אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ
דרוש ט
ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ מייזל בסדר שובבי"ם ת"ת בפ' תרומה תקכ"ו לפ"ק:
איתא בגמרא (פסחים קי"ז) תנו רבנן ר"מ היה אומר כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים דוד אמרן שנאמר כלו תפלת דוד בן ישי אל תיקרי כלו אלא כל אלו, והמהרש"א פי' לפי שגם אח"כ נאמרו הרבה מזמורים שאמרן דוד ואיך שייך לומר שכאן כלו ודוחק לומר שאין מוקדם ומאוחר בתהלים אלא אל תיקרי כלו אלא כל אלו ר"ל שדוד המלך התפלל מזמורים שאמרן משורר אחר והזכיר שם אומרן בתחלתן ופן תטעה שדוד לא אמרן כלל אלא שאח"כ נתלקטו ע"י אחר וחיברן עם מזמורי תהלים לכן נאמר כל אלו תפלת דוד בן ישי ר"ל שאף מזמורים שאמרן משוררים אחרי' אמרם דוד בתפלותיו, והוא תמוה הלא קודם לזה הפסוק סידר כמה מזמורים שאמרן משוררי' אחרים כגון בני קרח ואסף וגם אח"כ הרבה מהן וא"כ קשה דהול"ל הך פסוק או בתחלתן על להבא או בסופן על לעבר אם לא כאמר שאין מוקדם ומאוחר בספר תהלים וכן יש לדקדק על רש"י בפירושו בתהלים שפי' כלו כל אלו שבא לכלול כל הספר ע"ש דוד ואף מה שאמרו בני קרח וי' זקנים ויש לפרש כלו כמו נסתיימו ואין מוקדם ומאוחר בספר תהלים עכ"ל ואמאי מיאן רש"י בפי' רבותינו:
ונראה דהנה הך פסוק נאמר בסוף קפיטל (תהלים ע"ב) המתחיל לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך ורש"י מפרש כל הקפיטל על שלמה וכל המזמור נתקיים בימי שלמה, אכן בתרגום איתא על ידוי דשלמה אתמר בנבואה אלהא הלכת דינך למלכא משיחא הב וצדקתך לברא דדוד מלכא וכל המזמור מפרש התרגום על מלך המשיח, וכן הגמ' (סנהדרין צ"ח) דרש מהנך קראי על מלך המשיח עיי"ש, אלא שרש"י מפרש לפי פשוטו של מקרא דקאי על שלמה כדרכו תמיד ונראה דהפרש הוא ביניהם דאי אמרינן שעל שלמה קאי איכא למימר שדוד יסדו והלמ"ד סל לשלמה היינו בעבור שלמה וכן פי' הרב ראב"ע ע"ש, וכן מוכח לפי מה שפירש רש"י על משפטיך למלך קאי על דוד ובן מלך קאי על שלמה וה"ק דוד היסורים שהם המשפט יהיו כלים בי והצדקות עשה עם בני שיהיה שלום בימיו ובוודאי שאין שלמה מתפלל שיהי' היסורים כלים באביו א"ו שדוד אמרן בעבור שלמה אא"א דקאי על מלכא משיחא ודאי דשלמה יסדן דאל"כ מה הוא הפי' של מלת לשלמה והנפקותא בין שני הפירושים על מלת לשלמה הוא דא"א שדוד אמרן אין לפרש מלת כלו שבסוף הקפיטל כל אלו דוד אמרן דפשיטא שדוד אמרן כיון שלא הזכיר שם משורר אחר אא"א דמלת לשלמה היינו ששלמה יסדו על מלך המשיח שפיר נוכל לומר דאעפ"י ששלמה יסדו על מלך המשיח מ"מ אפשר שבחיי דוד אביו יסדו ודוד אמרו משמי' דשלמה ויהיה הפי' מלת כלו כל אלו ומשו"ה רבותינו שפי' המזמור על מלכא דמשיחא פי' מלת כלו וכל אלו אבל רש"י שפי' המזמור על שלמה הוכרח לפרש מלת כלו נסתיימו ואין מוקדם ומאוחר בספר והבן:
והשתא מיושב נמי דלפי פירש הגמרא אין אנו צריכין לומר אין מוקדם ומאוחר והא דנאמר הכא כל אלו תפלת דוד י"ל דהא כבר בארנו דלא אמרינן כל אלו אלא אם נאמר דקאי על מלכא דמשיחא ושלמה יסדו וא"כ כל המשוררים הנזכרים בתהלים הי' קודם דוד רק שלמה הי' אחרון שבהם ואם אפי' מה ששלמה יסד אמרן דוד מכ"ש מה שאמרו משוררים הקודמים לו ועוד שכל המשוררים התנבאו על העתיד ויש מהם שהתנבאו על חורבן בית ראשון ויש מהם שהתנבאו על גלות בבל ועל בנין בית שני ועל גלותינו ואם דוד אמרן מוכח שדוד ידע כל העתיד להיות אכן המזמור הזה אם אמרן שלמה על מלך המשיח שהוא קץ ואחרית הימים ודוד אמרן מוכח שדוד ידע מה שיהיה באחרית הימים כל שכן שהשיג מה שיהי' בזמנים הקודמים לזה, לכן אמר במזמור הזה כל אלו תפלת דוד שאפי' מזמור הזה דוד אמרן וכל שכן אחרים וק"ל:
יצא לנו מזה שדהמנ"ה ידע מה שעתיד להיות וא"כ ידע מכל החרבנות וצרות דעדו עלינו כיון שגם דוד אמר (תהלים ע"ט) המזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טימאו את היכל קדשיך וגו' עד לעג וקלס לסביבותינו למה התאוה לבנותו עד שנאמר אתה לא תבנהו כי אם שלמה בנך יבנהו כיון שידע שלבסוף יחרב, ולתרץ נאמר כמו שתירצו במדרש ילקוט קו' אחרת על פסוק מזמור לאסף וי"ל וכי מזמור הוא זה הוא ש"ה שמחה לצדיק עשות משפט ומחיתה לפועלי און ר"ל כשבא הפורעניות לפועלי און צרה ומחיתה הוא להם אבל הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה מלה"ד למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו מה עשה המלך נתמלא עליו חימה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והי' מחתך ומקרע עד שקרעו הכל להשליכו אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות לו טובה ואלו הרגתיו בחמתי בן אחר הי' יורש אותי כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו במה ויצת אש בציון עכ"ל, ולזה התאווה דוד לבנות הבית כדי שאם יחטא ישראל שיוכל לשפוך חמתו על עצים ואבנים:
והנה עדיין אינו מובן ע"פ משל של המדרש תינח באו גוים בנחלתיך טימאו את היכל קדשיך שמו את ירושלים לעיים, אמאי היה מזמר שנתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ובשר חסדיך לחית הארץ שפכו דמם כמים סביבות ירושלים הלא ע"ז קינה מבעי' לי' ואין לומר כיון שמיתתן היה כפרה כדכתיב שמחה לצדיק עשות משפט היינו דוקא אם הקב"ה נפרע ממנו אבל אין זה מדרך היושר שיהיה צדיק שמח כשהקב"ה נפרע מצדיק אחר ואדרבה מחויב להתאבל עליו ומלבד זה התורה נדרשת במ"ט פנים לכן נאמר ליישב זה במשל אחר, והוא שבעיר אחת היה שר אחד אשר נשתגע והלך לרחוב העיר והזיק הרבה ב"א לזה שבר את רגליו ולזה סימא את עינו ולזה עשה חבורות ופצעים בראשו לזה הכה במכות אכזריות ומתוך שהיה השר קרוב למלכות הי' בני המדינה מתייראים להרים יד כנגדו ובאמת המלך שמח עמו והיה מחפה עליו מאוד מאוד ואף כאשר נתוודע למלך מעשיו אשר עשה ואדרבה שמח עמו כי עשה נקמה בבני מדינתו כי המלך היה שונא את המדינה כי סרחו אליו פעמים רבות ולא היה אוהבם מקדם והיו בני המדינה שרוים בצער גדול זה ימים רבים פעם א' הלך המלך למרחוק ובנתיים הי' השגעון של השר הולך וגדול עד שהלך לפלטרין של מלך ושיבר דלתות האוצר ונתבזבז האוצר גם לקח אשפתות וליכלוכים וזרק על כותלי הפלטרין גם קיצץ נטיעות הפרדס שהיו נטועות לטיול המלך גם הרבה מאוהבי המלך הרג, וכאשר שמעו זאת בני המדינה שמחו באמרם עתה כאשר יתוודע זאת למלך אשר עשה שוב לא יחריש ובוודאי יתניהו במאסר בתחתיות הבור ויעניהו עד כי ישוב לדעתו וינוחו מעצבונם ע"כ לא איחרו מלהודיע זאת למלך וכן הוי שציוה המלך לכובלו בחבלי הברזל בתחתיות הבור ולהכותו עד שיתיישב דעתו, ע"כ המשל:
כך אנחנו המה בני המדינה סשל ממ"ה הקב"ה וסרחנו הרבה פעמים כנגדו ומשלו בנו רשעים משוגעים אשר עליהם נאמר (תהלים פ"ב) לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו גוים אשר לא יבינו אל פעולת ה ואל מעשי ידיו והצרנו אותנו בצרות רבות ורעות ואעפ"י שידע המלך זאת שמח ונתקיים בנו מ"ש (דברים כ"א) והיה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' להאביד אתכם אכן כאשר ראה אסף ברוה"ק שיבואו גוים בנחלת ה' דהיינו בק"ק שהיא אוצר המלך ואת פלטרין דילי' שילכלכו דהיינו שיטמאו את היכל קדשיך ויקבץ את הנטיעות מקום טיול המלך היינו ששמו ירושלים לעיים ששם הי' הרבה בתי מדרשות ומלמדי תינוקות המסולים לכרם וכן על התינוקות נאמר הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שבא טעמו טעם חטא והם החריבוהו גם הרגו בני הפלטרין ואוהבי המלך היינו שנתנו נבלת עבדיך למאכל עוף השמים ובשר חסידך לחיות ארץ וכאשר ראה אסף את זאת ברה"ק שמח כי בוודאי יקח ממשלת' וייסר אותם עד שישיגו לדעתם דהיינו שיכירו וידעו כל הגוים שאתה ה' לבדיך לכן היה מזמר והודיע זאת למלך ואמר אלקים באו גוים בנחלתיך ובזה נמי מובן אמאי התאווה דוד לבנות בהמ"ק משום שאם יחריבוהו השונאים יגדיל החימה עליהם וכאשר אמר בזה המזמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו וקאמר הטעם כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו שאפי' הנוה שהיא בהמ"ק השמו:
וק"ל:
אמנם כדי ליישב המדרש נאמר באופן אחר ובזה יובנו דקדוקים רבים במזמור הזה, ונציע תחלה מה דאיתא בגמרא (ב"מ פ"ד) אמרו דראב"ש הוי תפוס גנבא אמר קוצים אני מכלה מן הכרם עיי"ש באריכות עד שלבסוף אמרו שהי' בטוח שאינו טועה בשום אדם והיה לו נסיון בחלב שלו ואמר אנפשי אף בשרו ישכון לבטח ולבסוף אמרו אפי"ה לא סמך ראב"ש אדעתי' וקיבל עליו יסורים גדולים דהיינו באורתא אמר בואו וצפרא אמר להו זילו משום ביטול תורה ואמרו שם שגם רבי קיבל עליו יסורים אלא שאמרו שם שיסורין דראב"ש היה גדול מדרבי דראב"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו ודרבי ע"י מעשה באו ר"ל מחמת עונש שנהג מדת אכזריות על עגל א' אמרו בב"ד של מעלה שיבואו עליו יסורים ועל ידי מעשה הלכו ר"ל שאח"כ נהג מדת רחמניות ואמרו שילכו מאתו ואמרו שם כולה שני דראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' וכולה שני יסורי דרבי לא אצטרך עלמא למיטר' ויל"ד הא' כיון דר' אבר"ש הי' בטוח שאינו טועה אמאי לא סמך אדעתי' כיון שהי' לו נסיון ע"ז ועוד אמאי גבי ראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' וגבי רבי לא אצטרך עלמא למיטרא ובשלמא הא דלא קאמר הגמרא גם גבי יסורי דראב"ש לא אצטרך עלמא למטרא משום דרבי וראב"ש היו בזמן אחד אלא דרבי חי אחר מיתת ראב"ש כדאי' התם דרבי שלח לדבר באשתו ולא רצתה לקחתו וכיון שאחר מיתת ראב"ש לא אצטרך עלמא למטרא יאמרו שמדריגה זו היה כל שני יסורי דרבי אבל הא דקאמר כל שני דראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' משמע שאחר מיתת ראבר"ש פסק מדריגה זו וצריך ביאור למה, ונראה לתרץ וטרם כל נאמר קצת משמעתת'.כתב בטור חו"מ סי' קל"א וז"ל כתב הרמב"ן בתשובה ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע מהלוה ואם לאו יפטור מהערבות ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה אין הערב נפטר בכך ואצ"ל בקבלן שתובע למי שירצה ובזמן שירצה שאם האריך המלוה ללוה זמן פרעון שלא נפטר הקבלן בכך ואם הי' נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה ירד עם הלוה לדין וגובה חובך מנכסים הללו והאריך זמן ללוה ובנתיים נשתנופו הנכסים גובה מערב וכ' ב"ה בעניית דעתו יפלא למה לא יועיל להערב לומר דאם לא תגבה עתה אפטר מהערבות לכן נראה שהאי תשובה לאו הרמב"ן חתים עלי' (ועל דרך מה שאמרו בפרק ביצה לאו מדברי דר' אשי חתים עלי'), ונראה להוכיח כדברי תשובת הרמב"ן דהנה שהמע"ה אמר (משלי ו') בני אם ערבת לרעיך תקעת לזר כפיך עשה זאת איפה בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך ויליף בגמ' (ב"ב קע"ו) מהכא דערב משתעבד ומפ' אם יש לך ממון התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים עד שימחול לך הערבות, ולכאורה יל"ד מאי קאמר עשה זאת איפה בני והנצל ומה עצה נתן שלמה בזה וממאי ניצול אם יפרעו לו דהא אין לו עליו אלא תביעת ממון:
ונראה לתרץ על פי מה דפסקינן בח"מ סי' ק"ל דערב או קבלן שפרעו למלוה אחר שהביא ראי' המלוה שלא קיבל מהלוה אפי' אם פרעו מאליו וחוזר וגובה מהלוה ולפ"ז איכא למימר דזאת הי' עצת שלמה דאם נעשו ערב בשביל חבירו ואיכא למיחש שיפסיד הלוה נכסיו ולא יהיה לו לפרוע ויחזור המלוה על הערב ויצטרך לשלם לו והוא לא יכול להוצי' מלוה שכבר ירד מנכסיו ולכן קאמר עשה זאת איפה בני והנצב התר לו פסת יד ר"ל שיפרע הוא טרם שירד הלוה מנכסיו וע"ז הוא יכול לתבוע מהלוה בזמנו בעוד שיש לו נכסים ללוה, אך ע"ז קשה הלא יכול להנצל באופן אחר דהיינו שיתרה למלוה בפני עדים שיגבה חובו בזמנו מהלוה בעוד שיש לו נכסים וא"ל יפטור מהערבות א"ו מוכח כדברי הרמב"ן שאין ערב נפטור בכך וק"ל: היוצא מזה שערב א"א לו לפטור מערבות ואעפ"י שאומר למלוה שיתבע מהלוה ואעפ"י שמודיע שהלוה מאבד הונו אם לא שהוא פורע תחלה ואז יכול הוא לתבוע חובו מהלוה ובזה נתיישב לי מה שהיה קשה לי זמן ארוך דהנה מצינו שהצדיק נתפס בעון הדור וכן עוללים ויונקי' נתפסים והיינו מצד ערבות והנה קיימ"ל שלעולם אין דין המלוה עם ערב תחלה כ"א בערב קבלן ואיך מצינו שאנחנו נעשים ערבים קבלנים זה לזה כ"א סתמא נאמר אתם נצבים היום כולכם עריבין זה בזה ובשלמא גבי צדיק אפשר לדחות ולומר דניחא לי' לצדיק להיות נתפס ולכפר על בני דורו אבל גבי עוללים ויונקים קשה ועוד קשה הלא באיבוד רשעים רנה כתיב (משלי י"א) כמו שאמר ראבר"ש קוצים אני מכלה מן הכרם וא"כ כשאנחנו רואין אחד שהוא רשע גמור אמאי אין בידינו לומר להקב"ה שיגבה חובו ממנו ואין אנחנו ערבין עוד בעדו ולדברינו יובן שהקב"ה הוא המלוה והרשע הוא הלוה ואנחנו עריבין בעבורו ואף אם נאמר להקב"ה שיגבה חובו ואין אנחנו עריבין שוב בעדו הקב"ה אינו רוצה עדיין לגבות חובו ממנו כי אולי ישוב ועד יום מותו מחכה לו ובנתיים הוא עושה עבירות רבות עד שאין לו לשלם כל אותן עבירות בדרך משל שעושה ששה עבירות אשר על כל אחת מהן חייב מיתה בעוה"ז וא"א לו למות רק מיתה אחת לכן גובה הקב"ה מהערבים ה' עבירות הנשארים מה שא"א לו לשלם לפ"ז ראבר"ש שהי' רוצה לבער הקוצים מן הכרם והיה תופס גנבא וקאמר ואפיה לא רצה ראבר"ש לסמוך אנפשי' רצה לומר לא סמיך אנפשי' שהוא יבער כל הקוצים מה עשה קיבל עליו יסורים ואמרו (ברכות ה') שיסורין ממרקין כל עוונות של אדם ק"ו משן ועין מה שן ועין אינו אלא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו לכ"ש וראבר"ש היה חשוב לתפוסי בני דורו ויסורים דראבר"ש היה כדי לפרוע כל חובות עוונות של בני דורו ושילם אותן מצד ערבות ואז היה לו תביעה על רשעים שהם הלווים במקום המלוה וביקש מהקב"ה עפ"י הדין ומשפט שהוא יבער הקוצים מן הכרם ובזה יבואר המשך הפסוקים שאמר דהמע"ה (תהלים ל"ז) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן כי מבורכיו ירשו ארץ ומקלליו יכרתו ולפי פשוטו אינו מובן איך שייך הפסוק דלוה רשע לכאן ולדברינו יובן דמעיקרא קאמר שהרשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו וע"ז ק' הלא הקב"ה מאריך אפו לרשעים שמא יחזרו בתשובה ע"ז קאמר הן אמת שהרשע לוה מהקב"ה ולא ישלם שאין הקב"ה תובע ממנו אבל הצדיק חונן שיבער הרשע ונותן עבורו ואז היא תובע בדין ומשו"ה כי מברכיו של הצדיק ירשו ארץ ומקלליו המה רשעים שהוא רוצה שיתקללו יכרתו כי כן הדין נותן כיון שכבר שילם עבורו הברירה ביד צדיק לתבוע מה שירצה ולכך הרשעים יאבדו וק"ל: לכן גבי מלך המשיח נאמר (ישעי' י"א) וברוח שפתיו ימות רשע וי"ל אם יש בדין שימות אמאי צריך רוח שפתיו ואם אין בדין אמאי ימות אותו ולדברינו יובן מפני שבמ"המ נאמר (שם כ"ג) והוא מחולל מפשעינו מדוכה אעוונותינו ונאמר בו לה' הפגיעו בו עון כולנה וכן אמרו () שמשיח יתיב ביני עניי סובל חלאים ושרי חד ואסיר חד וכיון שהוא פורע עבורינו וכדכתיב ובחבורתו נרפה לנו כדין ערוב שיכול לתבוע ממי שירצה ולהכי יכול להמית ברוח שפתיו למי שירצה ובודאי לא ימות כ"א הרשע משא"כ בלא רוח שפתיו היה הקב"ה מאריך אפו והיינו נמי דקאמר שמחה לצדיק עשות משפט ר"ל שהצדיק שמח כשהקב"ה עושה בו משפט דהיינו שהוא גובה חובות הדור ממנו מצד ערבות וזה עצמו הוא מחיתה לפועלי און ר"ל שעי"כ הצדיק תובע מהרשע הלוה אלולי כן היה הש"י מאריך אפו לרשעים פועלי און:
ועתה נבא לבאר אמאי כל שני יסורים דראבר"ש לא היה שכיב אינש בלא זמני' וצריכין אנו להקדים מה שכבר דרשנו לתרץ על הא דדרש הגמרא (סוטה י"ג) על פסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקי' מיום ליום שנאמר ואת מספר ימיך אמלא והקשתי הלא רבים שמתו והיו צדיקים גמורים ולא היו מתים ביום שנולדו וכן הקשתי לשאול על מה שדרשו על פסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשה של צדיק זה מזריח הקב"ה שמשה של צדיק אחר עד שלא שקעה שמשה של משה זרחה שמשה של יהושע עד שלא שקעה שמשה של רבי זרחה שמשה של רב אדא בר אהבה והקשתי א"כ האיך נתמעטו הדורות כ"כ עד דורינו זה שאין אנו אפי' כחמורים נגד דורות ראשונים ותרצנו שאלו דברים אינם נאמרים אלא כשאין הצדיק מת בעון הדור אז אינו מת אלא אחר תשלום שניו מיום ליום וטרם מיתתו מזריח הקב"ה שמשה של צדיק אחר כדי שלא יהיה הפסד לבני דורו משא"כ כשהצדיק מת בעון הדור אז מת קודם זמנו ואין הקב"ה מזריח שמשה של צדיק אחרת כדי שיהיה הפסד לבני דורו יצא לן מזה כשצדיק מת בעון הדור מת קודם זמנו ונראה דזה שייך לומר גבי כל אדם דהיינו כשאדם מת אפי' בעוונו מקרי שמת בזמנו היינו הזמן הקצוב לו לפי מעשיו אכן כשאדם מת בעון אחרים מקרי מת קודם זמנו, והנה כבר בארנו דראבר"ש קיבל עליו יסורים לפרוע חובות בני דורו כדין ערב המשלם למלוה ובודאי עם רבים נעשו ערבים בשביל א' ופרע א' מהערבים כל החוב שאין למלוה שום תביעה בין על ערבים ובין על הלוה אבל הערב יש לו לתבוע מלוה רק בזה יש ב' דיעות כי י"א שיוכל לתבוע משאר ערבים לפרוע לו חלקם ויש חולקי' אך ראבר"ש שלא היתה כוונתו אלא לבער קוצים מן הכרם בודאי לא היה תבע אלא הלוה הוא הרשע ופטור הערבים ונמצא שכל מי שמת כל שני יסורי דראבר"ש לא מת אלא בעוונו ומשו"ה אמר לא שכיב אינש בלא זמני' לכן רבי שלא קיבל יסורים אלא בשביל חטאו שהיה אכזרי על עגל אחד ולא לכפר על עון דורו לא נאמר אצלו שלא שכיב אינש בלא זמני' רק אמרו שלא הצנור' עלמא למטרא ומשום דאיתא בגמרא (תענית ט') מטר בשביל יחיד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארציך בעתו פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונמצא כשהגשמים נעצרים הוא סימן שאפילו הצדיקים שבדור יש בהם איזה חטא הגורמים עצירת גשמים ושם בגמרא חשיב כמה מיני עונות שגורמים לעצירת גשמים ואם איתא שהיה צדיק א' בדור שאין בו א' מכל אלו עוונות היה ראוי להמטיר בשביל אותו יחיד ונמצא גבי רבי שלא נמצא בו שום עון אלא שלא היה מרחם על עגל א' וע"ז קיבל עליו יסורים לכפר ומשו"ה לא הצטרך עלמא למטרא, וק"ל:
ועתה נבא ליישב הפסוקים שהתחלנו בו ונציע תחלה הא דאיתא במדרש תהלים כשהי' אסף מקונן ואמר אלהים באו גוים בנחלתיך הנחת אותם אמר הקב"ה מה עשו אמר לפניו שמו ירושלים לעיים אמר הקב"ה אני מחדשה תחת הנחושת אביא כסף וכו' אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו בניך שנהרגו מה אתה מחדש נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתוהארץ וכי חסידים הם הרי אומר סוסים מזויינים משכים היו אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהן נעשו חסידים וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע וכתיב ונקלה אחיך לעיניך שפכו דמם כמים כדם בהמה שנאמר בה על הארץ תשפכנו כמים בסר חסידך לחיתו ארץ שאף העצמות לא היו מניחים לקבור אותם ולכאורה אינו מובן דהוא נגד הגמ' דהכי איתא בגמרא (סנהדרין מ"ז) מאי עבדיך ומאי חסידך אמר רבא חסידך חסידים ממש עבדיך היינו הנך דמחייבי דינא מעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך דכיון דלאו כי אורחי' מתו הוי לי' כפרה עכ"ה, ואם כן אותן שחטאו והיו מיתתן כפרה נקראו עבדיך ולא חסידך ואיך קאמר הכי במדרש שאפי' שהיו כסוסים מזויינים נקראו חסידך, לפי"מ שבארנו שיסורים ממרקין כל עונות ואפילו אם בעל כרחם קבלן היסורים מכפרין דהכי איתא בספרי על פסוק הנאמר בסוף התוכחה שבת"כ והם ירצו את עונם רבי נחמי' אומר חביבין יסורים שכשם שקרבנות מרצין כך יסורים מרצין בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם ועוד שיסורים יותר מרצין מקרבנות שקרבנות בממון ויסורים בגוף וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו עכ"ל, והנה הקללות הנאמרים שם המה בע"כ ואפי"ה קאמר שהם מרצין יותר מן הקרבנות והנה ידוע טרם שכבשו היו ברעה גדולה ונמצא אותן שהי' להם יסורים קודם שמתו נמחלו להם עוונותם קודם מיתתן אבל אותן שלא קבלו יסורים קודם שמתו הי' מיתתן כפרה ומאלו איירי הגמ' הנ"ל והם נקראו עבדיך אבל המדרש איירי מאותן שקבלו יסורים קידם מיתתם ואח"כ לאו כי אורחי' מתו המה נקראו חסידים: ועתה מורי ורבותי לא לבד שנתקיים בנו באו גוים בנחלתיך כאשר כבר בארנו שכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו אלא שבשנה זו נתקיים בפועל ממש נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ שאחר שסבלו יסורים קשים ומרים בודאי נתמרקו מכל עונותיהם אח"כ מתו לאו כי אורחי' והם נקראים חסידים קדושי עליון שקדשו ש"ש ברבים וראוי הם להספידן ולהתאונן עליהם ובפרט שאפשר שעונותינו גרמו לשפוך דמן ולפחות צריכין אנו לתת דין וחשבון על שאנו גרמנו בניזקין שלהם במה שלא התפללנו עליהם ואף שמתו במשפט דיניהם מ"מ הלא מצינו גבי רוצח נפש בשוגג שהוא גולה ואינו שב עד מות כ"ג אמרו שם (מכות י"א) מת כ"ג ומינו אחר תחתיו עד שלא נגמר דינו וכו' ופריך מאי ה"ל לכ"ג הב' למיעבד ר"ל דבשלמא מי שיצא במיתת כ"ג הא' הוא משום שהיה לי' לבקש רחמים על בני דורו שלא יבא לשום א' מהם תקלה על ידו שתתחייב לגלות ולא ביקש ומשום דעל הכ"ג היה מוטל להתפלל על בני דורו מפני שנכנס לפני ולפנים ביוה"כ אחר שכפר על כל עוונות ב"י והי' הוא והמקום והזמן גורם שיקובל תפלתו אבל מי שהרג קודם שמינו הכ"ג הב' אלא שנגמר דינו אחר שמינו אותו לכן פריך הגמרא מאי הול"ל ומשני שהיה לו לבקש רחמים שיצא דינו לזכות עכ"ה ונמצא שאעפ"י שעפ"י דינינו דת תורתינו הקדושה נתפס ונתחייב גלות אמרו שהי' לו לבקש רחמים ק"ו אם היה נתפס בדיניהם שאפשר שיתחייב בדיניהם שלא כדת תורתינו הקדושה ק"ו שהיה לנו להתפלל שיצא דינו לזכות ואעפ"י דשם היה מוטל על הכ"ג להתפלל היינו משום שהוא היה המובחר שהיה נכנס לפני ולפנים וכיפר על ב"י אבל עתה בעו"ה שאין לנו כ"ג ואין מי שיכפר בעדינו וא"כ מפגיע אין בעדינו וכולן שווין בזה בודאי היה על א' מאתנו לבקש רחמים עליהם וכמו שם גבי רוצח היה העונש של הכ"ג שיצא במיתתו כדי שיתפלל עליו סימות ה"נ יש לנו לחוש שהקדושים אשר בארץ המה יתפללו עלינו מפני שלא התפללנו עליהם ואפשר שיקובל תפלתם מפני שסבלו יסורין ואח"כ לאו כי אורחי' מתו ונשפך דמם כמים המתכפר כדם הקרבנות וגבה הקב"ה חובו גם מבשרם ואח"כ גם מעצמות שלא נתנו לקבורה ואעפ"י שאחר יסורים כבר נתמרקו מעונותיהם אלא ודאי שכל זאת סבלו בעונותינו מדין ערבות וא"כ הם יכולין לתבוע מאיזה שירצו וצריך רחמים גדולים להנצל מכל צרה, אמנם צריך אני ללמד זכות הא' שהן בעלמא דקשוט ויודעין שאף שאם היינו מתפללים עליהם לא הי' תפלתינו נשמעת כי אינו דומה תפלת כ"ג שהיה בית ק"ק מקום מקודש ביותר בעשר קדושות ואף דקיימל"ן דקדושה ראשונה לא בטלה מ"מ קדושת ק"ק בטלה דהכי דרז"ל (נדרים ס"ח) על פסוק ובאו בה פריצים וחללוה כיון שבאו בה פריצים חיללוה וקדושת היכל שהיא קדושה טו' אין לנו כי טמאו היכל קדשיך ואף ששאר ח' קדושות עדיין הם קדושות מ"מ אפי' קדושת שלישי' אין בידינו כי שמו ירושלים לעיים וא"כ רחוק מישועה דברי שאגתינו וא"כ לא יתפללו עלינו, ועוד דאף אם היה לנו עון במיתתן הלא איתא כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין כי הבושה הוא כפרה על העון והנה מכח מיתתן גם אנחנו סבלנו כי היינו חרפה לשכינינו לעג וקלס לסביבותינו והיינו שהיה אסף מזמר כי אחרי שנתנו נבלת עבדיך וגו' הי' דואג שיתענשו לכן היה מזמר סלא כן הוא אלא אלקים באו גוים בנחלתיך ר"ל בבית ק"ק שאפי' כ"ג לא היה רשאי לכנוס וא"כ הם חללו בביאתן גם טמאו היכל קדשיך ומאי שנשארו מהקדושות לקחו מאתנו ששמו את ירושלים לעיים ואם כן אין לנו אשמה במה שלא התפללנו עליהם ואדרבה הקב"ה גבה חובותינו מנפשם ומבשרם ועצמותם והיינו שהי' אסף מזמר שאחרי שנתנו נבלת עבדיך וגו' נהי' נתפסים על שלא התפללו לכן אמר שלא הי' פועל תפלתינו כי כבר באו גוים בנחלתיך וא"כ סתם תפלתינו וא"ת שאנחנו יהיו נתפסים בדין ערב שפרע ותובע חובו מהלוה קאמר שאנחנו מתביישין שהיינו חרפה לשכיננו לעג וקלס לסביבותינו וא"כ אין לנו להתאונן מיראת העונש אך על עה יש לנו להתאונן על זאת גופא דהיינו על חבהמ"ק והוא כאלו נחרב בימינו מפני שלא נבנה בימינו, ועל שפיכת דם חסידים וצדיקים כי אחרי כל הצרות דעדו עלינו עדיין חמתו לא שככה שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וקאמר בגמרא אם כך המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך קל וחומר על דמן של צדיקים והביא המהרש"א פרש"י קלני מזרועי כלומר כבד אני מזרועי שיצרתי זה שמת בעוונו והקשה המהרש"א א"כ איך קאמר קלני הלא זה לא מת בעוונו והניח בקושי' ולדברינו יובן דקאי על מי שסבל יסורים בעוונו ואחר כך נשפך דמו היינו דמן של צדיקים ומ"מ הוא בא לידי כך ע"י עוונו, וק"ל: וא"כ על צער השכינה כב"י ועל ש"ד צדיקים וחסידים המתכפרים יותר מדם הקרבנות הלא יש להתאונן ולהתמרמר על אריכות גלותינו אך הטעם הוא דאף על פי שמכופר בו עוונות הראשונים מ"מ מתוך שאין אנו נותנין לב לדעת על מה עשה ה', ככה ותולין זה במקרה נתוסף חמת ה', ולבאר זה נציע הפסוק מ"ש הנביא (ישעי' א') על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, ויל"ד אמאי נקט לשון סרה למה לא קאמר לשון חטא או עון או פשע והנה נבאר גם הפסוק הזה בדרך אחר חוץ לעניינו עפי"מ דאיתא בגמרא (סוכה כ"ב) לעתיד מביא הקב"ה ליצה"ר ושחטו בפני צדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה רשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה רשעים בוכים ואומרים האיך לא יכולנו לכבוש את החוט השערה הזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעני שארית העם הזה וגו' א"ר אמי יצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכי' ולבסוף דומה כעבותת העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבותות העגלה חטאה, ויש לדקדק אמאי לעתיד נדמה לצדיקים להר ולרשעים לחוט השערה וכן לקרב הענין מה שאמר שבתחלה נדמה לחוט של בוכי' ולבסוף לעבותות העגלה ונאמר עפי"מ שאמרו בגמ' (סנהדרין ע"ה) דמיום שחרב בהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים יונעם ופירש מהרש"א בח"א דכל הטעמים ניטלו מיום שחרב בהמ"ק אלא היצה"ר תוקף בעוברי עבירה ומרבה תאוותן ולפי זה מי שהוא צדיק שלא טעם טעמי דאסורא אין כ"כ חידוש כשבא עבירה לידו שהוא כובש היצה"ר ואף שיודע שיש הפרש בין טעמי דהיתרא לטעמי דאסורא מ"מ אינו יודע עד היכן מגיע ההפרש ביניהם אבל לעתיד הטעם דהיתרא יהיה כמו עתה טעמי דאיסורא ויתוודע לצדיק טעמי דאיסורא יתמי' איך כבש יצרו ע"ז והיינו דקאמר שיהיה נדמה לו כתר גדול, ומה שנדמה לרשעים לחוט השערה מבואר דהנה ודאי לכל עבירה צריך הכנה דכל עבירה אין עושה שום אדם אא"כ הרהור בה תחלה באם שיבא לידו אותו עבירה איך יעשנה ועוד הכנות רבות ד"מ בעבירה דעריות מתוך הסתכלות בא לידי הרהור ואח"כ נכנס עמה בדברים עד שדבר עמה דברי ניבול פה וליצנות וכן הולך ממדריגה למדריגה עד שבא לעומקא של שאול תחתי' וכן כל עבירות מלבד העבירה צריך לעשות עוד מעשים טרם שיבא לידי עבירה וא"כ אם יגדור אדם א"ע שלא יסתכל בנשים ינצל מאיסורי ביאה וזה בקל אדם יכול לכבוש את יצרו בחשבו כי מה הנאה יש לו בהסתכלות כ"א בחושבו שיוכל לבסוף למלאות תאוותו ובאמת הוא ספק דשמא לא יחי' עד שיוכל למלאות תאותו אם לא בחשבו אם יגזור הקב"ה אשר בידו נפש כל חי בחיים יכעוס אותו בעבירה פלונית וזה אין הדעת סובלת כי הלא השם ב"ה יודע מחשבות ומסתמא לא יחי' כ"א לרעתו וכיון שבקל ינצל מהסתכלות בודאי ינצל מכל עבירה דעריות וכן אמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ר"ל שבזה כרתי לעיני ברית בחשבי מה הנאה יהיה לי אם אתבונן על בתולת ולא עלה על לבי שלימים אמלא תאותי כי איך אהיה כפוי טובה שאם השם יתן לי חיים ארגיזהו בעבירה ובפרט כשיתן אל לבו שבשביל הנאה מועטת של הסתכלות צריך לסבול עונש קשה וכשרז"ל (ברכות ס"ג) המרצה לאשה כדי להסתכל ביופי' אינו ניצול מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע רק שעתה הוא מתלוצץ ע"ז ואמר מה איכפת אם יהיה איזה הכאה יותר, אכן לעתיד כשיתגלה לרשע איך דעונש דגיהנם יתוודע לו איך היה נקל לו לכבוש היצה"ר מהסתכלות ובפרט טרם שיטעום טעמי דאיסורי ולא בא לידי עבירה כלל ומשום הכי ידמה כשערה ויתמהו איך לא נוכל לכבוש השערי והיינו נמי דקאמר היצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכי' ר"ל כשהיה מפתיהו להסתכל בנשים בקל יכול לכובשן בחושבו מה הנאה יהיה לי ולבסוף הוא כעבותות של עגלה ר"ל שכבר טעם טעמא דעבירה וכבר שמע ליצה"ר עד שבא העבירה לידו פעם ב' קשה לנתקן כעבותות העגלה:
וק"ל:
והיינו דקאמר על מה תוכו ר"ל שאפילו עון הנקרא מה דהיינו על התבוננת על הבתולה שאין לכם הנאה כלל תוכו ולא די שאין אתם משימין על לבבכם להסיר העון מה אלא עוד תוסיפו סרה ר"ל שבאתם לידי עון קרי כי אם תוסיף על מלת מ"ה סריה גימ' קר"י דבהכי מיירי כל הקפיטל ור"ל שמעון קל באתם לידי עון החמור מאוד מאוד שהוא שקול נגד ג' החמורות דהיינו ע"ז וג"ע וש"ד כדאיתא בגמרא דנדה ע"ש מלבד הגרמי' בניזקין אשר הם מפוזרים בספרי מוסר כאשר בארתי בארוכה ודעו כי באלו ימים יותר נקל לתקן עון קרי כי העיקר תענית שובבי"ם ת"ת נתייסד לתיקון העון המר הזה כי קריאת הפרשיות אלו מורים לתיקון זה כי עיקר גלותינו הוא ללקוט ניצוצות קדושות שנתפזרו לבין האומות בעוונם וכן היה ירידת אבותינו למצרים וגאולתן ללקט ניצוצות קדושות שנתפזרו בעון הוצאות זרע של אדם הראשון בק"ל שנה כשפירש מאשתו:
והטעם שקבעו התענית בשנת עיבור דוקא כתב השל"ה מפני שגרם החטאים באה מחמת קטרוג הלבנה כנודע וכ' שאלו לא היה קטרוג הלבנה היה מהלך הלבנה שוה לחמה ולא היינו עושין עיבור כי טעם להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה כדי שיהיה אביב בזמנו ונמצא שהעיבור מורה על קטרוג ומשו"ה ראוי לתשובה ביותר בשנת העיבור ולדעתי הוא דחוק הא' דזה לא מצינו דאם היה הלבנה גדול כ"כ כמו השמש דבשביל כך היה מהלכם שוה ותדע דא"כ לא היה מקום כלל לשם החודש דשם החודש שנתחדש לנו מאור השמש הנראה על הירח והוא נקרא מולד הלבנה וזה נעשה אחר שנתקרב הלבנה אל החמה והיא הולכת ומתרחקת במעגלה ממנו עד אמצע החודש שאז הלבנה במלואה ואח"כ הולכת ומתקרבת יותר אל החמה והולכת ומתמעטת עד שבא תחת החמה ואז אין אורה נראה לנו כלל עד שנתרחקה קצת ואז נעשה החודש אחר ואי כדברי השל"ה שאם לא קטרגה היתה מהלכם וסיבובם שוה א"כ היה תמיד בענין אחד ולא היה חודש כלל ובקרא כתיב ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו למועדים ולימים ושנים וזה היה קודם קטרוגה הא חדא:
ועוד אדרבה בשנת העיבור שנשתוה חודש הלבנה לחמה אין כ"כ ניכר הקטרוג כמו בשאר שנים ועוד לפי דברי השל"ה היה להם להקדים תענית שובבי"ם ת"ת בשנה שקודם העיבור להקדים תפלה לצרה לכן נאמר כי הקשו חכמי מוסר באשר שמפי עליון לא תצא רעה איך נתהוו הרבה פורעניות בעולם, ותי' שמצינו שממערכת המזלות בא הכל ואעפ"י שאין מזל לישראל היינו בישראל עושין רצונו של מקום ומתנהגים עצמם כישראל אז הקב"ה משדד מערכת המזלות ואינם יכולים להזיק להם כמו שדרז"ל בגמרא (שבת קנ"ו) על פסוק כה אמר ה' אלקיך אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות שמים אל תחתו הגוים יחתו וישראל לא יחתו ונראה דהא בהא תליא אם אין מלמדין מדרך הגוים אז מאותות אל יחתו אכן כשהולכים בחוקותיהם ולומדין מדרכיהם אז השם ב"ה מסלק השגחתו ומוסר אותנו ביד המזלות ובע"כ צריכין אנו לירא מאותות השמים והנה כל פורעניות המתרגשות לבא בעולם הם ע"י אחד מד' היסודות וכל המזלות כל אחד ואחד מורה על יסוד אחר ואין מערבותיהן שוות ונראה דמשו"ה אין מזל לישראל משום דעיקר שליטת המזל בזמן שהחמה הולך תחתיו לכן אמרו שבניסן שולט מזל טלת מפני שאז החמה הולך תחת מזל טלה ובאייר שור וכן כולם מפני שהחמה הולכת ומסבבת תחת גלגל המזלות בשס"ה יום ורביע אכן אנו מונין ללבנה והלבנה מסבבת את הגלגל תוך כ"ז ימים לכן אינו נשאר תחת מזל אחד ג' ימים לכן אף כשהחמה כהיום תחת מזל גדי מ"מ הלבנה רחוק ממנה ועומדת במזל אחר וכח מזל זה מחליש כח מזל אחר אך בזמן המולד שהלבנה עומדת תחת השמש וא"כ גם הלבנה עומדת תחת מזל שעומדת החמה ואז יש לחוש למערכת אותו מזל אך בשנה פשוטה נעשה הפגימה באמצע החודש של החמה ואנחנו מונין ללבנה תחלת החודש שלאחריו כי תמיד חודש החמה הוא מאוחר לחודש הלבנה לפי דעת תקופות דר' אדא אשר כתב הרמב"ם עליו שעל ר' אדא סומכין בב"ד הגדול לענין עיבור השנים כי הוא יותר אמתי מדמר שמואל רק מפני שחששו ברוב השמדות וגזירות ישכח החשבון התקופו' דר' אדא לכך נקטו החשבון דמר שמואל אבל האמת הוא כר' אדא וכן נראה לעין כי הלילה והיום הארוך הראוי להיות ביום התקופות הוא ביום תקופות דר' אדא שהוא לע"ע י"א יום קודם תקופות דמר שמואל ולכן אין המזל יכול לשלוט בנו כי לפי החמה הוא אלול ולפי מניינינו הוא תשרי בשעת המולד והא' מחליש חבירו אכן בשנת העיבור שנשלם היתרון של החמה על הלבנה וא"כ מניסן של שנת העיבור ואילך חדשי החמה הוא קודם לחדשי לבנה והפגימה הולכת ומתמעטת עד שחדשי הלבנה קודמין וא"כ הפגימה נעשה במזל שאנו מונין בו ללבנה לכן אנו מתייראים שמא ח"ו עפ"י מערכת המזל יבא פורעניות לעולם והקב"ה יסלק ח"ו השגחתו מאתנו ולא ישדד המערכה לכן אנו מקדימים להתענו' קודם ניסן של שנת העיבור להקדים תפלה לצרה וצריך רחמים באלו הימים ולהטיב מעללינו שיצילנו מכל דבר רע:
ובזה נראה ליישב הא דכתיב (הושע ה') כי בנים זרים ילדו על כן אכלום חדש ורש"י פי' שהתחתנו בגוים ורד"ק פי' שהלכו בנימוסי עממיא ועל אכלום חדש פרש"י אב וקאי על חבה"מ ואינו מובן אמאי תלה הכתוב החורבן בחודש דלמא היום או השנה גורם לכן נאמר דה"ק כיון שנתערבו בגוים או הלכו בנימוסיהן נמסרו ביד המזל כנ"ל ואלולי החודש העיבור שעי"ז נשתווה חדשי הלבנה לחדשי החמה לא היה יכול המזל להרע להם מפני שהם מונין ללבנה כנ"ל אכן מחמת החודש העיבור יכול להרע להם והיינו דקאמר ע"כ אכלום חדש, או נאמר בענין אחר ויתורץ נמי מפני מה יסדו באלו הימים שובבי"ם ת"ת לתקן תיקוני קרי דוקא נאמר עפי"מ שכתבו חכמי המוסר שבהשחתת זרע נולדו שידין ורוחין ולילין לכן אמרו רז"ל באותן ק"ל שנה שהיה אדם הראשון פרוש מחוה הוליד שידין ורוחין ולילית לכן נאמר בקרא שלאחר שחי ק"ל שנה הוליד בדמותו ובצלמו והנה הלידה הזאת בלי עיבור ולכן בעיבור השנה נפקד ח"ו עון מה שהולידו בלא עיבור וזה שאמר הכתוב כי בנים זרים ילדו ר"ל שהולידו מה שאינו בדמותם ובצלמם והם הם בנים זרים והם הם המייסרים והמקטריגים והמענשים את אביהם והם נעשים לבסוף בנים אכזרים ומפני שהולידו את הבנים זרים מבלי עיבור ע"כ אכלום חדש היינו עיבור שנה שאז זמן קטרוגים ומשו"ה כתבו חכמי מוסר שהעמידו אלו, הפרטיות מפני שע"י גלות אבותינו למצרים וגאולתן נלקטו ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בהעדף הקליפה ע"י אה"ר באותן ק"ל שנים הנ"ל וע"י קבלת התורה נתקן חטאו מכל וכל ומשו"ה אמרו רז"ל אלמלא לא חטאו לא הוי מייתי לכן באלו הפרשיות שמתחילין מהשיעבוד וגאולתן עד פ' כי תשא ולא עד בכלל שאז הוזכר חטא העגל המסוגלים ביותר לתיקן החטאים ובפרט לתיקן קרי, ולענינינו נאמר לפרש הפסוק של על מה תוכו עוד תוסיפו סרה באופן אחר דהנה האלשיך פי' על הא דקאמר (ישעי' ה') כל ראש כחלי וכל לבב דוי היינו שכך אומרים שאין זה גרם החטא אלא מרוע האויר והשתנות הזמן והא ראי' שכל ראש כחלי וכל לבב דוי, ובזה יתורץ הא דנקט לשון סרה דהנה נאמר בתוכחה ואם בזאת לא תשמעו לי והלכת' עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ופירשו המפורשים שתאמרו שאין זה מחמת חטא כ"א שהוא במקרה על זה נאמר והלכתי עמכם וגו' אכן הדרך הישר הוא לא לבד שאין לתלות הפורעניות במקרה אלא שמחויבין אנו לחפש על איזה חטא בא הפורעניות כדי שלא נשנה בחטא ועל זה אמר הנביא על מה תוכו ר"ל לא לבד שאין אתם מחפשים שתדעו על מה תוכו אלא שעוד תוסיפו מלת סר"ה על מלת מ"ה שהוא גימ' קר"י דהיינו שהולכין אתם בקרי ואמרתם מקרה הוא דהא כל ראש כחלי וכפי' הר"מ אלשיך וק"ל:
יצא לנו מזה כשאנו נלקין על דבר מה ואנו תולין זה במקרה הוא מוסיף שבע על חטאתינו ואם אנו תולין אותן שבע ג"כ במקרה הוא מוסיף זפ"ז וכן לעולם אם אנחנו אין נותנין לב לדעת על מה ה' עשה ככה ובזה יבואר הא דקאמר (תהלים ע"ט) עד מה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתיך ר"ל כשאתה פורע על דבר מה תאנף לנצח והא דקאמר תבער כמו אש קנאתיך יבואר כאשר בארתי הא דאיתא במדרש תנחומא על פסוק (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו וכששמע משה כן נתיירא אמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ידע הקב"ה מה שבלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו א"ר מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראוהו למשה ואמר לו זה יתנו ודקדקתי הלא מטבע של מחצית השקל הי' מצוי ביניהם דהא כל א' וא' מישראל היה נתנו ולמאי הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא כבוד ואמנם נאמר שבילדותי היה הרבי שלי בשמו ר' שמעון פערלש זצ"ל והיה מלמד בבית המדרש של תינוקות כשחלה איזה עשיר היה מנהגם ליקח עשרה ילדים שיאמרו תהלים והיו נותנים לכל א' ח"י פשוטים ובאמת היה ביכולתן ליתן כהנה וכהנה אמר ראו נא רוע מזלם של עניים כי מלה המורה על חיות אינו במנין אלא שמונה עשרה ומלה המורה על העדר החיות הוא ת"מ הלא מצי להיות בהיפוך והיו נותנין כמנין מ"ת פשוטי' אלא שרוע מזלם של עניים גרם זה כל זה נאמר לפי מנהגם ועתה נתבטל המנהג הזה והם בוטחים ברופאים ונתקיים בהם גם בחליו לא דרש את ה' כ"א ברופאים אמנם האמת הוא שצדקה הוא דבר גדול וכל פרוטה הוא מצטרף לחשבון גדול וכל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והענין הוא כי כל מה שאנו עושין למטה הוא מעורר למעלה כנגדו וא"כ כשנותן פרוטה לעני הוא מעורר למעלה שהצדיק של מעלה דהיינו הקב"ה שהוא צדיקו של עולם כדכתיב וצדיק יסוד עולם נותן צדקה לכ"י הנקראי' עניה סוערה ואז נתבסמו כל העולמות בחסד וברחמים וכל הדינין מתכפרין והוא מקבל שפע וברכה משש קצוות ולכן מתברך בשש ונמצא שבדבר מועט צדקה שנותן בעולם שלמטה הוא הגורם שהקב"ה עושה צדקות רבות והנה בכל הד' יסודות לא מצינו שבדבר מועט יעשה הרבה כגון אם יהי' לו עפר מועט לא יוכל לעשות ממנו עפר הרבה וכן הוא עם מים ואויר אכן ביסוד אש לא כן הוא אלא בדבר מועט של אש יכול לעשות מדורה גדולה עד לשמים והיינו דקאמר במדרש כששמע משה ונתנו איש כופר נפשו היה מתיירא וכו' אמר לו הקב"ה זה יתנו ועדיין קשה איך יהיה מחצית השקל כופר נפש איש הלא עור בעד עור וגו' ולתרץ זאת אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש ר"ל שמחצית השקל שיתנו הוא דומה לאש שבזה יתרבה ויבעיר האש של מעלה דהיינו הצדקה הדומה למטבע של אש של מעלה שהוא מתחת כסא כבוד וכיון שהם גורמים זאת שפיר הראה לו למשה שמטבע של אש מתחת כסא כבוד יתנו וק"ל:
יצא לן מזה שכל דבר המתרבה דהיינו שממועט נעשה הרבה נדמה לאש והנה גם חמת ה' נעשה מהמועט הרבה דאם הקב"ה מייסרנו ואנו הולכין עמו בקרי הוא בחמת קרי ומוסיף שבע כחטאתינו ואם עד אלה לא תוסרו והולכין אנו עמו בקרי הוא מוסיף שבע על שבע וכן לעולם ונמצא דמחימה מועטת תגדל עד למאוד והיינו דקאמר אסף מה ה' תאנף לנצח ר"ל דבשביל מה שיהיה תנאף לנצח וקאמר לפי שתבער כמו אש קנאתיך ולכך קאמר בסוף והשב לשכיננו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ופירשו בו המפורשים פירושים שונים אמאי נקט מספר שבעתיים ולדברינו יובן לפי מה שפירשתי דחימה של הקב"ה נתוסיף שבע פעמים שבע לכן קאמר שתסיר מאתנו ותשוב לשכיננו שבעתיים אל חיקם וקאמר שפוך חמתך אל הגוים ואל הממלכות אשר בשמך לא קראו ר"ל שתסיר מעלינו חמתך כי אנחנו יודעין שמאתך היא ואין אנו תולין זה במקרה רק תשפיך חמתך על הגוים ותוכל להוסיף עליהם שבע על שבע כי הם לא ידעוך וא"ת על מה מתחיל החימה עמהם הלא לא נצטווה מאומה ואפי' שבע מצות שנצטוו בני נח הותר להם כמה שאמרו רז"ל על פסוק עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקבלו ב"נ אינן מקיימין עמד והתירן אמר שיוכל להתחיל החימה על כי אכל את יעקב ואת נוויהו השמו ולבאר גודל החימה שראוי להיות על שני דברים אלו נבאר עפ"י משל ובזה יבואר הפסוקים בסדרה שלפנינו וכי ימכור איש את בתו וגו' עד ויצאה חנם אין כסף שבזוהר הקדוש אמר שרמז על הנשמה אך שאינו מפרש כל המלת הבאים בפסוקים אלו לכן אני אומר שרמז נמי על גלותינו כאשר נבאר ובזה תראו איך יש לנו לעורר ולקונן על גלותינו וגלות השכינה:
משל למלך שהי' בקי מאוד במלאכת הנטיעות הן באופן גידולים אימתי זמן לכל אחד ואחד ובמה שהם מתגדלים שיהי' פירותיו מתוקים וריחם נודף על צד היותר טוב ואופן סידורים אשר אין דוגמתו בקי באותו מלאכה ובמלאכת הציור בכל הארץ אשר בשביל כך כל הגנות ופרדסים וכרמי' שהיו לו מקדמת דנא נחשבי' בעיניו לכלום לפי שבכל אחד הי' בו חסרונות רבות כפי מבינתו ולא מצא מקום לעצמו לטייל בו ולא מצא אחד שיכול ליטע כפי רצונו לכן המלך באשר שחפץ מאוד למצוא מקום לטייל בו נטע בעצמו חוץ לעירו במקום פנוי כרם וסידרו עצהי"נו ונטע בו כל מיני' שפירותיו מתוקים אשר אין דוגמתם גם מיני בושם עד שהי' נחמד מאוד למרחוק כי הי' נטוע בראש שיפוע ההר גם הי' ריחו נודף עד למרחוק והי' משעשע בו תמיד והי' מעזקיהו ומסקליהו בעצמו וכשראהו שנתגדל בו איזה ייחור בעקוש שלא כשורה מיד הי' מייסרו ולא הניח אדם אחר ליגע בו ליראתו פן יכלאוהו לגודל קנאת כולם בו ושלא יתפאר עליה' בו וגם כדי שלא יצטרך לטייל בגנות ופרדסי' אחרים ויהי' המלך מצוי אצלם ומפני שהמלך הי' מתיירא שלא בעת הטיול יהי' הכרם לבד בלי שומר ופן יכליהו שאר שומרי הגנות לקנאותם או יגנובו הנטיעות החשובות וינועם בתוך גנותם להתפאר בהם:
ועוד שהי' למלך מטרוניתא שאין דוגמתה בכל העולם נפשה קשורה בנפשו וכל שיעשע המלך הי' עמה גם לגודל יפי' לא רצה המלך להראותה לאחרי' כי אם למי שהמלך חפץ ביקרו, לכן היתה כבודה בת מלך פנימה במטרופלין שלו תמיד גלל כן לא הי' המלך שמח מעולם שמחה שלימה כשהי' בגן אשר נטע הי' נעדר ממטרוניתא וכשהי' אצל מטרוניתא לא הי' אצל הגן, לכן השכיל לבנות בית בתוך הגן מפואר ומהודר מאוד שיהי' ראוי לדירת מטרוניתא כדי שיהי' המטרוניתא תמיד בתוך הגן ונתן גבול לעבדיו ולמשרתיו המביאים למטרוניתא כל צרכיה לומר עד פה תלכו ואז תהי' מטרוניתא בחדר הפנימות כדי שלא יראוה והיא תהי' שומרות הגן שלא יבוזו אחרי' יגיעו וכשיבא לטייל יהי' גם המטרוניתא אצלו ויה' שמחתו שלימה וכן הוציא מחשבתו אל הפועל וציווה לבנות בית יפה מאוד בתבנית אשר הראה כפי חכמתו והכניס את המטורוניתא בתוכו ואז כשבא לטייל הי' שמחתו שלם, וכשהלך להתיעץ עם יועציו בעיר המלוכה הניח את המטרוניתא לשמור את הגן וציווה לה שיהי' הגן נעול תמיד ולימדה איך תתנהג עם הנטיעות שאם יתעקשו איך יתיישרו ומה שתעש' שלא יעלה בו קמשוני' ושאר צרכי השמירה אשר צריך ללמוד הכל למדה ובעת שהמלך בא אל הגן לטייל הי' משעשע עם הגן ועם המטרוניתא יחד והי' מסייע בעבודת הגן בעצמו ברוב עוז ותעצומות וחשק, וכן הי' רגיל לבא הרבה פעמים לתוך הגן הרבה פעמים בשבוע גם בנים יולדו להם והי' המלך מניחם לגדלם אצל אמם בגן ואם הבנים שמחה שלא הי' כמותם ביפי' גם הצמיחו בשכלם יפה כראוי לבני מלכים אך טרם שנתגדלו טרם שהכירו את אמן נזדמן פעם אחד עבר כמה חדשי' אשר לא בא המלך אל גנו ובנתיי' היו נתעקשו הרבה נטיעות גם עלה בהם הרבה קמשונים והי' טורח רב על המטרוניתא עבודת הגן גם מחמת שהיתה יושבת גלמודה עפ"י ציווה של המלך שלא תניח לכנוס שום אדם בגן וזה הי' לה לצרה גדולה אשר אין כמוהו לכן בחרה לילך בכרמים שהי' בשכונתה ומצאה שם אחת מבנות הקדריים מלובשת בבלויי סחבות ומלחים שהיתה נשבית עם בעלה הקדר והיתה בזוי' מאוד ומתנהגין עמהם כדרך שמתנהגין עם סביות חרב שהיתה שומרת איזה כרמים לבל יגנובו מפרותיו בעד פיסת לחם שה' נותנין לה בשכרה גם עשתה הקדרי' תוך אחד הכרמים אוהל של הקדריי' בפרוץ מרובה על העומד אז סיפרה עמה האנורוניתא הרבה שעות ביום כאשר תדברה אשה אל רעותה ובשביל הנך סיפורים יותר הי' הגן מתקלקל והיתה מתיאשת שתוכל לתקנו קודם ביאת המלך והיתה יריאה מאוד מכעס המלך ובכל יום ויום היתה דואגת יותר והי' פניה זועפת והי' הקדריי' שואלת אותה מדוע פני המטרוניתא רעים עד שפעם אחד ביום סיפרה המטרוניתא גודל תאות וחמדת הגן אל המלך ושאין מניח לאדם לעבדו כ"א הוא בעצמו או היא בעצמה ועתה זה זמן רב שלא בא המלך לשם ולא יכלה לעבדו לבדה כי טורח רב הוא עלי':
אז אמר הקדרי' אם תכניס אותי אני אעבדיהו עצהי"ט כי אני איניני מפונקת ומעונגת כמוך ואני אוכל לעבוד ביום אחד יותר ממה שאתה תוכל לעבוד בהרבה ימים אמרה לה המטרוניתא מה טוב תדברי אך הלא המלך ציווה לי שלא אכנוס שום אדם לשם ואף שמסתמא לא יבא המלך ליום הכסא מ"מ אם יראו אנשים מרחוק אשה בבלוי סחבות הולכות תוך הגן או אם יראו ב' נשים מהלכות בתוך הגן יגידו למלך ויכעוס עלי אמרה הקדרי' באמת אין ראוי שנהי' שנינו תוך הגן דא"כ מי ישמור את הכרמים:
לכן ביום שצריך אני לעבוד את גן המלך צריך אתה לשמור את הכרמים והכרמים אין צריכין עבודה כ"א שמירה בעלמא וידעת שאין כבודך לשמור את הכרמי' לכן בשעת שתשמור את הכרמים צריך אתה ללבוש בלויי סחבות כמוני ותשחור את פניך שלא יכירוך ובעת אשר אני אעבוד את גן המלך אהי' מלבוש בגדיך החשובי' ולא יכרוני למרחוק לכן למחר קודם עלות השחר טרם יכיר איש את רעהו אבא אליך לתוך הגן ואני אלבוש בגדיך החשובים ואתה תלבוש בלויי סחבות שלי ותסחור את פניך ותלך לשמור את הכרמים ואני אסגור בתוך הגן ואעבדיתו כל היום ובערב באישון לילה תבא אתה לתוך הגן ונחליף השאלות ואני אלך לישן באהלי קדר ואתה תישן על מיטותך בביתך וערבה שנתיך וקודם אור הבוקר שוב אשוב אליך וכמו כן נעשה כל יום ויו' עד שיתוקן גן המלך עצהי"ט ויהי' מהודר ומיופה כרצון המלך אז תעדי עדיך ותחכה את ביאת המלך:
והמטרונית' האמינה לדבריה ושמחה בעצתה וכן עשתה שביום שלאחריו בשחרית קודם אור הבוקר באה הקדרי' אל המטרוניתא והחליפה בגדי' והלכה המטרוניתא טרם שיכיר איש את רעיהו בפני' אשר הושחרה ומלובשת בבלויי סחבות אל הכרמים והקדרית נשארת בגן מלובשת משבצות זהב ובערב באישון לילה כשבא' המטרוני' לשוב אל הגן הי' איש אחד עומד סמך לפסח הגן (וזה הי' הקדר בעל הקדרי' כי כן ציוותה לו אשתו הקדרי'):
אך המטרוניתא לא הכירו והיתה יראה שמא יתוודע הדבר אל המלך שבא אשה זרה אל הגן לכן היא שבה לאט אל הכרמי' ולנה באוהל של קדרים וכן נעשית איזה לילות ובנתיים לא עשתה קדרי' כ"א רוחצות בשמן המור וחופפת באוהל ונתר ובורית ובתמריקי נשים כפי אשר מצא בבית שבגן עד שבתוך ימים מעטים נשתנה פני' ולא היתה נכרת שהיא מבנות הקדרי' ואף שאין לדמותה לשאר נשים היפות ומכ"ש ליפי' של המטרוניתא מ"מ לא היתה נכרת שהיא מבנות הקדרי' וכן עשתה לבעלה ולבני' הקדרי':
וכ"כ נעשה למטרוני' מתוך שהיתה ענוגה ומפנקת מאוד ואפ"ה היתה איזה ימים מלובשות בבגדים קריעי' ובזוי' ולא הי' לה מה לאכול כ"א פיסת לחם שנשתלח לה מבעלי כרמים בשכר שמירתה ולינתה באוהל קדר שאכלי' החום ביום והקרח בליל' ולא היתה יכולית לישן על הארץ מבלי מטה מוצעת לכן נשתנה פני' עד שלא היתה ניכרת שהיא המטרוניתא:
והנה מחמת שראתה המטרוניתא שא"א לה לבא לגן בתחלת הלילה מפני האיש שהי' עומד תמיד סמיך לפתח הגן והי' קשה לה לסבול יותר הצער של בגדים הקרועים והרעב והשכיבה שעל הקרקע וביום מפני החמה לכן חתרה לבא לגן ביום בהשגחה שלא יראוה שום אדם ההולך במסילה וכאשר הגישה אל פתח הגן באה הקדרית ואמרה שעפ"י ציווה המלך אינה רשאי להניחה לשום אדם לכנוס לתוך הגן וכשאמרה שהיא המטרוניתא כחשה הקדרית ואמרה שהיא לא ידעה מאומה ממטרוני' שהיא מטרוניתא בעצמה:
ובקל נוכל לצייר בשכלינו החרדה הגדולה שנפלה על המטרוניתא בשמעה זאת וחשבה בדעתיה שא"ה לה לבא העירה ומכל שכן לפני המלך בבלוי סחבות ומלחי' ופני' מפני הבושה אף כי יעבור עלי' מה לכן הלכה משם בפחי נפש ותשא קולה בבכי שראתה שעתה היא כעזב' מבעלה המלך ומבני' הנחמדים ומכל הטוב שהי' לה ובכל לילה ולילה במר תייליל נפשה ותוריד כנחל דמעה מאין הפוגות אך התנחמה א"ע וחשבה שבוודאי הקדרי' תעבוד את הגן עצהי"ט ותשגיח על בני המלך כדי למצוא חן בעיני המלך וא"כ כשיבא המלך לגן וימצא הכל על מכונו א"כ בממ"נ שאם תאמר הקדרי' האמת יודע המלך שכ"ז עשתה המטרוניתא לאהבת המלך כדי לשמור פקודתו ושמירת גנו שיוכל להשתעשע בו ויחזיר המטרוניתא על כנה הראשון:
וכשיבא אליו ותספר לו שהיתה התנאי ביניהם שבלילה תשוב לגן והיא עכבה על ידה אפשר שיעשה המלך בקדרי' שפטים וירא המטרוניתא נקמה על ימי מרודיה שגרמה לה כך ואם גם למלך תשקר ותאמ' כמו שאמר' לה שהיא המטרוני' בוודאי ידע המלך שהיא משקרת כי רחוק תוארה מתואר המטרוניתה כרחוק מזרח ממערב ויענה אותה בענוי' קשי' ומרים עד שתצטרך להודות ולהגיד האמת וישיב המטרונית על מכונה והיא תחייב ראשה למלכות ויהי' איך שיהי' חשבה בבוא המלך לגן ישיב אותה על כנה ולא נסתפקה שזה יהי' בזמן קצר מאוד ולכך כל הצער העירום והרעב יהי' בעניה כימים אחדים באהבת המלך ובנתיים נעשה המטרוניתה כחש ורזה צפד עורה על עצמה נשתחרו פני' מגודל הרעב ואפ"ה סבלה הכל כי חשבה שקודם כלות השנה יהי' לה אחרית טוב:
אמנם הקדרית היתה חכמה להרע וחשבה שבב' דרכים הנ"ל לא תצדיק לפני המלך לכן בחרה בדרך השלישי דהיינו שמלבד שלא עבדה כלל בגן אלא שקלקלה אותו כפי יכולתה כדי להוסיף כעס המלך על המטרוניתא גם לא השגיח' על בני המלך הילדים הרכים אשר עדיין לא הכירו את אמם ומתוך ששנאה אותם בלבביה חירחרה ריב ומצה ביניהם עד שהכה זה את זה ונהרג הגדול שבהם רק שדברה עם הילדים הנשארים דברי' רכים ותסית אותם על דרכים רעי' עד שנעשה אצלם רגילות ובנתיי' הכירו הילדים אותה כאלו היא אמם והי' להם געגועין עלי' וכ"ז עשתה כדי שיכעוס המלך על המטרוניתא וכשבא המלך לגן וראה שהגן מקולקל מאוד ואשה זרה מהלכת בו והמטרונית' אינה שמה שאל המלך ע"ז והשיבה הקדרית שהמטרניתה הניחה הגן מקולקל מאוד ויצאה מהגן לא ידעה לאן הלכה אם לזנות או לטעם אחר וציווה לה שתשגיח שתהי' בגן וכל השגחתה תהי' על הבנים הילדים רכים ולא תשגיח על הגן ומצאה פה שהגדול שבהן נהרג וכששאל המלך לבני' הנשארים אי' אמכם אמרו על הקדרית שהיא אמם וכשראה המלך כך אף שהי' חכם מאוד והבין שאפשר שהמטרוניתה הלכה לחוץ פעם אחת על זמן קצר והכניסה הקדרי' לגן במקומה ושוב לא הניחה אותה הקדרי' לבא לגן מכל מקום מתוך שעברה על ציווה שלו ועי"כ נתקלקל הגן שהי' בי כל שעשועיו שאין כמוה בכל המדינות גם נהרג הבן הנחמד שלו לכן התחיל לבכות ולקונן על שנתבטלו כל שעשועיו ונתמל' קצף ונשבע שאף אם יתוודע לו איה היא שלא יכניסה לתוך ביתו אם לא עפ"י הפצרות יועציו, גם עקר כל הנטיעות החשובי' והשליכן לחוץ והפקירן ומהן קצצו לעצים ומהם שרפו ומהם בשלו בשמן לעשות מהן צבע ומהם אוכלים התולעים ורמסוהו ברגלים ומעט מהם אשר לקחו ונטעו במדינות אחרים גם הבית אשר בתוך הגן הרס עד היסוד כדי שלא ישאר זכרון מאותו מקום וגם מפני שהמלך הי' חכם מאוד וראה אחרית דבר מראשיתו שרצונו להשיב המטרוניתה אך לא קודם זמן שהגביל לכן חשב אם יאמר שנאבדה המטרוניתא יחפשו שריו ועבדיו אחרי' ויפצרו לו להשיבה או מטתמא מסתמה המטרוניתא תצעוק שהיא המטרוניתא ומיד יאמינו דברי' ואחרת לא רצה ליקח עלי' כי דעתו הי' שאחר הזמן ישמח עמה לבדה ומתוך ששום א' משריו ועבדיו לא הי' מכיר את המטרנותא לכן אמר אל הקדרי' שתאמר שהיא היא המטרוניתא וא"כ שום אדם לא יאמין לאשה אחרת לומר שהיא המטרוניתא של המלך דהא ודאי המלך מכירה יותר ודעת המלך הי' כשתשוב המטורוניתא אליו תספר לו את כל אשר עשתה לה הקדרי' ויענשה על שכזבה לו ועל מעשי' הרעים ויושיב המטרוניתא לבדה אליו גם חשב שאם תשמע המטרוניתא שהמלך לקח הקדרי' למטרוניתא יותר עונשה קשה שאין אשה מתקנא אלא בצרתה ובפרט באשה שהיתה שונאה מקדמת דנא:
ועתה נצויר איך היתה לב המטרוניתה כששמעה שהמלך סבר שהקדרי' היא המטרוני' וכן בניה סבורים שהיא אמם ושהנחמדים שבבניה נהרגו והבית והגן נחרב איך היתה מיללת ומקננת ומבכות על גודל הצרות שאירע לה ונכזבה תוחלתה והנה המלך באשר שרצה להראות לשריו ולעבדיו שהקדרי' היא המטרוניתא דילי' אף שהוא היה יודע שאינה מטעמים הנאמרים לעיל בסמוך:
לכן הי' צריך כמי למלאות משאלותי' כדרך המלכים הממלאים רצון מטרונותיהם והיא בקשה שבעלה הקדר יהי' בתוך יועצי המלך וכן בני' הקדרים יהיו בבית המלך כדרך בני שרי הפרתמים והכל נעשה כרצונה והיא היתה המתחלקת אספניא וטרף לביתה לכן בני הקדרי' קבלו ממבחר ומה שנשתייר לקחו בני המלך וכשעשו בני המלך קצת חוץ לדרך הישר קטרגה הקדרי' אל המלך והענישם בעונש גדול כפי רצונה והכל נשמע להמטרוניתא כי חקרה על מה שנעשה בבית המלך ויותר הי' לבה דוי ובאמת היתה אומרת לכל רואיה שהיא היא המטרוניתא אך הכל חשבה לשוטה כי מי יאמין שהמלך אינו מכיר מטרוניתא דילי' ולא היו ימים מועטים שבני המלך הלכו בדרכים מקולקלים בעצת בני הקדרי' לכן הלשינה עליהם הקדרי' ונתייעץ המלך עם יועציו והי' הקדר אחד מיועציו ויעץ שישלח בניו מארצו בערום ובחוסר כל ומגודל הדוחק יצטרכו להטיב דרכם והסכים עמו הקדרי' וכן עשה המלך ונשבע להם שלא יחזיר אותם עד שיטיבו דרכם והמטרוניתא אשר היא אמם באמת שמעה את זאת לכן בחרה ללכת אתם באשר המה הולכים וכבואה אצלם לא הכרנוה ואף שאמרה להם שהיא אמם לא האמינו לדבריה ובפרט שהיתה עניה ומ"מ היתה שמחה שזכתה להיות אצל בניה ולא רצתה להיות זזה מאתם וכשהלכו ביער ראתה שאיזה מהם טרפו החיות רעות לעיניה והיה לה הצרה יותר גדולה מקדמת דנא אח"כ היתה מתנחמת עם הנשארים אח"כ ראתה שאיזה מהם שאלו ללחם ואין פורש להם אז צעקו ואמרו למטרוניתא אם אתה אמנו ואתה היתה מטרוניתא חלי נא בעדינו למלך וזה הי' לה יותר קשה שהראשונים היו נטרפים מן החיות פתאום אבל אלו צעקו אלי' ימים רבים ולא היתה יכולת בידה להושיען עד שמתו ברעב לעיניה וזה הי' יותר קשה לה ממה שטרפו החיות שראתה קודם מותם איך שסבלו צער הרעב ימים רבים עד שחשך משחור תוארם ומ"מ לא זזה מהנשארים עד שבאו למקום שוביהם ובידם נתענו בענוים קשים ומרים בהכאות ופצעים וזה הי' קשה לה מכל מה שעבר עלי' כי אמרה איככה אוכל וראיתי בצער בני הנשארים מענוגים והרכים זה זמן ארוך, וכן המלך חקר כל פעם עליהם וידע שאמם היא אצלם וידע מצערם ומצער המטרוניתא איך לא יכול להושיבם כי נשבע שכל זמן שלא ייטיבו את דרכם לא ישיב אותן ועדיין לא הטיבו את דרכם ומ"מ הוא מתחרט על השבוע אשר נשבע מרוב רחמנותיו ואינו יכול להתיר השבועה והרבה פעמי' הוריד דמעות עליהם:
והנה אם נסיים המשל יאריך וישכח ההתחלה לכן נבאר הנמשל עד עתה: הנמשל הוא כך המלך הוא ממ"ה הקב"ה ושהוא בקי בחכמת הנטיעה דכתיב (בראשית ב') ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם ושהוא בקי במלאכת הציור כמו שדרשו רז"ל על פסוק אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו ושנטע גן חוץ לעירו לטייל בו ונטע בו נטיעות רבות וטובות ומיני בושם שנתנו ריח למרחוק הם אנחנו בני ישראל דכן דימה אותנו הנביא (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודא נטע שעשועיו ונאמר (שיר השירים ד') שלח לך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים נרד וכרכום קנה וקנמון עם עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשי בשמים וגו' דהיינו שיש בהם כהנים לוים וישראלים חכמים ונבונים מלכים ושרים וכן דרשו על הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל ושאר הכרמים לא כן המה הם אומות העולם וחלקום השם לע' שרים אכן ישראל אשר עליהם נאמר (ישעי' מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר לקח לו לנחלה דכתיב (תהלים פ"ג) העם בחר לו לנחלה ושהיה למלך מטרוניתא היא שכינת כבודו שאין דוגמתה שדימה שלמה המלך ע"ה הקב"ה ושכינתי' לחתן וכלה ומכל השבח הנאמר שם נראה גודל שעשועיו הקב"ה עמה ושלא שזפה עין כי אם למי שהמלך חפץ ביקרו זה מוכח ממה דאמרו רז"ל לעוה"ב אין בו אכילה ושתיי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ונמצא דכל הנאות עוה"ב לא יהיה אלא שנהי' נהנין מזיו השכינה ובגמרא איתא (שבת ס"ג) אמר רחב"א כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתיך משמע קודם עוה"ב לא נראית השכינה לשום עין בעולם וכשלא השרה שכינתי' עדיין בארץ לא היה שכינת עזו וישראל יחדיו ולא היתה שמחתו כביכול שלימה, לכן ציוה שיבנה בית בכרם וישרה שם שכינתי' היינו בנין בהמ"ק שהיה בנוי בשיפוי ההר והכתוב קראו מגדול דוד מגדול הלבנון וכן כתיב (ישעי' ה') כרם הי' לידידי בקרן בן שמן ויעזקיהו ויסקליהו ויטעהו שורק ויבן מגדול בתוכו וכשהקב"ה נתן בכתב תבנית בניינו הוא מדכתיב (ד"ה א' כ"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכל כל מלאכת התבנית וכיון שהסרה שכינתו בתוכו היתה השמחה שלימה, וכן אמרו במשנה בסוף תענית וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ושציווה המלך למטרוניתא שתשמור את הגן שינטעו בלתי מעוקשת היינו מה שנדבר מבין הכפורת ונצטוו על כל אזהרות לשמרם מרע ולילך בדרך הטוב ולבער הקוצים מן הכרם דהיינו רשעי ישראל כמו שאמרו רז"ל יבא בעל הכרם ויבער הקוצים מן הכרם, ושהיה בא הרבה פעמים אל הגן כדכתיב דודי ירד לגנו וגו' ושהיה להם בנים והניחו לאמם לגדלם טרם שהכירו את אמם הם בני ישראל ואף שהמשלנו הישראל לנטיעות החשובים ועתה נאמר שהם הבנים אין זה סתירה דידוע שמלת ישראל כולל יהודא ואפרים ועל בית יהודא נאמר (ישעי' ה') ואיש יהודא נטע שעשועיו אכן על בית אפרים נאמר (הושע י"א) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתם ושפעם הלך המלך למרחוק הוא דכן אמרו בגמ' (סנהדרין צ"ו) שאמרו לנבוכדנצר שאין הקב"ה בביתו שנאמר כי אין איש בביתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה והלך בדרך למרחוק ושבנתיים רבו הקוצים והקמשונים ונתעקשו הנטיעות ומחמת שהיתה ענוגה ורכה לא יכלה לעבדה שעי"כ חשקה מטרוניתא לצאת מן הגן הוא ממה שמצינו שהיתה מקוננת ואומרת (ירמי' ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי כי כולם מנאפים עצרת בוגדים ומשום שהיתה מלאה רחמניות לכן לא יכלה לבער את הקוצים המה רשעי ארץ או לייסרם כדי שייטיבו דרכיהם וילכו בדרך הישר, והנה הקדרי' הנוטרות את הכרמים ובעלי הקדר הוא ראש שרי אומות העולם דהיינו הס"ם ובת זוגו שהמה ממרי דדינן ובקשה המטרוניתא ממנה שהיא תבער הקוצי' מן הכרם ותעשה בהם שפטים עד שתישרם וכשנכנסה בבית שבגן לא יכלה המטרוניתא להיות שמה כדכתיב (ישעי' כ"ח) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה בהתכנס ר"ל שהיצה"ר נקרא אל זר כמו שדרשו רז"ל על פסוק לא יהיה בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר וכיון שיצה"ר נקרא אב זר נמצא שבת זוגו נקרא מסכה והיינו דקאמר והמסכה צרה בהתכנס ר"ל בהתכנס המסכה נעשה צרה למטרוניתא ומה שאמרנו כשהי' רוצה המטרוניתא לכנוס לא היתה יכולה מפני בעל הקדרי' הוא הס"ם אשר היה שורה בחצר הבית על ע"ז שעשו ישראל תוך חצר ההיכל דכן נאמר ע"י הנביא (יחזקאל ה') בן אדם שא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון עד שער המזרח סמל הקנאה הזה בבואה ונראה בבואה קאי על המטרוניתא כנ"ל במשל וכתיב שם ויאמר אלי בן אדם הרואה אתה מה הם עושים תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים לרחקה מעל מקדשי ועוד תשיב שראה תועבות גדולות ונאמר שם שראו שהחצר מליאה עובדי ע"ז ומה שאמרנו שהיתה מלובשת בלויי סחבות הוא מדקאמר הנביא (ישעי' ל"ב) חרדה שאננות רגזה בוטחת פשוטה ועורה וחגורה על חלצים על שדים סופדי' על שדי חמד ועל גפן פוריה ועל אדמם עמי קוץ שמיר תעלה ושהיתה שומרת הכרמים כמו שאמר הנביא (שם א') ונותרה בת ציון כסוכה בכרם וכן איתא בזוהר משפטים עמוד ר"ח וכמה גזילות עון שפחה בישא דאתמר בה גזילות העני בבתיכם כמה ברכאן גזלת לשכינתי' שפחה בישא בכובד המס ובכובד כמה דינין ושונים על בנהא וכמה קרבין דבי מקדשא דבטילת למטרוניתא ובשת דמטרוניתא דאשתערא ערומה מד' בגדי זהב נהרין מד' טורי אבן בי"ב אבנין מרגלין מעיל בכמה זגין ורמוני' וארבע בגדי לבן דבהון הות מטרוניתא מתקשטא קדם מלכא הה"ד וראיתי' לזכור ברית עולם וגזלת לה לגברתא כמה מאכלין דקורבנין שור מועד בעלה עאל לבי מלכיה רבוני' ע"כ, והנה מלבד שלא עבדה הקדרי' את הגן אלא שקלקלה את הישרות והיינו שהשפח' בישא הסיתו את הטוב שבהם לנטות מדרך הישר גם בין בני המלך חרחר ריב ומצה עד שנהרגו הטובים שבהם ובתוכם הי' זכרי' בן יהוידע שהיה כהן ונביא כדי ליפוש חרון אף ה' ובאמת היה דמו תוסס עד אחר החורבן והנה כשבא הקב"ה לגנו וראה שהגן מקולקל מרוב הקוצים ונתעקשו הנטיעות והחשובים שבבניו נהרגו והמטרוניתא לא מצא בתוך הבית שבגן ומצא בו סמל הקנאה אז אמרה השפחה בישא שלא נודע לה אנה יוצאה ואולי לזנות והיתה מראית לו כל קלקולי הגן וכמה נהרגו מבניו אז התחיל המלך לבכות כדכתיב (שם כ"ב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולחגור שק ועקר בכעסו את הנטיעות והשליכם לחוץ כדכתיב וישלכם אל ארץ אחרת ומהם נשרפו ומהם נקצצו לעצים ומהם בשלו בשמן ומעט אשר נטעו במדינות אחרת מפוזר ומפורד כי כמה וכמה מבני ישראל אשר נשרפו וכמה וכמה אשר קצצו לרביעות וכמה וכמה טגנו בשמן ומעט מהם אשר נתפזרו בין האומות וגם החריב את הבית וכן כתיב (שם ה') שאמר הקב"ה מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושי' ועתה אודיע את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואסיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר והיה שמיר ושית ומ"מ אף שהמלך ידע שהמנורוניתא לא הלכה לזנות ולא הכניסה השפחה כי אם לעבוד את הגן מ"מ על שעבר על ציוו שלו כעס ונשבע שלא להכניסה עד שיפצרו בו יועציו כנ"ל במשל אך הבנים הנשארים היו עדיין בביתו הם הנשארים בארץ יהודא והפקיד עליהם נבוכדנצר את גדלי' בן אחיקם אחר חורבן בהמ"ק וגם הכניס השפחה בישא תחתי' וגם השתדלה שתהי' בעלה הקדר תוך יועציו כנ"ל בזוהר ששור המועד בעלה עאל לבי' מלכי' והיתה מחלקת טורף לביתה ונתנה לבני' הקדרי' מן המובחר אכן על בני המלך קמצה ולא נתנה רק התמצית הוא שאוה"ע מקבלי' עתה כל השפע ואנחנו בני ממ"ה הקב"ה אינם מקבלים רק התמצית וע"ז אמר שהמע"ה (משלי כ') תחת שלשה רגזה הארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת והארץ הוא ארץ העליונה תחת עבד כי ימלוך ויהי' מלת ימלוך מלשון עצה כמו בי מלכים ימלכו ר"ל שהעבד היה יועץ ונבל כי ישבע לחם ר"ל שכל האומות יהיה להם שפע רב ובני המלך לא יקבלו רק התמצית מה שלא היה מקדמת דנא כשהמטרוניתא היתה נותנת טרף לביתה ותחת שנואה כי תבעל היינו שהיא רוצה שתבעל אך לא תבעל מעולם ושפחה כי תירש את גבירתה ותירוש הוא מלשון גירוש ועתה נצייר שכינה מה אומרת באותו זמן שראתה שהשפחה בישא מכנסת תחתי' וחשבה שלקחה למטרוניתא וביתה והגן נחרבו ובני' בידי אכזרים היא שפחה בישא ובעלה לכן קול ברמה כשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה, והנה הס"ס ובת זוגו לא היה להם די בזו אלא עוד חירחרה ריב בין בני המלך תמיד וכן קטרגה עליהם אל המלך כאמרם יורד וממית עולה ומקטרג עד שנהרג גדלי' בן אחיקם מאת ישמעאל בן נתני' ועי"ז ברחו כל היהודים מארץ יהודא בעירום ובחוסר כל וכל זה נעשה עפ"י ציווי של המלך ממ"ח הקב"ה וכששמעה אמנו האהובה שנתגרשנו מעל שולחן אבינו באה אצלינו ואמרה לנו שהיא אמנו ואנחנו לא האמינו לה מתוך שהיתה הקדרית מחזקת שהיא אמנו ואיך נוכל להאמין האשה שהיא שחורה כקדרית והולכת קרועה ובלועה תהיה מטרוניתא וכן יסד המקונן בן חלקי' מארמון כיצא אשה יפת תואר מנוולת מצא ולא הכירה לכן היתה מספרת בבכי שחורה אני ונאוה בנות ירושלים ר"ל אתם בנות ירושלים דהיינו הנקיבות אשר אתם מירושלים עיר המלוכה ועתה אתם הולכים בגולה הסתכלו בי ולזכרים לא רצתה לומר תסתכלו בי טרם שידעו שהיא אמם ותראו שאני שחורה אבל אני נאוה מטבעי ומנערותי כי השחרות באו מאהלי קדר ונעשה פני שחור כאהלי קדר ובאמת מראה פני היה כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ר"ל שאל תתמהו על שאני שחרחורת שאין זה מנערותי אלא שזפתני השמש וקאמרה מאן גרם לי זה בני אמי נחרו בי ואיתא בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ו מאן אינון בני אמי אילון רברבין ממונין תריסן על שאר עמין עכ"ל והיינו הס"ם ובת זוגו שמני נוטרה את הכרמים ר"ל שהם העמדני במקומם לשמור שאר האומות וזה בא לי מפני שכרמי שלי לא נטרתי ומאז והלאה לא זזה מאתם כדאיתא בגמרא (מגילה כ') חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם וכשבאו ביער טרפו חיות רעות הרבה מאתנו לעיני' הם האו"ה שנמשלו לחיות היער כמו שאמר הנביא (ירמי' ה') ע"כ הכם ארי' מיער זאבי ערבות ישדדם וכן במראה דניאל שראה ד' חיות ובפרט חי' רביעית אשר עלי' אמר וארו חיוה רביעיא דחילא ואימתני ותקיפא יתירא וסנין די פרזלי לה רברבין אכלין ומדקא ושארה ברגלי' רפסה והיא משני' מכל חיותא דקדמאה היא גלותינו הקשה כמה וכמה נהרגו במיתות משונות קשות ואכזריות שכינה מה אומרת במר נפש מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי מעי מעי על חלליהם לבי לבי על חלליהם:
וכשהתנחמה בהנשארים לא הי' להם לאכול וגבר ביניהם הרעב עד שבקשו מהמטרוניתא שאם אתה מטרוניתא ואמנו התחנן עבורינו למלך דכן נאמר (איכה ב') קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שאי אליו כפיך עב נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות לכן אמרה ראה ה' והביטה למי עוללת כה ר"ל שתשגיח ממרומך ותבינו שאין אבי הקדרית כ"א אשתך האהובה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים אם ראוי שתבא כל זאת אלי אכן ב"ק השיב אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ר"ל שאת גרמת מחמת שהנחת את ביתך שנתחרחר הריב ביניהם ע"י הקדרית ע"י כן נהרג במקדש ה' כהן ונביא וכיון שלא היתה נשמעת ולא נעשית רצונה קננה טובי' היו חללי חרב מחללי רעב, אעפי"כמרוב חביבתה עלינו לא עזבה אותנו והלכה עמנו לארץ שובינו ועתה היא רואות אותנו זה זמן ארוך נתונים בצרה ובשביה מעונים ומדוכים מעונים בעינויים קשים ומרים ומדוכים ביסורים וחבורות פצעים הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות וזה קשה לה מן כל הצרות והרפתקאות דעדו עלי' ע"כ ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה ואבינו שבשמים יודע בצרותינו ובצרותינו לו צר כביכול ובמסתרים תבכה נפשו דכן אמרו רז"ל בשעה שהקב"ה זוכר את בניו שרויין בצער בין או"ה כב"י מורד דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו וכן איתא שרבה בב"ח שמע אצל הר סיני בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי:
ועתה נסיים המשל שכ"ז כל זמן שהבנים לא הטיבו את דרכם ואף שהקדרית קטרגה מאוד עליהם מ"מ חשבו היועצים שהיא אמם באמת ואף ששמעו שאשה אחרת עני' וסוערה צועקת שהיא מטרוניתא לא האמינו לדברי' ואף שראו שאין לה שום רחמנות כראוי לאם שתרחם על בניה, מ"מ חשבו שעושה זאת כדי לייסרם שיטיבו את דרכם וכן ראוי לאם בעלת חכמה לעשות כמו שמצינו בבת שבע שיסרה לשלמה בנה כדאיתא (סנהדרין ע') על פסוק דברי למואל מלך מנשא אשר יסרתה אמו שכפתוהו על עמוד ע"ש, אכן אח"כ הזדמן שהבנים נתנו מרדה בלבם והטיבו דרכם וכשנשמע זה אל המלך ביקש להחזירם וקטרגה הקדרית תמיד עליהם ונראה בפני' שיש לה צער אם שמעה שהטיבו את דרכם גלל כן נתוודע שאין זאת אמם באמת שאון זה מטבע אם על בנים ובפרט שהמלך סיפר להם גודל החנינה שהיה לאמם על בני' שהיתה מנופלת עמה' בעצמ' בגידולם משא"כ דרך המלכות להניקם ולהלבישם ולרחוץ את טינופם מרוב אהבתה עליהם לכן האמינו לכל דברי' העני' סוערה ובקשו השרים והפצירו במלך לקרוא לעני' סוער' כי לדעתם טעה אז נפטר המלך משבועתו והגיד להם שהוא יודע לזה ובשצף קצף עשה את כל זאת ואז הלך המלך עם כל השרים היועצים להושיבה על פנה עם בניה והיא היתה מתיירא פן יקצוף עוד הפעם עליה ועל בניה ויהיה הקצף השני גדול מן הראשונה לכן לא רצתה להשיב אליו עד שנשבע לה המלך שלא יקצוף עוד עלי' ואז חזרה וכשבאה אליו וסיפרה איך גירשה אותה הקדרית אז לבש המלך בגדי נקם וביער הקדרית ואת בעלה ולא יזכר שמם עוד, והמטרוניתא עם בניה היתה שמחה עם המלך, ע"כ המשל:
ועתה נסיים הנמשל שכ"ז אשר בארנו הוא כל זמן שאין אנחנו הולכים בדרך טובים אף שהס"ם ובת זוגו מקטריגים עלינו יותר מדאי אין נודע לפמליא של מעלה שהם שונאינו כי חושבים שהם מתכווני' לטובותינו כדי לייסר אותנו ולהדריכנו בדרך הישר אכן אם נטיב דרכינו וניישר אורחותינו ואפי"ה יקטריגו עלינו יבינו מלאכי מעלה שהם שונאינו ואינו אמנו ואז יבקשו ויתחננו עבור אמנו האהובה כדכתיב (ישעי' י"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם אל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ ודרשו רז"ל דקאי על מלאכי מעלה שיפצרו בהקב"ה ואז הקב"ה יספר לפמלי' דילי' גודל אהבת אמנו עלינו שהיא בעצמה הלכה לצאת אותנו ממצרים ולעשות כל הנסים ואז נתאמת אצלם שאין הקדרית אמנו ואז יבא הקב"ה בעצמו עם פמליא שלו כדכתיב ובא הוא וכל קדושיו עמו להושיבה על כנה והיא לא תרצה להשיב פן עוד יקצוף עליה ופן יקראה עוד כן פעם אחרת עד שישבע לה הקב"ה שלא יעשה עוד כן לכך נאמר בתר האי קרא נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן עוד דגנך מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכר את תירושך אשר יגעת בו כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו וכן נאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך ואם תספרה למלך כל אשר עשתה לה הס"ם ובת זוגו ואז ילבש ה' בגדי נקם ויבערו מן העולם כדכתיב בלע מות לנצח: ועתה מבואר טעם המדרש על שהיה אסף מזמר דודאי שעיקר הזמר היה על שיקח השם נקמתו בם על שאכל את יעקב אלא שע"ז יהיה להם תירץ שנעשה כדי לשכך חמתם אך לא הרבינו לפשוע נגדם כמו נגד הקב"ה וכיון שהקב"ה כלה חמתו בויצת אש גם להם היה לשפך חמתם במה שנוהו השמו ועל שנוהו השמו היה להם תירץ כי כן ציווה הש"י כנ"ל במדרש אבל על שניהם יחד ידונו והיינו שהתפלל אסף שישפוך חמתו על הגוים בשביל שאכל את יעקב ואת נויהו השמו שאז יהי' הגאולה שלימה שקודם לכן לא ידונם על שהחריבו בהמ"ק כנ"ל ולכן על שנתנו נבלת עבדיך וכו' ל"ק לי' למדרש אמאי היה מזמר די"ל על שיקח נקמתו בהם אבל על שבאו גוים בנחלתיך קשה לי' אמאי היה מזמר דהא ע"ז לא יתפסו דכן ציווה להם לכן קאמר דע"ז ל"ק דיש שמחה לצדיק וסיכך חמתו וא"כ על דא תבריתון:
ולסיים נבאר הא דקאמר בתר הכי אל תזכור לנו עוונות הראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד ויש לדקדק וכי מחמת שדלונו מאוד מיד יקדמונו רחמיך ולבאר נאמר ויבואר מה שאנו אומרים בכל יום א"מ חנינו וענינו כי אין בנו מעשים עשה צדקה וחסד והושיענו מה נתינת טעם הוא זה שאין בנו מעשים הלא יותר עדיף שיהיה בנו מעשים גם יבואר מה דאמרו רז"ל (סנהדרין ו') אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב ויליף לה מקרא ואינו מובן דבשלמא הא דבעי להיות כולו זכאי ניחא דאעפ"י שיהיה רוב זכאי מ"מ עדיין אינו בדין שיהיה הגאולה שלימה הכולל כל ישראל אא"כ הם הדור כולו זכאי אבל הא דקאמר או כולו חייב צריך ביאור למה ונאמר לתרץ עפ"י מה דאיתא בגמרא (ברכות י"ח) שמעו אלי אבירי לב הרחוקי' מצדקה קאי על הצדיקים שכל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע ולכך הם רחוקי' מצדקה ויש לדקדק אמאי לכל העולם עושה הקב"ה צדקה ולצדיקים אינו עושה צדקה הלא ביד הקב"ה להיטב להם יותר מהראוי למעשיהם דרך צדקה ועוד יש לדקדק אמאי נקט הלשון נזונין בצדקה הלא הקב"ה משפיע אפילו לרשעים לפעמים עושר וכבוד וכל טוב ואמאי נקט לשון נזונין וכן לתרץ הענין מה שאמרו שם כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש לכן נאמר דהנה צדקה אינו אלא לעניים אבל מי שיכול לפרנס את עצמו אפילו בדוחק הרי זה לא יטול דכן אמרו מי שיש לו מאתים זוז חסר דינר אפי' אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול והשתא יובן כי הצדיקים שהם נזונין בזרוע ר"ל שעפ"י מעשיהם משפטן שיזונו א"כ אעפ"י שהוא אינו מספיק כ"א בצמצום מ"מ לא יטלו מן הצדקה ומשו"ה הם רחוקים מן הצדקה אבל כל העולם אשר הם נזונין בצדקה ר"ל שאפי' שכר מעשיהן אינו מספיק לשכר מזונותיהן והקב"ה עושה עמהן צדקה בזכות הצדיקים שבדור ומיזן אותם לפיכך לפעמים הקב"ה משפיע להם שפע על דרך שאמרו אפי' אלף נותנין לו כאחת והיינו דקאמר כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש וכיון שדי לו בזה אינו מקבל צדקה ממנו והשתא יובן נמי שאם הדור אינו כולו זכאי שיהי' כולם ראוים לגאולה ויש בהם מיעוט שאינם ראוים לקבל צדקה איך יגאלו לא במשפט ולא בצדקה אכן כשיהיה הדור כולו חייב והקב"ה יכפר עונם ע"י גלותן או בחבלי משיח ומ"מ אין בידם מע ים שיזונו בשכרם והקב"ה צריך ליזון כולם בצדקה הקב"ה משפיע שפע בב"א שיהיו נגאלים בצדקה והיינו דקאמר א"מ חנינו וענינו כי אין בנו מעשים ר"ל מה שאנו מתפללים להושיענו מן הגלות מהר ענינו וקאמר הטעם כי אין בנו מעשים שנהי' נזונים בשבילם לכן עשה עמנו צדקה וחסד כי אנחנו רשאים לקבל והושיענו ישועה מכל צרותינו דהיינו הגאולה וזו מה שאמר אסף המשורר אל תזכור לנו עונות ראשונים ר"ל מחמת הצרות דעדו עלינו אשר הזכיר מקודם וביקש שיהיה הגאולה דהיינו שישפוך חמתו על הגוים כנ"ל כי אכל יעקב שזה יהיה בזמן הגאולה ואמר שאעפ"י שלא יזכר עוונות ראשונים במה נזכה לגאולה הלא אין הדור כולו זכאי לכן קאמר מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד ר"ל צריכים אנחנו לצדקותיך ותשפיע צדקה ושפע רב ויתקיים כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ועתה נבא לבאר הפסוק (שמות כ"א) כי ימכור איש דא הקב"ה שנקרא איש שנאמר ה' איש מלחמה, את בתו לאמה היינו ישראל שנאמר עליהם שמעי בת וראי לאמה שנתקיים בנו והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות, לא תצא כצאת העבדים ר"ל דעבד יוצא בד' דברים דהיינו הא' הוא בשנים ששש שנים יעבוד ובשביעית יצא וכמה שש שנים עברו עלינו ועדיין לא יצאנו והב' הוא היובל וכמה שמיטין ויובלות עברו ולא יצאנו והג' הוא גרעון כסף וזה לא שייך בנו שעלינו נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו והד' הוא שעבד יוצא לחירות בשן ועין ואנחנו סבלנו יסורים קשים ומרים תוך ימי אורך גלותינו הגרועים משן ועין דהא הגמרא יליף שיסורין ממרקין עונות של אדם ק"ו משן ועין שעבד יוצא לחירות כנ"ל ואפ"ה עדיין לא יצאנו לחירות והיינו דקאמר לא תצא כצאת העבדים וקאמר אם רעה בעיני אדוניה וגו' יבואר דהנה נקראו בנים למקום כשעושין רצונו והם בתוקפם אכן כשתש כחם כנקיבה נקראו בת אכן כשאין עושין רצונו נקראו עבדים וכשתש כחינו ואין עושין רצונו נקראו שפחה כעיני שפחה אל יד גבירתה לכן אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה כאמור אל חי בלעונו אדונים זולתיך והפדה ר"ל שעכ"פ יהיה הגלות כפרת עוונות וקאמר נכרי לא משול למכרה בבגדו בה ר"ל שאין אנו מכורים לכלותינו שאין משולים לעם נכרים כדכתיב כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה והטעם בבגדו בה שאנחנו אחוזים בבגד, ויבואר עפי"מ דכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם ר"ל שאף בהיותם בארץ אויביהם לא ימוש התורה שנקראת זאת מפיהם כי זה חלקינו מכל עמלינו זה עדיין לנו בגלותינו כמאמר ואין נשאר רק התורה הזאת לכן לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם והיינו דקאמר שלא ימכור אותנו לכלותינו בבגדו בה שהתורה נקראת מלבושו כביכול כנודע ואנחנו אחוזים בה וקאמר ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה ר"ל שאף הקב"ה יעד אותנו שנהי' בנו ואיך נתקיים בנו משפט הבנות המכורות ע"י אביהן לכן קאמר שעוונותינו גורמים שאף שלבנו ייעדנה כמשפט הבנו' יעשה לה מחמת שתש כחינו כנקיבה וקאמר אם אחרת יקח לו אשה ר"ל אף שלפי הנראה יקח אשה אחרת כנ"ל במשל שהשפחה תירש גבירתה מ"מ שארה וכסותה ועונתה לא יגרע ואם שלש אלה לא יעשה ר"ל אף ששלש אלה לא יעשה להגברת ממלכתה מ"מ שלש אלה לא יגרע שתעשה לשנואה כי שנואה לא תבעל כאשר בארנו לעיל שאינו אשתו אלא לפי הנראה וקאמר שאחריתנו יהיה שנצא חנם אין כסף כדכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף נגאלו: