אור ברסלב
אור לישרים דרוש יב

אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ

דרוש יב

דרוש יא

ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ פנחס ז' אדר תקכ"ח לפ"ק:

דהמע"ה הכניס בספרו ספר תהלים י"א קאפיטל זא"ז דהיינו מן קאפיטל צ' עד ק"א ולא הזכיר שם אמרן רק בתחילת קאפיטל צ' אמר שהוא תפלה למשה איש אלקים לכן אי' במדרש והובא בילקוט שכולן משה אמרן נגד י"א שבטים שבירך משה לפני מותו ע"כ, והנה זה שתי שנים בארנו קאפיטל הראשון מאלו י"א והי' מהראוי לבאר עתה קאפיטל ב' רק ידעתי שלא אוכל לבאר כל הקאפיטל בדרוש הזאת ואני צריך ליקח באשראי עד פעם אחר אי"ה והנה מי שרוצה ליקח באשראי צריך לפרוע תחילה החוב הישן ובאותו פעם מפני שראינו שיאריך הענין ויהיה לציבור לטורח טרם נבא לענין המוסר לכן דלגנו ביאור השני פסוקים הראשונים שהם סידר שבחו של מקום בתחילת התפילה והתחלנו לבאר מפסוק תשוב אנוש וגו' עד גמירא ויעדנו לבארם בפעם אחרת לכן נבאר עתה תחילת הקאפיטל, והנה יש לדקדק בפסוקים האלו הא' למה הוצרך דהמע"ה לומר הכא שהי' משה איש האלקים והיה די לומר תפילה למשה ד' מעון אתה היית וגו', וביותר קשה על המדרש ילקוט שפי' על איש האלקים גברא דיינא כדכתיב צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וא"כ קשה למה הזכיר דהמע"ה שהיה גברא דיינא הלא הי' יותר ראוי לייחסו שהיה נביא אשר לא קם כמוהו או שעשה צדקת ה' וכן קשה על פסוק וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים לפני מותו ועוד למה התחיל כאן בשם אדני ומסיים בשם אל ועוד דבתחילה קאמר בטרם הרים יולדו ואחר כך אמר מעולם עד עולם אתה אל כאלו חס ושלום קודם לעולם לא היה ולבאר נאמר: דהנה איתא בגמרא (ר"ה י"ז) ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא מלא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף כשליח ציבור והראה למשה סדר התפילה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, ויש לדקדק טובא הא' מאי הא דקאמר אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו הלא מצינו פסוקי' הרבה שנראה לנביאים בדמות כדכתיב וביד הנביאים אדמה והב' איך נשמע מזה שנתעטף כש"ץ, ועוד דקאמר אם ישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה והל"ל יעשה בה"א דהיינו שהש"ץ יעשה, ועוד דמילת כסדר הזה שייך על הרבה דברים אבל על דבר א' לא שייך למימר כסדר הזה, ולפ"פ קאי על העיטוף וא"כ הל"ל יעשה כזה וא"ל דקאי על האמירת הי"ג מידות א"כ לא שייך למימר יעשה כ' עשיי' אלא הל"ל יאמרו כסדר הזה, אמנם נאמר דאם יהי' מוכח מכאן שהקב"ה מתעטף כש"ץ הרבה דברים תלמדו מזה הא' דכמו שהי' הקב"ה דוגמת הש"ץ נלמד מזה שישראל יבחרו להם לש"צ החשוב שבהם דוגמת הב"ה, וכן מצינו בתנ"ך כל מי שהתפלל על ישראל הי' החשוב שבדור ומצינו גבי משה שהתפלל על ישראל ומי לנו גדול ממשה ומצינו ששמואל התפלל בעד ישראל ומי לנו גדול ממנו הלא דרשו רז"ל על פסוק משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו ששמואל הי' שקול כנגד משה ואהרן, ומצינו דהמע"ה התפלל על ישראל והיה נקרא עבד ה' כמו משה ומצינו ששלמה המלך ע"ה התפלל על ישראל ואמרו רז"ל בקש קהלת להיות כמשה יצאה בת קול כתב יושר דברי אמת ולא קם כמשה כתיב ובוודאי לא היה רחוק במדריגתו כיון שביקש להיות כמותו ומצינו יחזקיהו המלך התפלל על ישראל וכבר ארז"ל ביקש יחזקי' להיות משיח ונסתמה ממנו ולכך נכתב למרבה המשרה במ"ם סתומה באמצע התיבה ובודאי היה קרוב למדרגת משיח ומצינו שעזרא התפלל על ישראל וכבר אמרו ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו כמו שנתנה ע"י משה אלא שקדמה משה ויליף לה מקרא וכן מצינו קרוב לזמנינו שהגאון מהרי"ל זצ"ל אשר כל ישראל נשען על הוריותיו ומנהגיו והיה ש"ץ בווירמז ובפרט כשישראל חוטאין ומבקשין מחילה מעם השם ב"ה דהלא אם יש למלך בשר ודם קצף על א' ממדינותיו כשבוחרים אחד שימליץ עבורם בודאי אין בוחרין אלא א' מאוהבי המלך אשר דבריו נשמעין אל המלך כך ראוי לציבור לבחור אותו אשר אהוב למקום שימליץ עבורם למחול עוונותיהם ובפרט לבחור א' שאינו מבין מה שהוא אמר הלא לפני מלך ב"ו יבוש ויכלם לדבר בלשון שאינו מבין כ"ש שיהיה ימליץ עבור קהל ועדה לפני ממ"ה הקב"ה בלשון שאינו מבין ובודאי אין הדבר הזה תלוי בש"ץ שאף שהש"ץ יודע שיש גדולים וטובים ממנו בציבור הראוים להיות שלוחים מ"מ כיון דהציבור בחרו והוא מרוצה להם אין לו לסרב נגדם ואם מסרב נגדם דמי לתבשיל שהקדיחו מלח רק הדבר הזה מוטל על הציבור שיבחר החשוב שבהם ולכן קאמר שישראל יעשו כסדר הזה, ועוד נלמוד מיני' דהנה המקרי דרדקי מתרגמי' מילת ויקרא בפסוק הזה בל"א (אונד ער רופט) ואינו מובן על מי קרא לכן נראה שהפי' הנכון הוא בל"א (אונד על לייאנט) כמו ויקרא בו ספן לפני המלך אמנם לא שייך זה אלא אם הוא קורא מתוך הכתב אבל על דבר שלא נכתב לא שייך לומר קריאה וצ"ל שי"ג מדות כתובים הי' לפניו וקורא אותם מתוך הכתב והטעם מבואר על פי מה שכתב הב"ח והביאו המג"א בסימן מ"ט הא דאמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בפה דהיינו הש"ץ המוציא רבים י"ח אבל הציבור רשאין לאומרן בע"פ ונמצא שהקב"ה רצה להראות דוגמ' הש"ץ ומשו"ה קרא מתוך הכתב ללמוד שהחזן יקרא מתוך הכתב ולא יאמר שום דבר שבכתב בע"פ ורבים מחזנים שלנו שאין יודעין דין זה כלל וכן היה השם ב"ה לבדו ובלי פמלי' דילי' דלא כהאי מעשה דרב ששת שאעפ"י שהיה סגי נהר כד הוי נפק לקראת המלך כד חליף גונדא קדמאה כי קא אוושי אכתי לא אתא מלכא וכן גונדא תניינא וגבי גונדא תליתאה חלפו כי קא שתקי אמר לי' אתא מלכא א"ל אין השתא אתא א"ל מנא ידעת א"ל מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע ויליף לה מקרא דכתיב גבי אלי' ורוח גדולה חזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה ישמע אבל הכא גבי משה לא כתיב שהיה מחנה הרוח או אש והרעש כדמשמע שם מתוך הפסוקים דבתר ששמע הקריאה של י"ג מדות כתיב וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו נמצא שהשם ב"ה עבר לפניו בלי פמליא דידי' וכן ראוי לש"ץ לעבור לפני התיבה בלי משוררים ומעולם לא שמעתי מאחד אשר בשם חכם או למדן יכונה אשר ייטיבו בעיניהם שירד הש"ץ עם משוררים לפני התיבה וכבר צווחו קמאי דקמאי על המעמידיהם ואמרו שעושין כן בשביל ב"ב אשר אינם בני תורה והם יהנו מהם בשבת ויו"ט: ותמה אני איך יהיה רוח הבריות נוחה מהם כיון שבודאי אין רוח המקום נוחה מהם ומי שיהנה מהם בודאי אינו נחשב בכלל הבריות, וגם נאמר שם וראית את אחורי ופני לא יראו וכן ראוי לש"ץ שיסיר פניו אל הקיר ולא יתראה לציבור כ"א אחוריו ולא כמו שעושין קצת חזנים שלנו שמראין פנים לכל צד ומרמזים למשורריהם איך ישוררו וכן נאמר שם ויקרא ולא כתיב וישורר דמהיכי תיתי שהש"ץ ישורר ויש טועין לומר מדאי' בש"ע שיש לבחור מי שקולו נעים מוכח שהש"ץ יזמר אמנם אדרבה משם ראי' שלא ישורר מדלא קאמר היודע לזמר או לנגן ולא קאמר אלא למי שקולו ערב ונעים דהיינו להשמיע לעם מלה במלה ולא יהיה קולו משונה אכן כל אלה הדברים אינם תולי' בהש"ץ כיון שהוא יודע שיש חשובים ממנו בציבור שיהיו שלוחים ואפי"ה בחרוהו וע"כ משום שיודע לנגן ולזמר ואם כן הוא מוכרח לשורר כי אדעתי' דהכי שכרוהו והוא אינו יכול לשורר לבדו לכן צריך ליקח לו משוררים ולפעמים צריך לרמזם, אך אם הציבור יאמרו לו שאין חפיצים כלל ברינןכ"א באמירת המילות באר הטיב ואינם חפצים בסיועת המשוררים ולא יצטרכו לפנות אנה ואנה ואז ירצה החשוב שבהם להיות שלוחם והיינו דקאמר יעשו לפני כסדר הזה ר"ל שבציבור הדבר תלוי שיעשה הש"ץ כסדר הזה אך כל זה אם הקב"ה נתעטף כש"ץ שפיר נלמוד שמסתמא להראות לו למשה שככה יעשו ישראל אבל מנ"ל שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולכן קאמר על פסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו ר"ל דלא שייך לומר ויקרא אלא על דבר שכתוב כנ"ל, או נאמר מדכתיב ויקרא משמע שי"ג מדות הי' כתובים לפניו ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו בע"פ וקשה אמאי צריך זה גבי הקב"ה הלא עשרת הדברות נאמרין בע"פ לכן קאמר שנתעטף כש"ץ ומשום הכי קרי מתוך הכתב שהש"ץ אסור לומר דבר שבכתב בע"פ ומפני מה נתעטף אלא ודאי כדי שישראל יעשו לפניו כסדר הזה:

ועתה נחזי אנן אם אנחנו עושין כסדר הזה הלא אנו רואין שלא לבד שאין אנו בוחרין החשוב שבציבור אלא שהרבה מהם אינם יודעים פי' המלות ואפשר שיש מהם שאינם יודעים לקרות ומהם אעפ"י שיודעים לקרות מבליע קצתו והקלקול שנעשו עם ירדת הש"ץ עם המשוררים גלוי ומפורסם שעי"כ כל מחשבתו של הש"ץ עליהם ועי"כ מראה פנים לכל צד ואינו מביט בסידר שלפניו ואומר דברים שבכתב בע"פ אף על פי שאינו רשאי ולדעתי זה העיקר גרם של אריכות גלותינו והראי' שכל הדברים אשר נפרץ בקצת קהילות המה מגודרים במקומות אחרים דרך משל כאן נפרץ ישיבות בתי כנסיות של ע"ה המוציאין את האדם מן העולם דהיינו בבתי משתאות קאפע ושכר וזה לא נעשה ביתר קהילות גדולות, ובהיפוך בכמה קהילות נפרץ במחולות בחורים ובתולות יחדיו וכאן מגודרים בזה ת"ל וכדומיהן הרבה ולא רעה זה כרעה זה אבל הקלקול הזה בסדר התפילה עם החזנים והמשוררים נעשו בכל המקומות והקהילות ובודאי זה הוא מעצת היצה"ר אשר הוא רוצה שלא יקובל תפלותינו מפני שלא נעשו כאשר הראה הקב"ה למשה ומשום הכי סתם תפילתינו, וידעתי שעל המוסר הזה יתקבצו הרבה כי יש בקהלתינו יותר משלשים משוררים ויאמרו שאני מפקח פרנסתן וכן שמעתי מקצת בעלי בתי קאפע כשאמרתי הרבה פעמים לבל ישבו שמה ואמרו שאני מקפח פרנסתן אך לא איכפת לי בזה וטרם עמדי למוסר ידעתי אמרם רז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא והתבוננו מתיקות לשונם שאמרו לא משום דמעלי די לומר שאפשר שמשו"ה מרחמין לי' בני מתא משום דלא מוכח להו, ועוד י"לד אמאי קאמר על כל בני המתא הלא דבר זה יכול לומר דמאן דרחים לי' לצורבא מרבנן לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכח לי' במילי דשמיא א"ו דאם היה יחיד רחים לי' אפשר שהוא מעלי משום שהוא אהב את התוכחה אבל כשמרחמין לי' כל בני המתא מוכח דלאו משום דמעלי דאם היה מוכח להו אף שהיה מעלי לא היו מרחמין לי' כל בני המתא דלא ימלט שע"י דרכים מקולקלי' יהיה לאחד מהם איזה פרנסה וע"י תוכחתו יטענו שיפקח פרנסתן ומשום הכי שנאוהו ומדלא שנאום ע"כ משום דלא מוכח להו וק"ל:

ואעפ"י שידעתי שישנאו אותי ע"י המוסר מ"מ לא אמנע מלאומרו כי אני שוקל ההפסד כנגד השכר במי שמקבל דברי הנאמרין באמת וצדק, וזה לכם לאות שבלי שום פני' אני אומר לכם זאת כי בודאי אותן אנשים ילעגו עלי ועל דברי ולא יהיה לי לתפארת, ונראה שעל זה אמר דהמע"ה (תהלים מ') בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה ה' אתה ידעת ואינו מובן הא דקאמר הנה שפתי לא אכלה דמה"ת שימנע גם הא דקאמר ה' אתה ידעת אינו מובן כיון שהוא מבסר צדק בקהל רב וגם אינו מונע שפתיו למאי קאמר ה' אתה ידעת הלא גם בני אדם יודעין זאת, ובדברינו יובן דהנה מה שאמרנו דאותן אנשים שאני מפקח פרנסתן ישנאוני ומן הדין אין ראוי להם לשנוא אותי ממ"נ דאם לא יהיה ח"ו דברי נשמעין בודאי אין לשנוא אותי מאחר שדברי לא עשו פרי שנתקפחו פרנסתם ואם יעשו פרי בעיניהם יראו שאף שלא יהיה להם פרנסה זאת שהיה להם מקודם הקב"ה יזדמן להם פרנסה אחרת ולא נתמעטו הפרנסה שלהם אפי' פרוטה אחת ע"י דברי כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו וכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה אך ידעתי אם יקבלו דברי ויתמעטו פרנסתן אף שהקב"ה יזמן להם פרנסה אחרת לא יאמרו שהוא תמורת פרנסת הקודם רק יאמרו שנפקחו עיניהם ע"י מקרי ואלו היה להם פרנסה הקודמת היה להם יותר מקדמת דנא ואף שה' יודע שלא כן הוא מ"מ אף שלפניו גלוי לפניהם מי גלוי, והנה דוד המע"ה הי' מוכיח לבני דורו והיה מבשר להם בקהל רב אם יעזבו דרכיהם המקולקלים יהיה להם כל טוב ותקובל תפילתכם והכל היה בלי פני' כ"א בצדק והיינו דקאמר בשרתי צדק בקהל רב ולראי' ע"ז שלא יחשדוני שאני דורש רק לכבודי קאמר הנה שפתי לא אכלה ר"ל אף שידעתי שע"י אמרי יתפקחו פרנסתן וישנאו אותי מ"מ לא אמנע שפתי ואעפ"י שהם יבזוני ולא לתפארת יהיה לי מ"מ לא מנעתי וקאמר מאי ראי' הוא זה הלא לא ישנאו אותך מפני שבאמת הקב"ה מזמין להם פרנסה אחרת ולא יתפקחו פרנסתן לכן קאמר ה' אתה ידעת ר"ל לפני ה' גלוי אבל להם אינו גלוי:

ועתה נבא ליישב הפסוק הראשון ונקדים מה דאיתא (מגילה י"ג) תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבם ולא היה יודע שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה כך הוא הגירסא בילקוט דמגילה והנה הרבה נתקשו בו למה הוצרך לומר שלא היה יודע שבז' אדר מת משה הלא זה היה יודע ועוד מאי מהני שבאותו יום נולד משה כיון שאותו יום נהפך לאבל וליום צרה ואחר אחרון אני בא ועוד שהמן הזכיר שמשה היה רבם ובמה דקאמר הגמרא שלא היה יודע לא הזכיר שהיה רבינו ועוד שהיה די לומר שבז' אדר מת ובז' אדר נולד ואנן ידעינן ממילא דממשה מיירי דהא עלי' קאי לכן נאמר דהנה צריכין אנו לתת טעם מ"ט אנו מזכירין גבי משה מלת רבינו אחר מלת משה וביתר הרבנים אנו מזכירין מלת רבינו קודם השם כגון רבינו אשר ורמב"ם ורמב"ן וכדומיהן, אמנם נאמר דהנה במשפטי הלה"ק צריכין אנו להזכיר שם התואר אחר שם הכולל כגון לחם לבן שמילת לחם כולל כל מיני לחמין וכשאומרים אחריו לבן אנו מתארין איזה לחם וכן בשר עוף וכדומיהן והנה משה היה הרבי הראשון שקודם לכן לא ניתנה תורה וכולן תלמידיו וכדאמרו רז"ל כיצד סדר המשנה נכנסו כל ישראל אצלו ושנה להם משה וכו', גם מצינו שבימים הקודמים קורין להילדים בסם הגדולים שעדיין בחייהם לכבודם וכדאמרינן והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמו ובלי ספק הרבה ילדים אשר החי' ופרנס אותן נקראו על שם משה בחייו ולכן כשהיו מזכירין בימיו מלת רבינו לא היו צריכין לתאר איזה הרבי שלא היה מעולם כ"א משה אכן כשהיו מזכירין מילת משה היו צריכין לתאר איזה משה והיה מילת רבינו שם התואר לו ומשו"ה קראו לו משה רבינו ונמצא שבחיי משה הזכירו בב' אופנים או בשם רבינו לחוד או הזכירו אותו בשם משה רבינו וזה היה בדורו של משה אבל אחר כן שהיה רבי אחר כשרצו להזכירו לא היה די להזכירו בשם רבינו לחוד שכבר היה אחר שנקרא שמו רבינו ואם היינו קורין אותו רבינו משה היינו קורין לו שם חדש מה שלא קראוהו בחייו, לכן קורין לו משה רבינו שכך קראו לו בחייו מה שאין כן כשהזכירו מלת רבינו בדורות הבאים אחרי משה לרבי אחר אפי' בחייו היו צריכין לתאר אותו בשמו כדי שנדע איזה רבי ונמצא שגם בחייו היו קורין אותו רבי פלוני, עתה שאנו כותבין הלכה בשם הראשונים מיד אנו יודעים שא' מרבינו כתבו אלא שאין אנו יודעין איזה רבינו ולכן אנו מזכירין שמו לשם התואר כיון שגם בחייו היו מזכירין שמו כן לכן אנו אומרים כתב רבינו פלוני וק"ל:

והנה משה היה נקרא רבינו אחר מ"ת אבל כשנולד לא היה נקרא רק משה וכן קודם מותו שוב לא היה רבינו שכן דרשו רז"ל על פסוק בן ק"כ שנה אנכי היום לא אוכל לצאת ולבא אילימא לצאת ולבא ממש והא כתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבא אלא לצאת ולבא בד"ת מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמה ואדרבה יהושע היה גדול ממנו בחכמה באותו פעם כדכתיב ויהושע בן נון היה מלא חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וכן כתיב וכל ישראל יראו את יהושע כאשר יראו את משה כל ימי חייו, וארז"ל הצדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות שנאבדו בכל מקום שהיא הרי היא מרגליות אלא שנאבדו מבעלי' כך הצדיק בכל מקום שהוא הרי הוא צדיק חלא שהוא אבד לדורו וזה דווקא כשצדיק מת בעון הדור אז הוא נאבד לדורו אבל כשהצדיק מת מחמת שהשלימו שנותיו בודאי הקב"ה מעמיד להם צדיק אחר במקומו וזה היה פה במשה שהשלים שנותיו מיום ליום בודאי לא יהיה הפסד לבני דורו וכן היה גבי משה שקודם שמת כבר היה נסתם ממנו מעיינות החכמה ויהושע היה מלא חכמה, ונמצא שמיתת משה לא היה פורעניות להם כי היה להם תמורתו ואלו היה חי והיה נסתם מה"ח מאי היה מועיל (ולקמן נבאר שלא יקשה עלי וא"כ אמאי בכו עליו) ועוד אחת נציע דלכאורה אינו מובן מנ"ל שנסתם ממנו מה"ח דאע"ג דא"ל דמחמת מיעוט כחו לא אוכל לצו"ל דכתיב ויעל משה וגו' מ"מ נוכל לפרש שלא יוכל עוד להנהיג את ישראל וזה נקרא יציאה וביאה כדכתיב יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ולאו משום תשישת כחו אלא מפני שקרוב קיצו, אמנם כיון שכבר אמר בן ק"כ שנה אנכי היום ודרשינן מיני' שביום שמת בו ביום נולד ומדקאמר היום היינו היום מלאו ימי ושנותי ואם כן כיון שכבר אמר שקרב קיצו פשיטא שאינו יכול לצאת ולבא לפניהם עוד ולמאי צ"ל לא אוכל עוד לצו"ל א"ו היינו בד"ת, היוצא מזה דמכח מה שדרשינן מהיום מלאו ימי ושנותי מוכח דלא אוכל לצו"ל היינו בד"ת משא"כ אי לא הוי דרשינן מהיום מלאו ימי ושנותי ה"א דלצו"ל היינו לפניהם וכאן הודיע קיצו ואי הייתי אומר כן היה מיתתו מפלת ישראל כיון שלא היה נסתם ממנו מעיינות החכמה, ועתה אתי שפיר דברי הגמרא כשנפל פור בירח אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבם ר"ל שהוא היה סבור שבשעת מיתתו היה רבם ולא היה להם אז רבי אחר ומשו"ה חשב שמיתתו הי' מפלת ישראל לכן קאמר הגמרא ולא ידע שבז' אדר מת משה משה דייקא שלא היה אז רבינו שכבר נסתם ממנו מה"ח כדילפינן שלא אוכל עוד לצו"ל אלא הוון היה סבר לצו"ל ממש ומשו"ה לא היה יודע נמי שביום שמת נולד דאיהו לא ידע מהדרש היום מלאו ימי ושנותי שכאן הודיע קיצו ומשו"ה סבר שלא אוכל לצו"ל ממש ולאו בד"ת כנ"ל ושמח וטעה:

היוצא מדברינו דסמוך למיתת מרע"ה נסתמו מה"ח ויהושע היה אז גדול ממנו בחכמה ואיתא במדרש תנחומא על אלה הדברים אשר דיבר משה משל למה"ד לזקן שהוא סמוך למות קרא ללבלר שיכתוב נכסיו לבניו כיון שבא הלבלר התחיל לצוות לבניו ונותן לכל א' וא' לפי חלקו אמרו בניו ללבלר ברור לנו דייתוקי' א"ל אינה נבררת אלא בשעה שאני אומר לכם שנשאל לזקן את דבריו פעם וסתים התחיל הלבלר אלו העומדים לפניך בניך הם א"ל הן בית זה שלך א"ל הן באיזה שכונה אתה נתון א"ל בשכונת פלוני אמר הלבלר ליורשיו עכשיו הדייתיקי קיים:

כך בסוף מ' שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר תאמר שהוא אינה בדעתו בסוף שנה שהרגיש כך א"ל חייכם שאני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים והוא אומר במדבר ובאיזה מדבר והוא בערבה מול סוף מי הם שכיניו והוא אומר בין לבן ובין תופל עכ"ל, וגם על הברכות שחילק משה לכל שבט ושבט הי' ממש כמו הדייתיקי ואלו היה כבר נסתם ממנו מעה"ח לא היה מקום להברכות לחול אמנם שברכם סמוך למיתתו מ"מ עדיין לא נסתם ממנו מעה"ח והראי' שעדיין עשה משפטיו עם ישראל אשר ע"כ נקרא איש אלהים, והיינו דקאמר וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים לפני מותו ר"ל דאעפ"י שברכם סמוך למותו מ"מ לא ברכם סמוך כ"כ עד שנסתם ממנו מע"הח אלא היה עדיין גברא דיינא:

והיינו נמי הא דקאמר דהמע"ה שסידר י"א קאפיטל שהתפלל משה נגד י"א שבטים שבירך ושמא כמו שהברכות היה סמוך למיתתו כן התפילה שהתפלל על ישראל סמוך למותו ואפשר שאז כבר נסתמו ממנו מעיינות החכמה ולא היה התפלה ראוי אליו כמ"ש לעיל שיהושע אז גדול ממנו ולא ראוי אליו שיתפלל על ישראל ויותר היה ראוי שיהושע יתפלל על ישראל לכן קאמר שלא היה סמוך למיתתו כ"כ אלא עדיין הי' איש אלקים וק"ל:

והנה כבר אמרנו על המשמיעים מוסר לקהל עדתם שנהגו לומר בו דברי חדושי תורה טעמים רבים ועתה נודע לי טעם חדש ממדרש הנ"ל דמי לנו גדול ממשה ואפי"ה כשבא להוכיח את ישראל הוצרך להראות שלא נטרפה דעתו ק"ו אנן יתמי דיתמי כשנבא להוכיח בקל יאמר שנטרפה דעתינו ח"ו לכן צריכין אנו להראות שנוכל לצאת ולבא ולישא וליתן בד"ת, ולכן גם עתה בהאי ענינא שנבאר הב' פסוקים אשר לקחנו באשראי נאמר בו מחידושי תורה באשר שהוא מעניינא דסדרא שלפנינו וממנו תראה שדעתי צלולה מאז ולבאר אלו הפסוקים נציע הא דאיתא (ברכות כ"ה) אמר ר' יהונתן בצלאל ע"ש חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה ואמר להיפוך כלים ארון ומשכן א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים א"ל בצל אל היית וידעת אר"י אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים כתיב הכא ו מלא אותו רוח אלקים וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו, והנה יש לדקדק הא' איך שייך לומר שבצלאל ע"ש חכמתו נקרא וכי בשביל שאלה זאת ששאל להיכן אכניסם יהיה נקרא בשם חכם הלא יותר ראוי לקרא בשם נביא ומה דכתיב שמלא אותו בחכמה ובתבונה הוא בשביל שאר חכמות שעשה מעשה המשכן וע"ז לא רמז שם בצלאל ועוד מאי לשון שאמר בצל אל וידעת אמאי צריך לזה שיהיה דוקא בצל אל ועוד הא דקאמר יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ אמאי קאמר לצרף אותיות שנבראו בהם וכו' ה"ל לומר יודע היה אותיות שנבראו בהם וכו' ומה ל' לצרף:

ולבאר נציע תחלה דבר פלא בשם הגאון מ"ו שמשון איסנורפלי' זצ"ל מעניינא דסדרא דאיתא (יומא ע"ג) אורים ותומים כיצד נעשית ר' יוחנן אמר בילטות רשב"ל אמר מצטרפות ופריך והא לא כתיב בי' צ' א"ר שמואל ב"י אברהם יצחק יעקב כתיב שם ופריך והא לא כתיב בי' ט' א"ר אב"י שבטי ישורון כתיב שם:

ומקשין העולם דקודם שמתרץ שאברהם יצחק ויעקב כתיב שם ה"ל להקשות והא לא כתיב בי' חי"ת וטי"ת ולמה התחיל רק מצ' וגם על ר"ש ב"י קשה דמתרץ דאי"ו כתיב שם ואיך לא אסיק אדעתי' דגם ט' לא הוי כתיב בי' והל"ל אי"ו שבטי ישורון כתוב שם, ונראה לתרץ דהנה הגמרא פריך מתיבי כל כהן שמדבר בר"הק ושכינה שורה עליו שואלין בו שהרי שאל צדוק ועלה ושאל אביתר ולא עלה לו שנאמר ויעל אביתר ומתרץ דמסייעי' סיוע בהדי', והנה יל"ד האחד דלפי פשוטו הא דפריך הא לא כתיב בי' צ' וכן הא לא כתיב בי' ט' לא פריך אלא לרשב"ל אבל לר' יוחנן דאמר בולטות י"ל דטרם שבא האות השני חזר אות הראשון לאחורו וא"כ כשיצטרך צדיק בא מ"ם ונו"ן וכדומה בשאר אותיות אכן למ"ד מצטרפות צ"ל שהתיבה כולה באה ביחד ופריך שפיר והא לא כתיב בי' צ' ומה שפריך מברייתא דכל כהן שמדבר ברה"ק פריך אתרווייהו אין הסוגי' דגמרא כך דבכ"מ פריך מעיקרא מה דקשה אתרווייהו ואח"כ פריך מה דקשה על אחד מהן ועוד מה ס"ד דמקשין דלא הבין דאיכא לשנוי דמסעי' סיוע בהדי', ונ"ל דהנה לכאורה אין מקום להק' כלל שלא מצינו ח' ט' צ' ק' דהנה נוכל לומר שהיה להם סימנים דהנה מצינו באותיות השבטים שכמה הם כפולים ואיזה מהם הם ששה פעמים ו' כ' הם שבעה פעמים וא"כ אפשר שהיו יודעין שאם תבא א' מראובן אז היא מורה על א' אכן כשתבא א' מאשר אז היא מורה על אות הראשון שלא נכתב כאן דהיינו ח' וכן בב' של ראובן היה מרמז על הב' וב' של זבולון היה מרמז על הט' וכן כולם, אמנם הסימנים אלו מסתבר להיות בד' אופנים הא' כאשר בארנו שהסימנים היו כסדר אלפ"א בית"א שהאל"ף כפולה מורה על ח' והב' כפולה מורה ט' וד' כפולה מורה על צ' דהג' לא היה כפולה או שהיה כסדר האותיות של השבטים דהיינו שהוי"ו היא הכפולה ראשונה היה במקום ח' והנ' היא הכפולה שני' היא במקום ט' וכ"כ או נאמר דמכל הכפולים לא היה סימנים כלל דשמא יצטרכו לאותיות כפולים בתיבה אחת רק שהיה לוקחים מאותן שהי' הרבה פעמים כפולים דהיינו הוי"ו היו"ד והנו"ן שהם שבעה פעמים כפולים דודאי לא יצטרכו לתיבה אחת מרובה אותיות כפולות כ"כ, והד' כיון שהיו בהם שני דלתי"ן ידעו כשבאה הד' שני' הוא כאילו באה שני דלתי"ן והוא מורה על ח' וכן כולם וכיון שיש לפרש בד' אופנים פריך שפיר דאיך יודע כל כהן הסימנים הנכון אך נוכל לומר דאף דאנן לא ידעינן מ"מ כל כהן מסר לכהן שלאחריו הסימנים הנכון והשתא לפי"ז מתורץ הא דלא היה קשה לי' מעיקרא מכל כהן שאין בו רה"ק דאיכא למימר דהכהן גדול לא מסר זה לכל הכהנים אלא למי שהיה ראוי להיות כה"ג אחריו והכהן גדול ידע שהוא ראוי להיות תחתיו מכח שראה שהיה מדבר ברה"ק ושכינה שורה עליו מסר לו הסימנים ולכך אין שואלין אלא לאותו הכהן אבל אם אין שכינה שורה עליו בודאי לא מסר הכ"ג הסימנים ואינו יודע להשיב ומשו"ה סלקו לאביתר ומינו תחתיו צדוק דאביתר ברח מאביו ע"י הריגת נוב עיר הכהנים ואפשר שעדיין לא נמסרו לו הסימנים ומשו"ה לא ידע עד שהוצרכו למנות תחתיו צדוק אך ע"ז קשה הלא כבר הוזכר פעמים רבות שהשיב אביתר עפ"י אורים ותומים אך נוכל לומר מה שהשיב היה באותיות שהיו נכתבין בשמות השבטים ובאותו פעם שהעלו אותו מן הכהונה באו אותן האותיות שאינן אלא סימנים והוא לא הבין הסימנים משו"ה סלקוהו, אך כל זה אם באותן התשובות שהשיב אביתר לא היו אותן האותיות שלא כתב בהן אבל מצינו שהשב אביתר רדוף כי השיג והציל תציל פריך שפיר והלא לא כתיב בי' צדי"ק והאיך היה מבין אבל על הח' והט' לא הי' קשה לי' משום דבאמת שאר הכהנים היה להם אחד מסימנים שהובאנו לעיל ואביתר אף שלא הי' לו אותן הסימנים מ"מ יוכל להשיב אותן התשובות מחמת שלא היה נזכר בו שום ח' או ט' אבל על הל פ"ש דמצינו שהשיב בצדי"ק כנ"ל והשתא ניחא דר"ש ב"י מתרץ שהיה כתיב שם אי"ו לא הוכרח לומר שהיה כתיב גם שבטי ישורון דאף אי לא כתיב שבטי ישורון לא היה קשה מזו והא לא כתיב ט' דאפשר ע"י סימנים כנ"ל ואביתר שלא ידע הסימנים ובכל תשובותיו לא היה ט' והגמ' דפריך והלא לא כתיב בי' ט' פריך מצד שסברה כיון דמשני שהיה כתיב אי"ו ובתורה לא נאמר רק שהיה כתוב בהן שמות השבטים וע"כ צ"ל דמשו"ה היה נכתב בו גם אי"ו כדי שימצא בהן כל האותיות א"ב כי לא רצה לסמוך על אחד מהסימנים הנ"ל, פריך שפיר הא לא כתיב בי' ט' ומשו"ה אמר ראב"י שבטי ישורון כתיב שם והשתא פריך שפיר מכל כהן שמדבר ברוה"ק דכיון דכל האותיות היו ככתבים בהם א"צ לשום סימן פ"ש אמאי לא הי' שואלין אלא לכהנים שמדברים ברוה"ק, והשתא ניחא הא דלא אסיק אדעתי' סיוע הוי מסייעי' בהדי' דלפי תירץ שביארנו שהיה סבור מעיקרא שלא נכתב בו כל האותיות היה ניחא מה שמעיקרא השיב אביתר ולבסוף לא ידע משום דמעיקרא בא לו התשובה שלא היה צריך לשום סימן ולבסוף כשבאו האותיות המרמזים על הסימנים לא הבין, משא"כ לפי"מ דמשני סיוע הוי בהדי' צ"ל דמעיקרא היה שכינה עליו ואח"כ נסתלקה ממנו וזה חשוב להמקשן לדוחק דלא מצינו בקרא שום חטא ועון על אביתר ומשו"ה רצה להוכיח מכח קושיתו שלא היה נכתב בו כל האותיות או כדברי ר' יוחנן שהיו בולטות ולא היה יודע לצרפן וע"ז משני לא אלא סיוע הוי מסייע בהדי' ובאמת שמא גרם לו שום חטא אף שלא נזכר בקרא וק"ל:

והנה אמשול לכם משל לסוחר שהיה צריך איזה מין סחורה לקנות והלך לעיר אשר שם בעלי מלאכות של אותן סחורות ובאשר שאינו יודע מקום דירת של בעלי מלאכות אלו הלך אצל אחד שאינו עושה כ"א אותן הגרועי' מאותו מין מפני שאינו יודע לעשות משובחים ממנו וכשהראה מלאכתו להסוחר אמר לו הסוחר שהוא רוצה לקנות היפה והמשובח מאותו המין והבע"מ היה לו ג"כ אותו הסחורה המשובחים מאוד אשר נשלחו אליו מארץ מרחק מבע"מ אשר ביכולתו לעשות המשובחים והבטיח לו שאם ימכרם יתן לו דבר קצוב עבור שכר טרחתו אך הבע"מ ההוא אינו רוצה להראותם לו כי אמר אם אראה לו המשובחים שוב לא ירצה לקנות את סחורתי ואף שגם מאותן הסחורות יהיה לו קצת ריוח מ"מ יותר ניחא לי' שימכור סחורתו שכל ריוח שלו לכן פעל שקנה סחורתו ממנו ואחר שכבר קנה סחורתו ואינו חפץ לקנות יותר מסחורתו אמר אם רצונך ליקח מזה אני אמכור לך גם אותן הסחורות משובחים ונהנה גם הוא שקיבל קצת ריוח מאותן הסחורות, וכן אתם הם הסוחרים אשר רוצים לקנות הסחורה שהם חידושי תורה כי טוב סחרה מסחר כסף רק שאתם חפיצים מן החשובים והטובים ואני אינו יכול לעשותה כ"כ כי איני יודע רק מן התורה הנגלה שהיא רק מלבוש לסודות התורה אכן יש לי סחורה מבע"מ אחר אשר הוא רחוק מאתנו ה"ה הגאון מ"ו שמשון אוסטרפלי' זצ"ל שכבר נשמתו צרורה בצרור החיים שנהרג בעו"ה בתוך שאר קדושי הרוגי עליון בגזירות חמעל שנת"ח לת"ק השם ינקום דמו ומזה יהיה לי ג"כ קצת ריוח שקצת הקדמות צריך אני לעניינינו מ"מ מה שאמרתי לכם הוא כולה שלי ואני ארגתיה מלשון מסכת לכן אמרתי לכם דברי ועתה שמעו את דברי הגאון מ"ו שמשון הנ"ל זצ"ל על פי מה דאיתא במדרש פליאה, וזהו שאלו תלמידיו את רבי כמה שמותיו של הקב"ה א"ל רחמנא לבא בעי וחכם עיניו בראשו א"ל מפני מה תלת ישר וחד מהופך א"ל חותמו של הקב"ה אמת ע"כ המדרש, ופי' הוא כך משום שהמקובלים חשבו ארבעה מילוי הוי"ה, כזה (יו"ד ה"י וי"ו ה"י) וזה נקרא מילוי ע"ב (יו"ד ה"י וא"ו ה"י) וזה נקרא מילוי ס"ג יו"ד ה"א וא"ו ה"א) וזה נקרא מילוי מ"ה (יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה) וזה נקרא מילוי ב"ן והנה ד' מלוי שמות עולין יחד במספר רל"ב וזהו ששאלו תלמידיו את רבי כמה שמותיו של הקב"ה ר"ל כמה מילוין חשבו בשם הוי"ה ב"ה וע"ז השיב רחמנא לבא בעי וחכם עיניו בראשו ר"ל תחכמו ותתנו עיניכם בר"ת של רחמנא ליבא בעי שהם רל"ב וכך עולין מספר המילוין ושאלו לו מפני מה תלת ישר וחד מהופך ר"ל דחשבו מילוי השמות ע"ב ס"ג מ"ה שהם נכתבין כסדר המספר שהעשיריות נכתבים תחילה ואחדיות לבסוף והשם של ב"ן מזכיר האחדיות ברישא ואח"כ עשיריות וע"ז תירץ חותמו של הקב"ה אמת ר"ל דאמית במספר קטן ט' וכן ע"ב ג"כ במס"ק ט' כמו כן ס"ג ומ"ה, אכן ב"ן אי חשבינן נו"ן בי"ת לא הוי במס"ק אלא ז' לכן נכתב בהיפוך וידוע כשחשבינן אותיות כמנפ"ץ סדרו אחר התי"ו שהם לפי סדר אי"ק בכ"ר הכ' הוא ה' מאות והמ"ם סתומה וי"ו מאות והנו"ן פשוטה זי"ן מאות והפ' פשוטה חי"ת מאות והצ' פשוטה טי"ת מאות כדי שיחזור חלילה שיהיה א' אלף אחד ונמצא שהנו"ן פשוטה נחשבת לז' מאות ובצירוף ב' אחדיות הם ג"כ מספר קטן טי"ת וזהו שהשיב חותמו של הקב"ה אמת לפיכך נקטו המקובלים בזה הלשון כדי שכל א' יהיה מורה על חותמי של הקב"ה וק"ל, ע"כ דבריו ודפח"ח וד"ל:

ובזה מיושב הא דלא פריך מעיקרא והא לא כתיב בי' ח' נ"ו דהגמרא יודע שאותיות הנכתבין תיו צריכין להיות נגד מילוי שם הוי"ה ב"ה וכיון דבשמות השבטים היו נו"ן אותיות וזה אין שום מספר מד' מילוים הנ"ל לכן היה סבור שהיה נכתב שם גם ח' ט' להשלים מספר בין אותיות ומשו"ה לא פריך אלא והא לא כתיב בי' צ' וא"ל שגם צ' היה כתוב שם דא"כ יהיה שם כ"ג אותיות ואין זה במילוי שם הוי"ה ב"ה ותירץ דאברהם יצחק ויעקב נכתב שם שהם י"ג אותיות ועם נו"ן אותיות של מספר השבטים הם ס"ג נגד מילוי ס"ג לכן פריך השתא והא לא כתיב בי' ט' דהשתא אין לומר שגם ט' היה כתב שם דא"כ יהי' ס"ד אותיות ואין זה מכווין נגד מילוי הוי"ה ומתרץ דשבטי ישורון היה כתוב שם ויחד הם כמנין ע"ב אותיות וק"ל:

ועתה נבא ליישב המאמר שהתחלנו דהנה כתבו המקובלים דע"י ד' מילוים אלו נבראת אורות עליונים ונעשו כל צירופי אותיות התורה הם רל"א עם הכולל הם רל"ב וכ' שזה הפי' ויאמר אלקים יהי אור יה"י או"ר בגימט' רל"ב ובריאות התורה וכל העולמות נעשו על ידי רל"א צירופים ונראה שזה פי' הפסוק בדבר ה' שמים נעשו ר"ל הנה אותיות השם הוי"ה ב"ה: אף אם נכתב כל ואות בפ"ע אין צריך לכתוב המילוים אכן אם מדבר כל אות ואות מדברים כל הגילוים ומאחר שיש ד' מיני מילוים העולים רל"ב שבהן נברא העולם לכן קאמר בדבר ה' שמים נעשו וכן מספר דב"ר ומספר השם כ"ו יחד הוא רל"ב שברל"ב נעשו שמים:

והנה לבאר איך נכללו ברל"א צירופי אותיות כל אותיות התורה נאמר כי כשנצרף כל אות ואות מא"ב אל אות אחר מכל האותיות לא יהי' אלא מספר רל"א וזהו סדרן דצירוף א' הוא הא' עם הב' ואח"כ הא' עם הג' ואח"כ א"ד וכן עם כולם עד תי"ו ונמצא דהוי כ"א צירופים עם א' וכן הב' עם הג' דעם א' אינו צריך לצרף דכבר נצטרף עם הא' ואי משום היפוך דהיינו ב"א זה ג"כ דכל רל"א צירופים היינו מצד פנים ובאחור יש ג"כ רל"א צירופים דהיינו כל חזרה בסדר תשר"ק נקרא אחור, נמצא דבכ"א של א' פנים נכתב ההיפוך באחור דהיינו במקום א"ב נכתב ב"א ובמקום א"ג נכתב ג"א ונמצא שהב' אין צריך לצרף רק עם כ' אותיות שאחריו פנים ואחור והג' אין צריך לצרף רק בי"ט אותיות וכן כולם, ונמצא שצרופי כל האותיות זוגות זוגות הם מספר כ"א ומספר כ' ומספר י"ט עד אחד דהיינו ש' עם תי"ו והנה המספרים מא' עד מספר כ"א עולה יחד רל"א וכן האחור ויחד הם בגי' תס"ב וכ' המקובלים שעל זה רמז נתי"ב לא ידע עיט ומאלו אורות עליונים נבראו כל העולמות, ונראה שזהו שאמר כונן שמים בתבונה דכמו שחשבינן רל"א עם הכולל שעל זה נאמר יהי אור, ה"נ רל"א פנים ואחור יחד הם נתי"ב כנ"ל ועם הכולל הוא בגי' תבונ"ה:

ונאמר שעל זה כיוון משה בתפילתו שאמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל דהנה בארנו שמרל"א צירופים נבראו העולמות ונמצא שמספר רל"א שערים הי' קודם בריאות העולם משא"כ שם אל לא שייך אלא לאחר שנברא העולם כי השם אל מורה שהוא תקיף ובעל כח לשון חוזק וזה לא שייך אלא אחר בריאות עולם:

אבל קודם שנברא העולם לא שייך לומר שהוא תקיף ממנו, ואדנ"י מעו"ן יחד הם רל"א והיינו אדוני מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ר"ל שקודם שנברא ההרים ועולם ומלואו אתה היית ומעולם עד העולם אתה אל ר"ל ששם אל לא שייך אלא לימות העולם דמעיקרא לא שייך זה השם אל כנ"ל ור"ל שאף ע"ג שהשמות של הקב"ה רבים הם מ"מ אינם אלא מצד פעולתו ית' משא"כ קודם שברא עולמו לא שייך אלו השמות אלא הוא ושמו אחד דכל אלו השמות אינם אלא מצד פעולתו עם העולם: ומה שמחלק משה מספר רל"א לאלו שתי מילות אדוני מעון נאמר דהנה איתא בגמרא כי ביה ה' צור עולמים ביה ברא הקב"ה את עולמו, והנה צרופי אותיו' כפי סדר שביארנו תמצא כשנצטרפו היו"ד עם הה' כבר נצטרפו כ"ג צירופין דהיינו עם הא' כ"א עם הב' כ' ועם הג' י"ט ועם הד' י"ח צירופין יחד הם ע"ח ועם הה' נצטרפו ה' צירופין דהיינו ה"ו ה"ז ה"ח ה"ט ה"י וע"ח אשר כבר נצטרפו יחד הם פ"ג:

ונראה שזה הוא כוונת הפסוק (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ר"ל שכבר נאצלו צירופי' כמנין גלמ"י ר"ל ראו עיניך יהי אור היה לברא ולגפום בו העולמות אלא שנצטרפו יתר הצירופים בשביל התורה והיינו דמסיים ועל ספרך כולם יכתבו ר"ל בשביל התורה נצטרפו כולם:

ונראה דע"ז רמזו רז"ל בפרקי אבות אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח בודאי דאמרו זאת דרך מוסר דאם אומרים לאדם מפני מה אין אתה עוסק בתורה ביום אמר מפני שאין לי להתפרנס ואני צריך לשוטט כל היום על הפרנסה ואם אין קמח אין תורה ואם אומרים לו מ"מ אין אתה עוסק בתורה בלילה שאז אתה פנוי ואין אתה שוטט אחר הפרנסה הוא אומר מרוב דאגות הפרנסה אין דעתי צלולה לעסוק בתורה ולבטל מדעת הזאת אמרו אם אין תורה אין קמח ר"ל מי גורם לך מיעוט הפרנסה מכח שאין תורה אם תתלה ביטול התורה ביום באם אין קמח אין תורה ראוי לתלות נמי מיעוט הפרנסה באם אין תורה בלילה, ואף שדבריהם מובנים כפי פשוטיהם מ"מ צריך ביאור למה נקטו מלת קמח במקום פרנסה ולא נקטו לחם או פרנסה לכן נאמר שכך הורגלו בלשונם לכוונה אחרת והוא לפי"מ שביארנו שפ"ג צירופים יצא לצורך הבריאה וצירופים הנותרים יצא לצורך התורה וכמה הם אלו צירופים הנותרים אם נקח מן רל"א צירופים פ"ג ישארו קמ"ח, והיינו דקאמר אם אין קמח אין תורה ר"ל שאילולי קמ"ח צירופי' לא היה אפשר ליתן את התורה ואם אין תורה אין קמח רצה לומר שאם לא היה רוצה להאציל התורה לא היה קמ"ח צירופים וק"ל:

והנה כל צירוף כולל ב צירופים דהיינו פנים ואחור והוי קס"ו צירופים פנים ואחור והוא בגי' מעו"ן ונמצא שאין הקב"ה ברא עולמו עד שהיה צירופי אותיות כמנין מעו"ן ואיתא במדרש על פסוק ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור אר"י אין אנו יודעין אם הקב"ה מעונו של עולם או אם עולם מעונו ובא משה ופי' ה' מעון אתה שהוא מעונו של עולם, ומשו"ה התחיל בשם אדני דשם הוא מקום לבריאות עולם כדכתיב מלכותך מלכות כל העולמים אדונ"י מעו"ן הם רל"א שבאמצע המלבוש הנ"ל והוא עמידת העולם כנודע והיינו דקאמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים יולדו ר"ל שקודם שנברא ארץ משום דקיי"ל שארץ לא נברא אחר השמים אלא דפליגי אמוראי בגמ' אי שנבראו בפ"א או שארץ נבראת תחילה וא"כ מיירי מתחילת בריאה שקודם התחלת בריאה הי' במקום עמידת עולמות מעו"ן הוא שם של אדני, והנה איתא בגמרא דאע"ג שבי"ה נבראו עולמות מ"מ עוה"ז בה' ועוה"ב ביו"ד:

והנה כבר בארנו שבדבר ה' שמים נעשו דהיינו בדבר השם שהה"י מלא והיו"ד מלא וכבר בארנו שה' מלא הוא ה"י שהוא בצירוף כשיצא קס"ו צירופי אותיות:

אכן צירופי היו"ד מלא דהיינו צירופי י"ו דוי"ו דלי"ת כבר יצא בצירופי אותיות באחור של ד' וי"ו אבל היו"ד וי"ו לא באה אלא עד שבא עוד ל"ב צירופים דהיינו מן הה' נשאר עוד י"ב פנים וי"ב אחוריים והוי"ו עם ז' ח' ט' י' הם ד' פנים וד' אחוריים יחד הם ח' ונמצא שמצירוף ה"י עד צירוף וי"ו הם ל"ב ובכתיים הוא מספר אל, ונמצא שקודם שנברא העולם אף שלא שייך מלת אל מ"מ כיון שהיה בכחו לברא עולמות מכח צירופים אלו הי' השם של אל בכחו וכפי מה שביארנו לעיל דהיינו דכתיב אכן אתה אל מסתתר ר"ל שעדיין הי' השם של אל בהסתר ולא יצא אל הפועל והיינו דקאמר מעולם עד עולם אתה אל ר"ל שמבריאות עוה"ז ובריאות עוה"ב היה מספר אל אבל קודם בריאות העולם היה הוא ושמו אחד ושארי שמות אינם אלא מצד פעולותיו, והיינו דקאמר הגמרא אר"י בצלאל על שם חכמתו נקרא דהנה מלאכת המשכן ארון וכלים הכל מורים על בריאות העולמות ואורותעליונים:

לכן מפרש דכשאמר לו משה עשה לי משכן וא"ל בצל אל היית וידעת רצה לומר שכדבריך כן הוא שאתה ידעת סדר הצירופים של אותיות וידעת שהיה עדיין אל מסתתר וידעת שהיכן המעון קודם שברא העולמות ומשום שנברא העולם בי"ה והיינו דקאמר ע"ש חכמתו נקרא כן כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ ומפרש עוד שהיה בצלאל יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ ויליף לה בגמרא ה' בחכמה יסד ארץ קונה שמים בתבונה וק"ל:

ובזה מיושב נמי הא דקאמר יושב בסתר עליון וגו', והלשון יושב הוא המחכה לחסות בסתר עליון הוא יתלונן בצל שדי שהוא שם השמירה מכל הפגעים כיצד מילת עליון מרמז על פ"ג צירופי' של פנים ופ"ג של אחור יחד קס"ו גימטרי' עליו"ן ומלבד אלו פ"ג הם עוד קמ"ח כאשר בארנו וקס"ו וקמ"ח יחד הם במספר שד"י:

לכן יתלונן בצל שדי וקאמר הטעם מפני מה אנו מחשבינן מספר קמ"ח רק צירופי פנים ובמספר עליון אנו מחשבין פ"ג צירופי פנים ואחור לכן קאמר אומר לה' מחסי וגו', וזה יתבאר עפי"מ שנודע דדרך פנים הוא רחמים גמורים ואחוריים הוא דין ואנו צריכין שהשם ב"ה יהיה מחסה מכל רע שהוא רחמים ומצודה יהיה לרשעים שהוא דין לרשעים ורחמים לצדיקים, לכן חושבנה מקצת צירופים פנים לחוד ומקצת צירופים פנים ואחור והיינו דקאמר אומר לה' מחסי ומצודתי וגו' ומפרש ואזל למאי צריך מחסי ומצודתי וקאמר כי הוא יצילך וגו' עד צהרים ובזה הוא מחסה ואח"כ קאמר שע"י המצודה יפול מצידך וגו' עד תראה, וע"ז קשה מה נשתנה צירופי קמ"ח שהם רק דרך פנים מצירופי פ"ג שחשבינן פנים ואחור דלמא נהפוך הוא לכן קאמר כי אתה ה' מחסי דהוי"ה ב"ה שהוא רחמים גמורים יהיה למחסי ולכן במספר קמ"ח שבו צירופי הוי"ה ובריאות העולם יהיה רחמים כדכתיב עולם חסד יבנה משא"כ מספר עליון שהוא מספר מעון שהיה קודם בריאות עולם שעלתה במחשבתו לברא במדת הדין וכיון שראה שאין העולם מתקיים במדת הדין שיתף בו מדת רחמים כן הוא מספר פ"ג פנים ואחור והיינו דקאמר עליון שמת מעוניך, והנה יתר הדקדוקים שבקאפיטל הזה נקח באשראי עד פעם אחר אם ירצה השם שעתה אין פנאי לדרושים כאלה: ונחזור למוסר שהתחלנו בו על ביטול התפילה וביטול תורה והמקור לשני אלו הוא ביטול תשב"ר שאם אין גדיים אין תיישים ואלו הי' רוב הדור בני תורה כבר היה מתוקן סדר התפלה אבל עתה שבני עלי' המה מעוטים ואין בידם לכפות את בני דורם ולכן נציע מה דאיתא בתרגום יונתן שבו יבואר שעל ידי שלש אלה נהי' נגאלין ויבואר נמי איך יש לנו להתאונן על מה שאירע לנו ביום הזה הוא יום מיתת מרע"ה:

איתא בתרגום יונתן על פ' הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטי' על עדרי חבריך, וז"ל כד מטי זימנא דמשה נביא למפטר מן עלמא אמר קדם ה' גלי קדמי דעמא הדין עתידן למיחב ולמהלכה בגלות' כען חוי איכדין יתפרנסן וישרון ביני עממיא דקשיון גזירתהון כחומתא וכשרבי שמשא דטהירא בתקופת תמוז ולמה יהון מטלטלין ביני עדרי בנוי דעשו וישמעאל די משתפין לך טעותהון לחבריא, ונראה הא דאכפול איכה היינו תווהא על תווהא ר"ל סלא לבד סלא יודע איכה תרעה ר"ל מאין יהיה להם לצאני פרנסה יותר קשה לי לידע איכה תרביץ בצהרים ר"ל שדרך הצאן כשמכה עליהם חום השרב והשמש בצהרים הם רובצים בבטנם וגופם על הארץ במקום הצל ואם ע"י הליכות החמה מגיע החום לשם המה הולכים לשכוב במקום הצל ולכן שאל כשתתפשט גזירת המלכות עליהם אנה ירביצם להנצל ואמר שלמה אהיה כעטי' על עדרי חבריך ר"ל כך אמר משה רבינו אם אראה בעוה"ב צאן מרעיתי בלי מרעה ומבלי מקום להרביץ אותם בצל אהיה כעטי' ומה פשעי ומה חטאתי שאהיה כעטי' בעולם הקיי' ומה דקאמר לשון נקיבה הוא משום דכשהאשה אבילה היא מקוננות ומיללת יותר מן האיש והנקיבה מסוגלת יותר לעורר הבכי מן הזכר כמ"ש הנביא קראו למקוננות ותבאינה אל החכמות שלחו ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנו עיניני דמעה ועפעפינו יזלו מים לכן אמר מרע"ה כשאזכר אקונן בקול מר צורח כאשה אבילה על עדרי חבריך ר"ל שלא לבד על צער עדר שלך אשר מסרת לי ומסרתי נפשי עליהם והם נקראים עדר ה' כמאמר הנביא כי נשבה עדר ה' אלא אף על שלות עכו"ם שהם משתתפים עמך בהבליהם וכמו שיסד הפייט כי כל הגוים שלוים ושקטים ואביוני עמך בית ישראל דווים וסחופים, או נאמר דהכי אמר שלמה אהיה גם אני כמו השכינה כ"י השוכן אתם בתוך טומאתם דהיינו אצל עדרי חבריך כמ"ש הכתוב ואני בתוך הגולה ומלת ואני מרמז על השכינה כידוע והיא יושבת אבילה ובדודה והיינו דקאמר שלמה אהיה גם אני כעני', ועתה כן אנחנו עתה לא לבד שאין לנו שדות וכרמים אלא שאין לנו במה להתפרנס או במה להתפרנס עוללינו וטפינו ואנחנו ממש לא כבד כצאן בלא רועה אלא ממש כצאן בלי מרעה ואנחנו רובצים כצאן בצהרים שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו ואין לנו מקום להמלט מחום השרב והשמש ועתה בוודאי משה רע"ה רעי' מהימנה יושב כאשה אבילה המקוננת ומיללת לכן נדמה בנפשינו כאלו באזנינו שמענו משה רע"ה רועה נאמן וגם השכינה מיללת ומקוננת לעורר אותנו בבכי לכן תרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים איך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בימי מרע"ה היינו קבוצים יחד ורועה אחד לכולנו בלי שום דאגה ותוגה בעולם שלא חסרנו דבר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בציקה, וראו איך היה מרע"ה רועה נאמן לא כבד שהשגיח כל ימי חייו על בני דורו והתפלל תמיד על הצלחתם אלא שאפילו בשעת מיתתו שהי' קשה עליו עד מאוד כנזכר במדרשות השגיח והתפלל גם על דורינו צעק שלמה אהיה כעטי' וגו', עתה אנחנו מפוזרים ומפורדים בין העמים ומפגיע אין בעדינו וכ"ש שאין מפגיע בעד הדור הבא אחרינו שהם עוללינו וטפינו הלא הדורות הולכים ומתמעטין ואם הם בכו בשעת מיתת משה רע"ה כדכתיב ויבכו בני ישראל את משה למ"ד יום אעפ"י שראו שהעמיד להם יהושע שהוא מלא חכמה מ"מ בכו הא' על צער רבם שלא נעשה מבוקשו שנתאווה לכנוס לארץ והב' שלא ידעו עדיין אם יהושע יעמוד בפרץ לפניהם כמרע"ה והג' שאעפ"י שיהושע היה ממלא מקומו של משה בחכמה מ"מ בנבואה לא קם כמשה אשר דיבר ה' אתו פא"פ ועל איבוד המעלה הזאת בכו ואם הם בכו על צער רבם האיך יש לנו לבכות על צער רבותינו הם תנאים רבים ואמוראים ורבנן סבראי והגאונים והפוסקים ראשונים ואחרונים זה שבעה עשרה מאות שנה שכולם נתאוו והתפללו לכנוס לארץ ולא זכו לכך בחייהם:

ואם הם בכו שהסתפקו אם יהושע יעמוד בפרץ לפניהם איך יש לנו לבכות שאנחנו יודעים בודאי שאין לנו מי שיעמוד בפרץ לפנינו ואם הם בכו על מעלות הנבואה הגדולה שנקח מאתם אעפ"י שנשארו הרבה נביאים איך יש לנו לבכות שלא נשאר לנו נביא וחוזה כלל והחכמה הולכת ומתמעטת תנאי' לאמוראי' ולרבנן סבראי ולהגאוני' ולהפוסקי' ראשונים ואחרונים ועתה בדורינו אף אם יעשה גדול אחד על הל' אחד כמה וכמה השגת יש ויש שאין אנחנו יכולים לירד לסוף דעתו, וכל דור ודור נעשה יותר יתום משלפניו מה יהיה אחריתינו איה איפו תקוותינו:

לכן שמעו נא מה כתיב בתרי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים ומפרש ת"י וז"ל אמר קב"ה למשה נביא אבעיא להון לאמחסי גלותא כנישתא דמתילא כריבא שפירתא ודנפשי תהא רחים לה תהא מהלכא באורחיהון דצדיקא ותהא מוסדרא צלותא על פום ברזילהא ומדברא דרהא ותהי מאלפא כבנהא דמתילין לגדיי עדין למהך לבית כנשתא ולבית מדרשא ובההיא דוכתא יהוין מתפרנסין בגלותא עד זמן דאשלח מלכא מסיח' ויהי מדבר יתהן בניח על משכניהון הוא מקדשא דיבני להון דוד ושלמה רעיא דישראל, ולהבין איך אמר למשה בלשון נוכח כאלו מדבר עם ישראל יבואר עפ"י משל ויתורץ נמי מאין הוציא הת"י שמשה סמוך למיתתו אמר הגידה לי וגם אמאי מתרגם לה על הגלות הלא מלבד הגלות היו לישראל צרות רבות דבר חרב ורעב גם אינו מובן לפי' הת"י מאי קאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים דלא מפרש מה שלא תדע:

נציע משל לחתן וכלה שהכלה היתה ממדינה אחרת וכשהגיע זמן הנשואין בא אבי הכלה עם הכלה אל החתן לעירו ונכנסו לחופה ואבי הכלה היה השושבין ושמחו בז' ימי המשתה והיו אהובים ומחבבים זא"ז בתכלית ההפלגה וכל אחד משבח להשני שאין כמותו עוד, והנה אבי הכלה ראה גודל האהבה שיש להחתן על בתו הכלה שמח שמחה גדולה עד מאוד מ"מ העלה על לבו הלא הרבה יש חו"כ שמחבבים זא"ז בז' יה"מ ואפי"ה הי' הזמן מהזמנים שנפלו קטטה ביניהם ואולי אם יזדמן כך לבתי אינו יודע במה שתרציהו, ובפרט שהאב הי' יודע בבתו אף שיש לה כל המעלות ומידות טובות יש לה מדה אחת רעה שהיא עקשנית ודבר זה עדיין אינו מרגיש בה החתן אף שאפשר שלא תתעקשו נגדו מ"מ למיחש מיהו בעי ופן ישנאיה ומ"מ לא רצה אבי הכלה לשאלו על ככה בעת שמחתו פי אמר אולי יתערב ויתהפך שמחתו לתוגה, אכן בשעת נסיעת וחזרת אבי הכלה לביתו דבלא"ה היה קשה הפרידה והיה קצת יגון אמר אל חתנו הנה שמחתי עד מאוד על גודל אהבתך שאהבת את בתי אך אני דואג שאם יזדמן שתכעוס עלי' לא תדע במה שירצותך אמר לו החתן אל תדאוג שזה לא יהיה לעולם אמר האב הנה ראיתי כהנה חו"כ שהיו שמחים בז' יה"מ מ"מ הזדמן שהתקוטטו אחר כך אמר החתן אליו איך תדמה בתך לשאר נשים הלא היא היפי' שבהם אע"ג שרבות בנות עשו חיל היא עולה על כולם, ועוד אעפ"י שראית הרבה פעמים חו"כ שהיו שמחים בז' יה"מ מ"מ לא ראית שהיה האהבה ואחוה ביניהם גדולה כ"כ כמו בינינו ואיך יתהפך האהבה גדולה, ועוד שלישית אספר לך מעשה אחת ממעשיה הטובים שעשתה שהוא כ"כ נפלאה שלא אוכל לשוכחה כל ימי חיי וחלילה לי אם אכעוס עלי' ואף אם ח"ו אכעוס עלי' בריצוי כל דהוא שתתרצה אותי בנעימות אמריה בודאי תחזור אהבתי לה כמקדם אמר האב אני מתיירא שמא מתוך הכעס תגרשה מבית פלטרין דילך ולא תוכל לרצות אותך בדברים כי לא תשמע נעימות אמריה אמר החתן אעפ"י שיהיה כך איעצך שתוכל לרצות אותי בג' דברים הא' אתן לך מלבוש שתתן לה ולא תלבוש כ"א בעת שתבקש ממני חסד וחנינה וכשתלבוש אותו מלבוש תלך לפני ביתי וראיתי בעד החלון במלבוש הזה אדע שהיא מבקשת חסד ורחמים ממני וארחם עליה והב' שתעשה איזה מעשה הדומה למעשה הטוב אשר ספרתי לך וכשאראה זה ממנה בלי ספק אזכור אותו מעשה הטוב שעשתה ויסכך רוגזי ואהבתי' והג' דמסתמא יהי' לה בנים קטנים שדרכן לשחוק ולעשות כדרך הגדולים ואותן בנים קטנים בודאי יהי' רשאין לכנוס לביתי ותלמדן לאותן הילדים שיעשו לפני מעשה חו"כ ועי"כ אזכור בשמחת הנשואין שהיה לי עמה ותחדש אהבתי לה וא"כ אל תדאוג על כעסי כי בקל תוכל לרצות אותי וכאשר שמע האב כך אמר אם אומר זאת העצות לבתי בשם החתן תצטער ותדאוג כי לפי דעתה אין החתן בגדר הזה שיכעוס עליה ואף אם יאמר לה משמי' דנפשי' זאת העצה תדאוג כיון שהאב מחשב שהחתן יכעוס פעם בודאי הוא מכיר אותו יותר ממה שהיא מכיר אותו, לכן אמר לה בסיגנון הזה בתי אני רואה גודל חיבת בעלך עליך ואתה יודע מזה שעתה אתה נחשבת בעיניו יותר מכל הנשים שבעולם ופן יבא העת שתסתפק אם עדיין חביבתו עליך כמאז, לכן איעצך שג' דברים אלו תעש' ויתוודע לך חביבתי' בזה הלשון אמר לה האב וממילא נודע לה שאם יכעוס עלי' שתעשה ג' דברים הנ"ל:

הנמשל הוא כך החתן הוא הקב"ה והכלה הם כ"י וכן דימה שהיא ע"ה הקב"ה וכנסת ישראל לחתן וכלה כנודע ומרע"ה היה אבינו רעינו כידוע שהמלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו וכן צעק אלישע על אליהו אבי אבי רכב ישראל וא"כ משה רע"ה שלמד תורה לכל ישראל הי' אבינו והקדוש ב"ה נתגלה למשה בהר חורב כשישראל אז בגלות מצרים יוציאם ויביאם לכאן ויקבלו התורה וכשהביאם לשם וקבלו התורה זה היה החתונה וכן איתא במשנה דסוף תענית צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה דקאי על הקב"ה במלך שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה וכל זמן שהיה מרע"ה אצלינו היה החיבה גדולה עד מאוד כדכתיב וה' האמירך היום ודרשו רז"ל אתם עשוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד רה"ק מצווחת בשמים מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ישראל אומרים מי כמוך באילים רה"ק מצווחת מן השמים אשריך ישראל מי כמוך וכן הרבה דברי דודים הנאמרי' בשיר השירים בשבח שאמר הקב"ה לישראל וקאי על דור המדבר וכן מה שאמרו הם להקב"ה וכל זמן שהיה מרע"ה אצלינו לא רצה לשאול איך יהי' לנו תקומה בגלותינו ואף שהיה יודע מרינו וקשה ערפינו דכתיב כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה מ"מ לא רצה לשאול על זה כדי שלא יתערב ויתהפך השמחה לתוגה אכן כשבא הזמן של משה לפטור מן העולם והיינו בלא"ה ביגון ואנחה וכן הקב"ה כ"י היה בצער כדאיתא בגמ' שהש"י היה בוכה בשעת מיתת משה אז הי' זמן לשאול להחתן מה שתעשה אם יכעוס עלי' ואף שהקב"ה הבטיחו דלא ישכח אהבת ישראל כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה מ"מ הפציר בו בהקב"ה הלא כבר הי' דור המבול ודור הפלגה שאעפ"י שמתחילה בראם מ"מ כתיב וינחם ה' כי עשה את האדם ובא התשובה על זה סמוך למיתת משה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע וגו' ר"ל שאין לדמות ישראל לשאר אומות ובנועם אמרי' יתרצה להם כדכתיב השמיעני את קולך כי קולך ערב ולכן אמר הת"י דכד מטי זמנא דמשה למפטר מן עלמא אמר הגידה לי וגו' לכן לא שאל על כל הרפתקאות דעדו עלינו בזמן שבית המקדש קיים דזה ידע מגודל החביבות שיש להקב"ה על נועם אמרינו שבקל ה' יתרצה לנו דהיינו מה שנתפלל אליו ונבטיחהו שנשוב לעבדו בלב שלם יתרצ' לנו ויפדה את ישראל מכל צרותיהם לכן שאל על עידן דיהון מלכא בגלותא שאז תתגרש מבית פלטרין דילך הוא בית מקדשינו ואז לא ישמע אמרינו הנעימים כאמור סכות בענן לך מעבור תפלה לכן שאל איכה תרעה אם לא יהיה להון במה להתפרנס איך יהיו נזונין כמו שנאמר ע"י הנביא גם כי תרבו תפלה איננו שומע איכה תרביץ בצהרים ר"ל כשיהיו צאן מרעיתי אשר מסרת לי ונחיתם במדבר מקום הפקר ארבעים שנה כשיהי' רועים בארץ לא להם מקום ממשלת מלכיות דקשיון גזירתהון כחומת וכשרבי שימשא דנויהרא בתקופת תמוז הלא א"א לנו לפרש בפה ולשון שברון כאשר בלבינו וה' יחקור לבינו, ואנחנו ממש כאבל אשר הוא שותק כמ"ש הכתוב ישב בדד וידום, לכן אמר למה אהיה כעטי' ואפשר דמשו"ה אמר בלשון נקיבה משום דהחרשה והשתיקה הוא יותר סימן אבילות באשה מפני שהנשים דברנית הן על עדרי חבריך ר"ל בין האו"ה די משתתפין טעותהון לחבריא הלא מקוים בנו נאלמתי דומי' שאין לנו לדבר ולפרש פרטי הגזירות החשיתי מטוב הלא די לנו נדע לדבר מלדבר טוב וכאבי נעכר כל זאת אמר אבי הכלה הוא משה רבינו עליו השלום להחתן הוא הקב"ה:

ועתה נבאר הנמשל מתשובת החתן שנתן עצה על ג' דברים הא' שנתן לה מלבוש שתלבשיהו כשתרצה חנינה ממנו וכשיראה אותה מן החלון הוא הבה"כ כמו שדרשו רז"ל על פסוק דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כותלינו משגיח מן החלונות דקאי על בתי כנסיות והמלבוש הוא כמו שבארנו לעיל בגמרא על פסוק ויעבור ה' על פניו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה לו למשה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין לפני יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם ובכלל הזה שיעשה העיטוף הזה החשוב שבדור שיהיה הוא הש"ץ וכמו שבארנו זה בתחילת דברינו באריכות והיינו דקאמר הת"י שתהא מסדרא צלותא על פום ברזילא ומנהגי דרהא הב' שתעשה איזה מעשה הדומה למעשה הטוב אשר סיפר שעי"כ אזכור הטוב ההוא ואתמלא רחמים עלי', המעשה הטוב ההוא דהוא מה שאמר הקב"ה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לפתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה מה כתיב בתרי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם והמעשה הדומה למעשה הטוב ההוא הוא שהלכנו במדבר ע"י נייחת משה רע"ה כאשר ציוה ה' את משה כן עשו בני ישראל, כו גם אנחנו נלך אחרי מנהיגי דורינו המה חכמי הדור כי יפתח בדורו כשמואל בדורו אז יזכור הקב"ה חסד נעורינו לכתינו אחריו במדבר והג' שהבנים קטנים אשר לא יתגרשו מבית פלטרין דילי' דהיינו שיהי' רשאי' לבא לפניו מבלי ספק יעשו דוגמת נשואין ואזכור הנשואין שלנו הוא מה שכבר בארנו שהנשואין הי' מ"ת ולכן אף עתה שנתרחקנו מפלטורין דמלכא ואין קולינו נשמע כאמור סכות בענן כך מעבור תפלה אין הענן נעשה אלא מעוונותינו ומפשעינו כאשר אמר הנביא הן לא קצרה יד ה' מלהושיע ולא כבדו אזניו משמוע כי אם עוונותיכם הי' מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וגו', אכן קולן של תשב"ר שהוא הבל פה שאין בו חטא הוא בוקע ועולה עד לבית פלטרין דמלכא והם מקבלי התורה מחדש והקב"ה זוכר את מ"ת כמו שארז"ל על פסוק ואנכי לא אשכחך זה מעשה הר סיני והיינו דקאמר נעים זמירות (תהלים ח') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען להשבית אויב ומתנקם ודרשו במדרש צורריך ב' אויב ומתנקם ב' רמז לד' מלכיות, ונראה כך כוונתו כשישראל בגלות ד' מלכיות שאז אין קוליהן נשמע לכן יסד התורה שנקראת עוז מפי עוללים ויונקים שלא טעמו טעם חטא ועל ידיהן ישבתו ד' מלכיות אלה הם הג' דברים אשר אמר הקב"ה למשה ליעץ את ישראל לעשות בזמן גלותם, וזהו הפי' הת"י ענה הקב"ה וכו' עד ומדברי דרהא ר"ל עתה היא דמי' לי כריבי שפירתא לא אדמה שתהא מהלך בגלותא אך אם תמחי לגלותא אם תרצה שתהא נפשי רחים לא צריכה לסדרא צלותא כאשר הורתיך, וכן ימסרו מנהיגי דור למנהיגי דור הבא אחריו וכן יעשו בני הדור גם ילכו באורחותיהם דצדקיא ומדברא דרהא ואזכור חסד נעוריך וגו' וגם רעי את גדיותיך אך משה אמר שלא אמר להם בשמו של הקב"ה גם לא יאמר להם על זמן הגלות כדי שלא לצערם ודי לצרה בשעתה, אלא אמר להם כאלו מעצמו דבר אם לא יתוודע לך החביבות הגדולה כמו עתה תעשה ג' אלה וירא לך חביבותי' וממילא יבינו אחרי גלותם שכן יעשו והיינו דקאמר הכתוב אם לא תדעי לך היפה בנשים ר"ל כך אמר משה לישראל קודם מותו עתה נודע לך שאתה חביב להקב"ה יותר מכל האומות וכמו שאמר לפני מותו אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' לכן אמר אם יבא עת שלא תדע לך שאתה חביב להקב"ה כמו היפה בנשים בעיני בעלה צאי לך בעקבי הצאן ר"ל שתעשה שלש אלה דהיינו שתלך בדרכי הצדיקים וסדר התפילה תהא עפ"י ברזילא ומנהיגי דרהא ותנהג ית ילדיהן לבה"כ ולבה"מ והפסוק אם לא תדעי לך אמר משה לישראל, וא"כ אתי שפיר הלשון נוכח אשר נאמר על ישראל כיון דמשה אמרו לישראל ומה שפי' הת"י על פסוק אם לא תדעי לך עני הקב"ה וכו' הוא משום דמצינו שהפסוק הגידה לי שאל משה קודם מותו להקב"ה ופסוק אם לא תדעי לך אמר משה לישראל ומדבריו נשמע ממילא תשובה על שאלתו והאיך נודע לו למשה הלא הוא בעצמו שאל א"ו דכך ענהו הקב"ה איבעי לישראל לממחי בגלותא ומשה שינה את התשוב' בלשון אם לא תדעי לך ואמר משמי' דנפשי' כנ"ל במשל וא"כ דברי הת"י נכונים דמפסוק אם לא תדעי שאמר משה לישראל נשמע שענהו הקב"ה אבעי לישראל וגו':

ועתה חזו וראו איך אנו מתנהגים בשלש אלה לענין סדרא צלותא על פום ברזילא ומנהגא דרהא כבר בארנו קלקול סדר תפלתינו אשר כל חכמי לב צווחין עליהם ולית דאשגח בהון וכן לילך בדרכיהון דצדיקא כאשר ידריכון אותנו הלא נודע כמה וכמה תקנות שהגאון אב"ד וב"ד נ"י אשר תקנו פה וכל איש הישר בעיניו יעשה ואפשר שאם שהיינו מחזיקין תקנותם עוד היו מתקנים יותר, והעולה על כולם הוא ביטול תשב"ר הלא תראו הרבה בני י' וי"א שנים לוקחין מבית הספר ואי' איפה העצה אשר יעץ לנו מרע"ה, ואף שמשה לא יעץ אלא אם אנחנו לא נדע אם אנו אהובים לפני המקום כמאז אבל על זמן הגלות לא יעץ מ"מ אית לן להבין דבר מתוך דבר שגם על זמן הגלות מועלת שלשתן ועל דור הזה נאמר כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה ר"ל שמאבדים העצה הנתונה לנו לפי שאין בהם תבונה ר"ל שאין מבינים דבר מתוך דבר וקאמר תו לו חכמו ישכיל זאת יבינו לאחריתם ר"ל כשיתחכמו ויתנו על לבם העצה היעוצה לנו יבינו מתוך זה לאחריתם שהעצה מועיל על סוף זמן הגלות שנקרא אחרית כדכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך, או נאמר דה"פ של לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם שאעפ"י שא"א לתקן בני דורם מפני שרובן לאו בני תורה עכ"פ יראו שבניהם הקטנים ילמדו כפי האפשרי ויהיה דור הבא דור דעה ויתוקן שלש אלה ויגאלו והיינו לו חכמו יפעלו שהבנים הנולדים ישכילו זאת דהיינו התורה שנקרא' זאת כדאיתא במנחות יבא זה ויקבל זאת ומפרש זה זה משה שנקרא זה שנאמר כי זה משה האיש ויקבל זאת היא התורה שנקראת זאת שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וקאמר יבינו לאחריתם ר"ל שאעפ"י שבני דורם לא יזכו לגאולה יבינו שהדור אחריהם יגאלו אם יהי' דור דעה כמש"ל:

ועתה אחינו בנ"י עד מתי נגששה באפילה עד מתי נישן שינת העצלות עד מתי לא ניחוש על אריכות וכובד גלותינו עד מתי לא נשים על לבינו צר וגלות אמנו רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננה עד מתי לא ניחוש לכבוד שמו הגדול המחולל בגוים זה זמן רב, ועל כבוד תורתינו הקדושה הבזוי' עתה, הלא החודש הזה הוא מסוגל לתשובה, ולנצח שרו של עמלק צר הצורר הגדול וגם בחודש הזה כרתו ברית על קבלת התורה כמו שדרז"ל שקיימו מה שקבלו כבר באונס ובימי הפורים קבלו ברצון, לכן ראוי לכל מי שיראת ה' בלבבו לשמוח בפורים בשמחת התורה ולא בהוללות וסכלות עד שתבקע הארץ לקול ענות אשר אנכי שומע תמיד בפורים ואנחנו נקבל ונכרות ברית חדש ולקבוע עתים לתורה שלא ניקח בנינו מבית הספר הלא אנחנו נעשו רשים ודלים מכל המתנות טובות שהי' לישראל ולא נשאר לנו כ"א המתנה שנתן לנו מרע"ה שהיה טוב עין שהתורה ניתנה למשה והוא נוהג בנו טובות עין וניתנה לנו ואין לנו שיור רק התורה הזאת ואיך נבזה המתנה חשובה הזאת הלא אם א' יקבל מאוהבו מתנה חשובה מאוד ואחר הקבלה ישליכנו לחוץ בודאי יתהפך האוהב לאויב, לכן עתה נחבב המתנה החשובה ונגדל בנינו כתית ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים ומרע"ה יבקש רחמים עלינו כאשר עשה בימים האלה בימי אחשורוש שמשה רע"ה ביקש רחמים עלינו למעלה ומרדכי מלמטה ופדאם מכל צרה, כן יפדינו מן הגלות החיל הזה, ובא לציון גואל בב"י אמן:

תוכן העניינים

אור לישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה