אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ
דרוש ח
ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ ציגיינר בעי"ת תקכ"ז לפ"ק: קהלת אמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, נראה דענין כך הוא דבשעה שאומרים דברי מוסר ברבים ראוי להדורש לפרש כל דבר ודבר כדי שיבינו אפי' הע"ה כל דבריו ולא יפול שום דבר ארצה כי זה הדבר השוה לכל נפש דכל אדם צריך לה וגם בקל יוכל כל אדם להבין דבריו דברי האגדתא ומוסר אכן כבר בארנו שראוי להתחיל הדרוש מוסר בד"ת ואם יאמר כ"כ עד שכל אדם יבין אותו יצטרך להאריך הרבה עד שיפנה היום וגם אין כ"כ תועלת לע"ה בהבנתו דבשלמא לבני תורה מלמדין אותו דרך וסיגנון הלימוד גם אם יבואו למקום הקושי' יתבאר להן ויזכרו הדבר וישובו) אכן הע"ה מעולם לא יבואו שם ומ"מ טוב לע"ה שיבינו מקצת הימנה פשוטי דברי הגמ' שהוא מלא תורה יראה ומוסר ולכן אמר קהלת סוף דבר הכל נשמע ר"ל סוף הדרוש צריך שיאמר שיהיה הכל נשמע משא"כ תחילת הדרוש שאין צריך שיאריך כ"כ עד שיהיה הכל נשמע ועדיין ישמעו מקצת וקאמר מה יהיה סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור דהיינו דברי מוסר שעי"כ יפעול שיראו את ה' וישמרו מצותיו וקאמר הטעם למה לא יפול שום דבר ארצה מדברי מוסר כי זה כל האדם ר"ל שכל אדם צריך לה או פי זה כל האדם דהיינו כל אדם יבין זאת בקל ולא יצטרך להאריך יותר מדאי, וגם אני רוצה לומר קצת דבר קטן בדברי תורה ומי שיכול להבין יבין כולה, ומי שאינו יוכל להבין יספיק בפשוטו דברי הגמרא, והבן: איתא בגמרא (ב"ק פ"ב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו אל המים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין בא' בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בה' ומפסיקין בע"ש כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה כתבו התו' מאי שנא תקנו שני וחמישי וי"ל משום דאיתא במדרש מרע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון באותו עלי' וירידה קבעו בב' וה' לכך נהגו נמי להתענית בב' וה' ואעפ"י שעלה בהשכמה כדכתיב ועלית בבוקר שדומה שכל עליות היה בבוקר ולא בלילה ולא תמצא כ"א מ' יום חסירים לילה אחד אין להקפיד בכך והא דכתיב בפ' עקב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים שהן מ' יום ומ' לילה ה"ק כימים הראשונים ולא כלילות דאחרונים הי' חסירים לילה א', וא"ת בשלמא לר"י דאמר דסיון הוי בא' בשבת בההיא שתא ניחא דעלה בה' לפי חשבון דא' מלא וא' חסר למ"ד באב יום ה' הוי אבל לרבנן דאמרו דביום ב' הוי ר"ח סיון נמצא יום למ"ד באב ביום ו' אם לא נאמר דלרבנן בי"ז תמוז שרף את העגל ודן את החוטאים ובו ביום עלה וביום כ"ח באב ירד בהשכמה ופסל הלוחות ובכ"ט באב שהי' יום ה' עלה וביום כ"ח באב ירד, או נאמר שכ"ט באב ירד ובו ביום עלה ונאמר שהיה אב חסר כדי שיבא יום לידה ביוה"כ כדאמרינן בפ' י"ב שבו נתנו לוחות אחרונות אבל לפי מדרש תנחומא שאמרו דבי"ז בתמוז ירד ובי"ח בו שרף את העגל ודן החוטאים ובי"ט עלה ונמצא יום עלי' של מ' אחרונים באו באלול לא יבא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי וגם לא תמצא ירידה ביום הכיפורים אם לא נאמר דעיברוהו לאלול ע"כ התו', והקשה מהרש"א למה לא נאמר נמי לפי מדרש תנחומא דביום ל' אב שירד בו ביום עלה דכה"ג כתבו לעיל לרבנן דהשתא נמי לכ"ע הוי ירידה ביוה"כ וניחא נמי לר"י דיבא העלי' ביום ה' והירידה ביום ב' ויש ליישב וק"ל עכ"ל מהרש"א:
ונראה לתרץ דאיתא (שבת פ"ט) אמר ר' יהושע ב"ר מאי דכתיב וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא בא שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף מ' יום בתחילת שש אני בא לסוף מ' יום בא השטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן בא שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי לי' לאהרן כי זה משה האיש וגו' וכתבו התו' פי בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה בהר מ' יום שלימים ולילו עמו ויום עליתו אין לילו עמו שהרי ז' בסיון עלה נמצאו יום מ' בי"ז בתמוז, ואין נראה להריב"ן דבהדיא משמע בפ"ק דיומא דיום עלי' מן המנין דקאמר התם בשלמא לר"ע משכחת לה דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלי להו מ' יומין ובסיבסר בתמוז נחית אלמא חשיב יום עלי ואיכא מ' יום וא' לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ונראה ליישב דעת רש"י דהנה מצינו (שם פ"ו) שפליגי בי' תנאי אם משה בהשכמה ירד כמו שבהשכמה עלה או לא דדוקא בהשכמה עלה אבל הירידה לא היה בהשכמה ואיתא שם דר"ע אמר שבהשכמה ירד והנה אין בין פירש"י לתוס' אלא אי יום ראשון מן המנין צ"ל דהשכמ' ירד דאל"כ הוי לי' מ"א יום ומ' לילות אכן אם אמרינן יום ראשון אינו מן המנין כפי' רש"י צ"ל דלאו בהשכמה ירד דאל"כ לא הוי אלא ל"ט ימים שלימים ומ' לילות אבל ודאי ליכא למימר שירד ביום מ"ב בהשכמה לפי' רש"י והא דלא חשיב אלא מ' יום משום דלא הוי לילה עמו דזה שייך דווקא על ימים דלא נחשב ליום אלא א"כ הלילה עמו משא"כ הלילה ודאי נחשב אע"ג שאין היום עמו וא"כ הוי מ' יום ומ"א לילות ובקרא נאמר מ' יום ומ' לילה אלא ודאי לפירש"י דלא נחשב היום הראשון מ"מ מוכרח שירד ביום מ"א בערב ואיתא (שם שם) דר"ע ס' בהשכמה ירד א"כ ע"כ אליבא דר"ע לא אמר רש"י דיום הראשון אינו מן המנין ומשו"ה קאמר הגמרא שפיר ביומא בשלמא לר"ע משכחת לה שפיר דאיכא כ"ד בסיון משום דע"כ לר"ע היה יום ראשון מן המנין ורש"י שפי' דאינו מן המנין הוא אליבא דריב"ל דסבר דלאו בהשכמה ירד דהא אמר דאמר להם משה דבסוף אני בא דאע"ג שבארנו שלפי פירש"י צ"ל דביום מ"א לע"ע ירד י"ל שהם ראו שבראש ההר ירד ומ"מ לא בא למטה עד הערב והיה בהר מ' יום ומ' לילה ומתורץ קו' תו' על רש"י:
היוצא מדברינו אלה דאי אמרינן שבהשכמה ירד היום הראשון היה בכלל המנין ואי אמרינן שלאו בהשכמה ירד אין יום ראשון מן המנין ובזה פליגי תנאי ולפי זה נאמר דלמאן דאמר בהשכמה ירד א"ל שביום שעלה בו ביום ירד שתרווייהו הוי באותו יום בהשכמה מיד כשירד מיד עלה, אכן א"א שיום הראשון אינו נחשב לכלום א"כ צ"ל שבערב ירד כנ"ל וזה כ"ע מודה שבהסכמה עלה א"כ צ"ל שעלה ביום שלאחריו ועוד אחת דאי אמרינן שבהשכמה ירד קשה מנ"ל למדרש תנחומא שביום י"ח רדה את הסרוחין וביום י"ט עלה דלמא בו ביום שירד רדה את הסרוחין ואי משום דכתיב ויהי ממחרת הלא נוכל לומר שביום שירד רדה את הסרוחין וביום י"ח עלה א"ו דהמדרש ס' שבערב ירד וע"כ דסבר יום הראשון לא היה מן המנין כלל כנ"ל א"כ גם במ' האמצעים ג"כ לא היה י"ט מן המנין ולא ירד עד למ"ד באב בערב ואם אפשר לומר שבאותו יום עלה דהא כל עליתו היה בהשכמה א"ו דעיברוהו לאלול ומתורץ קו' מהרש"א וק"ל:
והנה כבר בארתי פעמיים ושלש טעם שנהגו להתחיל דברי המוסר בד"ת ושמעתי עוד טעם אחר כי אמרו שפעם א' היה עשיר גדול קמצן ובזוי מאוד כל ימיו לא נתן פרוטה לעני או לצדקה ואפי' כשנפל למשכב ונחלה בחולי אשר מת בו לא הניח ליתן צדקה אכן כשתקף עליו החולי ונתייאש עצמו ששוב לא יעמוד מן החולי קרא לבניו ואמר להם בניי סך כך וכך תתנו לת"ת וכך וכך להכנ"כ וכך וכך לביקור חולים וכך וכך לעניים הקרובים וכך וכך לשאר עניי העיר ולשאר צדקות עד שחילק סך מסויים והנשאר תחלקו ביניכם ויהיה לכם די והותיר ואח"כ הלך לעולמו וחיים שביק לכ"י ואחר מותו לא רצו הבנים ליתן מאומה כי באו בטענה ואמרו וכי אפשר שאבינו שהיה שונא ליתן צדקה כל ימיו ובפעם אחד מחלק סך גדול כזה א"ו ששכלו הי' מטושטש ודיבר הכל בלי דעת ואין אנו מחויבים לקיים צוואתו שלא היה פיו ולבו שוין, וכן הרוצה לומר דברי מוסר ידוע דאיתא בגמרא (ערכין ט"ז) תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אומר לו לאדם טול קיסם מבין שינך א"ל טול קורה מבין עיניך ולכאורה אין מקום לדרוש ברבים דברי מוסר אמנם בארתי שדברי הגמרא אינו אלא אם א' רוצה להוכיח לאחרים ולא רוצה לכלול עצמו בהם אז שייך זה התשובה טול קורה וכו' אבל אם הוא מודה שגם הוא בכלל החוטאים ואפשר שהוא יותר חוטא מאחרים רק שהוא מתחרט על כל מה שעשה והוא אומר לאחרים לכו ונשובה אל ה' היו כמוני שאני מתחרט עתה על כל מה שעברתי ומריתי את פי ה' כן תהיו ג"כ מתחרטים לא שייך התשובה זה לומר טול קורה וכו' הלא הוא עצמו מודה שעד הנה חטא אלא שעתה רוצה לעזוב דרך רשע ופן תאמרו מה היום מיומיים הלא השנה כולה איש לדרכו הרעה פנינו כל גבר אחר בצעו וכל איש אחר שרירות לבו ותחשבוני למשוגע וכן מצינו שקראו לירמי' הנביא לאיש משוגע או לסיכור ולא יכנסו דברי באזניכם לכן אמרתי לפניכם תחלה ד"ת הצריכים דעת ומזימה ועי"כ תדעו כי דברי דברי יושר ואמת הם ופי ולבי שוין לטובה, והנה יש הפרש בין משוגע לסיכור דבסיכור כל עוד שמאריך בדיבורו עד שיצא היין מלבו הוא יותר מיושב מתחלתו אכן במי שנשתגע הוא בהיפוך שבתחלת בריאתו הוא מיושב אכן כשנשתגע כל עוד שמדבר יותר משתגע ואם מדבר תחלה דברים נכונים אפשר שאח"כ התחיל להשתגע:
ובזה ראתי ליישב הא דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, ואינו מובן פירוש המילות של סוף דבר הכל נשמע ויובן נמי דאיתא בגמרא () ואף ספר קהלת בקשו לגנוז מפני שדבריו סותרים זא"ז ומ"מ לא גנזוהו מפני שתחילתו ד"ת וסופו ד"ת תחלתו ד"ת מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו אבל קודם השמש יש לו ופירש"י דהיינו אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון, וסופו ד"ת שנאמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואמר ר' ינאי כל העולם כולה לא נברא אלא בשביל זה, ויש לדקדק אמאי קאמר דוקא מפני שתחילתו וסופו ד"ת וה"ל לומר מפני שיש בו שני דברים ד"ת, גם דוחק לומר דבכל קהלת אין בו דברי תורה אלא ב' דברים אלו דמסתמא יש בו יותר וצריך טעם למה לא קחשיב אלא תחילתו וסופו לכן נראה דהנה מצינו בגמ' (גיטין ס"א) דאמר שהורידוהו אשמדאי ממלכותו היה מחזור על הפתחים ואמר אני קהלת מלך בירושלים וחשבוהו לשוטה עד שבא לפני סנהדרין וחקרו על זה כי אמרו שטיא בחדא מלתא לא סרח והושיבוהו על כנו ורב ושמואל פליגי אי הוי מלך והדיוט או מלך והדיוט ומלך וא"כ למ"ד שהיה מלך והדיוט לא חקרו כלל ונשאר נחשב לשוטה כל ימיו, וי"ל הלא כתיב בקרא (מלכים א' י"א) וישכב שלמה עם אבותיו ויקבר בעיר דוד ואיך החזיקו שזה הוא שלמה כיון שכל ימי חייו החזיקו לשוטה גם קשה הלא אחר שנטרד ממלכותו חיבר ספר קהלת דהא כתיב בו וזה חלקי מכל עמלי ואמרו בגמרא הנ"ל דקאי על מקלו וא"כ קשה איך קבלו דברי קהלת לדברי חכמה ובפרט קשה דבגמרא (מגילה ז') איתא דחד אמר קהלת לא נאמרה ברוח הקודש אלא שחכמתו של שלמה הוא וא"כ איך כל ימיו חשבו דבריו לשטות ואח"כ קבלוהו לחכמת שלמה וצריך לומר שאחר מותו חקרו אצל המלכתא ויש לדקדק למה כל חייו לא חקרו ואחר מותו חקרו: לכן נאמר דהנה איתא בפסיקתא והובא בילקוט ריש קהלת דג' ספרים שאמר שלמה המלך פליגי בה אי ש"הש אמר ראשון או משלי אמר ראשון אבל כ"ע מודה שקהלת אמר באחרונה וא"כ מצד הסברא שסמוך למותו נגמר קהלת לפי שכל ימי חייו הוסיף דברי חכמה וא"כ י"ל דבאמת כל ימי חייו חשבו דברי קהלת לשטות מפני שהיה דבריו סותרים זא"ז ואיכא למימר ב' דרכים שחשבו שהוא אדם אחר אלא שנשתגע ואף שבתחלה אמר דברי חכמה אפשר כשאמר דברי חכמה עדיין לא היה משוגע אלא אח"כ נשתגע או נשתכר וכאשר מצינו באמת שאמר שלמה משכתי ביין את בשרי ואע"ג שבסוף אמר דברי חכמה מ"מ היה מקום לומר שתחלה הי' דברי שיכור אלא שאח"כ יצא היין מלבו ודיבר דברי חכמה אכן מפני שהיה תחילתו וסופו ד"ת מוכח דתרווייהו ליתא אך כשאמר קודם מותו דברי תורה שהוא סוף דבר הכל נשמע ידעו שהוא חכמה גדולה ולכך חקרו אצל המלכתא ועמדו על החקירה שזה היה שלמה באמת ונתייגעו לישבן ומצאו בו הרבה ד"ת ודברי חכמה ומוסר וזהו דקאמר שאף קהלת בקשו לגנזו וכו' ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו וסופו ד"ת ר"ל דבשביל תחילתו לחוד לא הספיקו שחשבו שמא אדם אחר הוא שנשתגע אבל כשאמר גם לבסוף ד"ת ידעו שאינו שוטה ואי בסוף לחוד הייתי אומר שבתחלת דבריו היו דברי שיכרות, אכן מפני שתחלתו הה ג"כ דברי תורה מוכח שלאו שיכור הוא ואפ"ה אמר שהוא קהלת ידעו שהוא מחכמת שלמה והנה שלמה ג"כ ידע שכל מה שאמר בקהלת לא ישמעו לו מפני שיחשבו לשוטה גם מפני כדבריו סותרים זא"ז לא יבינו כוונתו ולא ירצו ליישבן אך סמך עצמו שלבסוף יחתום עצמו בספרו בד"ת ועי"כ ירצו ליישבן ויבינו כוונתו והיינו דקאמר סוף דבר הכל נשמע ר"ל שמסוף דבריו הכל נשמע ואלולי סוף הדבר לא היה הכל נשמע דהיינו שיחתום ספרו בדברי תורה והוא את אלקים ירא ואת מצותיו שמור וגו' וק"ל:
וכן אני דבשלמא שלמה שהיה נע ונד ממקום למקום והיה מחזיר על הפתחים היה מקום לומר שנשתגע שאחר שסיים דבריו היה הולך למקום אחר ולא ידעו אם הוא מיושב אח"כ או לא לכן היה מתיירא שמא יאמרו שיכור או משוגע הוא ולכן היה צריך להתחיל ולסיים בד"ת, אכן אני בן עירכם ותראו שאני ת"ל מיושב אח"כ אך תחשבו שאני עתה שיכור לכן די כשאני מתחיל בד"ת: והנה קהלת אמר הטעם על שיראו אלקים כי זה כל האדם, וקאמר כי את כל מעשה אלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ויל"ד אחר שאמר הטעם של כי זה כל האדם הדר אמר הטעם שכל מעשה אלקים וכו' ולבאר על מה קאמר הטעם השני נאמר דהנה איתא (חגיגה ה') ר"י כי מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה אלקים יבא במשפט על כל נעלם אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו, והנה י"ל דלא נזכר בההוא קרא אלא שהקב"ה מביאו במשפט על השגגות אבל שיהיה שוקל שגגות כזדונות לא נזכר בהאי קרא ואמאי בכי ע"ז ר"י, לכן נראה דהנה איתא (ישעי' נ"ז) על פסוק קרוא בגרון על תחשך הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ודרשינן בגמ' (ב"מ י"ג) והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות והיינו דתנן שגגת תלמוד עולה זדון, והנה המהרש"א הקשה דלפי הגמ' הזאת יהי' ע"ה נשכר שלא יהיה לו שום זדון, וגם אנחנו דקדקנו בבה"כ זאת בשנה העברה מאי מסיים דתנן ששגגת תלמוד עולה זדון הלא אפשר ששגג בשגגות שבת שהוא לא תלוי בשגגת תלמוד וכבר בארנוהו בבה"כ זאת בארוכה בטוב טעם אבל עתה נא' דרך ואופן אחר ויתורץ נמי מה שלא דקדקנו אז הא דקאמר והיינו דתנן אחר שאמר אלו ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות ובאמת הראי' הוא על הא דאמר של ת"ח השגגות נעשו להם כזדונות ושם הול"ל והיינו דתנן וכו' ויתורץ נמי הא דאיתא בגמרא (סנהדרין ו') אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת שנאמר פוטר מים ראשית מדון וצריך ביאור למה וגם יבואר הא דאי' בגמ' (נדרים כ"א) דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפירשוהו הקב"ה בעצמו שנאמר מי האיש החכם ויבין זאת ואשר דיבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ונתקשו בו כל המפורשים איך לא ידעו אמאי אבדה הארץ הלא הרבה עבירות חמורות אשר עברו והמה פסוקים מליאים מפוזרים בכל הנביאים רק פסוק א' אני אביא שאמר הנביא (ירמי' ז') הגנוב רצוח ונאף וקיטור לבעל והלך אחרי אלקים אחרים אשר לא ידעתם ואמאי לא ידעו לומר שבשביל אלו עבירות נחרב, ולתרץ כל הקושי' אלו נאמר תחלה לקרב אל השכל למה באמת לת"ח יהיה נחשב השגגות כזדונות ולע"ה בהיפוך ונאמר דהנה לכאורה יש תירץ על עבירות כולם שיצרו היה מתגבר עליו אך הש"י טוען בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהיא המורה שנקראת סם חיים כאמרם אם פגע בך מנוול זה וכו' רק הרפואה הוא לת"ח אבל הע"ה אשר לא יוכלו ללמוד אין להם רפואה לכבוש היצה"ר לכן כל הזדונות נעשה להם כשגגות מפני שהוא מוכרח על כך ע"י יצה"ר משא"כ הת"ח שאין הזדונות נחשב לו כשגגות מפני שיכול לסלק היצה"ר מעליו על ידי התורה ונבאר נמי למה גבי ת"ח נעשו להם שגגות כזדונות ולא כן בע"ה ונאמר דהנה מצינו שאסור לקרות לאור הנר בשבת שמא יטה ואף שאם יטה לא יהיה אלא שוגג צריך ליזהר שלא יבא לידי שוגג, וכן אסרה התורה שלא ילמוד ע"ז וחוקותי' וכ' הרמב"ם הטעם דחיישינן שמא יטעה אבתרי' ואף אם יטעה יהיה שוגג בדבר שלפי טעותו יהי' כהוגן מ"מ הזהירה התורה שיזהר מלעשות מעשה שיוכל לבא עי"כ לידי שוגג וכן מצינו הרבה בגמ' שבטלו כמה מצות עשה מפני חששא שיבא לידי שוגג שמפני כך בטלו ת"ש ונטילת לולב בשבת משום שמא יעבירנו ואף שאם יעבירנו יהי' שוגג וא"כ גם בכל המצות מחויב כל אדם ליזהר שלא יבא לידי שוגג כגון שלא יאכל שומן עד שיודע בבירור שהוא שומן ולא חלב ולא יבא לאשתו עד שיודע בבירור שהוא אשתו ולא אחותו וזהו הטעם שמענישין על השוגג דלכאורה אינו מובן למה יקבל עונש כלל כיון דלאו ברצון עביד, ולדברינו יובן שהיה לו להזהיר ולפיכך הת"ח שבא שגגה לידו מסתמא לא היה נזהר במה שהיה לו להזהיר ומש"ה נחשב לו השגגות כזדונות מה שא"כ בע"ה מתוך שהוא נמסר ביד היצה"ר אין יכול להזהר ובהדי' אמר שלמה ע"ה (קהלת ד') טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזדהר עוד ואי' בספרי והובא בילקוט ילד מסכן וחכם זה יצר הטוב וקרי לי' ילד מפני שהוא מזווג לבר נש מתלת עשרה שנין ואילך וקרי לי' מסכן מפני דלית כל עמא שמעין לי' וקרי לי' חכם דהוא מכין לברייתא באורח גוב' ממלך זקן וכסיל זה יצה"ר שהוא היפוך מכל אלה, והסיפא דקרא אשר לא ידע להזדהר עוד ר"ל שמי שנמסר ביד מלך זקן וכסיל לא ידע להזדהר עוד:
ולכן הת"ח שאינו נמסר בידו מפני שיש לו תבלין הוא יכול להזדהר ולכן נחשבו השגגות לו כזדונות משא"כ הע"ה שאינו יודע להזדהר מהשגגות ואדרבה שאפי' על הזדונות הוא מוכרח ע"י יצה"ר ואין בידו תבלין ומשו"ה בע"ה נעשו הזדונות כשגגות, רק ע"ז קשה קושי' מהרש"א דא"כ כל אדם ירצה להיות ע"ה כדי שלא יהי' לו זדונות, לכן מסיים והיינו דתנן שגגת תלמוד עולה זדון דבזה מתורץ קושי' מהרש"א דודאי לא שייך לומר שזדונות נעשו כשגגות אלא עבירות שאין מענשין עליו שוגג כמזיד אבל על עבירות שמענשין עליו שוגג כמזיד לא שייך לומר שיהיה נחשב כשוגג שאף אם יהיה נחשב כשוגג מענשין עליו כמזיד ולפי"ז על כל עבירות אף שזדונות נעשו לו כשוגג ואין יכול לענוש אותו מענישין אותו על שלא למד וע"ז לחוד מקבל עונש כמו על כל עבירות כמו דבמתן שכר אמרינן ות"ת כנגד כולם כן בעונש ביטול תורה מענשין אותו כמו על כל עבירות כולן והוא מצד הסברא איך תרצה להיות יהודי וידעת שנצטווית רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת מלבד מצות דרבנן ולא למדת איך ואימתי תוכל לקיים העשות ותשמור עצמך מלאווין ולא למדת לכן ראוי לקבל עונש כנגד כל עבירות אשר עשה מחמת מניעת לימוד התורה ואם יודעין דגם בזה היה שוגג והיה סבור שלא יכול ללמוד אומרים לו שגגת תלמוד עולה זדון, וא"כ במה דתנן שגגת תלמוד עולה זדון מתורצת קושי' מהרש"א ומשום הכי מסיים הגמ' והיינו דתנן וכו' וק"ל:
וזהו נמי ששאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו על מה אבדה הארץ דהנה איתא () א"ר יוחנן משום רשב"י מ"ד בראשית ממלכת יהויקים בן יאשי מלך יה דה ובראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה משום שאז ביקש הקב"ה לחזור העולם לתוהו ובוהו בשביל יהויקם כיון שנסתכל באותו הדור נתיישב דעתו ביקש הקב"ה לחזור העולם לתוהו ובוהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתקרר דעתו ופרש"י דמשו"ה נאמר גבייהו בראשית ללמדך שמעשה בראשית היה בימי יהויקים ובימי צדקיהו, וכ' המהרש"א משום דבימי יהויקים עדיין הוי בירושלים חרש המסגר אלף ת"ח אבל בדורו של צדקיהו לא הוי ת"ח שכבר גלו עם יכני' ונמצא שנשארו בירושלים קודם חורבנה כולה ע"ה, והנה בשנת י"ב למלך צדקיהו עלה נבוכדנצר והחריב הבית והגלה כולם וע"ז שפיר פריך על מה אבדה הארץ ואי משום שעברו הרבה עבירות חמורות וקלות קשה הלא היו ע"ה וכל הזדונות נעשו כשגגות ולא ה"ל לענוש עליהם ויאמר ה' על עזבם את תורתי ר"ל דבאמת לא הענשתים על עוונות החמורים אלא הענשתים על ביטול תורה דבזה השגגות נעשו כזדונות שגגת תלמוד עולה זדון וק"ל:
והיינו נמי הטעם שתחלת דינו של אדם על ד"ת דעל שאר עבירות אין יכול לדונו ויאמר מה אעשה השאור שבעיסה מעכב עלי מללמוד לכן שואלין אותו תחלה אם למד ואם יאמר שלא למד מיד מקבל עונשו ששגגת תלמוד עולה זדון ואם יאמר שלמד אז טוענין אותו על שאר עבירות שעשה דאז אינו יכול לומר רבש"ע שאור שבעיסה מעכב עלי דא"ל היה לך לעסוק בתורה וק"ל: ועתה ניישב הפסוק של כי את כל מעשה אלקי' יבא במשפט ר"ל דבפסוק הקודם אמר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור, ויש לדקדק לכאורה אם ישמור את מצות ה' א"צ לירא מה' פחדו בציון חטאים כתיב אבל הצדיק א"צ לירא מפניו כ"א לשמוח עם ה' כדכתיב שמחו צדיקים בה', אמנם נאמר שיראת השם הוא שישמור עצמו מדבר המותר שיוכל לבא עי"כ לידי שוגג וקאמר הטעם כי זה כל האדם ודרשינן בגמ' כל העולם לא נברא אלא בשביל זה וקאמר א"א צריך ליזהר כ"כ שלא יבא לידי שוגג קאמר כי את כל מעשה אלקים ר"ל מי שבבריאותו נבר' הכל כמש"ל שבשביל שנתקיים הוי כאלו נברא עתה וזהו את כל מעשה אלקים ר"ל אותו האיש שבשבילו נברא העולם יבא במשפט על כל נעלם כיון שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה בודאי הוא ח"ח שיודע להזדהר ולקיים כל המצות האלקים יביא במשפט על כל נעלם ר"ל דלע"ה אינו מביא במשפט על כל נעלם כ"א על שגגת תלמוד מה שאם כן הת"ח מביאו במשפט על כל מפני שהיה לו להזהר וק"ל:
וזהו מש"ה כי מטי ר' יוחנן להאי קרא בכי אמר כיון שמביאו במשפט על כל נעלם ע"כ משום שהיה לו להזדהר וא"כ נחשבים השגגות כזדונות לפיכך בכה ואמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו וק"ל: ועתה אחינו בני ישראל איך יש לנו לבכות כי עדיין לא נשארו כ"א מיעוט ימי תשובה לפני בא יום הדין ואז כי את כל מעשה אלקים יביא במשפט על כל נעלם ומה נאמר ומה נדבר אנחנו מליאי עון, ואם ר' יוחנן שהוא ראש לכל החכמים בדורו שהלכה כמותו נגד רב ושמואל ונגד ר"ל בר מתלת מילי, וכי מטי להאי קרא בכה אנו עאכ"ו האיך יש לנו לבכות על חטאינו ובפרטות עתה שחיותינו תלואים לנו מנגד כי אולי ואולי שאנחנו בינונים ובינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ וכבר פנה חצי מעשרת ימי תשובה אשר באלו ימים ה' קרוב אלינו כמו דכתיב (ישעי' נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ואמרו בגמ' (ר"ה י"ח) שהמה עשרת י"ת ימינו פשוטה לקבל שבים והקב"ה מחכה לתשובתינו, ובפרט בימי ב' וה' שהמה יומי דרחמי בלא"ה כל שכן בעשרת ימי תשובה וכאשר אמר הנביא (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, והנה בגמרא (יומא ע"ג) פריך האי מכשול עון הוא ואמאי קאמר כי כשלת בעווניך והנה בגמרא מתרץ דמיירי שאחר שעשה תשובה ונעשו הזדונות כשגגות והנה התורה נדרשת במ"ט פנים דלפי דברינו הנ"ל מיושב ומתורץ נמי המשך הפסוק השני דלכך אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך ר"ל דאע"ג שהעון לא נעשה אלא ע"י שלא למדת ולע"ה נעשו הזדונות כשגגות מ"מ צריכין אתם לשוב על ביטול תורה משום שגגת תלמוד עולה זדון ותשובה על ביטול תורה הוא העיקר עזיבת החטא היינו שילמוד עתה, והיינו דקאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והיינו דקאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו היינו בשעה שתשוב הנשמה אל ה' יהיה בידו ד"ת ואמרו אליו כל תשא עון שאם ישוב על ביטול תורה יהי' כל העונות מכופרים דהא על שאר עבירות אין מענשין אותו מפני שהוא שוגג חוץ מביטול תורה וכששב ממנו יהי' כל העונות מכופרים, ולכן קאמר וקח טוב ואין טוב אלא תורה וקח היינו שלמד דכתיב כי לקח טוב וכו' וקאמר ונשלמה פרים שפתינו משו' דהנה עתה שאין לנו בהמ"ק אין לנו שום קרבן כ"א פרים שפתינו והעולם טועים בזה שסוברים שאם אומרים פ' הקרבנות הוי כאלו הקריבו קרבן וזה אינו אלא כשמבין במה שאומר כי כך איתא כל העוסק בתורת עולה או בתורת חטאת הוי כאלו הקריב עולה או חטאת אבל לא באמירה לחוד אלא צריך להבין שילמוד אותו בזה שייך כל העוסק בפ' עולה או חטאת וכו' ולכן דוקא אם ילמוד התורה יכול להבין מה שאמר יכול להשלים פרים בשפתינו אבל כשהוא ע"ה ואינו מבין מה שאמר אינו יכול לקיים ונשלמה פרים שפתינו לפן אמר וקח טוב אם ילמוד ונשלמה פרים שפתינו וק"ל, והבן:
ובדרך אחר נאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' קאי על המסיחין בבה"כ והוא עון גדול מאוד כדאיתא בזוהר בפ' תרומה כל מאן דמשתעי בבי כנישתא ווי לי' ווי לי' דלית לי' חולקא באלהא דישראל דאחזי דלהא לית לי' אלקא ולא אשתכח קמי' ולית לי' חולקא בי' וטוב יותר שלא יבטל מימים החשובים האלה אשר יוכל לקנות בהם עולם הזה ועוה"ב אפי' רגע אחת אלא יעסוק בדברי תורה ותפלה וסליחה ומחילה:
והנה חכמי המוסר כ' שכל זמן שאין מוסר דבריו לאחרים הוא אדון על דיבורו אבל כשאמרו לאחרים הדיבור הוא אדוניו והיינו דקא' הנביא קחו עמכם דברים ר"ל שיהי' דברים בטלים טמונים אצליכם אלא שובה אל ה' ר"ל שלא יבלה ימיו בדברים בטלים כ"א בתשובה והיינו דקאמר ואמרו אליו כל תשא עון שלא ידבר עם חבירו אלא ידבר עם ה' ויבקש ממנו שישא עון או שילמוד והיינו וקח טוב או שיעסוק בפ' הקרבנות והיינו ונשלמה פרים שפתינו אכן כשידבר דברים בטלים לא יעשו מכל דברים אלו כלום, והנה הזהרתי על עון זה משאר עונות משום דזה מצוי באלו הימים יותר מבכל ימות השנה משום דכל ימות השנה אינן באים לבה"כ כלל והמעט שבאים לבה"כ אינם בבה"כ כ"א זמן מועט הרבה מהם איחרו מלבא עד אחר ברכו וקדושה, אכן באלו הימים שעומדים באשמורת הבוקר ובר"ה ויוה"כ שכל היום בבה"כ ובזה יכול לשיח דברים בטלים הרבה מאוד אכן שאר העוונות הנעשים מראשית השנה ועד אחרית השנה לא רציתי לעורר הדין עכשיו באלו יומי דרחמי וכל אדם יחשוב בינו לבין עצמו ויבכה ויתאבל עליו ולבקש סליחה ומחילה ואנחנו ישינים שינה ועצלות ותרדומות וכמו שאנחנו אומרים לה' עורי למה תישן הלא השם ב"ה אמר בהפוך אלינו עורו למה תישנו, וכדי לעורר אותנו נציע משל א':
משל לשר חשוב אחד מזרע הפרתמים אשר הי' לבוש בגדים נאים ויקרים אשר הלך לבית היין ושתה יין הרבה, והנה טבע שותי היין כל זמן אשר המה בבית היין אינם מרגישים שתייתן הרב ולפעמים נשתכרו מרוב שתיה והמה ישינים בבית היין זמן מה ואחר אשר ישנו כפי צרכם ולפעמים נתעוררו התחילו למשוך ביין את בשר' ויערב ויבוש' להם כבתחילה, אכן אם ילכו חוץ אשר תבא בם רוח הם נופלים שיכורם ויהי כאשר יצוא והלך חוץ הלך ובא תוך היער צומח עשבים ועצים בשכרותו ותוהא מן הדרך ובא עד למקום אשר שורפים העצים ועושין מהן גחלת ומלאכתן הוא כך חופרין בור גדול וכורתין עצי היער וממלאין מהם את הבור ומבערין אותן ואח"כ מכסין את הבערה הגדולה מאוד בעפר כדי שיכלה הלהב והגחלים יעוממו ומניחין את הנקבים כדי שלא יכבה העצים טרם יעשו גחלים, וההבערה זו בוער ב' או ג' ימים טרם שיעוממו ויוגמרו הגחלים אח"כ מכסין גם הנקבים עד שיעממו ואחר שנכבו הגחלים מניחין אותן יותר מיום א' עד שיתקררו כי כל זמן שבוערין העצים א"א שיגע אדם א' בעפר אשר לא יכוה, והנה השר השיכור הלך ונפל סמוך לבור ההוא בעודו בוער וישכב וירדם במקום שהי' הבור וההבערה למטה ברגליו ובצדו האחד היה מקום מלוכלך מטיט ורפש ובצדו הב' היה בור עמוק נחשים ועקרבים רק מקום משכבו היה נקי והנה כל זמן שלא יצא היין ממנו היה מונח כאבן דומם ולא נעשה לו שום היזק מכל הני תלת אכן כאשר פג קצת היין מלבו התחיל להתנועע עצמו ומ"מ הוא ישן עדיין ופשט את רגליו והגיעו למקום ההבערה ונכוו רגליו ומתוך שהוא ישן עדיין לא הרגיש הכאב אלא בלבו ועל ידי כן לא לבד שהתנועע ברגליו אלא שהתנועע גם בידיו והשליכה למקום רפש וטיט ובזמן מועט חזר לפשוט את רגליו ולקבץ את ידיו ונכוו עוד הפעם וכן עשה הרבה פעמים עד שבגדיו החשובים נתלכלכו מאוד מאוד ולפעמים נגע בידיו על פניו עד שגם פניו נתלכלך בטיט ורפש עד שקשה להכיר אם בן אדם הוא כלל בתוך כך כשהיה במשכב הזה, בא אחד מחביריו שותי היין אוהבו וריעו מאוד אלא שבאותו פעם היה מיושב בדעתו ופג היין ממנו וכשראה את זה הכיר בו שהוא החשוב והיה מחשב בדעתו שהשר הזה הוא בסכנה גדולה האחד שמא ישכב כאן עד שיפנה היום ואז יבואו חיות רעות וזאיבי ערב ויטרפו' או ינשכוהו עי"כ יתעורר כאיש אשר יעור ממשנתו ועדיין אין שכלו שלם בתנועה היותר חזקה ויפול אל הבור של נחשים ועקרבים או יתעורר ממשנתו וירצה לילך לדרכו וילך לתוך ההבערה גדולה או מחמת חשכת לילה ילך אל תוך הטיט ורפש ויטבע בו לכן צעק עליו אדוני השר מה לך נרדם קום ממשנתך ורצה להושיבו בדרך אשר בא בו אך לא יוכל לעוררו ממשנתו והנה כל אלה הדרכים אשר בארנו צעק אליו בפה ואמר אדוני השר עורי נא למה תישן כי כבר הוא סמוך לקראת ערב ותטרף מן החיות רעות באישון לילה ואפלה עורה והקיצה פן תכוה במו אש עורה והקיצה נא פן תטבע בטיט ורפש עוררה נא ממשנתך פן תפול בשוחה עמוק' אשר בצדך לכן עוררה נא ושוב עמי בדרך אשר אוליכך ותגיע למחוז חפצך לשלום ולכל אלה הדברים לא הועיל וישן עוד כשיכור ולא נתעורר ממשנתו:
ובעוד אשר צעק ולא התעורר שמע שסמוך למקום משכבו היה הדרך סלולה ובא בו המלך עם חיילותיו ודרך המלך כשבא עם חיילותיו נשמע קולו מאוד למרחוק מקולות התרועות וחצוצרות ומן התופים והכינורות והעוגבין אז שמח זה הרוצה לעוררו כי חשב בלבו שכשיקרב יותר בודאי יתעורר ממשנתו מקולות הרבה החזקים מאוד לכן הפסיק מלצעוק עליו ויהי כאשר קרב המלך והקול הולך וחזק ואפי"ה לא התעורר ממשנתו ולא שמע עד אשר עבר והתרחק יותר אז נכמרו רחמי האוהב וירא להיות אצלו מפני גודל הסכנת החיות אשר ביער והתחיל לבכות בקול רם ולצעוק אדוני השר החשוב ראה נא איך נתלכלכו בגדיך החשובים מאוד ואיך נתלכלכו פניך ואתה מושל בך כאן כנצר ניצר ואי' כבודך וכי כבודך לשכוב כאן כאיש נבל כל כך מלוכלך בטיט ורפש קום והתעורר ממשנתך עד שהתעורר כאיש אשר יעור משנתו ועדיין אין שכלו שלם וראה עצמו את בגדו שמלוכלכי' מאוד אמר איך אלך ואשוב לביתי בבגדים צואים ואתבזה בין אנשי ביתי טוב לי לישן כאן מלילך לביתי, אז פתח האוהב ואמר אדוני השר מה תאמרי הלא אם תישן כאן אתה בסכנה מות הרע הזה אלא שמע נא לעצתי ואני אעזור אותך לרחוץ קצת בגדיך הצואים טרם תבא העיר לביתך בין האנשים ותנצל מן המות הרע הזה ואמר השר שתוק אני רוצה לישן כי איך אוכל לרחוץ הבגדים שיהי' כמו שהי' מקדם ובנתיים בא הלילה והאוהב צריך לילך לדרכו מפני אימת הסכנה הנ"ל והלך האוהב לדרכו ובלילה באו חיות רעות ונשכו השר ורצה לברוח מן החיות רעות והלך למקום טיט ורפש וראה שהיא מצולה גדולה והיה מתיירא שמא יטבע בו וברח מזה ונכנס למקום ההבערה ונכוה אשר כמעט נשרוף וברח ונפל לבור שוחה עמוקה ומת שם ע"כ המשל:
הנמשל הוא כך הבית היין הוא בית המדרש שהתורה נקרא יין כמו דכתיב (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי והנה הדרך כששותי' מעט מעט אינו נעשה שיכור אכן כששותין הרבה נסתכרו והיינו כמו דאיתא (עירובין נ"ד) א"ר הונא מ"ד הון והבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם אדם עושה את תורתו חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה אמר רבה ידעי רבנן להא מלתא ועברי' עלי' א"ר נחמן בר יצחק אנא עבידתי' ומתקיים בידי וזה מוסר גדול לבחורים כי יש מהם אשר לומדים ג' וד' שיעורים ביום וזה וזה לא נתקיימו בידם ומ"מ אעפ"י שנשתכר יום או יומיים אם אין הולכין לחוץ ויושבים בבה"מ ופוסקים מללמוד יותר אלא חוזרים על מה שלמדו יוכלו אח"כ ללמוד כבתחילה ויערב להם כמ"ש (שיר השירים ז') וחיכך כיין הטוב והנה כל זמן שהוא בבה"מ התורה מגינה ומצילה מן כל עבירות ואין יצה"ר שולט בהם אכן אם ילך לחוץ המה הנערים שבורחים מבה"מ ופושעי' מד"ת יבא בם הרוח הוא היצה"ר והמה ישינים שינת השכרות והמה נדמם ממש להשר שהמה מזרע הפרתמים אי"ו והבגדים החשובים המה מלבושי הנשמה אשר לבש שהיא נקיי' מכל חטא ועון שהי' עד הנה מיושבי בה"מ והנה כל זמן שהיין בתוכם אעפ"י שאין עושין טוב עכ"פ המה סור מרע אכן כשפג מהם היין היינו שנשתכח התורה מהם המה הולכים בדרכים רעים ועוסקים בהרהורים רעים ובמחשבות זרות בין הנשים הפרוצות אשר ע"ז נאמר (משלי ו') אם יהלך איש ע"ג גחלים ורגליו לא יכבה והיינו מה שאמרנו שכל זמן שישן שינת השיכרות בתנועותיו נכוה רגליו וכל תנועות אשר הוא עושה בשינוי מלכלך בגדיו המה מלבושי הנשמה אשר נעשה מלא כתמים כמו שארז"ל (שבת קנ"ג) תנן התם ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להן כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי ו') בכל עת יהי' בגדיך לבינים ושמן על ראשך לא יחסר ואיתא בגמרא (שם שם) א"ר יוחנן ב"ז משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחין שבהן קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טפשים שבהם הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח בפתאום ביקש המלך את עבדיו פקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו וכו', ומה שאמרנו שנתלכלך פניו מכח תנועתו בשינת השכרות היינו שעובר עבירה בשינת העצלות שעי"ז לא יכירו את פניו הוא כפי מה שארז"ל (שם ק"י) כל זמן שאין אדם עובר עבירה אין חי' מושלת בו שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית ארץ אבל כשאדם עובר עבירה סר צלו מעליו ונמשל כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו ומה שאמרנו שבא השר אחד מחביריו שותי היין מאוהביו וריעיו אלפא שבאותו פעם פג יינו ממנו, הוא אני אשר הייתי לפי שעה מיושב בדעתי ונתעוררתי משינת השכרות שישנתי מעודי עד היום הזה וכבר נתעוררתי ומצאתי אתכם בתרדימות העצלות וראיתי שרגליכם נכווית כמו אש ובגדיכם נתלכלכו כל השנה כולה ופניכם נשתנה ונתלכלך שאין מוראכם מוטלת על חית ארץ ואני מתיירא שמא ח"ו תטבעו בטיט ורפש שע"ז ביקש דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ט) הצילני מטיט ואל אטבעה וכן אני מתיירא שלא תשרפו ח"ו בתוך הבערה גדולה הוא הגיהנם וכן אני חושב שתפלו ח"ו בבור מליאה נחשים ועקרבים המה מלאכי חבלה שבשאול תחתיה לכן כבר עמדתי לעורר אתכם מתרדומות העצלות והשכרות והייתי קורא עליכם אוהבי וריעי האהובים לי כנפשי החשובים והיקרים מאוד עורה נא מתרדימות העצלות והשכרות מה לכם נרדם עורו והתעוררו ממשנותיכם ושובו וחזרו מדרכיכם הרעה ושובו אל ה' כי נשמותיכם חצובה במקור עליון נקיי' זכה וברה עורו נא למה תישן התעוררו עד שלא תחשך השמש שהוא יום המיתה כמש"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ויהיה כל ימיו בתשובה ואם ח"ו תמתינו עד סוף היום שהוא לפנות ערב תטרפו ח"ו מן החיה רעה שהוא מלאך המות שאז תהיו באישון לילה ואפילה עורו והקיצו שמא תכוהו ח"ו אש של גיהנם עורו והקיצו שמא תטבעו ח"ו בטיט ורפש שע"ז ביקש דוד המלך ע"ה כנ"ל, עורו נא והקיצו פן תפולו בשוחה עמוקה אשר בצידכם כדכתיב (משלי ד') דרכי שאול ביתה יורדת אל חדרי מות לכן בקשתי מאתכם שתתעוררו נא ותשובו עמי לכו ונשובה אל ה' שנגיע למחוז חפצינו לשלום ולכל אלה הדברים ראיתי שעדיין לא אהני שעדיין ישנתם בתרדימות העצלות ואע"ג שבשעת הדרשה יש התעוררת קצת כ"ז אינו שוה לי וחשבתי בנפשי שהנה יקרב לבא המלך עם חיילותיו בקולות רבות והחצוצרות והתרועות ישמע ומזה תתעוררו ממשנותיכם והוא יום ר"ה שבו עלה אלהים בתרועה וה' בקול שופר וגם הקולות הבכיות והתפלות אשר התעוררו חסידים ואנשי מעשה כשתשמעוזה תתעוררו אתכם היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו אבל אני ראיתי שכבר עבר המלך ותרועות והקולות ובכיות ועדיין לא התעוררתם ממשנתיכם ואלולי התעוררתם עצמיכם וישובו מדרכיכם כבר היה השופר תחתון התעורר את השופר העליון אשר עליו נאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול א"ו שעדיין ישנתם שינת העצלות ושיכרות לכן עתה נכמרו רחמי עליכם ואני צועק בקול מר ובכי אוהבי וריעי עורו נא והתעוררו וחשבו כא בגודל חשיבותיכם הלא על פיכם ישק כל עם ה' כל העולמות עומדים בזכותכם אם תטיבו דרכיכם וכל רואיכם יוכל להכיר שאתם מזרע הפרתמים דכתיב' ומוראכם וחתכם על כל העמים ואיך עכשיו אתם מלוכלכים בכתמי העוונות ופנה הודיכם וזיו פניכם וכי זה כבודיכם להיות מושלכים ארצה כאיש הנבל כדכתיב (יחזקאל ל"ו) הלא עם ה' אלה ומארצו יצאו עורו כבודיכם עורו נא והביטו בלכלוך מלבושיכם הוא לבוש הנשמה רחצו בגדיכם הצואים ואני אעזור אתכם ובמה נרחצים אותם בדמעות עינינו ובזה ימחו הכתמים וכן תתעצלו ותאמרו איך תוכלו לרחוץ הכתמים הרבים והגדולים במעט דמעות עינינו לכן חשבו נא בגודל הסכנה שאתם בו אם לא תשובו הלא היום יפנה ואם יבא החי' רעה הנ"ל אין אני רוצה לכפול הדברים אנה יהי' דרכיכם ולא תהיה כאיש אשר יעיר ממשנתו ועדיין אין שכלו שלם כי אין לי זמן לעורריכם יותר כי גם אני מתיירא מפני החי' רעה אחר שתפנה היום לכן צריך אני לילך ולשוב לביתי טרם יפנה היום וח"ו יהיה לכם כמו שבארנו במשל אלא התעוררו עצמיכם בשיכליכ' ושובו אל ה' וחסו על נפשיכם:
והנה אנחנו אומרים עשה למען ירושלים עיר קדשיך הלא הש"י יאמר אתם תעשו תשוב' למען ירושלים עיר קדשי החריבה ממעונותי' עשו למען ציון משכן כבודי היא האהובה כנודע החבושה אתכם תוך גלות המר ע"ל שוממות היכלי אשר נחרב בעונותיכם ואתם מעכבין הבנין וע"ל הריסות מזבחי שהיו מקריבין בו קרבנות לכפר על עוונותיכם ע"ל הרוגים על שם קדשי שנהרגו בעוונותיכם והוי כאלו אתם הרגתם קדושי עליון ע"ל טבוחים על יחודי ע"ל באי באש ובמים על קדוש שמי וכל אלו נתפסו בעוניכ' ובעוונות אבותיכם ע"ל יונקי שדים שלא חטאו ואפי"ה מתו בשנה הזאת כמה וכמה ע"ל גמולי חרב שלא פשעו והם נתפסים בעווניכם לכן עשו תשובה ואומר למלאך המשחית הרף ידיך א"ל תשב"ר כמה וכמה אשר כבר ישבו בבה"מד אשר העולם מתקיים עליהם כדאיתא שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיו של תשב"ר ועתה בעוניכם נתמעטו ובודאי הקב"ה כ"י בוכה עליכם שכן מצינו בעקידה בער"ה שאחר ששלח אברהם את המאכלת לשחוט את בכו קפץ לבכות כופר האשכול ראותו אביו נשכל שכל שלח את ידו לעשות כל מלאכת עבודת הקודש והנה כמה וכמה נעשו כשכל סכל ושחטו בעוונותיכם את זבחי צאן קדשים הילדים הרכים אשר לא חטאו ולא פשעו והי' הוגים בתורת ה' בודאי הקב"ה כ"י בוכה עליהם לכן עשו תשובה סתשב"ר שעתה בחייהם יהיו חיים וקיימים עד מאה שנים עשו למענכם אם לא למעני לפי שידוע שאין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחלה אלא תחלה מענש הקב"ה בממונו ואח"כ בקרקעותיו ואח"כ באשתו ובניו ואח"כ בגופו של אדם, והנה כל זמן שאין אדם נפגע בבניו א"צ לירא בנפשו אבל עתה בעוונינו שאנו רואין שכבר העניש הקב"ה אותנו ביונקי שדים שלא חטאו ובגמולי חלב שלא פשעו וגם תשב"ר הלא יש לנו לפחוד בנפשותינו לכן יאמר הקב"ה עשו למענכם אם לא למעני דקאמר עשו למענכם והושיעני כביכול כי הקב"ה בצרותינו לו צר והוא מחכה לחנחנו אך שכבר נשבע שלא יפדה אותנו עד שנעשה תשובה לכן קאמר הושיענו מצר הזה וקאמר עשו למענכם והושיענו כביכול:
והנה עיקר התשובה הוא החרטה בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה ואם נעשו תשובה ונתחרט בלב שלם ונבכה על עוונותינו באלו ימים המעוטים אשר נשארו לנו טרם יוה"כ אזי ימחול לנו הקב"ה על חטאתינו ונראה דהא דכתיב (ויקרא י"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, ויש לדקדק למה לא כתיב מכל עוונותיכם, אמנם נאמר דהנה גבי הווידו של כ"ג שהיה מתוודה בעד כל ישראל כתיב (שם שם) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ויש לדקדק למה לא קאמר לכל חטאותיהם, אמנם נאמר דהא כבר בארנו שהתשובה מיראה מועלת שזדונות נעשו כשגגות והא דאמר שזדונות נעשו להם כזכיות היינו בעושי תשובה מאהבה וכל חכמי המוסר כתבו שתועלת של כל הקרבנות המכפרים היינו שיחשבו בעליו שעל עוונו היה ראוי לשחוט ולשרוף כדם וחלב ואימרי בהמה וכן אמר המדת הדין הנה נפש החוטאת היא תמות אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו אמר יבא בהמה ויכפר לו שעי"כ שישוב את זה אל לבו שמתוך שמרד במלך הגדול הגבור והנורא ראוי לשחטו ולשרפו אלא שהקב"ה אמר שאם יבא קרבן ויתוודה עליו את עונו שכן כ' הרמב"ם שאין הקרבן מועיל אא"כ התוודה עליו עונו שמביא עליו קרבן וכבר בארנו שאין הווידוי מועיל אלא בלב שלם ומתוך כך כשמביא קרבן ויחשוב שהוא חייב מיתה ויודע שאין הקב"ה מצילו מזה אא"כ יביא קרבן ויתוודה עליו ויתחרט בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה והנה זה אינו אלא תשובה מיראה דהיינו שיתחייב לשוחטו אם לא יתחרט בלב שלם וא"כ הקרבן מועיל על המזיד על מה שהזיד שבא לידו השוגג כמש"ל שנעשה כשגגה אבל שיהיה נמחל לגמרי אינו מועיל הך תשובה אא"כ שיעשה תשובה מאהבה והיינו דקאמר שכ"ג היה מתוודה על השעיר כל העוונות והפשעים עד שיצטרפו כולם במדרגה אחת כל חטאתם אך עדיין נשאר לכפר את כל חטאתם ואף שבארנו לעיל שאין הקב"ה מעניש על שוגג במה שלא נזדהר ואם נמחל לו במה שלא הזדהר וודאי דאין לענשו על השוגג, אמנם נאמר דכשעשה העון נחתם עונו במלבוש הנשמה ואם נמחל עונו מכל וכל מטוהר הכתם שלא נשאר שום רושם במלבוש הנשמה ויקוים אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אכן אם אינו נעשה אלא כשגגות אף על אותן שגגות אין הקב"ה מעניש עליו מ"מ בגדיו אינו מטוהרים ומצוחצחים ונשארו רושם כתם העונות לכן מסיים הפרשה שאין אתם צריכין יותר אלא שזדונות נעשו כשגגות וקאמר הטעם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם שלא ישארו רושם כתם העון והיינו דקאמר לפני ה' תטהרו ר"ל שא"א לבא למחיצת המלך ובגדיו מלוכלכים כשתטהרו מכל חטאותיכם דהיינו שלא ישאר שום רושם תזכו לראות פני שכינה וכ"ז בזמן הבית היה לנו שעיר היה מועיל יוה"כ בלי תשובה וכן מסקינן בגמרא אבל עתה שאין לנו כהן ולא שעיר ולא פר ולא מזבח איך יעשו הזדונות שלנו כשגגות לכן נאמר דעתה ודאי אין יוה"כ מכפר בלא תשובה ואף אם יהי' התשובה מיראה עתה קודם יוה"כ נעשה הזדונות כשגגות תועיל לנו יוה"כ שיטהור אותנו מכל חטאותינו אכן אם נישן שינת העצלות עד שיעברו אלו הימים המעוטים אין אנו יכולים לטהר אותנו מכל כתמינו עד שנעשה תשובה מאהבה וזה לאו כל אדם זוכה כמ"ש לעיל או עד יו"הכ לשנה האחרת אם יגזור השם בחיים ומי יודע, אכן אינו מובן הלא זה י"ז מאות שנה שהיה יוה"כ אשר נתכפרו בו כל עונותינו ואמאי לא נבנה בהמ"ק אחר יוה"כ וא"ת תיכף במוצאי יום הכיפורים חטאו ישראל הלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות, אמנם נאמר ששתי תשובות יש בדבר הא' עפי"מ דאיתא בגמרא כל מי שאינו מאמין שיוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר והוא אינו מובן דע"כ עבירות שבעולם יוה"כ מכפר ואמאי על הך עבירה דאינו מאמין דיוה"כ מכפר אינו מכפר אמנם נאמר דלכאורה אינו מובן מי פתי כ"כ שלא יאמין שלא יכופר עונו ביוה"כ דמי שמאמין שיש לו עון במה שחטא הוא אמר שיוה"כ מכפר ואם אינו מאמין שיוה"כ מכפר גם אינו מאמין שחטא כלום אך כבר בארנו שאין יוה"כ מכפר אלא א"כ התחרט על עונו בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה ולכן הוא יודע בעצמו שלא גמר בלבו שלא ישוב עוד לכסלה רק שחשב דאחר יוה"כ אלך בדרכי הרעים כמקדם ולכן הוא מסופק אם יוה"כ מכפר בלא חרטה בלב שלם וע"ז קאמר הגמרא דבאמת אין יוה"כ מכפר כי אין יוה"כ מכפר בלא וידוי ואין וידוי בלא חרטה בלב שלם:
ואנחנו בעו"ה חזינן שעברו עלינו כמה יוה"כ ולא שבנו מדרכינו והכל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם כי הוא בוחן לבבות וכליות ומשו"ה באמת לא היה יוה"כ מכפר הא חדא, והשני שאין תשובה ויוה"כ מכפר אלא על עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו נמחל לו עד שירצה את חבירו ויתפייס לו ומכ"ש מי שגזול או עסוק את עמיתו שאינו נמחל לו עד שישוב הגזילה אשר גזל ואת העושק אשר עשק, וזה אנו רואים בעינינו שאין א' משיב הגזילה מכל השאלת חכם אשר נשאלו בעירנו לא בא שום א' לחכם לשאול בדברים הנוגעים לממון כך וכך עשיתי אם אני מחויב להחזיר לו או לאו לכן בסוף תפלת נעילה חברו אכה"ג ותלמדינו ה' אלקינו להתוודות לפניך כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ר"ל שהווידוי אינו מועיל אם לא שנחדל מעושק שבידינו וא"כ אף שעברו כמה יוה"כ כל זמן שלא נמחלו עבירות שבין אדם לחבירו עדיין אין אנו מנוקים מעון ובזה נתעכב קיבוץ גליותינו ובנין בית תפארתינו לכן זאת עצה היעוצה כמו שארז"ל שמי שהקניט את חבירו והוא מפייסו ראוי למחול לו אף אם לא מפייסו ראוי לעבור על מדותיו ולמחלו בלא פיוס כי המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו כמו דאיתא בגמרא כל לילה יאמרו שרי לי' מארי' מאן דמצער לי' כ"כ שעכ"פ מה שלא נודע לכם מי שגזל אתכם ולא יכול להוציאו ממנו בדיינין בודאי הוא יאוש גמור ולא תגיע לכם מעולם תמחלו להגזלן בלב שלם כל א' וא' יעשו כן אולי לא יהיה נתפס בעון הגזל, ואנכי צריך לפייס אתכם ביותר שתמחלו לי על כל הדברים שביני וביניכם כי מצינו שמשה רבינו ע"ה גדול הנביאים לא ידע לשמור לשונו וחטא במה שאמר שמעו נא המורים וכן ישעי' הנביא לא ידע לשמור לשונו ואמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב וקיבל עונשו, ואני הצעתי דברי לפניכם בשנה הזאת פן ואולי נכשלתי בדיבורי לפגוע בכבוד א' מכם וקוני' שמיא גלי' שלא חשבתי מעולם לפגוע בכבוד אחד מכם רק שאני מתיירא שמא שגיתי ונכשלתי בדיבור ולכן אני מבקש מכם מחילה שתמחלו לי דברים הנוגעים ביני לביניכם וכן אני מוחל אתכם ובזה יהיה שלום בינינו מעתה ועד עולם:
ולסיים נאמר לתרץ מה שסידר רבי בסוף ש"ס משניות אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי שמחזיק ברכה לישראל אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, והוא אינו מובן איך הכלי הוא שלום שמחזיק ברכה, לכן נאמר דהכה ידוע לכל המתחיל קצת בחכמה האמתיות שהאותיות התורה אורות העליונים הם ויצאו בזה אח"ז כסדר אלפא ביתא כ"ב אותיות ואח"כ נצטרפו זה עם זה זוגות זוגות כל מיני צרופים עד שנעשה רל"א שערים והם הם כל צרופי אותיות התורה והנה כל האורות הבאים זה אח"ז האחרון נעשה כלי לאור שלפניו וכן כולם ונמצא שבסדר א"ב השי"ן נעשה כלי להרי"ש והלמ"ד נעשה כלי לכ"ף והוי"ו נעשה כלי לה"א ומ"ם סתומה לא היה בא"ב רק שאח"כ נצטרפו בסדר האלב"ם שאז באה המ"ם סוף לתיבה ממ"ם סתומה וזה הטעם שארז"ל מנצפ"ך צופים אמרו ולא אמרו כמנפ"ץ כסדר אלפא ביתא משום שהכ"ף פשוטה לא נשתלשל שהראשון מן הכפולות הפשוטות הי' המ"ס והאחרון היה ך' דבסדר אחוריים של אלב"ם תשתלשל התיך ונמצא המ"ם ראשון והך' אחרון נקטו בסימן מנצפ"ך להורות על מן צופך מפני ששכחו והדר יסדו, והאות שלפני מ"ם סתומה הוא הב' ובין כולם היה אותיות ברכה וידוע שאורות התורה היה במלבושי קב"ה שע"ז קאמר עוטה אור כשלמה כב"י וגם מלבוש הם אותיות בשלום והיינו דקאמר ה' עוז לעמו יתן ר"ל שנתן המלבוש לעמו ישראל ומשום שרצה לברכם ואין הכלי מחזיק ברכה אלא שלום ולכך הוצרך לברכם בשלום ולכן נתן להם המלבוש הוא התורה שהם אותיות בשלום כנ"ל וק"ל:
והנה ארז"ל גדול השלום שאפי' עע"ז אמר הקב"ה אין שטן ופגע רע פוגע בהם ועתה הלא אנו צריכין לכך שלא יוכל השטן לקטרג עלינו וכן על ידי השלום יבא הגאולה כמו שאמרו שאין אליהו בא לרחק ולא לקרב אלא כדי לעשות שלום בעולם וזה יהיה קודם ביאות משיחנו שאלי' הוא המבשר דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום ואז ביום שלאחריו יהיה הגאולה, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: