אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ
דרוש י
ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ פנחס ער"ח אלול תקכ"ז לפ"ק: הנביא מיכה ע"ה אמר (מיכה ו') שמעו נא את אשר ה' אומר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קוליך שמעו הרים את ריב ה והאתנים מוסדי ארץ כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתווכח, ויל"ד טובא האחד דקאמר שמעו נא שאין נא אלא לשון בקשה ולמאי הוצרך לבקש מאתם זה, ועוד דקאמר שהשם אמר לו שיריב את ההרים וישמעו הגבעות קולו ולמאי הי' צריך לומר זה והיה די לנביא שיאמר שמעו ההרים את ריב ה' והיינו יודעים שכך אמר הקב"ה שיריב עמהם ולמאי כפל דבריו, גם מי המה ההרים ומי המה הגבעות שנאמר על ההרים שיריב עמהם והגבעות אינם צריכין אלא לשמוע את קולו, גם הא דקאמר הנביא שמעו ההרים את ריב ה' הוסיף בהם והאתנים מוסדו ארץ מה שלא אמר תחלה שהשם ציווה לו אלא שיריב את ההרים ועוד דקאמר לנתינת טעם שישמעו ההרים את ריב ה' כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתווכח מה נתינת טעם הוא זה גם הלשון דקאמר יתווכח מלשון מתפעל אינו מובן דהכי הול"ל ריב לה' עם עמו ועם ישראל וויכוח או יווכח וגם הדברים כפולים:
ולבאר נאמר הנה זה היה דרכי תמיד לומר תחילה דבר קטן מחידושי תורה טרם נתחיל המוסר ורבים אומרים שיותר טוב בעיניהם לומר גם במקום החידושי תורה דברי מוסר אמנם לא כן הוא מפני ג' טעמים הא' כבר בארנו בארוכה גודל הסגולה של אמירת ד"ת לדברי מוסר שיכנסו באזני השומע והב' אף שישראל קדושים הם אוהבי תוכחה שומע מוסר ונודע לי ע"ש שהמע"ה לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך ר"ל שלא ילך לשמוע מוסר חכמים וא"כ מי שהולך אל דרוש המוסר סימן הוא שאינו בכלל הלץ השונא מוסר אך זה שייך אם הדורש הוא מוחזק בעיניהם לחכם אז מוכח מדהולכים אליו שבודאי דברי פי חכם חן בעיניהם אכן אם הדורש אינו מוחזק לחכם בעיניהם אין ביאתם ראי' שהם אוהבי תוכחה כי אפשר שבאו להתלוצץ על דבריו וא"כ מניעת קיבל דברי מוסר אף שנשמעים הרבה פעמים בשנה דרושים ותוכחות הרבה ואפ"ה אינם נכנסים באזניהם לבא לידי מעשה כי אפשר שהדורסי' אינם נחשבים בעיני ב"ב לחכמים אכן החסרון לדעתי תלוי בבני תורה, כי עתה בעו"ה מקויים מ"ש בסוף גמרא דכתובות דור שבן דוד בא קטגוריא בת"ח וכן דרשו (סנהדרין צ"ח) על הפסוק ליוצא ולבא אין שלום מן הצר הנאמרת על הגאולה העתידה שאפי' ת"ח ששלום ביניהם שנאמר שלום רב לאוהבי תורתיך ופי' המהרש"א בח"א שהן יוצאין ובאין במלחמה של תורה אין שלום מן הצר ופירש"י וכן המהרש"א שהצר הוא היצה"ר הצורר הגדול השולח קנגוריא בת"ח, וכן הוא עתה בעו"ה שאין הלומדים באגודה אחת שמה שזה בונה זה סותר ומה שזה מתקן זה מקלקל ועי"כ נעשה קנגוריא בין התלמידים של זה ובין התלמידים של חבירו וכ"א מספר בגנות חבירו ועי"כ כולם מבוזים בעיני ב"ב ואין דבריהם נשמעים והתקנה שיהיו אוהבים זה לזה היינו שיריבו תחילה ועי"כ נעשו אוהבים וזה מבואר עפי"מ דאיתא בגמרא (קדושין ל') מאי דכתיב כי ידברו את אויבי' בשער אמר רחב"א אפי' אב עם בנו והרב עם תלמידו שעוסקין בתורה בשער א' נעשו שונאים זה לזה ע"י מלחמתה של תורה ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זל"ז שנאמר את והב בסופה א"ת בסופה אלא בסופו ונמצא אלו יהיה פה בית וועד ללומדי תורה שיבואו לידי פלפול ומלחמתה של תורה אע"ג שבאותו פעם יהיו שונאים זא"ז מ"מ לא יהי' זזין משם עד שיהיו אוהבים זא"ז ויהיו נוחין זה לזה אבל אין פה בעירנו בית ועד ללומדי תורת ותמורתם יש פה בתי כנסיות של ע"ה המה בתי משתאות של שכר וקאפע עד כי חדל לספור, ובזה ראיתי ליישב דברי המשנה בפרקי אבות כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים איזה מחלוקת שאינה לש"ש זהו מחלוקת קרח וכל עדתו ואיזה מחלוקת שהיא לש"ש זהו מחלוקת הילל ושמאי, והנה כל המפורשים נתקשו בו מה תועלת יש אם המחלוקת קיים והרע"ב פי' דקאי על אנשי המחלוקת ואין הלשון משמע כן דהכי הול"ל סופם להתקיים, ועוד פירש בו פי' אחר ומבלעדיו תי' בו פירושים שונים וכולם דחוקים בעיני ואין להאריך, גם התיו"ט הקשה אמאי לא אמר גבי קרח ב' הצדדים כמ"ש גבי הילל ושמאי ומתרץ משום דמשה היה כוונתו לש"ש ע"ש, ומ"מ אינו מובן דתינח שלא שייך לומר ומשה אבל הל"ל עם משה, ועוד למאי דקאמר קרח וכל עדתו והי' די לומר קרח ועדתו ומלת כל הוא מיותר ועוד למאי קאמר מחלוקת שאינה לש"ש אין מתקיים ופשיטא שאין סופה להתקיים וביותר קשה דקאמר על מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים דכיון שהוא מתקיים אין לה סוף, ועוד הקשה תיו"ט למה נקט דוקא שמאי והילל והלא קודם להילל ושמאי גם כן הי' מחלוקת בין חכמים גדולים, ולדברינו יובן דהנה בקרא כתיב (במדבר ט"ז) ויאמר משה אל קרח ואל כל עדתו שהוכיחן ואמר להן רב לכם בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם וגו' ובקשתם גם כהונה ולא כתיב שם שום תשובה אך כשקרא אח"כ משה לדתן ואבירם השיבו לא נעלה המעט מכם כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וגו', ואיתא במדרש תנחומא וז"ל כל הדברים האלה פייס משה לקרח ואין אתה מוציא שהשיבו אותו דבר לפי שהיה פיקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני שהוא חכם גדול עכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בע"כ ויקרא משה לדתן ואבירם משום שאף הם עמדו ברשעתן ולא השיבו ולכך קרא להם ויאמרו לא נעלה וציווה על משה דברי הקנטורין המעט כי וכו' ונראה דהמדרש הוציא דגם דתן ואבירם לא השיבו משו' דהא כתיב שדיבר משה עם קרח וכל עדתו ודתן ואבירם בכללן ולא נאמר שהשיבו שום דבר אלא ע"כ שאף הם עמדו ברשעתן ולא השיבו כדי שלא ינצחן משה רק ע"י שליח ששלח משה לקרא לדתן ואבירם אמרו לא נעלה וציוו אליו דברי מחלוקתן ונמצא שאעפ"י שאחר שדיבר משה אל קרח וכל עדתו לא השיבו ונתנו סוף למחלוקתן מ"מ לא נתקיים הסוף כי הדרו והתחילו באמרם המעט כי העליתנו וגו' וע"כ שדתן ואבירם הם בשם כולם התחילו לקנטר דהא בתר הכי כתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך והיינו דקאמר כל מחלוקת שאינו לש"ש אין סופה להתקיים כי הדרו והתחילו ואיזה מחלוקת שאינה לש"ש זהו קרח וכל עדתו ר"ל שקרח וכל עדתו נתנו סוף למחלוקתן איש מהם לא נעדר ואפי"ה לא נתקיים הסוף של המחלוקת רק חזרו והתחילו כולם מדכתיב אתה וכל עדתך וממנו למדו לכל המחלוקת שאינה לש"ש שאעפ"י שנתנו סוף למחלוקתן אין סופה להתקיים כי הדר יתחילו עד שינערו בעלי מחלוקת מן הארץ כמו קרח וכל עדתו ומשו"ה לא קאמר נמי עם משה דאדרבה כשהיה משה עמהם לא השיבו לרוב רשעתן אלא כשהיו לבדם נחלקו עליו ע"י שליח אבל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ר"ל כשנתנו סוף למחלוקתן יהיה הסוף מתקיים ועל זה קאמר איזה מחלוקת שהיא לש"ש זהו מחלוקת שמאי והילל שאחר שנחלקו בדבר א' לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה כדכתיב את והב בסופה ואותו סוף של מחלוקת שהיא לש"ש שהיא האהבה היא מתקיים שאעפ"י שנחלקו עוד פעם א' בדבר אחר מ"מ לא זזו חיבתן מהם ומש"ה נקט שמאי והלל דגבייהו תניא בהדיא (יבמות י"ז) אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ה וב"ש מלישא נשים זה מזה ומלעשות טהרות זה ע"ג זה ומסיים ללמדך שאהבה וריעות נוהגין זב"ז לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו ר"ל אף ע"פ שהיה שלום ביניהם מ"מ נחלקו בשביל שכל א' היה אומר דעתו לפי סברתו שהי' סבר שהוא אמת ולא חנפו זל"ז, וא"כ משמאי והלל למדו סכל מחלוקת שהיא לש"ש סופה שהיא אהבה מתקיימת לעולם, וק"ל:
נחזור לענינינו שהקטגורי' בין הת"ח גורם שאין דברי מוסר מהם נשמעים והתיקון הוא לפלפל עמהם ואף שבתחילה יהי' שונאים זא"ז מ"מ לא יהי' זזים משם עד שיהיו אוהבים זה לזה באהבה קיימת ואז בודאי יהיה דברי מוסר שלהם נשמעים וזהו הטעם ב' שראוי לומר דברי תורה בדברי מוסר והטעם ג' כי בתוך הבאים אל הדרוש שרובם המה בני תורה בעלי מדע יראי ה' ואפ"ה הם באים אל המוסר פן ישמעו איזה זירוז בדבר אשר המה נרפים כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ולפעמים אף שהדורש מזהיר על דברים רבים מ"מ אפשר שבכל אלה הדברים אשר הזהיר המה בלא"ה נזהרים ויהיה ביאתם ביאה ריקנית לכן טוב לומר איזה חידושי תורה שיאמרו עליו אלו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו או שיפלפלו בו ויהיה תועלת ביאתם אם לנצח או להנצח ויהיה מלומדי מלחמתה של תורה ולא יתחרטו על ביאתם:
ועתה נבא לבאר הפסוקים שהתחלנו בו ונציע כי האו"ה נקראים עמי הארץ כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אכן ישראל נקראו על שם ההרים והגבעות כדכתיב מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות ואמרו במדרש דקאי על גאולת מצרים שפסח על בתי בני ישראל ונראה דמשו"ה נקראו ישראל הרים וגבעות כמו שדרשו בפסיקתא והובא בילקוט על הפסוק צהלי קולך בת גלים מה הגלים הללו מסויימים בים אף אבותיכם מסויימים בעולם עכ"ל וכן נאמר דכמו שהגלים מסויימים בים כן ההרים והגבעות מסויימי' ביבשה ולכן נקראו בשם הרים וגבעות, וכיון שכן היא שבני ישראל נקראים הרים וגבעות נחזי אנן מי נקרא הרים ומי נקראו גבעות ונראה שתלמידי חכמים נקראים הרים כמו דאיתא בבראשית רבה פ' ס"ח אמר רב שמואל בר נחמני אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפיני ולמעבדני עכ"ל וכן מצינו בגמרא שקראו לת"ח הרים כדאמרינן ביבמות שב"ש וב"ה נחלקו בצרת הבת והותרו בימי ר' דוסא בן הורקנוס ונכנסו חכמי ישראל אצלו ושאלו על צרת הבת מהו א"ל מחלוקת ב"ש וב"ה והלכה כדברי מי אמר להם מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים בין ב"ש וב"ה ומתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי עכ"ה וכיון שהת"ח נקראו הרים ע"כ דגבעות נאמר על יתר בני ישראל ובכללן הנשים ולכן אמרו במדרש מדלג על ההרים בזכות אבות ומקפץ על הגבעות בזכות האמהות, וגם ידוע דמלת עמי נאמר על כל ישראל אכן שם ישראל לא נאמר אלא על העושים רצונו וחשובים בישראל ועתה נאמר שאפשר שגם דורו של מיכה הנביא מיאנו לשמוע ממנו ד"ת אשר חידש ובקשו ממנו לומר להם רק דברי מוסר דברי ה' לכן אמר שמעו כא את אשר ה' אומר ר"ל אני מבקש מכם בני שתשמעו לד"ת שלא מלבי אני אומר לכם ד"ת כ"א ה' אמר לי לעשות כן דהיינו שאמר לי שאריב את ההרים ר"ל שאתווכח עם הת"ח תחילה שנקראו הרים ואריב עמהם במלחמתה של תורה ולא אזוז משם עד שיהיו אוהבים זא"ז ואז ותשמענה הגבעות קוליך ר"ל ששארי בני ישראל שנקראו גבעות יקבלו תוכחתיך כשיראו שת"ח נוחים זל"ז וכיון שהשם אמר לי לעשות כן לכן אמר הנביא שמעו הרים את ריב ה' ר"ל מחלוקת שהיא לש"ש דהיינו פלפול של אמת ויהיה סופה אהבה והוסיף הנביא לומר והאתנים מוסדי ארץ המה הצדיקים הנקראים איתנים מוסדי ארץ כדכתיב וצדיק יסוד עולם ר"ל כיון שבלא"ה אני צריך להתוכח עם ת"ח על פי ציווי השם ממילא ראוי שגם הצדיקים ישמעו וקאמר הטעם כי ריב לה' עם עמו ר"ל שרצון השם שיריב עם כל עמו וכולם יבואו לשמוע הריב וא"כ ק' למה יבואו הצדיקים לדברי מוסר לכן קאמר ועם ישראל שהם החשובים יתווכח ר"ל יפעול שיתווכח עמהם ע"י פלפול לכן קאמר יתווכח ולא קאמר יווכח דהקב"ה אין לו וויכוח עם הצדיקים דאדרבה נחת ינחת בהם אלא שהוא רוצה שאחר יתווכח עמהם, במחלוקת שהיא לש"ש כדי שיהיו אוהבים זה לזה וגם יהיו יותר מלומדי מלחמתה של תורה כנ"ל וק"ל:
וכן אני אומר טרם אדבר דברי מוסר אתקונננו קצת עם הלומדים וישמעו הצדיקים ואומר דבר קטן מעניינא דסדרא שלפנינו דאי' בגמרא (מכות ה') במתניתין עפ"י שנים עדים או עפ"י שלשה העדים יומת המת אם מתקיים העדות בשנים למה פרט לך הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו הג' ומנין אפילו מאה ת"ל עדים ר"ש אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה ת"ל עדים רע"א לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו וא"כ ענש הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו ישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה מה שנים נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה אף שלשה נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה מנין אפילו מאה ת"ל עדים וכתבו תו' בד"ה אף שנים מזימין את הג' וכו' עדים:
תימא אימא דעדים אתא אפילו לארבעה ונמצא א' מהן קא"פ יותר מן הג' דכתיבי בקרא אבל טפי מארבעה לא וי"ל כיון שכת אחת מזוממת שתי כיתות ה"ה מאה עכ"ל, והנה בלי ספק כל הרואה דברי תוס' אלו ישתומם דבתחילה העמידו דבריהם על בבא ראשונה דמתניתין והקשו על בבא אחרונה ואמאי לא הקשו על בבא ראשונה אימא דעדים אתי לומר דב' מזימין ד' א' יותר מג' דכתיבי בקרא אבל טפי מד' לא ואם רצונם להקשות דוקא על בבא אחרונה דידעו איזה תי' על בבא ראשונה הוי להו להעמיד דבריהם על בבא אחרונה ובתירוצים מתרצים בבא ראשונה מה שלא הקשו כלל ולפי קושייתם הכי הול"ל דכיון דגבי ב' כיתות נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה ה"ה אפי' מאה, ואיברא דלענין קא"פ ל"נ למימר הכי דא"כ גבי ג' נמי נימא הכי כיון דגבי ג' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ה"ה מאה א"ו מה שהם יותר הוא יותר רבותא ורק לענין הזמה שייך תירוצם דבשלמא גבי ג' איכא למימר דמשו"ה ב' מזימין אותם משום דאם מזימן ב' מהם לא נשאר אלא ע"א ואין דבריו של א' כלום אבל ב' ה"א לא יזומו ד' משום דאף אם מזימין הב' מהם נשארו עוד ב' ולכך איצטרך עדים אבל השתא דכתיב עדים דב' מזימין ב' כתות ושפיר אומרי' ה"ה מאה וא"כ י"ל משו"ה לא כתבו תוס' תירוצי' על קא"פ מ"מ הקושי' יותר עצומה דקושייתם לא מתרצים בתירוצם ומתרצים מה שלא הקשו ודבריהם נפלאו מאוד, ונ"ל דלכאורה אין מקום לקושייתם כלל דדלמא לארבעה לא צריך קרא דבשלמא אע"ג דכתיב ב' אכתי לא נדע דגבי ג' נמי אם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דאכתי נשארו שנים כשרים ולכך איצטרך למכתב שלשה אבל השתא דכתיב גם ג' ומוכח דכיון דקא"פ מצורף לעדותן עדותן בטילה ממילא ידעינן נמי דגם גבי ד' עדותן בטילה ול"ל קרא לד' א"ו דעדים אתי' לריבוי אפי' מאה דריבה הכל וכן לענין זוממין דבשלמא מב' לא נדע דב' מזימין ג' כיון דהם הרוב אבל כיון דכתיב ג' מוכח דהמיעוט מזימין את הרוב ממילא ידעינן נמי ד' ול"ל קרא דעדים א"ו דקרא אתי' להורות אפי' מאה משום דריבה הכל ואין מקום לקושיית תוס', אמנם התוס' מקשים שפי' דע"כ ליתא לסברא זו דכמו דידעינן מג' ד' ה"נ נדע מד' ה' ומה' ו' עד מאה ואמאי תנן במתניתין מנין אפילו מאה ת"ל עדים א"ו דאף דידעינן ג' אכתי לא נדע האיך הוא גבי יותר מג' ומקשים תוס' שפיר דלמא לא אתי' לריבוי אלא כל דהוא וד' היינו א' יותר מג' דכתיבי בקרא אך י"ל דעל ד' לא צריכין קרא דזה שפיר ידעינן מג' ואפילו הכי לא נדע מיני' הרבה יותר מג' וכאשר יתבאר דאיתא שם אמר רבא והוא שהעידו הכל תוך כ"ד א"ל רב אחא מדיפתא לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב מאה טובא הוי א"ל כל חד וחד בתוך כ"ד של חבירו ע"כ נמצא דרב אחא היה סבר דכולם צריכין להגיד בתכ"ד של ראשון ורבינא השיב דא"צ אלא תכ"ד של חבירו האחרון ומוכח מקרא כדברי רבינא דמדכתיב עדים מוכח שהוא אפילו מאה וא"א להיות כולם תכ"ד של ראשון, אמנם ד' ודאי דמצו להגיד תכ"ד של ראשון דהרמב"ם פ' בפ"ד מהל' עדות עד שאמר אחר עדות חבירו הן הרי זה כמי שנחקור והעיד כמו שהעיד חבירו עכ"ל וא"כ י"ל דהא' העיד ואח"כ אמרו הן זא"ז אחריו ושפיר מצי להיות שגם הרביעי העיד תכ"ד של הראשון דג' פעמים הן עדיין ליכא וכמו שאילת תלמיד לרב אכן מאה ודאי א"א להיות תכ"ד של ראשון ולפי"ז שפיר י"ל דעל ד' לא צריך קרא דמג' נלמוד גם ד' והא דאיצטרך עדים היינו להורות הרבה שא"א להם שיגידו כולם תכ"ד של הראשון נמי מהני אם העיד כל חד וחד תכ"ד של חבירו וכיון דאתרבי נמי הך ממילא נמי ידעינן דה"ה אפי' מאה ואין מקום לקושי' תוס' אך י"ל דהתוס' לשיטתייהו מקשו שפיר שכתבו בד"ה אמר רבא והוא שהעידו וכו' דלא קאי על קא"פ דגבי קא"פ אפי' לא העידו תכ"ד כלל נמי עדותן בטילה כיון דראו כאחד המעשה ה"ל עדות אחת אע"ג שלא העידו כאחת דדוקא גבי הזמה שהעידו שקר ולא ראו המעשה ואי לא העידו תוך כדי דיבור לא הוי ע"א משא"כ לענין קא"פ ולפ"ז מדתנן גם גבי קא"פ ומנין אפילו מאה ת"ל עדים צ"ל דמג' לא הוי ידעינן יותר מג' דאל"ה נמי הוי ידעינן מאה ושפיר הקשו דדלמא אתי לרבותא על ד' א' יותר מג' דכתיב בקרא וכו' והנה הרמב"ם פ' כל הקישים דמתני' דבפ"ה מהל' עדות כ' דאם נמצא א' מהן קא"פ אפי' מאה עדותן בטילה, ובפי"ח מהל' הנ"ל כתב דב' מזימין אפילו מאה ובפ' כ' כתב דאפילו הן מאה אין נעשו זוממין עד שיזומו כולם וצ"ל דס"ל דת"ק ור"ש ור"ע לא פליגי דהכל מודים דלכל מילי איתקש דאין היקש למחצה וכ"כ בפי' המשניות ע"ש ולפי זה גם קושי' תוס' קשה על בבא דרישא דמנין דב' מזימין אפי' ק' דלמא עדים אתי לרבותא לד' א' יותר מג' דכתיב בקרא, והשתא א"ל דלד' לא צריך קרא לענין הזמה דזה נדע מג' כנ"ל דהא איכא למימר דעדים אתי להורות ד' דאיתקש לג' בכל מילי ואפילו לענין קא"פ וזה לא נלמוד מג' אבל ה' לא איתקש לב' הן לענין הזמה והן לענין קא"פ ובמלח עדים לא משמע כלל ה' רק ד', אכן לפי תירוצם שכתבו כיון שכת אחת מזימה בב' כיתות ה"ה מאה מוכח דלענין הזמה איתקש אפילו מאה לב' ואין היקש למחצה וא"כ ה"ה נמי דאיתקש מאה לב' לענין קא"פ והן הן דברי התוס' דבתחילה הקשה גם על בבא דרישא דמנין דב' מזימין אפילו ק' אימא דעדים קאי על ד' והא דצריך לד' היינו אם נמצא א' מהן קא"פ אבל לענין הזמה י"ל דלא איצטרך קרא כד' מ"מ ק' דלמא אתי להורות על קא"פ דלזה ודאי איצטרך קרא וא"כ מנין אפילו מאה הן בבא דרישא והן בבא דסיפא ולפיכך העמידו דבריהם על בבא ראשונה וע"ז תי' דכיון דכת אחת מזימות ב' כיתות הוא הדין אפילו מאה ומוכח דאפילו מאה איתקש לב' לענין הזמה וה"ה דלכל מילי איתקש דאין היקש למחצה ומתורץ קושייתם מכל הבבות, ודברי התוס' עולים כהוגן, וק"ל:
ועתה אתן סוף לריב ה' עם ההרים והסוף הוא אהבה קיימת וא"כ שמעו הגבעות קולי בדברי מוסר והצדיקים שבכם אשר אין להם צורך לדברי מלבד מה שאמרנו שתועלתם ששמעו קצת מחידושי תורה ופלפול של אמת ונעשו מלומדי מלחמתה של תורה אלא שעכ"פ עתה הם נטפלים לעושי מצוה ויש להם שכר כעושי מצוה:
בטאו"ח סי' תקפ"א כתב תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין מר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכדי לערבב השטן, והנה הרמ"א בד"מ פי' שמה שכתב הטור כדי לערבב השטן היינו שלא ידע אימת ר"ה ע"ש ואינו מובן איך יהיה השטן ע"ה כ"כ שלא ידע אימת ר"ה ע"ש הלא הוא שומע שמתפללין קודם התקיעות שבכל החודש אלול תפלה של חול ובר"ה מתפללין תפילת ר"ה ומתוך כך ה"ל למידע אימת ר"ה ומה איכפת בתקיעה שאחר התפילה ואולי אפשר שדברי הרמ"א המה לפי דורות הראשונים שלא היה שום יחיד מתפלל בביתו וכולם היו משכימים ומעריבים לבה"כ או לבה"מ ולשם לא היה רשות לשטן ליכנס כאמרם אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ ולא היה שמע מה שמתפללין אם תפלה של חול או של ר"ה רק הי' שומע מבחוץ התקיעות אפשר שהוא סובר שהוא ר"ה אבל בדורינו עתה שרובם מתפללים בחול ביחידות בביתו ועתה גם השטן הוא היצה"ר מצוי בבה"כ והא ראי' שאותן אנשים שבבה"כ מדברים דברים בטלים ומבטלים עניית אמנים ואמן יהש"ר וקדושה וברכו ואין שומעי' בחזרת הש"ץ תפי"ח ומי גרם להם זה הלא בודאי הוא מגירוי היצה"ר אשר הוא מצוי בבה"כ ומ"ש אם פגע בך וכו' משכיהו לבה"מ כבר בארנו בארוכה פ"א שאין זה מהני אלא למי שהיצה"ר אצלו כהולך אבל אחר שנעשה כאורח ומכ"ש אם נעשה כב"ב לא דכך אמרו בגמרא אמר רבא יצה"ר בתחילה דומה להולך ואח"כ לאורח ואח"כ לאיש ופרש"י ב"ב ויליף מחד קרא שנאמר ויבא הילך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו ומשל זה נאמר על יצה"ר והיינו דקאמר הגמרא אם פגע בך וכו' דהיינו שאינו אלא כהילך אז תקנה יש לו שתלך לבה"מ אבל אם הוא כבר אצלך כאורח הוא מכבד להאורח שלו ומכניסו עמו על מקומו בבה"כ ומכ"ש אם הוא כב"ב שאז נעשה הוא אצלו כאורח וא"כ דברי רמ"א היו נכונים בדורות הראשונים שיצה"ר לא היה אלא כהילך אז לא היה בא לבה"כ ולא שמע התפלה אבל עתה שהיצה"ר בעו"ה לא לבד שהוא כב"ב אלא שהוא שוכן בלבבינו כאמרם לא יהיה בך אל זר זה יצה"ר ומבלבל מחשבותינו בתפלה וא"כ בודאי יודע מה שאנו מתפללים יותר מה שאנחנו יודעים ממני כי כמה וכמה פעמים אין אנו מתפללים כ"א מהשפה לחוץ ואין אנו יודעים אם אמרנו הנוסח על סדר הברכות רק אנו סומכים על רגילת הלשון ואנו מקיימים דברי הכתוב בפיו ובשפתיו כבדוני' ולבם רחוק ממני אבל השטן משגיח על כל מלה ומלה שיצא מאתנו כדי לקטרג עליו שמלה זאת דלגנו ומלה זאת יצא בהבלעת מקצתה ובמלה זאת היה מחשב להרע לחבירו או לעשות שאר מעשים רעים וכדומיהן וא"כ אין שייך לומר שע"י התקיעה שאנחנו תוקעי' לאחר התפלה יטעה השטן ויסבור שהיום ר"ה כיון ששמע שאנחנו היינו מתפללים תפלה של חול ומלבד כ"ז קשה דאף שע"י התקיעה לא ידע אימת ר"ה מ"מ הלא ביום ר"ה יבואו כל בני אלקים להתיצב על ה' מימינו ומשמאלו אלה לזכות ואלה לחובה ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון מפחד ה' ומהדר גאונו כי בא לשפוט את הארץ א"כ איך לא ידע השטן מכל זה:
לכן נ"ל שאין כוונת הטור במה דקאמר וכדי לערבב השטן כדברי הרמ"א אלא שע"י התקיעות מתבהל ועי"כ הוא מעורבב ונסתמו טענותיו וראי' לדברי מדברי הערוך והביאו התוס' (ר"ה ט"ז) על הא דקאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וכתבו התוס' וז"ל פי' בערוך דכתיב בלע המות לנצח וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל כד שמע תניין אמר ודאי זו היא שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטו זימנא להתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למיעבד קטוגורי' עכ"ל, ונמצא דפי' הערוך דמשו"ה מעורבב מפני שהוא מתבהל אך מה שפי' דמשום הכי מתבהל שאמר ודאי זו היא שיפורא דיתקע בשופר גדול ולפי פשוטו משמע שהשטן טועה וסבר ששמע קולו של שופר גדול ואינו מובן נמי בזה הלא אותו שופר ישמע בכל העולם, ועוד הלא הוא רואה מי הוא התוקע ועוד דלפ"פ רצה הערוך לתרץ משום דלפי דרך הטבע אם אדם מתבהל מכח איזה מעשה מתבהל יותר בפעם א' מבפעם ב' כיון דחזי דבפ"א לא הי' כ"א בהלה וממה שהיה ירא לא בא לידי מעשה שוב בפעם ב' אינו אלא כמסתפק אם יבא לידי מעשה וא"כ היה קשה לי' להערוך הלא עיקר התקיעה הוא בתקיעה דמעומד דכן תקנו אנשי כה"ג שיתקעו על סדר הברכות שאז הוא שעת רחמים כדאמר ר' יצחק אמר הקב"ה יאמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונינו לפני לטובה ובמה בשופר וא"כ יותר היה ראוי שיתקעו אז פעם ראשונה שאז יהיה השטן יותר בהיל ולתרץ זאת כתב הערוך דנהפוך הוא דבפ"א בהיל ולא בהיל ובפעם ב' ודאי בהיל:
כיון שכן אי ס"ד דבהלתו מפני שסובר שזה התקיעה של שופר גדול בודאי כיון שראה בפעם ראשון שלא היה שופר גדול שלא יתבהל בפעם ב' יותר, ועוד קשה הלשון של הערוך שכתב כד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול והמילת דיתקע אינו מובן דהכי הל"ל זהו שיפורא דתקע בשופר גדול, אמנם נא' דכוונת הערוך הוא דעיקר בהלתו הוא מפני שהשופר מעורר העם לתשובה כמ"ש הטור שהובאנו לעיל ומביא ראי' מקרא היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכשיתעורר העם בתשובה שלימה מיד יהיו נגאלין כמאמר רז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובפרט אם נתעורר ע"י השופר שאז יתעורר השופר של מעלה שעליו נאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר וכו' וינערו הרשעים מן הארץ ויקוים בלע המות לנצח וזו שהשטן בהיל מפני ת"ש מפחדו שיתעוררו העם בתשובה ותיעורר השופר של מעלה ויהיה היום אותו יום שנאמר עליו והיה ביום ההיא וגו' וזהו כוונת הטור שכ' שתוקעין כל חודש אלול כדי לערבב השטן היינו שיתבהל ויפחד כל יום וכו' שמא היום יתעוררו ויהיה זה היום אשר יתקע בשופר וגו' ומרוב פחד הוא מעורבב ואינו יכול לקטרג כל חודש אלול וק"ל: וזהו נמי כוונת הטור מ"ש דבפעם א' בהיל ולא בהיל משום דאפשר שיתעוררו ואפשר שלא יתעוררו:
והתוקע אפשר שאין כוונתו להתעורר רק שתוקע מפני שחובת היום לתקוע וא"כ אף אם יבין התוקע שעדיין לא התעוררו שוב לא יתקע אבל כשתקע בפעם ב' בשעת אמירת מלכיות זכרונות ושופרות ודאי בהיל כי אמר הלא כבר יצאו י"ח היום ואמאי תקע בפעם ב' וא"כ מימר אמר השטן אם לא ישוב בפעם ב' יתקע שלישית ורביעית עד שישובו ומשו"ה ודאי בהיל והיינו דקאמר ודאי זו שיפורא דיתקע בשופר גדול וע"י בהלתו נסתתמו טענותיו בשעת אמירת מלכיות כנ"ל שאז עולה זכרונינו לטובה לפני השם ב"ה וק"ל: יצא לנו מזה דמה שתוקעין כשהן יושבין כדי שיתבהל השטן כשתוקעין פעם ב' בודאי יסבור שכוונת התוקע לעוררן בתשובה ולא יסתפקו כלל וכנ"ל וכ"ז אם התוקע הוא ת"ח שאז צריך לכך שזכות הרבים תלוי בו מה שא"כ אם התוקע הוא איש נעיר וריק חבירו של השטן בודאי אין השטן מתבהל מפניו כי יודע שאין זכאי לכך, ומוסר זה עכשיו זמנו לאומרו בדרוש הזה לגבאים דבתי כנסיות כולן שיהדרו אחר התוקע הירא וחרד לדבר ה' כי מכבדין ביום א' דסליחות בהשכמה או קודם לכן ובנתיים מסתמא לא נדרש ואעפ"י שאין הגבאים של כל בתי כנסיות המה בכאן מ"מ בלי ספק יש פה קרוביהם וריעיהם אשר יגידו להם את המעשה אשר יעשון:
נחזור לענינינו דמשו"ה כד שמע תניין ודאי בהיל שאומר שמסתמא יתקע שלישית ורביעית עד דיתקע בשופר גדול צריכין אנו לבאר למה באמת אין אנו עושים כן אחרי שאנו רואין שלא התעוררו בפעם ב' נתקע שלישית ורביעית נאמר ובזה יתורץ הטור הנ"ל דהב"י הקשה כיון דהביא הטור טעם לתקיעת שופר בר"ח אלול משום דבר"ח אלול עלה משה להר ועלה אלקים בתרועה איך כתב בתר הכי לכן התקינו שיהיו תוקעין באלול כדי להתעורר העם בתשובה כדכתיב היתקע שופר בעיר וגו' והשל"ה מיישבו בטוב טעם דאי משום שעלה אלקים בתרועה היה די לתקוע בר"ח אלול לחוד ותו לא דכן היה במדבר כשעלה משה לקבל הלוחות האחרונות דאחר שהכריזו פ"א שוב לא הכריזו ואי משום לעורר בתשובה הי' די מעת שעומדים לסליחות כל מקום ומקום לפי מנהגו אבל מפני ב' טעמים יחד דהיינו כגון שצריכין לתקוע בר"ח אלול מכח קרא דעלה אלקים בתרועה ובלא"ה צריך לתקוע בזה החודש כדי לעורר העם בתשובה טרם בא יום הדין אשר כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון ומי לא נפקד כהיום הזה, לכן כיון שהתחילו לא רצו להפסיק ותקנו שיתקעו כל חודש אלול ע"כ דברי של"ה, אך אני אומר דודאי בהך קרא לחוד דעלה אלקים וגו' אינו מספיק לטעם על התקיעה של כל החודש וכדברי של"ה אבל מ"ש ואי משום שעומדים לסליחות הוא דחוק דכבר כ' חכמי מוסר ואנחנו נבאריהו למטה שכל חודש אלול מסוגל לתשובה יותר מכל שארי החדשים וא"כ בהך טעם לחוד היה די למה שתוקעין כל חודש אלול ולמה לי' להטור להביא הך קרא דעלה אלקים בתרועה ועוד אני רוצה להפליא מה שהניחו הם ולא הקשו ונאמר ד"מ שממנו ניקח מוסר מה שמוטל עלינו לעשות בחודש אלול, וזהו משל לסוחר א' מסוחרי יריד פ"פ דמיין מבין כל מיני סחורה אלא שמרוב עצלותו וגודל תאותו לא הצליח במו"מ ולא פנה כ"א לאכול ולשתות ולהתענג ולא נשאר לו כ"א לפרוע בפפ"ד מה שחייב לפרוע בשוק הסמוך מפני שא"א לו לברוח מפני ב"ח כי הב"ח יכולין לשלוח ש"ח לכאן ויצטרך לפרוע גם ההוצאות וידע בנפשו שאם יסע בשוק פפ"ד הסמוך יצטרך להוציא תוצאת הדרך ולא יכול לצאת י"ח כי יחסר מן הסך ההוא אשר יש לו לפרוע הרבה לכן גמר בדעתו שלא ליסע לשם רק ישלח מעותיו לשם והוא ישב בביתו, והנה דרך סוחרי פפ"ד שבדעתם ליסע שלפחות ד' שבועות קודם זמן השוק יחשבו כמה הוא בידם וכמה הם חייבים וכמה נשאר להם כדי שאף שלא ירצו בפפ"ד להקיף לו יוכלו לקנות במה שנשאר אשר בהם ירוויחו יותר על הוצאתם וגם מכינים צורכי נסיעתם וזה הסוחר העצל אשר אמרנו מפני שגמר בדעתו שלא ליסע לא הכין כלום ובא א' ושאל לו למה לא תכין עצמך לנסיעתך והשיב לו שגמר בדעתו שלא ליסע על השוק וגילה לו טעמו ואמר לו תבא עמי מפני שיש לי מעות הרבה סך רב ועצום מאוד אשר אני רוצה לקנות בהן סחורה ואני איני מבין לקנות הסחורה לכן אם תבוא עמי אקנה כפי מבינתך ואתן לך מכל מא' א' זהב שכר סרסרותך וגם הסוחר יתן לך כ"כ ומבלעדי בודאי יהי' הרבה כמוני עד אשר יעלה סרסרותיך לסך עצום ורב אכן הסוחר העצל מרוב עצלותו שלא רצה לטרוח להכין עצמו מיאן בעצתו ואמר שאין נחשב לו שכר הרב אשר אמר יטוב לו לישב בביתו:
וכשראה חבירו שאעפ"כ אינו רוצה ליסע משם אמר אם לא תרצה להיות סרסור עכ"פ תפעול בנסיעתך שב"ח שלך ימתין לך עם חובו עד שוק האחר הסמוך אמר האחר שוטה שבעולם אתה רואה כ"כ ריווח מרוב' אשר אומר לי דהיינו שכר סרסרת סך עצום ורב ואפ"ה אין אני מתרצה וכי בשביל עוד טובה מעוטה דהיינו שימתין עם חובי עד שוק האחר אשר על כל פנים אצטרך לפרוע יהי' אימת ומתי שיהי' איך ארצה ע"כ המשל:
והנמשל הוא זמן היריד הוא ימים הנוראים הממשמשין ובאין שבאין כל סוחר וסוחר לקנות בו כל צרכי השנה הבאה דהיינו חיים טובי' ופרנסה וכלכלה וסליחה ומחילה ולכלות כל צר ומסטין מעליו וכדומיהן אך כל או"א צריך לפרוע חובותיו הם העוונות אשר עשה בשנה העברה בצדקותיו אשר בידו שאם יכריע זכיותיו על עונותיו יוכתב לאלתר לחיים ויותן לו עוד מהני מילי מעליות' על שנה הבאה בהקפה כמאמר רז"ל והמשילו הקב"ה לחנוני המקיף והנה הסוחרים הזריזין העושין חשבון מה שבידם ומה שחייבו ד' שבועות קודם היריד ומכינים צרכי נסיעתם:
המה מרי דחושבנא העושין חשבונם בחודש אלול וממעטים תאותם ותענוגים ומכניעי' לבבם לבא ביום הדין בלב נשבר ונדכה אשר אלהים לא תבזה והסוחר העצל הוא שלא הגיע זכיותיו להכריע עוונותיו וכמעט המה כדאי להיות שוה בשוה ומכח עצלותו חושב שאם יתענה ויחלה גופו בחודש אלול לא יכול לקיים חובת הימים דהיינו ק"ש ותפלה שחרית וערבית וישאר חייב ויודע שאינו יכול לפטור משטר חובו כדאיתא בפ"א שהחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ולא מדעתו לכן נתייאש שלא יבא על היריד דהיינו שהלך בחודש אלול בשוט נפש ובשרירות לבו ונתייאש מלבקש חסדי ה' לתת לו מהני מילי מעליותא על השנה הבאה:
כי אמר שאין בידי מעש לבקש תמורתם:
וכשראה חבירו עצלותו בחודש אלול ושאל לו על ככה גילה לו העצל מצפוניו אז אמר לו חבירו והלא אתה מבעלי מדע שתוכל לסדר דברי כבושין המעורר את רבים לתשובה או אתה מבעלי חכמה שידעת לתקוע שהיא חכמה ואינה מלאכה שעל ידי התקיעה יתעוררו העם לתשובה ותשובה מילתא רבתא היא וכל כסף לא יערכהו כאמרם חז"ל גדולה תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד וכן אמרו גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות וכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואם אתה תהי' מעוררן אתה תהי' סרסור ושכרך יהי' גדול מאוד מאוד כאמרם חז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וגם אחר הדברים האלה לא יניח עצלותו ויהי' נחשב לו גודל השכר למאומ' נגד עצלותו בודאי לשטות יחשב אם יאמר לו שעי"כ יתעוררו לתשובה ויתערבב השטן דעירבב השטן אינו אלא להמתין שלא יגבה חובו מהר ואינו טובה אלא לעסקי העוה"ז שהקב"ה אינו ממהר לגבו' חובו בעוה"ז ומ"מ אינו נמחלו לו בשביל כך וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' משא"כ סרסרו' של התשובה זה קרן קיימת לעוה"ב ויפה שעה א' של קורת רוח בעו"ה מכל חיי עוה"ז וא"כ אם לא שת לבו להניח עצלותו בשביל סרסרות של התשובה איך ישית לבו להניח עצלותו בשביל ערבב השטן: וא"כ קשה על הטור שכתב הטעם שתוקעין בחודש אלול שיתעוררו העם לתשובה וכתב עוד הטעם כדי לערבב השטן הלא זה אינו נחשב למאומה נגד שכר המעוררן בתשובה וביותר ק' על הגמרא ובפרט לפי פרושינו שפרשנו דעיקור ערבב השטן הוא שמתיירא שיתעורר העם לתשובה ויתעורר השופר של מעלה ויבולע המות לנצח ואמאי לא קא' ר"י באמת הטעם כדי לעורר העם בתשובה קודם אמירת מלכיות זכרונות ושופרות ומה ס"ד דמקשין למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין הלא קרא מפורש הוא שהשופר מעורר לתשובה כדכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו:
אמנם נאמר דודאי אם נדע שע"י התקיעה יתעוררו בתשובה בודאי ראוי שיתקע בשביל האי טעמא לחוד אבל אם אחר שיתקעו אפ"ה לא יתעוררו העם בודאי יותר הי' עדיף שלא לתקוע והי' להם אמתלא אילו הי' אחד מעוררן לתשובה היו עושין תשובה אבל עתה שהי' מעוררן ע"י התקיעה והם לא התעוררו יש ח"ו לב"ד לקטרג ואף שהוא ספק אם יתעוררו או לאו מ"מ שב ואל תעשה עדיף והי' השתיק' עדיף אך אם אנו פועלין דבר אחד טוב בודאי אעפ"י שאפשר שאנו פועלין במעשה הזה דבר רע אך היא ספק יש לנו לפעול הדבר טוב כי אין ספק מוציא מידי ודאי ומכש"כ שבאופן שיש לחוש שיפעול רע אפשר שנהפוך הוא שיפעול פעולה טובה מאוד ולפיכך כיון שאנו פועלים בתקיעתינו ערבוב השטן בודאי ואפשר שבאמת אנו מתעוררים לתשובה לכך תוקעין כל חודש אלול ואין אנו חוששין שמא לא יתעוררו והיינו שכתב הטור הטעם שאנו תוקעין כל החודש כדי שיתעוררו לתשובה רק דע"ז קשה הלא ספק הוא אם יתעוררו והי' טוב השתיקה לכן קאמר וכדי לערבב השטן ר"ל דעוד מעלה יש במה שאנו מעוררין לתשובה שעי"כ מפחד שיבוא הגאולה ויבולע המות לנצח וזה נעשית בודאי ומש"ה אנו תוקעין דאין ספק מוציא מידי ודאי וק"ל:
וזהו נמי הא דאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' דא"ל כדי שיתעוררו העם בתשובה ק' הלא ספק הוא אם יתעוררו והי' הטוב ממנו השב וא"ת:
לכן אמר דבאמת מפני טעם זה לחוד לא היינו תוקעין אלא כדי לערבב השטן שזה נעשית בודאי לכן אין אנו חוששין לספק וק"ל:
ובזה מתורץ נמי מה שהקשינו לעיל כיון שהשטן בפעם ב' ודאי בהיל שסובר שאם לא יסובו בפעם ב' יתקעו שלישית ורביעית אמאי אין אנו עושים כן דבשלומא ב' פעמים אנו תוקעין בר"ה משום דבפעם א' בהיל ולא בהיל מפני שחובת היום בשופר כנ"ל לכן תוקעין ב"פ שאז ודאי וודאי בהיל וכיון שכבר נתבהל באותו יום אם לא נתקע לא הי' זה שום חסרון דהא כבר השטן הוא מעורבב ורק יהי' תיקון אולי נתעורר בתשובתן אך יש לחוש שמא לא נתעורר ויהי' קטרוג יותר וכיון שהוא ספק שב ואל תעשה עדיף וכן כל חודש אלול אין אנו תוקעין רק פעם א' כיון דרשות הוא מתבהל וודאי דידע שאין תוקעין אלא כדי להתעורר ופן יתנו לבם וכיון שהוא מעורבב שוב אין תוקעין בשביל התעוררת לחוד משום דאפשר מיגרע גרע ושב וא"ת עדיף:
והשתא מיושב נמי קושי' הב"י דצריך הטור להביא הפסוק דעלה אלקי' בתרועה דהנה לכאורה קשה בשלומא אי הוי תוקעין בשביל להתעורר בתשובה הי' ניחא שאין תוקעין כל השנה רק בחודש אלול כאשר נבאר לפנינו דאלול יותר מסוגל לתשובה משא"כ אם הוא כדי לערבב ק' מה נשתנה אלול משארי החדשים ובשלמא ר"ה שהיום הוא המשפט טוב לערבו משא"כ בחודש אלול: ונאמר דהנה לכאורה עדיין אינו מיושב אמאי מתבהיל וודאי בר"ה שאם יתקעו שלישית ורביעית הלא הוא מבין שלא הי' תוקעין כל החודש שעבר רק פ"א רשות א"כ היום לא יוסיפו ודאי רק פ"א רשות ואמאי מתבהל כיון שראה שכל החודש לא הועילו התקיעות להתעורר גם היום לא יתעוררו ויותר הי' עדיף שלא לתקוע כלל כל חודש אלול ואז ודאי יתבהל בר"ה: אמנם נאמר דבאמת א"צ זמן לתשובה דברגע קטון שמקבל עליו עזיבת חטאו בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה ומתחרט על כל מה שעשה נגד רצונו של ממ"ה הקב"ה דיו כמאמר רז"ל שאפי' הי' רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שם רשע וא"כ כל חודש אלול הי' תוקעין רק יום ביומו שאם רואין שלא התעוררו אתמול חזרו ותקע היום וכן מידי יום ביומו משא"כ שהיום יום המשפט ואם לא עכשיו אימתי חושב שיתקעו עד שישובו ומ"ה בר"ה ודאי מתבהיל וכ"ז השתא אי תוקעין כל חודש אלול משא"כ אי הוי תוקעין רק בר"ח אלול לבד ובאותו יום הי' מתבהל ואז היינו פוסקין מלתקוע והשטן הי' רואה שאעפ"י שלא התעוררו בר"ח אע"פ כן לא חזרו ותקעו א"כ בר"ה נמי אין מתבהל בודאי וזה כוונת הטור דודאי הי' יותר עדיף שלא יהיו תוקעין כלל בחודש אלול כדי שיתבהל בר"ה רק משום דבר"ח צריכין אנו לתקוע משום דעלה אלקי' בתרועה וממילא נתערבב השטן כדשמע קול תקיעה ואם לא נתקע כל החודש לא יהי' השטן מתבהל בודאי בר"ה כנ"ל לכן תוקעין כל החודש כדי לערבב השטן ושפיר בהיל וודאי בר"ה ואי לאו טעמא דעלה אלקי' בתרועה לא הי' תוקעין כלל באלול כמו שאין אנו תוקעין בשאר החדשים ומתורץ קושי' הב"י וק"ל:
ונראה דעל זה רמז דהמע"ה באמרו (תילים פ"א) תקעו בחודש שופר ר"ל אני מצוה לכם שיתקעו כל חדש אלול לערבב השטן וקאמר בכסה ליום חגינו דהיינו בחג שהחודש מתכסה בו שהוא ר"ה נמי יתקעו תקיעה נוספת מלבד מה שכתוב בתורה כדי לערבב וקאמר אמאי יתקעו ב' פעמים ביום הכסא הלא בפעם א' נמי מתבהל לכן קאמר כי חוק לישראל הוא ר"ל שבפעם א' בהיל ולא בהיל מפני שחובת היום הוא לתקוע ולכן צריך לתקוע שנית שאז מתבהל בודאי וע"ז ק' איך מתבהל הלא תקעו כל חודש אלול ולא שבו ואפי' הכי לא תקעו שנית ולכן קאמר ומשפט לאלהי יעקב ר"ל שאין לדמות יום הכסא לחודש אלול שביום הכסא הוא משפט לאלקי יעקב ומשו"ה מתיירא שלא יניחו מלתקוע עד שישובו, וק"ל:
ועתה מורי ורבותי כל אלה הדברים לאו על התקיעות לחוד נאמר אלא על אמירת המוסר נמי שייכים דודאי טובה גדולה היא לומר דברי מוסר שעי"כ מתעוררים רבים לתשובה אשר גדולה למאוד כנ"ל והמעורר הוא הסרסור ושכרו גדול מאוד וזכות הרבים תלוי בו אך כל זה אם ישמעו לו ויתעוררו לתשובה אך אם לא ישמעו לו מגרע גרע דאי לא היה מוכיחם היה להם פתחון פה לומר אלו היה אחד אומר לפנינו דברי כבושין היינו חוזרין בתשובה אבל עתה אין לכם טענה ואעפ"י שהוא ספק מ"מ יותר היה טוב השתיקה רק על ידי אמירת דברי מוסר נמי ונתבהל השטן שמא יתעוררו באמת ובלב שלם יותר מבשופר דבשופר אינו אלא דרך רמז שישובו מפחד ה' ומהדר גאונו כי אמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו יחרדו דייקא כ"ש ע"י אמירה שנוכל לומר בפה את כל אשר בלבבינו, וזו בודאי נפעיל שיתבהל השטן לכן טוב לומר המוסר כי אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל אם לא שנדע שלא ישמעו לדבריו דאז הוי ודאי וודאי ועוד דאין השטן מתבהל כלל דאם הדורש יודע שלא יקבלו תוכחתו כ"ש השטן שהם בני ביתו ואנשי מלחמתו נגד יצ"הט שיודע שלא יתעוררו וכן אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע אבל אם ספק טוב לומר דברי מוסר כנ"ל: ובזה ראיתי ליישב דברי נביא (ירמי' י"ח) שהי' קובל על אנשי ענתות לפני הקב"ה ואמרו לכו ונחשבו על ירמי' מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכיהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי הישולם תחת טובה רעה כי כרה שוחה לנפשי זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב חמתך מהם, וקללם קללות נמרצות אשר לא ארצה להזכירם, ויל"ד הא' מ"ש כי לא תאבד תורה מכהן ועצה וגו' ורד"ק מפרש שאמרו שאעפ"י שיכיהו בלשון לא יהיה להם העדר דיהיה להם כהן וחכם ונביא ואינו מובן הלא כל שנאתם על ירמי' היה עבור שהוכיח אותן ואיך יאמרו שיהיה להם נביא אחר א"כ מה יועילו בהכאתו גם אינו מובן במה שאמרו ונכיהו בלשון ולא מצאתי פי' מספיק על זה גם איך שייך לזה ואב נקשיבה אל כל דברו גם מה שאמרו לכו ונחשבה על ירמי' מחשבות ק' הלא אמרו מה שרוצים לו לעשות והכי הול"ל ויאמרו לכו ונכיהו בלשון ואל נקשיבה ועוד דקאמר הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי והכי הול"ל והפר מחשבותם ולמה קללם על מחשבותם הלא מחשבה רעה אינו מצורף למעשה והשם יכול להפר עצתם, ולדברינו הנ"ל יובן כי אמרנו שאעפ"י שאם נודע שאם בודאי לא ישמעו אסור לומר דברי מוסר מ"מ טרם שנודע מצוה לומר דברי מוסר שמא ישמעו אך אם באמת שמעו עשה מצוה בפועל שזיכה את הרבים אבל אם אינם שומעין תחת שחשב לעשות מצוה לזכותם עשה עבירה בשוגג בפועל שנתגלגל חוב הרבים על ידו שיהי' עונשם יותר חמור והנה ירמי' היה נביא וכהן כדכתיב מן הכהנים אסר בענתות וחכם שאילולי לא היה חכם לא היה השכינה שורה עליו כדאיתא אין השכינה שורה אלא על גבור וחכם וכו' ועתה נאמר שאנשי הענתות הרשיעו וידעו שיענישו על ככה אלא שגברו תאותם ומשו"ה שנאו לירמי' שידעו שיתענשו יותר ע"י תוכחתו ואמרו אלו נדע שיתן סוף לתוכחתו נסבול זמן מה אבל באמת צריכין אנו לחשוב מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן וגו' ומכ"ש ירמי' שהוא שלשתן יחד וא"כ לא יהיה סוף לתוכחתו לכן נכיהו בלשון ר"ל ע"י לשונינו מה שנדבר אליו וצריך הוא לשתוק מתוכחתו וקאמר שנאמר לו ואל נקשיבה לקול דבריו ועי"כ יצטרך הוא לשתוק שעי"כ יגולגל חוב ע"י כנ"ל רק דע"ז קשה הלא יתענשו על אמירה זו לכן התחילו בואו ונחשבו על ירמי' מחשבות ר"ל שאין אמירה זו כ"א מחשבה שאין רצונינו לשמוע לו ויעשה להבא הרע וכ"ז שלא עשה אין זה אלא מחשבה והקב"ה אין מצרף מחשבה רעה למעשה באמת היה זה לירמי' למכשול כי תחת אשר הי' מחשבתו לזכותם עשה עבירה בשוגג לכן אמר הקשיבה ה' לקולי ר"ל שהמחשבה טובה הזאת תחשוב נמי למעשה כי עשיתי מעשה בקולי בכוונה טובה ושמע לקול יריבי ר"ל שתענישם על הקול שאעפ"י שאין אתה מצרף המחשבה רעה למעשה הקול תחשוב למעשה וקאמר הישולם תחת רעה טובה כי כרה שוחה לנפשי ר"ל להביא נפשי לשחת דהיינו לענוש נשמתי על עבירה שוגגת זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה ר"ל שלפניך גלוי שלא הי' מחשבתי שיענשו יותר ע"י דיבורי כ"א לטובה להשיב חמתך מעליהם והם ישלמוני רעה תחת טובה ולכן לא היה יכול לבקש שהשם יפיר עצתם דהא עצתם היה לעשות הרע ואיך ימנע השם אותם מזה דהכל בידי שמים חוץ מי"שו לכן קילל אותם לבל יחיו ולא יוכלו לקיים מחשבתם וק"ל:
וכן אני אומר חלילה לחשוב אתכם שבודאי לא תשמעו לי וזה שהביאנו עד הלום אך ההפרש הוא שאם באמת אתם תשמעו לדברי לעזוב דרך רשע אשריכם ואשרי חלקיכם כי גדולה תשובה מאוד וגם למצוה רבה יחשב לי כי זכות הרבים תלוי בי אכן אם לא תשמעו אין צ"ל מה שיהי' כי מכלל הן נשמע לאו וגם אני תחת אשר חשבתי לעשות מצוה גדולה כזו עשיתי עבירה שוגגת בפועל לכן אני מבקש מאת כל א' שאל תשלימו לי רעה תחת טובה ואין כוונתי כ"א להטיב אתכם לכן תטיבו אתם לי והיה אם שמוע תשמעו דרשינן בגמרא אם שמוע בישן תשמעו בחדש ואם לאו אל תשמעו ואני אומר אם שמוע ר"ל שתצייתי ויכנסו דברי באזניכם עוד תשמעו דברי מוסר ממני אי"ה ואם לאו אל תשמעו כי מה לי לצרה זו לגלגל לכם חובה ח"ו לכן שמעו אלי ותחי נפשיכם ובפרט עתה שראוי שתהיה מן הסוחרים הזריזים להכין צרכי נסיע על היריד ולחשוב חשבונכם כנ"ל במשל, ומה גם שהחודש אלול מסוגל לתשובה יותר משארי החדשים וחכמי מוסר נתנו רמז ע"ז אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול ואני אמרתי בשנה העברה שמפסוק ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעיך וגו מילת את לבבך ואת לבב ר"ת אלול ר"ל בחודש אלול ימול ה' אלקיך את לבבך ואע"פ שבכל השנה כולה הבא לטהר מסייעין לו מ"מ בחודש אלול יטוהר יותר ועתה מצאתי עוד שני פסוקי דרחמי שבכל א' נרמז אלול בר"ת הא' (דברים א') זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן וגו' מילת לאברהם ליצחק וליעקב אל ר"ת אותיות אלול והב' (שם ה') מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותו ולשמור את כל מצותיו וגו' מילת להם ליראה אותו ולשמור ר"ת אותיות אלול וראו תראו שבכל הני ג"פ אם תקח עוד ב' תיבות הסמוכים לאותן מלות שר"ת שלהם אלול יהיה הר"ת משני תיבות ל"ז וסמוך להם מילת את כיצד בפסוק ומל וגו' כתיב אצל את לבבך ואת לבב שר"ת שלהם אלול נכתב אצלו זרעיך לאהבה הוא ל"ז וגם נכתב אצלו את ובפסוק זכור לעבדיך וגו' הני ב' תיבות ר"ת שלהם הוא ל"ז וסמיך אצלו לאברהם ליצחק וליעקב אל ר"ת אלול וכתיב אחריו תפן אל ר"ת את וכן בפסוק מי יתן כתיב לבבם זה ר"ת שלהם ל"ז אצל להם ליראה אותו ולשמור שהם ר"ת אלול וכתיב ג"כ מילת את ונ"ל שמספר ל"ז מרמז על מילת טובך שהוא בגי' ל"ז, ועתה אבאר רמז ג' פסוקים דבפסוק ומל בהני ד' תיבות שהוא מרומז אלול בר"ת דהיינו את לבבך ואת לבב הס"ת שלהם הם תכתב את טובך בר"ה הסמוך לו דהיינו חיים טובים פרנסה וכלכלה סליחה ומחילה וכל טוב שע"כ אמרו חכמי מוסר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא קאי אתשובה וע"ז מרמז בפסיק זכור לעבדיך דהני ד"ת שר"ת שלהם אלול דהיינו לאברהם ליצחק וליעקב אל ס"ת שלהם מקבל ר"ל שאם תעשה תשובה בחודש אלול בזכות אבות מקבל את טובך דהיינו תשובתך שנקרא טובך:
והנה בגמרא רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה ומשני לא זכה בעתה זכה אחישנה וע"ז מרמז בפסוק מי יתן דהנך ד"ת שר"ת שלהם אלול דהיינו להם ליראה אותי ולשמור ס"ת הם ימהר ר"ל שאם תהיה לבבם בחודש אלול ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים ימהר את טובך דהיינו שאקיים אחישנה לכן עתה קרוב הדבר הזה מאוד בפינו ובלבבינו ואם לא עכשיו אימתי ובפרט בשנה הזאת:
יעקב אבינו אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אנו מה נאמר שנעשה לנו נס גדול ומפורסם ועדיין אנו צריכין רחמים גדולים ואין סומכין על הנס ואם עושין לו נס מנכי' לו מזכיותיו:
ועתה מה תשורה וזכיות ישארו לנו להביא ליום הדין הבע"ל ובמה ניכוף לאלקי מרום איתא בגמרא בשעה שיצאו חנני' מישאל ועזרי' מתוך כבשן האש באו או"ה וטפחו על פניהם של שונאי ישראל ואמרו יש לכם אלקי כזה ואתם מסתחווים לצלם פתחו ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים מה נאמר אנחנו שנעשה לכולנו נס הלא חיינו היה תלוי בשערה וכפתע היה בינינו ובין המות והש"י עשה לנו נס שהציל אותנו עד כה אם לא נשוב מדרכינו הרעה הלא נבוש ונכלם מעוונותינו לדעתי מיום גלותינו הקשה והחיל הזה אין שום דור יכול לומר הראתנו צרות רבות ורעות כמו דורינו זה אין זה כי אם חבלי לידה באו בנים עד משבר וכח אין ללידה:
אנחנו דומים לאשה הרה שבכל עת הריון עברו עליה מכאובים קשים ומרים מאוד משונים זה מזה, כל יום ויום היא יושבת ומקוות ללדת כדי שתפטור מצער גדול של הריון המר לה מאוד ואעפ"י שהיא יודעת שאם תלד בזמנה יהיה הוולד וולד של קיימא ויהיו הכל שמחים עמו מה שאין כן אם תלד קודם זמנה מ"מ מפני גודל צער עיבורה אינו נחשב לה כל תאות עולם למאומה ואעפ"י שיודעת שכאב הלידה היא יותר קשה מצער הריון מ"מ היא מצפות ומתאווה עת הלידה וכל יום ויום נחשב לשנה מגודל צער עיבורה, וכאשר נשלמו לה הט' ירחי לידה היתה שמחה כי עתה קרבו מאוד ימי הלידה ויהיה לה תמורת צער עיבורה הקשה וולד של קיימא ויתהפך יגונה לששון ושמחה, אך אבדה תוחלתה כי אחרי שכלו ט' חדשים אעפ"י שבא לה חבל גדול קשה ומרה והיתה שמחה ע"י שסבורה שהתחילה להיות יושבת על המשבר אך אחר כך שפתה מהקושי ומהצער הריון לאיזה ימים וכן היה לה פעמים רבות שהי' לה חבל ואח"כ שפתה ובנתיים עבר עלי' עדן עדנים הרבה עם קושי עיבורה אשר עדיין לא ילדה ואלולי שהיתה בטוח מהרבה חיות ומילדות חכמניות שאין זה כ"א צער הריון כבר היתה מתייאשת עצמה שלא תלד ואין זה צער הריון כ"א כאב אחר אסר לא תפטר ממנה אבל מחמת בטחונה במה שהבטיחוה לה המילדת וחכמניות רבות יודעת שבפתע פתאום יבואו לה חבלי לידה יהיה אימת שיהיה, וכן הוי לה שהגיע העת לישב על המשבר והיתה שמחה דשוב לא יהיה צערה וכאבה זמן ארוך ומהרה תפטור מכאבה ומה היו עושים לה קורין חכמה לעזרה ולמהר לידתה אכן לא כן היה אלא שקשתה ב' וג' ימים בלי הפסיק חבל אחר חבל אשר כל חבל וחבל שקול כנגד כל צער הריון שהי' לה עד אשר כמעט לא נותר בה כח ללידה וכשמילדת ראתה את הכל ובלא"ה יודעת בעצמה שאין מבינה הרבה והמעט אשר היתה יודעת כבר עשתה ולא הועיל אז אמרה אל המקשה עתה כלו כל הרפואה ואינני יודעת מה לעשות לכן קום קרא אל אלקיך ואל חברותיה אמרה העתירו נא בעדה כי שוב איננה בידי אלא ביד ה' אשר בידו מפתח של חיות וכאשר שמו חברותי' אל לבם גודל צער הריון שהי' לה יותר משאר נשים וגודל אריכות הריון שהי' לה ומגודל התאווה והיחול אשר היתה מקוות על זה העת ועתה שהגיע הזמן אין בה כח לעמוד בו ונכמרו רחמנותיהם עלי' והגדילו הבכי בקול רם והיא גם היא מר תיילל עד שלא יכלו לדבר כי הבכיי' גדולה מקירות לבם הפסיק דבורם ולא יכלו להתפלל עלי' וגם לא נשמע מה היא צריכה וכאשר ראתה החכמה כן התחילה לנחמם ואומרת לא תבכו כי מה יועיל הבכי עצה אחת נזכרתי ובלי ספק תועיל והוא כי ידעתי ג' נשים אשר כ"כ נתקשו בלידתן והי' להן חכמניות ומילדות הרבה אשר כל אחת ואחת יודעת הרבה ממני ואעפ"י שהם אינם אתנו מ"מ נחקור עליהם איזה רפואה שהועיל להם ונעשה כן גם אנחנו וכאשר חקרו נודע שכל אחת עשה רפואה אחרת לכן הם למהר לידתן עשו הג' רפואות ביחד וכאשר עשו שלשתן מיד המליטה זכר ואז נתהפך הצער והיגון לששון ולשמחה:
כן אנחנו עתה כי כן אמר הנביא (ישעי' כ') כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן אנחנו מפניך ה' ולפ"פ אינו מובן דהכי הל"ל כמו הרה קרבה ללדת לשון עבר ואמאי אמר תקריב לשון עתיד וכן הא דקאמר תחיל תזעק בחבלי' הל"ל חלת וזועקת בחבלי', אכן לפי המשל יובן כי הנביא דימה ימי הגאולה ללידה כמו שאמר (שם ה') מי שמע כזאת מי ראה כאלה דיוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחד כי חלה גם ילדה ציון את בניה ומשו"ה דימה הנביא זמן הגלות הקשה והמר הזה להריון הקשה ומרה מאוד אשר עברו עלינו הרבה מכאובים וצרות גזרות ושמדות וחרפות ובזיונות וטלטולים שקשים ומרים אשר לא יספיק כמה שנים לספרם ואעפ"י שהיותר שאנחנו סובלים ענויים יותר נהי' שמחים לעתיד כמ"ש על פסוק כי מכת אויב היכיתיך א"ת אויב אלא איוב ר"ל שינחומו בכפליים וכן אמר הנביא לכן בארצם משנה ירשו שמחת עולם תהיה להם מ"מ מחמת גודל וקושי' שיעבוד גליות אנו מצפים לצאת ולפטר ואע"ג שלא יהיה שמחה כ"כ, וכן אע"ג שחבלי משיח יהיה יותר קשה עד שכמה אמוראים בגמ' אמרו ייתי ולא אחמינא מ"מ היינו מצפים שיהיה חבלי משיח אף שיהיו קשה כדי שנפטר מהגלות החיל הזה לכן אמר הנביא כמו הרה תקריב ללדת ר"ל שמגודל קושי' הריון היא חפיצה שתקריב ללדת קודם זמנה אעפ"י שלא יהיה לה שמחת וולד אעפ"י שהלידה יהיה יותר קשה היא חפיצה שתחיל ותזעק בחבלי' והכל כדי ליפטר מקושי הריון כן אנחנו מפניך ה' ר"ל שאנו מצפים אעפ"י שלא תהיה שמחת גאולה כ"כ וגם החבלי יותר קשה מ"מ אנו מצפים כדי שנפטר קושי הגלות אך כ"ז אמר הנביא על זמן הריון ר"ל טרם בא זמן הקץ אך כשבא זמן הקץ היינו שמחים שאז ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך לצאת מן הגלות כי הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו דהיינו עול ועוני ושיעבוד הגליות שהיה זמן הריון, התאנה חנטה פגיה וגפנים סמדר נתנו ריח וגו' עת הזמיר הגיע ר"ל עת הלידה לכן קומי כלך יפתי ולכי לך והתחילו חבלי לידה אבל באותו פעם היה יונתי בחגוי הסלע ואמרו במדרש משל ליונה שברחה מפני נץ ונכנסה לנקיק הסלע כשנכנסה לפנים נשף בה הנחש ביקשה לצאת לחוץ הרי הנץ בא לתופסה כך היה לישראל באותו פעם בכל פינה שהן פונין היה להם אימת המות מה אמר הקב"ה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך ואמרו במדרש הראיני את מראיך במעשים טובים השמיעיני את קולך בדברי תורה כי ע"י שתי אלה יוגמר הגאולה, אבל אנחנו לא כן עשינו כי רשעי וקטני הדור לא רצו לחזור בתשובה לכן אמר אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים ר"ל שהשועל הוא השפל שבחיות לכן דימה רשעי וקטני הדור לשועלים קטנים המחבלים כרמים שהם מחבלים כרם ה' צבאות וע"ז אמר וכרמינו סמדר ר"ל שלא בא לידי לידה שהוא עת הזמיר שהוא גמר הפירי ובנתיים עבר הקץ וכך נעשית בכל זמן קץ וקץ כי הרבה קיצים ניתנו לגלות הזה כמאמרם כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ר"ל שע"י התשובה יהיו נגאלין מיד דשוב אינה תלוי בזמן הקץ ראו את אשר נעשה סמוך לדורינו כי בשנת ת"ח היה זמן הקץ כמו שכתב הזוהר על הפסוק בזאת יבא אהרן והחבלי היה שנהרגו עפ"מ שכתב בספר יון מצולה קרוב אלפי' מישראל רובם קדושי עליון ומופלגי תורה ומאותו זמן ממש נשתכח תורה מישראל ועם כ"ז לא הי' הגאולה עד עתה ראו איך ארכו ימי הריון וכן מצינו שהמקונן על ציון אמר תשעה ירחי' עת נשי כל ואיך רבו שנותיך אשר הרית ילדיך ואילולי שהיינו מובטחים מנביאינו וחכמינו אשר אמרו אף ע"פ שיתמהמה יחכה לו כבר היינו ח"ו מתייאשים מן הגאולה, ועתה שכלו ימי הריון כבר כלו כל הקיצין ובפרט בדורינו שמשנת תק"א צרה אל צרה נגשת אחזוני חבלים וצירם זא"ז בלי הפסק אין רגע בלי פגע צרות אחרונות משכחת הראשונות ועתה חיינו תלוים לנו מנגד כל מחשבותם עלינו לרעה עתה מקוים ממש על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם ויהי' חרשו חורשים מלשון מחשבה ר"ל שכל היודע לחשוב כגון מליצים ופרקליטים חשבו כולם ע"ג לרעה והאריכו למעניתם ר"ל שכתבו אל המלכות יר"ה הרבה טעמים מפני מה עשו כל הרעה באריכות גדול ולמעניתם הוא מלשון למען שהאריכו בהרבה למענותם וחד למען הוא מפני הידור המלבושים אשר באמת ראוי לנו לגדור גדר ע"ז ונתקיים מצאוני השומרים הסובבים בעיר היכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות הם האומות כאשר אבאר אי"ה פעם אחר בארוכה מה כתיב בתרי' השבעתי אתכם בנות ירושלים הם החסידים ואנשי מעשה אם תמצאו את דודי ר"ל שתזכו לחזות פני השכינה מה תגידו לו שחולת אהבה אני שכל זאת באתנו באהבת הקב"ה כי עליך הורגנו כל היום ומקויים בנו ליוצא ולבא אין שלום מפני הצר אשר דרשו בגמרא על דור שבן דוד בא בו כש"ל, עתה מקויים כפי פשוטו שר"ל שאפי' היוצא והבא בבית מערופי' שלו שהי' אהוב בעיניו מקדמת דנא עתה אין שלום מפני הצר שנהפוך לו לאויב ולאכזר ואם יבא חדריו הוא באימת מות ואעפ"כ אליו הוא נושא את נפשו שאין לו פרנסה אחרת או נאמר שקאי על אלו הימים שהיינו חבושים ברחוב היהודים שע"ז נא' יונתי בחגוי הסלע שאם היינו יוצאים היה בא הנץ ותופסה ובתוך הסלע לא מצאת היונה מנוח כי כי מחדרי' אימה וגם לא מצאה פרנסה כמו בנקיק הסלע שאין שם מקום זרע וכיוצא ולבא מן המדינה אין שלום מפני הצר כי כל היום היינו מוכים ולוקים בחבורות ופצעים והדאגות וצרות רבות אשר עדיין לא פלטנו ממנו אין כאן מקומו לפרטם ובודאי הלא המה חבלי לידה לכן עת לקרא לחכמה העוזרת ללידה ואני נקראתי לזה ואני יודע שאין בי חכמה ודעת ומה שביכולתי כבר עשיתי כבר אמרתי לפניכם דברי כבושי' הרבה פעמים ועתה אינני יודע מה לעשות לכן אני אומר לציון היא אמנו האהובה המשברת בחבלי וצירי' קום קרא אל אלקים בבכי ותחנונים אשר בידו מפתח של חי' שיחיש הקץ לביאת משיחנו, וכן אבקש לחברותי' המה החסידים ואנשי מעשה שיתפללו על גלותינו ועל גלות השכינה אשר עמנו בצרה וכשניתן אל לבינו קושי' ההריון שהיה לנו דהיינו הגלות החיל הזה צרות רבות ורעות והיינו מתאווים על חבלי לידה והיינו בתוחלת ממושכה הזאת המחלת לב זה שבע עשרה מאות הרבה והרבה שנים יותר מימי הריון ועתה כי בא תקוותינו והתחילה חבלי לידה צירים וחבלים אשר אחזונו הלא יכמרו רחמינו על היושבת על המשבר צירים וחבלים אחזתה זה זמן ארוך ועתה כי באנו עד משבר כח אין ללידה הלא יזלגו דמעות עינינו ונגדל הבכי והתמרורים עד אשר יפסיק הדיבור מגודל הבכי ובפרט כשנעלה על לבנו שכלו כל הרפואות מן המילדות ממש מקויים בנו מדוע היכיתנו ואין לנו מרפה קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה, ועתה מי ירפא לך הנביא אומר צרור עון לפרי' צפונה חטאת חבלי יולידה יבואו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמיד במשבר בתים ר"ל שעון אפרים צרור וצפוני חטאתו כ"כ עד שגם כשבאו לה חבלי יולידה הוא בן חכם לא ידע מה לעשות גם מהמילדות ננעלו שערי הרפואות ומייתי ראי' כי עת לא יעמיד במשבר בנים ר"ל שיבא העת אשר לא יכול לעמוד במשבר על אשר לא נותר בה כח וכ"כ אנחנו אין בנו כח ואין אנו יודעים מה לעשות כ"א לבכות אך אני צריך לנחם אתכם כי מה יועיל הבכי בלי מעשה לכן אודיע אתכם כי עצה אחת נזכרתי כי ידעתי ג' נשים אשר נתקשו בלידתן כמו אנחנו ונחקור עליהם מה שעשו המה שהועיל שהולידו ונעשה כן גם אנחנו אלה שלש המה הא' היו אבותינו שהיו בגלות מצרים והיה קשה מאוד עד שהוצרך הקב"ה לדלג על הקץ, והב' היו בניהם בבבל והיה קשה מאוד שהי' נכנעים תחת מלך עז וקשה המולך בכיפה והג' בני בניהם שנכנעו בגלות מדי ופרס שגם המה מלכו בכיפה ונגזר עליהם בימי אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכשנחקור על רפואות הנך שלשה נמצא לא ראי' זה כראי' זה גלות מצרים הועיל התפלה כדכתיב ויזעקו אל ה' ותעל שועתם אל אלקים גלות בבל נפטרו ע"י הצדקה דאיתא בשמות רבה פ' למ"ד מה ראה דניאל שהשיא עצה לנבוכדנצר על הצדקה לפי שראה לישראל שיצאו מירושלים ערומים ולא היה בידם פרוטה לפרנסתם לפיכך השיא עצה לנבוכדנצר לצדקה ופתח אוצרותיו ופירנס ישראל י"ב חודש וגדול המעשה יותר מן העושה ואח"כ נעל אוצרותיו לכך כתיב ירחין תרי עשר כולם מטו על נ"נ והיה סופו בגלות מדי ופרס ומצינו שביטלו גזירות המן ע"י התשובה כן כתבו חכמי מוסר שנוטריקון של תשובה הוא תענית שק ואפר בכי הספד ומצינו ה' אלו בהדדי בפסוק אחד שעשו ישראל ומרדכי כדכתיב צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים ומשם התחילו הגאולה לכן אנו שלא נדע מה לעשות צריכין אנו לעשות את שלשתן דהיינו תשובה תפלה צדקה שהם מעבירין רוע הגזירה אך התפלה אינו מועיל לנו כי נאמר סכות בענן לך מעבור תפילה לכן צריכה שתהא בדמעות כי שערי דמעות לא ננעלו וכן הצדקה צריכין להשגיח שלא נכשל ח"ו בב"א שאינם מהוגנים ותשובה צריכה שתהיה בלב שלם לכן לא ישוב עוד לכסלה ואם שלש אלה נעשה כשורה יגזור השם על השנה הבע"ל שיקרא שנת רצון לה' ויום לאלקים לנחם אבילי ציון ואבילי ירושלים ובא לציון גואל ב"בי אמן: