בכתמים הרבה וכל המתנות אשר נתן לו המלך השליך החוצה וכן עשה עם כל הונו והלך ערום ויחף ברחובות קרי' וחבל בגופו חבורות ופצעים וכאשר נתוודע זה למלך נכמרו רחמיו עד שהתחיל לבכות מגודל רחמנותו עליו מה עשה המלך שלח סם רופא א' לרפאותו וכאשר בא לשם הרופא וציוה לקחת לו סמים המרים וקשים ומיני תחבושת והרבה רחיצות ולא רצה לעשות לו א' מהם ומיאן בכולם מחמת חסרון דעתו והרופא חזר לביתו בלי שום פעולה וכן עשה המלך הרבה פעמים ששלח רופא אחר רופא וכולם לא הועילו ואף שאיזה מהן עשו פעולה שנתיישבה דעתו לפי שעה ובשעה שנתיישבה דעתו הזהירו אותו שהם יודעים שלא תהא רפואה אשר עשו רפואה קיימת אם לא יקח סמים ומרקחת מרים וקשים והרבה מיני תחבושת ורחיצות מ"מ לגודל המרירות מיאן לקחתם ואף שספרו לו מגודל החורבן שנעשה במדינות המלך והמלך מקוה לעזרתו אפי"ה מיאן לקחת הרפואות עד שעמד רופא א' מעצמו ומתחכם בשכלו הלא זה הי' כל ימיו חכם מאוד ולא נרגש בו שום שינוי בשכלו כל זמן היותו אצל המלך ועתה נשתגע אין זה רק טבע האויר המדינה שהוא נגד מזגו לכן חשב שלא יועיל לו שם שום רפואה וגמר בדעתו להוציא הסר תחלה חוץ להמדינה ואח"כ לעשות לו רפואה, וזה לבד הועיל כי מיד כשבא חוץ להמדינה נתיישבה דעתו וראה עצמו קרוע ובלוע ובגדיו מלוכלכים בכל מיני כתמים וגופו מלא חבורות ופצעים ושאל מי עשה ככה הפצעים האלה והרופא הגיד לו שהוא בעצמו עשה את זאת כשיצא מדעתו וגם כל מה שהיה לו איבוד עד שנשאר בעירום ובחוסר כל ולא נשאר בו כ"א גווייתו הנחבל והנפצע וע"י שינוי האויר נתרפא אז התחיל לבכות בקול מר צורח על ירידתו ממדריגה הרמה והנשאה שהיה בו שבא למעמד השפל והגרוע אשר הוא עתה בו, כששמע הרופא את בכייתו מקירות לבו שמח כי זה היה לו למופת שחזר לדעתו ואז אמר פו שלא יחזור עוד למדינה ההיא אשר שלחו המלך כ"א שיחזור עמו למדינת המלך וכאשר שמע השר את זאת התחיל לבכות ולזעוק ואמר אוי לי איך אבא לפני המלך בעירום ובחוסר כל ואיך אשא פנים לבא לפניו וכשישאל המלך איך אבדת כל המתנות והעשירות אשר נתתי לך ומכל השליחות אשר שלחתיך בעבורם לא פעלת מאומה מה אשיב לו אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה אמר הרופא ומה היה לך לעשות כיון שהיית מטורף בדעתך וכל מה שעשית שוגג היית ובודאי עתה שחזרת לאיתנך הראשון יושיבך על כנך, אמר השר זכרתני שלפעמים שהיית מיושב בדעתי ורצו כמה רופאים לרפאני והודיעו לי שגבר האויב והחריב מדינות המלך והמטרוניתא ובתו יחידו לקחו עמם בשבי ורוב הומניו נהרגו והמלך מקוה לעזרתי ולא רציתי לסבול מרירות רפואה והקלתי בכבוד ובשליחות המלך אשר גדלני ורוממני ובודאי יכעוס עלי וישליכני מאת פניו ויענשני אמר הרופא על דא ודאי קא בכית ובכו תרווייהו לגודל הרחמנות אח"כ אמר הרופא זאת היא עצה היעוצה באשר שידעתי שהמלך רחמן הוא לכן כשתבא לפניו לא תבא לפניו כ"א בבכי ובדמעות כדי שיבין מצפונך שאתה מתחרט על מה שעשית ואתה מבין רוע מעמדך ונפלתך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ויראתך מעונשו ובודאי ירחם עליך אמר השר והאי א"א לי לעשות מכמה טעמים הא' אתה ידעת שיש לי בבית המלך שונאים וקנאים ואם אבא לפני שער המלך בבלויי סחבו' אשר לבשתי בודאי ישליכני חוצה ולא יניחוני להתקרב לפני המלך ואף אם אבא אל המלך מי יודע אם יאמין לי שאני מתחרט על שעוויתי בשליחתו ומה שאבכה לפניו אינו רק מיראת עונשי מחמת שאני עומד לפניו ומסור בידו ואפשר שיכעוס עלי על שאחר שובי לשכלי באתי בלי רשותו ולא המתנתי עד שיקראני אליו ואף אם ימלא משאלותי וימחול לי על כל מה שעוויתי איך לא אבכה בזכרי שאני נעדר מגודל הגדולה והחשיבות אשר היה ניתן לי מאת המלך אלו היית מקיים שליחות המלך והייתי נוצח מלחמת המלך אך לא אפשר לי בענין אחר כי ידעתי שאם אשוב לאויר המדינה יהיה מעמדי יותר גרוע משהיה אמר הרופא באמת אני חוזר מדעתי שהזהרתיך שלא תשוב לאותו המדינה אני חוזר בי כי מה שאמרתי ששינוי האויר גרם לך השינוי בדעתך ובשכלך יש לי הוכחה שלא כן הוא והוא מפני שאני יודע שיש עמך עבדים מאותו המדינה שבאת משם והם עד עתה מיושבים בדעתם איו שרגילתך והנהגתך במאכל ובמשתה ובתפנוקי השרים של מדינה הזאת ואתה ממדינה אחרת היא גרמה לך שינוי גדולה לכן אם תרצה תחזור למדינה ותתנהג אותך במאכל ובמשתה כמו עבדיך המיושבים בודאי תשאר דעתך צלולה ומשם תודיע למלך כל אשר אירע לך מעת פרידתך מהמלך ועד עתה לא יכחד ממנו מאומה ואיך ע"י הרופא פלוני נתרפא ודעתי צלולה עתה ואם על המלך טוב אעשה מבוקשו מעתה בכל מה שיצוה עלי ואם כה תעשה בלי ספק ישלח המלך לך בגדים נאים לכבודך כראוי וישלח לך עשירות ומתנות חדשות כדי שתוכל להשלים חפץ המלך לעשות חיל לנצח מלחמותיו וייטב העצה הזאת בעיני השר וכן עשה המלך כאשר שמע אודותיו וקורותיו הטיב לרופא בעבורו ולא לבד שהחזיר להשר את כל אשר נתן לו מקדם אלא שהכפיל לו הכל ע"כ המשל: הנמשל הוא השר הגדול אשר היה חשוב מאוד בעיני המלך היא הנשמה הקדושה והטהורה טרם בואה אל העולם היא חשובה מאוד בעיני המלך הוא ממ"ה הקב"ה והקב"ה הי' משעשע עמה יום יום כאשר האריכו בזה חכמי המוסר עד שכל מלכי מעלה נתקנאו בה באמרם מה אנוש כי תזכרנו וששלחה המלך למדינה רחוקה היא ירידת' לעולם הזה כדי שילמוד בזה העולם טכסיסי מלחמה הוא לימוד תורה והמצות שבזה אנו מנצחי' שרו של עמלק בהתלחם עמו המלך מלכו של עולם כמו שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שבחזקינו בתורה ומצו' אנו מחזיקי' כח של מעלה ובהתרפאתינו מהם אנו מתישין כח של מעלה כ"י ושציווה לנשמה שתראה שתהיה חביבה ולאנשי המדינה היא עוה"ז המה כל המצות שבין אדם לחבירו דרך כלל הוא הציווי של ואהבת לריעך כמוך דמי שמקיים זאת בשלימות בודאי יהי' חביב בעיני הבריאות ויהיו דבריו נשמעין להם ושכצטווה לקחת מאנשי המדינה ההיא וילמדם טכסיסי מלחמה ויזרזם להיות לאנשי חיל לעשות מלחמת המלך הוא מה שנצטווינו ללמוד יום ולילה נראה שנזכה ללמד להורות לעם תורה וחכמה ומוסר שבזה אנו מחזיקים כב"י כח של מעלה ושלבש להשר מלבושים רבות ונתן לו מתנות רבות שיכול לבזבז במדינה ההיא כדי שיהיה חביב בעיניהם הוא מלבושי הוד ותפארה אשר לבש הנשמה רבן ונקי מבלי שמץ וכתם כנודע ונתן לנו עיניים לראות ולב לדעת וכל כלי חושי' ומשך עלינו חוט של חסד למצא חן בעיני כל רואינו ופחדינו ומוראינו על כל העמים ועל כל חית הארץ והעבדים אשר שלח עמנו לשמשינו הם חברינו שבדור שצוה אותם לגמול חסד עמנו לטעון ולפרוק וכדומיהן מצות שבין אדם לחבירו כאמרם לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה ושטרם נסיעת השר נשבע שיהיה נאמן למלך הוא מה שאמרו רז"ל שטרם שירד הנשמה למטה משביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע ושאחר נסיעת השר גבר האויב הוא שגבר עמלק והחריב את בית מקדשינו ותפארתינו והרג חסידי עליון והמטרוניתא ובתה יחידה לקח לשבי הוא כנסת ישראל ותורתינו הקדושה הנתונה עמנו בשבי ובבזיון ודודינו הלך למרחוק וכל זה נעשה בימינו כי כל דור סלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו מפני שקרוב מאוד לתקן הדבר כאשר נבאר לקמן והקב"ה מחכה על הגאולה כמותינו כמו שארז"ל שמא תאמר אנו מחכי' והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחנניכ' ומקוה שע"י מעשינו הטובים נגבר לעשות חיל להשיב שכינת עוזו וכבוד תורתו על מכונם ולמחו' זכר עמלק שלא יזכר שמו עוד, אכן לא נעשית רצון וחפץ ממ"ה הקב"ה שאנחנו לא כן עשינו שאחר שירדה נשמתינו לעוה"ז נשתגע ומלבושי היקר אשר הלבישנו קרענו מעלינו בחטאינו כאשר אמר שהמע"ה קרעים תלביש נומה והלבשנו בגדים צואים ומלוכלכים בכתמי עוונותינו ופשעינו וכל המתנות אשר קבלנו השלכנו חוצה הם כלי החושים והאברי' אשר ניתן לנו לתועלתינו אבדנו נוח עינינו מראות כבדו אזנינו משמוע אי' בינות לבינו אי' יראת השם ראשית דעת אי' עצת חכמתינו כמאמר הנביא יחזקאל ובקשו חזון מנביא:

ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים רגלינו לרע ירוצו ידינו מלאה זמה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום בבשרינו פצע וחבורה ומכה טרי' ותחת שהיה פחדינו ומוראינו על כל חית הארץ החיות משלו בנו כמו שדרשו רז"ל על פסוק אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו שאין חיה מושלת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה וכ"ז מפני שאדם ביקר בל ילין ופי' האלשי"ך שאפי' גרוע הוא מבהמה אם ביקר בל ילין רק שהוא נמשל לצורה המצויירת דומה לבהמה ושהמלך בוכה לגודל רחמנות המשתגע הוא ממה שאמרו רז"ל בגמרא (חגיגה ד') ג' הקב"ה בוכה עליהם בכל יום וחשב על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל מי שא"א לו לעסוק בתורה ועוסק ופי' המהרש"א בח"א שפירושו על מי שאפשר לו לעסוק בתורה היינו שהוא אדם פנוי מכל עסקי' ואינו עוסק כלום ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה היינו מרוב עסקיו ועוסק פירושו בעסקיו הוא עוסק ומניח חיי העולם ועוסק בחיי שעה ועל שניהם הקב"ה בוכה עליהם בכל יום על מיעוט דעתן והשם ב"ה ברוב רחמיו עלינו מבקש לרפאינו כמאמר הנביא ארפא משובותיכם מה עשה שלח לנו רופאים לרפאות לנו והם היו הנביאים כדכתיב ואשלח לכם את עבדי הנביאים יום יום השכם ושלוח וגם עתה שאבדנו כל ואין לנו עוד נביא וחוזה מ"מ הקב"ה שולח לכל עיר ועיר בעיתים מזומנים מוכיחים המשמיעים לעם דברי תוכחה ומוסר ואע"ג דלפי שעה היינו מיושבי' ומתאספים לשמוע דברי מוסר ומעוררים אותנו ומזכירים שגבר האויב וקושי ואריכות גלותינו וגלות התורה וכ"י מ"מ מגודל המרירות רפואה לא רצינו ליקח הרפואה וחזרנו לשגעון הראשון כמו שבארנו לעיל וכן הוא עתה בעוונותינו שבאים מוכיחים זא"ז והציבור מתאספים לשמוע מוסר וכשהולכים מהדרוש מגידים ומספרים זל"ז דברי המוכיח אשר חידש תוך הדרוש כוונת פסוק או מאמר רז"ל או הלכה או משל נאה ומימי לא שמעתי שהיה אחד חוזר מה כינים דברי המוכיח ומה טוב לתקן עון פלוני בציווי אשר אמר לעשות אלא דברים כאלה משליכים אותם אחרי גיוום ומיד חוזרים לטירוף הדעת הקודם אכן אני הוא הרופא העומד מעצמו ואני מחשב בשכלי הלא הנשמה מקור מחצבה היא ממקום קדוש רם ונשא והיא היתה קדושה וטהורה ברה וזכה מושכלת בשכל העליון איך אירע לה:

כך שתסכל כ"כשתחבול בעצמה חבורות ופצעים ותקרע מלבושיה בקרעים קרעים ויטנפו בלכלוכי כתמים חשך מסחור תארה טומאתה בסולי' לא זכרה אחריתה אי' שכלתה ותבינתה ואיה בינתה אין זה כ"א רוע אויר המדינה אשר באה לתוכה תחת שהיתה בגבהי מרומים באה תוך ארץ טמאה ארץ העמים מלאה קליפות וחיצונים היא גרמה טירוף דעתה לכן לקחתי אתכם תוך בה"כ אוויר מקודש מקום מקדש מעט שאין רשות למנוול לבא הנה וראיתי שבאמת נתישבה דעתיכם ותקרעו לבבכם דמעות יזלו עיניכם ואני נכמרו רחמי עליכם ואני דואג אם נשוב אל המדינה שלא תחזרו לכמות שהיה ואם נשוב אל ממ"ה הקב"ה בודאי יכעוס עלינו ואף שהיינו שוגגים שאוויר ארץ עמים והשאור שבעיסה גרם לנו כל זאת מ"מ הרבה רופאים הזהירו אותנו בשעה שנתיישבה דעתינו קצת לעסוק בתורה ובמצות שהמה מיגנא ומצלי מכל חטא ועון והוא תבלין ליצה"ר ועל ידיהם נוכל לנצח האויב אשר גבר בעוונינו בתת סוף לאריכות גלותינו אך מרוב קלותינו בכבוד המלך אשר שלחנו הנה מיאנו ברפואות וראוי לנו לבכות ולהוריד דמעות ולזעוק מקירות לבינו ולדבר תחנונים לפני המלך שיסלח וימחול לנו על רע מעללינו ואנחנו יודעים שהרעינו לנפשינו ולנשמותינו ובהשקפה הראשונה הי' ראוי שלא נשוב למדינה אשר שלחנו למה לנו חיי הבלינו ותחת שנבקש החיי עוה"ז ראוי לנו לבחור במות אם אין דעתינו להטיב מעשינו הלא רשעי' בחייהם קרוים מתים קרוים דייקא שבאמת אינם כמתים אלא גרועים ממתים דאלו מתים חפשי כתיב בהו כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ולא יכול להרע לנשמתו יותר אבל הרשע בעוד שהוא חי כל יום ויום מגרע לנשמתו יותר ויותר כמו שדרשו רז"ל בב"ר פרשה ט' על פסוק שם רשעים חדלו רוגז שכל זמן שהרשעים בעולם הם מכעיסין להקב"ה הדא דכתיב הוגעתם ה' בדבריכם וכיון שהם מתים הם פוסקין מלהכעיס הד"ד שם רשעים חדלו רוגז שם חדלו מלהכעיס להקב"ה ונמצא שהרשע בחייו מאוד גרוע הוא ממת וא"כ היה טוב לרשע שלא יתפלל על חיים כי אדרבה שיתפלל על מותו ובהשקפה ראשונה ראוי לו להמית עצמו ולתקוע חרב בבטנו ואז בבא לפני ממ"ה הקב"ה יבכה ויתחנן לו ויאמר עתה נתחרטתי על כל מה שעשיתי במדינה אשר שלחתנו כי אויר ארץ העמים היתה מבלבלת שכלי וזה היה הגרם שהביאנו אל המעמד הגרוע הזה וע"כ מאסתי במדינה ההיא ובאתי אליך לבכות ולהתחנן למחול לי על כל מה שעשיתי ואפשר שהמלך מתוך גודל רחמנותיו ימחול ו סלח לי כך נראה בהשקפה הראשונה, אכן לא כן הוא מכמה טעמים כמש"ל במשל האחד שהנשמה אשר מלוכלכת כ"כ כמותה אין מניחין לבא אותה לפניו כי אין לבא לפני המלך בלבוש שק ק"ו בבגדים צואים אשר לבשה הנשמה והיא עצמה מליאה חבורות ופצעים אדרבה שונאיו המה מקטריגיו וחיצונים ידיחנו מדחי אל דחי ויקלעינו בכף הקלע ואף אם ינצל מזה ויבא לפני המלך מי יודע אם יקבל התנצלותו באשר שגלוי וידוע לפניו שכמה פעמים נתיישבה דעתו ומיאן ברפואות לקלותו בכבוד ממ"ה הקב"ה וגם החרטה אינו אלא מיראת עונשו אשר לא יוכל להמלט ממנו באשר שמסר בידו ולא בשביל אהבת כבוד ממ"ה הקב"ה ורצונו ואדרבה יכעוס עליו על שאחר שובו לסכלו מיאן בשליחות המלך ובא אליו שלא ברשות ולא המתין עד שיקראיהו אליו ואף אם יעמוד צדיק או מלאך מליץ אחד שימליץ עבורה לקחת נפשו מתוך הגוף וימחול על כל חטאים ופשעים אשר עשה בעוה"ז מ"מ יהיה נעדר מכל הטוב אשר היה מקבל אם היה נאמן בשליחתו אשר לטוב ההוא אין ערך אליו כמ"ש דהמע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, לכן עתה איעץ לכם איך תעשו ואני חוזר מדעתי שאמרתי שהאויר עולם הזה ובפרט אויר ארץ עממים גרם לבלבל דעתינו לא כן הוא ויש לי הוכחה ע"ז שהרי עבדי המלך אשר שלח עמנו הם צדיקים ואנשי מעשה שבדורינו הלא המה כ"כ ממחצב עליון כמונו והם כמו כן עמנו במדינה הזאת ואפי' הכי המה מיושבים בשכלם והמה מוסיפים כל יום שכל ותבונה כמו שארז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן נוספת עליה' ואם איתא שהאויר ארץ עממים מבלבל שכל הנשמה גם להם היה אירע כמעשינו א"ו שאין זה מרוע אויר כ"א מריבוי אכילה ושתי' ותפנוקי השרים של מדינה אשר אנחנו נהוגים בהם מה שלא הורגלנו במדינה אשר באנו ממנה כי שם אין בו לא אכילה ולא שתי' ומשו"ה עבדי המלך אשר שלח עמנו המה צדיקים וחסידים שבדור אינם אוכלין ושותין רק כדי חיותן לכן לא נתבלבלה מחשבתם אבל אנחנו שהרדפנו אחר המותרות אבדנו את שכלנו וכן כתיב ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים לכן זאת עצה היעוצה שנבקש חיי' ונכתוב על לוח לבינו את כל מה שאירע לנו ונקבל על עצמינו שנרחיק מאתנו המותרת כ"א לקיי' המין והקב"ה יבין מצפונינו ונבקש מאתו שישיב לנו המתנות אשר נאבד מאתנו דהיינו שימול את לבבינו הערל ולב טהור יברא לנו ורוח נכון יחדש בקרבינו ויאיר עינינו בתורתו וכן כל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו ירפא לעבודתו ויתן לנו די מחסורינו לבל נטרד בפרנסתינו וגם נוכל לעשות טוב עם חבירינו כדי שנהי' חביב בעיניהם וישמעו לדברינו ונזרזם לעשות חיל ללחום מלחמות ה' ונכבוש אויבי המלך הוא הס"ם הצורר הגדול שרו של עמלק ואם תשמעו לעצתי ותכתבו כל זה על לוח לביכם בלי ספק כשיבא הגיון לבבכם לפני ה' ייטיב לי בעבורכם וחיתה נפשי בגללכם ויעשו מחשבותיכם כדי שתוכלו להיות מאנשי מלחמתו ואם תכצחו אויביכם שכר פעולותיכם עין לא ראתה אלהים זולתיך וכ"ש הוא ממשל הנ"ל דבמשל הנ"ל אף שהשר עשה עצת הרופא והצליח ולמד אנשי חיילותיו טכסיסי מלחמה והצליח במלחמותיו מ"מ אפשר שטרם שובו לבית המלך כיון שהוא בשר ודם שמת בנתיים ונכזבה תוחלתו אשר קיווה לקבל כל הטוב מהמלך ואפי"ה אין לו להניח בשביל הספק הזה מלעשות שליחותו כ"ש אנו שהמלך הוא חי וקיים לנצח וכל טוב אשר הבטיח לעושי רצונו דבר א' מהם לא נעדר קל"ו שנקיים מאמרו, והיינו דקאמר השם להנביא ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל ר"ל כשהם מיושבים בדעתם וחפיצים לעשות רצונו אלא שהם מפחדים מפני רוע מעשיהם וחושבים שאויר עוה"ז גרם לכך ומפני כך כל הפשעים אינו אלא שגגות מפני טירוף דעתינו ואפי"ה ראינו פגם נשמותינו ואיך יערב לנו להחיות עוד כיון שעי"כ נהי' נמקי, אמנם לדבר דבר זה להיות לפני המלך לא נוכל כי ידענו שלא נוכל לבא לפני ממ"ה הקב"ה בבגדינו הצואים אשר לבשנו לנשמותינו והצורה הנפצע והנחבל לכן בקשנו שאחד מן מליצי היושר יאמר דבר זה עבורינו והיינו כן אמרתם לאמר ר"ל שיאמר אחר עבוריכם ונתן טעם ע"ז מפני שאנחנו עצמינו לא נוכל לבא לפני המלך כי פשעינו וחטואתינו עלינו ובם אנחנו נמקים שאין עלינו גרם הפשעים כ"א שגגות רק שאויר ארץ גורם פשעים ואפי"ה בם אנו נמקים אם כחי' עוד ואיך נתאווה להחיות והיינו דקאמר ואיך כחי' ובא התשובה ע"ז אמור אליהם חי אני נאום ה' אלקים ר"ל שאף שתמצאו חן שאסלח לכם מ"מ איפה תקבלו שכר הטוב הבטוח לכם אם תצליחו שאני חי וקיים לנצח ונאמן אני לשלם רב טוב הצפון לצדיקים אחר מיתתן ועוד שאין אני חפץ מיתת הרשע כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' ר"ל שאז יתחי' דמעיקרא הוי כמת ואחר ששב הרשע וחי' ישוב אלי נשמתו לקבל את הטוב ואז אחפוץ במיתתו ואם ישוב אלי קודם לכן אז אכעוס עליו, לכן קאמר עוד שובו מבית המדרש של הנביא לבתיכם ואם תאמרו כשנצא מאויר המקודש נשוב לחטוא אמר שאל תיראו מזה רק שובו מדרכיכם הרעים ר"ל תחזורו מרגילותיכם דהיינו המותרת והתענוגי עולם הזה ותתנהגו עצמיכם במדות הסתפקות ואל תלכו בתר תאותכם ותנצלו מכל חטא וקאמר ולמה תמותו בני ישראל ר"ל למה תתאוו למות מרוב הפחד שתוסיפו לחטא הלא תהיו נעדרים עכ"פ מן הרב טוב הצפון לצדיקים ופן מאמרו איך אפשר שנזכה לרב טוב הצפון הלא עד עתה כלינו שנותינו בהבל ועוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד השמים ובמה יכופר עוונותינו לכן אמר אמור אל בני עמיך ר"ל בני הרשעים צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ונלמוד ממנו שאם היה כל ימיו ברשעו ועשה תשובה באחרונה לא יזכר לו שום רשע לכן קשה למה תמותו בית ישראל והא דגבי הצדיק כפל הענין נאמר דגבי הרשע מיד שנתן דעתו לשוב ותוהו על הראשונות לא יזכר לו שום רשע ומשום שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה ובאופן אחר יותר נקל לא נשכח הרשעות כי כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו משא"כ צדקת הצדיק שלא יוכל להחיות בה הוא בב' אופנים הא' מצד ערבות כשהיה יכול להוכיחו ולא הוכיח והרשע או בן רשע נענש שאז הוא כמו הצופה שחייו ונפש הרשע או בן רשע ודמו מהצופה נדרוש וזה הוא מקרי פשיעה דלאו בשביל הנאתו וטובתו מנעו מלהוכיחו אלא שנקל בעיניו מצות הוכיח תוכיח ואופן הב' כשאוחז מעשה אבותיו שנתפס בשביל אבותיו וזה לפי דעתו נקרא חטאת מפני שקרוב היא לשוגג ע"י שגבר תאוותו על שכלו והיינו דקאמר בתחלת הפסוק וצדקת הצדיק לא יוכל להצילו היינו מדין ערבות לכן קאמר ביום פשעו ובסיפא מיירי שאוחז מעשה אבותיו ומשו"ה קאמר להחיות בה ביום חטאתו, ועתה אחינו בני ישראל אל תתייאשו מן התשובה אף שהיינו כל השנה כולה הולכים אחר שרירות לבינו והרבינו לפשוע ה' הוא מלא רחמים ויכפר על כולם אם נהי' תוהים על הראשונות באחרית השנה ונעשה הטוב מעתה בודאי לא יזכר שום רשע ויכתוב לאלתר לחיים טובים ופן יאמר אחד מאתנו שיש עוד ג' ימים לפני ר"ה אלך שני ימים בשוט נפש וביום אחרון של השנה אעשה תשובה כי די ביום א' כאמרם שוב יום א' לפני מיתתך אמנם לא כן הוא דזה הוי בכלל אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, אך זאת אני אומר שמי שאינו שומע קולי ויגידו בער"ה אמרי באמת נמי יש לו זמן עוד לחזור בתשובה שיוכתב לאלתר עם הכתוב לחיים בירושלים העליונה ואף אם יגידו לו בר"ה עצמו קודם ג' שעות הראשונות שאז יושב הקב"ה ודן עוד יש זמן לשוב אפילו היה רשע כל ימיו כי כן אמרו ועשה תשובה באחרונה בלי שום הזכרת זמן דמיד שעשה תשובה לא יזכר לו שום רשע וכן מוכח מפסוק דיליף לה שאין לשוב ביום שלפניו דהא קאמר כי ביום שובו מרשעו לא יכשל בה:

ובזה נסיים לתרץ המסורה גם תמול גם היום ב', מדוע לא בא בן ישיגם גם תמול גם היום מדוע לא כליתם חקכם גם תמול גם היום, והנה כבר אמרתי לכם בדרוש אחר בשם ספר אור חדש מה שמיישב על המשך ב' פסוקים אלו והיא בדפוס ומי שלא שמעו יוכל לעיין שם אבל עתה נאמר מה שנראה לי ונתרץ תחלה קושי' המהרש"א בח"א דאיתא בגמרא (סנהדרין צ"א) דריב"ל אשכח לאליהו ושאל לו אימתי יבא משיחא א"ל שאלו לדידי' והיכי יתיב א"ל אפיתחא דרומאי ויהיב לי' סימנא בגווא אזל שאל לדידי' אימת אתא מר א"ל היום כי הדר אשכח לאלי' א"ל שקורו קא משקר בי דאמר לי היום ולא אתא א"ל היום אם בקולו תשמעו ומקשה:

המהרש"א איך אפשר שיבא היום אם בקולו תשמעון הלא לא אתי אליהו מאתמול ותירץ דהיום לאו דוקא והוא דחוק, ונ"ל דהנה נתקשה לי הרבה שנים על הא דקאמר הגמרא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה איך אפשר שזה זמן ארוך שאנחנו נתונים בגלות המר והרבה גזירות קשות ורעות שעברו עלינו ולא היו שבים בשום זמן ובפרט למה שהוזכרנו בדרוש אחר בשם המדרש הנעלם שאפי' בי' כניסתא חדא אם יעשו תשובה שלימה יתקיים אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' וא"כ תוך אורך זמן הרב והרבה בתי כנסיות שיש בכל תפוצות ישראל בארבע פינות העולם ה"י וינצרם איך אפשר שלא יהי' בהם בי כנישתא חדא שלא היה שב בשום זמן ואי היו שבים היו להם לגרום את הגאולה מיד:

ונאמר מה שנ"ל ליישבו דהנה מצינו שאותו שנה שיהיה הגאולה תיכף מר"ה יגזור השם ב"ה שיהיה אותו שנה הגאולה כדכתיב לקרא שנת רצון לה' וגו' וכתיב נמי יום נקם בלבי ושנת גאולה בא וכן אנו מתפללים א"מ כתבינו בספר גאולה וישועה וקשה ממ"נ אם היו ראוים לגאול הי' להם לגאול מיד בר"ה או ביום שלאחריו ואם הם אינם ראוים לגאול אמאי יוכתבו שיהיה שנת גאולה לכן נאמר ואף שמחשבת הקב"ה נעלה ומרומם מהשיג מ"מ נאמר לפי שכלינו דהנה ידוע שאנו צריכין לשוב ולהתוודות עוונותינו ועוונות אבותינו וכל זמן שלא יתוקן כל אלה אין אנו נפדי' ולכן כשהגיע יום ר"ה וכבר תקנו את הכל באמת לא היה מעוכב הגאולה יום א' אבל אם עדיין לא תקנו הכל רק אם נקיים עוד כך וכך ימים כל מצות עשה מה שאנו מחויבים לעשות דבר יום ביומו ונשמר עצמינו שלא לעבור על שום מצות ל"ת יהיה הכל מתוקן צריך שיעוכב הגאולה עד אותו זמן וא"כ אם מספר הימים שצריכין אנו לתקן יהי' יותר מימי השנה לא יכתב באותו שנה לשנת גאולה אכן אם אינו מגיע מספר הימים למספר ימי הסנה נכתב אותו שנה לשנת גאולה ובאופן אם נקיים אותן הימים כאשר נצטווינו ואם נקלקל אותם בטל שנת גאולה וא"כ אם אותו שנה לא נכתב שיהיה שנת גאולה אף אם נעשה תשובה גדולה מאוד עד שנתקן הכל מ"מ לא יבא באותו השנה עד שנה הבאה אם בנתיים לא נקלקל מעשינו ולפי"ז הא דקאמר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה היינו שאין צריך להמתין עד שנת הקץ שכל שנה ושנה זמנה אלא שהדבר תלוי בתשובה שעי"כ יוכתבו בר"ה לשנת גאולה ומעשים טובים היינו מע"ט של אותן הימים שחסר עדיין מן התיקון גמור דהיינו שלא נקלקל וק"ל:

יצא לנו מזה שאף שנעשה תשובה שלימה אם לא נכתב אותו שנה לשנת גאולה אינם נגאלים בפעם ההוא וא"כ אפשר שעמה פעמים כבר חזרה כמה בי' כנישתא בתשובה רק שלא נכתב אותו שנה בתחלה לשנת גאולה וטרם שבא שנה שלאחריו כבר קלקלו ובאותו שנה שנכתב כבר ידע השטן שנכתב אותו שנה לשנת גאולה ועושה היצר הרע כל הצטדקאות שלא ישוב שום בי' כנישתא כדי לעכב הגאולה והיינו אריכות גלותינו אם לא נשוב כ"כ שנגרום שנכתוב לגאולה וישועה ואחר כך נחזיק עצמינו מאוד מאוד ללחום נגד היצה"ר להיות סור מרע ועשה טוב או שנעשה כ"כ תשובה גדולה שיתוקן הכל בר"ה ומיד יבא משיח, ועתה נבא לתרץ קו' המהרש"א בח"א דהנה אי' במפורשים שהכריתות ברית בערבות מואב היה בר"ה דכתיב אתם נצבים היום לעברך בברית ה' אלקיך וכל מקום דכתיב היום סתמא ואינו מבואר באיזה יום אינו אלא ראש השנה וכן איתא בזוהר על פסיק ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם שהוא בר"ה וכן ויהי היום ויבואו בני אלהים להתייצב על ה' היה בר"ה שאז יומא דדינא ולפי"ז נאמר דבאותו שנה ששאל ר"י ב"ל למשיח אימת יבא לא הי' אז נקרא שנת גאולה ולפיכך לא היה יכול להשיב סתמא אם בקולו תשמעו דאף אם בקולו תשמעו לא יוכל לבא עד ר"ה ומשו"ה א"ל היום וכוונתו על היום הנקרא היום סתמא דהיינו ר"ה וריב"ל הבין שכוונתו היה על ר"ה והיה סבור שבאמת יבא אליהו בער"ה ויבשר שהוא יום לפני ביאת משיח וכשבא ר"ה ולא אתא משיח א"ל לאליהו שקורא קא משקרא בי וא"ל דכוונתו היה היום אם בקולו תשמעו ר"ל שאחר ששאלתיו הייתם שומעין בקולו והייתם מתקנין הכל קודם ר"ה הי' בא אליהו בער"ה ומשיח בר"ה אבל מאחר שלא שמעתם בקולו לא בא משיח בר"ה ואליהו מאתמול ומתורץ קו' מהרש"א, וק"ל:

היוצא מזה דאם היינו מתקנין תיקון גמור בער"ה יבא אליהו מיד וביום ר"ה יבא משיח ויגאלינו משא"כ אם לא נטיב דרכינו בער"ה ובר"ה קודם הזמן אפשר שנכתוב שלא יהיה שנת גאולה ואז אפי' נטיב דרכינו אח"כ לא מהני עד שנה הבע"ל ואם בנתיים חס ושלום נתקלקל הכל בטל וכבר בארנו דהיום סתמא מקרי ר"ה וממילא דער"ה מקרי תמול ובזה נבא לבאר המסורה הנ"ל ונציע מה דאיתא (ע"ז ט') שיתא אלפי שנין הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעוונותינו שרובו יצאו מה שיצאו עכ"ה, וידוע שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים ונמצא אנחנו שאנו עומדים באלף הששי מהתחלת אלף הששי מקרי אצל הקב"ה היום וא"כ מהתחלת אלף החמישי עד סופו מקרי תמול לכן אנחנו שואלים להקב"ה מדוע לא בא בן ישי גם תמול ר"ל באלף החמישי גם היום ר"ל שגם מאלף הששי יצאו מה שיצאו ובודאי כמה בתי כנסיות שחזרו בתשובה ובאלו הימים היה ראוי להיות ימות המשיח וע"ז מסיב הקדוש ב"ה מדוע לא כליתם חקכם גם תמול גם היום וקאי על תמול והיום של יום שלנו ר"ל אלו הייתם תקנתם תיקון גמור בערב ר"ה שנקרא תמול מיד הייתי שולח אליהו ובודאי בא בן ישי ביום שלאחריו ואף אם הייתם תקנתם בר"ה שנקרא היום בודאי הייתי סולח מיד אליהו וביום שלאחריו היה בא משיח אבל מחמת שלא כליתם אף שתקנתם מקצתם ופעלתם שנכתוב אותו השנה שנת גאולה ובתנאי שתגמרו התקנה כנ"ל ואתם לא כן עשיתם כי אם הדר קלקלתם ומשו"ה בא בא בן ישי, וק"ל: מורי ורבותי הנה שמעתם שבאלו הימים ומעונוי' נוכל לפעול שיהיה השנה הזאת סוף ואחרית לימי אבלינו וגלותינו ובתחילת שנה הבאה עלינו ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

אור לישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה