אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ
דרוש ה
ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ ישינה וחדשה ז' אדר תקכ"ו לפ"ק: דוד המלך ע"ה הכניס בספרו (תהלים צ') תפלה למשה איש האלקים וגו' ונראה דהנך מלת תפלה למשה איש אלקים אין זה מדברי משה בעצמו דהרי משה עניו מכל אדם ועליו נאמר והאיש משה עניו מאוד ואיך יתייחס עצמו בתפלתו שהוא איש אלקים, אלא שדוד כתב שתפלה זאת אמר משה איש אלקים ומשה לא התחיל אלא מה מעון אתה היית לנו בדור ודור והנה רש"י כתב בספר תהלים וז"ל ביו"ד לשונות נאמר ס' זה בניצוח בניגון בזמר בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה נגד יו"ד ב"א שאמרוהו אדם מלכי צדק אברהם משה דוד שלמה אסף ג' בני קרח עכ"ל ויש לבאר לפי מ"ש דהנך מלת תפלה למשה איש אלקים דוד אמרם אמאי יחס בלשון תפלה למשה ונ"ל עפי"מ דאיתא במדרש והובא בילקוט וז"ל הרבה נביאים והרבה צדיקים התפללו לפני הש"י ולא בא הכתוב אלא לייחס למשה ולמה כן לפי שהי' מעשיו משונים מכל הבריות כיצד יש מתפלל שעה א' או ב' ואם הוא מתפלל הרבה מתפלל יום א' אבל משה עמד והתפלל מ' יום ומ' לילה אמר הקב"ה למה"ש אני מדמה אותו לכם וכו' ואיתא בילקוט ראובני פרשת ואתחנן המלאכים מתפללים בכל יום תקנ"ו תפלות כמנין ישר"ה ומהם למד משה והתפלל תקט"ו תפלות שנאמר ואתחנן אל ה' ואתחנ"ן גמטרי' תקט"ו, ונראה דכמו דאמרינן מפני שהתפלל מ' יום דמוהו הקב"ה למלאכים להיות נקרא איש אלקים מכל שכן שבשביל שהתפלל תקט"ו תפלות יש לדמותו למלאכים שגם הם מתפללים ע"כ ולזה דוד שהי' רוצה לייחס למשה מלת איש אלקים מפני שהתפלל תקט"ו תפלות והנה משה שהי' מדבר בעדו הי' יכול לרמז מספר תקט"ו במלת ואתחנן שהוא מדבר בעדו משא"כ דוד אי הוי אמר לשון תחנון הל"ל ויתחנן ואין זה מספר תקט"ו לכן התחיל תפלה למשה שתפל"ה ג"כ גי' תקט"ו והבן:
וקאמר שמשה התחיל אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל וגו' ויל"ד מפני מה מתחיל בשם אדנ"י ומסיים בשם אל ומתחלה אמר בטרם הרים יולדו ואח"כ אמר מעולם ועד עולם כאלו ח"ו קודם לעולם לא הי', ומפני שאין ב' פסוקים אלו כ"א סידר שבחו של מקום כמו שדרז"ל (ברכות ל"ב) שלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מדהתחיל משה תפלתו בפ' ואתחנן אתה החלות להראות עבדיך את גדלך ואח"כ אמר אעברה נא וכן סדרו אנשי כה"ג תפלת י"ח דג' ברכות הראשונות הם כעבד המסדר שבח לרבו ואמצעים כמו עבד המבקש פרס מרבו ואחרונות כמו עבד המקבל פרס ונותן שבח לרבו והולך לו וכן מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע שתמיד כשמבקשין דבר מן המלך או מן השר בכתב שקוראין מעמריאל כותבין תחלה תוקף ממשלתו ומפני שהוא מלך חסד ורחמן הוא בא לבקש בקשה זאת, ואלו הבין המלך ב"ו שהשבח אשר הוא נותן לו לבו בל עמו בודאי שמלבד שלא יעשה בקשתו אלא שיגדל כעסו עליו ואם אנו אומרים שבחו של מקום בלי כוונת הלב והוא יודע מחשבותינו איך יעשה בקשתינו ועל זה אמר הנביא (ישעי' כ"ט) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני וגו' וזה הטעם שארז"ל צריך שיכווין בכול' ואם אינו יכול לכווין בכול' צריך שיכווין באחת ומפרש הגמרא אחת היינו שיכווין באבות ומדינה דגמ' מי שלא נתכווין באבות צריך לחזור ולהתפלל רק שבש"ע פסקינן שעכשיו אינו מתפללים בעו"ה עה"פ בשביל חסרון הכוונה מפני שעל פי רוב אנו מתפללים בלי כוונה ומשו"ה גם אם יתפלל עה"פ קרוב הוא שלא יתכווין ויהי' ברכה לבטלה וזהו הטעם ממש מפני דברכת אבות הוא סידר שבחו של מקום לפי שברכה שני' מזכיר גבורות השם כבר הזכיר באבות שהוא האל הגדול וכן ברכת קדושה נכלל באבות כידוע ומשו"ה הזהירו שיכווין כדי שיסודר שבחו של מקום בכוונת הלב וכן משה בקפיטל הזה אחר שסידר שבחו של מקום בכוונת הלב בב' פסוקים ראשונים התחיל להתפלל ומפני שאני רואה עתה סמוך לילה ויהי' טורח הציבור להמשיך איזה שעות תוך הלילה וביאור ב' פסוקים הראשונים שבחו של המקום כאשר בארתי בע"ה יאריך הענין לכן אני רוצה לדלג עתה ולהתחיל בפסוקי התפלה לבאר באשר שה' עתה מענין היום ונתחיל לבאר כל הקפיטל:
והנה לפרוט כל העניינים והדקדוקים יאריך הזמן רק שהענין מובן מעצמו הרבה כפלות העניינים אשר יש בו ואיך שייכים זל"ז ולבארם נציע תחלה הא דאיתא בגמרא (חולין קל"ג) א"ל פפונאי לרב מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל ואדמה על ראשו ועוד זה שאלו משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר המן מן התורה מנין המן העץ וגו' אסתר מה"ת מנין ואנכי הסתר אסתיר פני מרדכי מה"ת מנין שנאמר מור דרור ומתרגמינן מ"ר דכ"י, ולבאר המשך מאמרים אלו זל"ז נתרץ תחלה מה שיש לדקדק איך שייך לומר משה מה"ת מנין הלא כל התורה שם משה לפני בני ישראל וכל התורה דברי משה הם ואיך שייך לומר משה מה"ת מנין ורש"י פי' לתרץ קו' זאת וכ' היכי רמיזא קודם שבא שיבא וגם זה פלא הלא לא נתנה תורה עד ימי מרע"ה ומאי מהני שהיתה רמוזה בפסוק של בשג"ם הוא בשר כיון שגם הפסוק לא נודע לנו עד אחר ביאתו אמנם נאמר דאי' בגמרא (מגילה י"ג) אר"א ב"ח כיון שנפל הגורל בירח אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת משה רבם והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, וי"ל חדא למה הוכרח לחזור והוא לא ידע שבז' באדר מת משה לא הל"ל רק שבז' באדר נולד משה ועוד כיון שבתחלה נולד ולבסוף מת בז' באדר נמצא שהשמחה נהפוך לסוף לתוגה ומה מהני שהי' נולד בז' באדר נמצא שהשמחה נהפוך שאחרון הכביד ובזה מתורץ נמי מה שנתקשה לי מ"ט לא קבעו ת"צ ביום מיתת מרע"ה דהלא כתבו הפוסקים דיותר מחויב להתענות ביום מיתת רבו מובהק מביום מיתת אב ואם מכח כ"ש דהאב ואם הביאו לחיי עוה"ז והרב מביאו לחיי עוה"ב ומה שלא נהגו כן הוא משום דאין אנו לומדים אורב א' וא"כ לא איהו בלבד הביאו לחיי עוה"ב משא"כ במרע"ה שהקב"ה נתן לו התורה במתנה והוא נהג בו טובות עין ונתנה לישראל ועי"ז הביא כל ישראל דורי דורות לחיי עוה"ב וא"כ הי' ראוי שיתענה כל ישראל ת"צ כמו צ"ג, אמנם נאמר דמה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו הוא משום דבאותו יום ריע מזלא, אכן נבאר מה שמת משה רבינו בז' אדר הי' טובה גדולה לישראל שלא מת ביום אחר וא"כ בז' אדר לא ריע מזלא ומשו"ה לא גזרו תענית ולמטה יתבאר על מה נהגו אנשי המעשה להתענות ובזה נבאר הא דאיתא בגמרא (סוטה י"ג) על פסוק וילך משה וידבר את כל הדברים האלה ויאמר עליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מה ת"ל היום, היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש שנאמר את מספר ימיך אמלא וק' דהא ע"ז מביא אח"כ פסוק את מספר ימיך אמלא ואיך שייך לומר ללמדך, ונראה דהנה מצינו שכל ימי חיי משה אף אחר כל הניסים ואותות ומופתים אשר עשה לעיני כל ישראל מ"מ הרבה מהם אשר היו מריבים עמו וחלקו עליו כמו קרח ועדתו וכמו שאמר משה בסיף (דברים ל"א) כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חיי ממרים הייתם וגו' וכן איתא (מ"ק י"ח) ויקנאו למשה במחנה א"ר יצחק מלמד שכל אחד קינא לאשתו במשה והיינו דכתיב וישמע משה מה שמועה שמע שחשדוהו בא"א וכאשר באמת יש עוד היום הזה מינים ואפיקורסים אשר אומרים שכל הניסים והנפלאות הוי עפ"י תחבולה וחכמת הטבע שהי' משה יודע יותר משאר העם כי בלא"ה לא היה מקום לקרח ולעדתו לחלוק ולומר שאין תורה מן השמים א"ו שגם קרח ועדתו היו בטעות הזה וכן איתא במדרש שביקש משה רבש"ע יכתוב סרחוני שלא יאמרו משה זייף בתורה ונמצא דחשב שעל ידי מיתתו יאמרו שמשה זייף בתורה, אכן כשמת מצינו שבכו עליו כל ישראל ל' יום עד שלא עברו את הירדן עד כי תמו ימי בכיותו, אמנם נאמר שבמותו נתברר שהי' צדיק כיון שביום שנולד בו ביום מת והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ואלולי שהי' צדיק לא הי' ממלא שנותיו כדכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה והיינו שהוכיח להם משה שאמר היום מלאו ימי ושנותי ר"ל שבזאת תדעו שמשה אמת ותורתו אמת וקרח ועדתו בדאים והיינו דקאמר שמשה אמר היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים ר"ל שאני ג"כ בכלל אלו ומייתי ראי' ע"ז שנאמר את מספר ימיך אמלא ונמצא שזה הי' טובה גדולה שמת בז' אדר כיון שנולד בו ביום ומזאת נדע לכל ישראל שמשה ותורתו אמת משא"כ אם הי' מת ביום אחר ח"ו הי' מקום לטעות דמשה לא הי' צדיק ולא הי' יום זה יום פרעניות והיינו דקאמר ולא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד משה ר"ל שזה שהי' מת בז' אדר לא הי' פורעניות ואדרבה היא טובה כנ"ל: אמנם בח"א הק' דאינו מובן דכיון שנולד בז' אדר הי' גמר השנה ו' אדר ויום ז' אדר הי' תחלת שנה אחרת ואיך קאמר היום מלאו ימי וכו' אמנם י"ל כמו דהש"י ממלא מיום ליום כך ממלא מעל"ע דרך משל שאם נולד ז' אדר אחר חצות הי' צריך להחיות עד ז' אדר אחר חצות, ובזה מדוקדק לשון הגמרא דקאמר היום מלאו ימי ושנותי דחדא מהם מיותר וכן הא דקאמר שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום דמילת מיום ליום הוא מיותר אמנם לדברינו יובן דכמו דאמרי' דיום א' בשנה או ל' יום בשנה חשוב שנה ואפי' הכי גבי שנותיהן של צדיקים אין הקב"ה חושב שנה עד שנתמלא כל השנה כן לענין היום גופו אעפ"י שמצד הדין מקצת היום ככולו לכל הדינים מי שנולד ז' אדר כיון שהגיע ז' אדר:
של שנת י"ד נעשה גדול דה"ל בן י"ג שנה ויום אי, מ"מ לענין שנת הצדיקים אין הקב"ה חושב מקצת יום ככולו עד שיתמלא היום והיינו דקאמר היום מלאו ימי דייקא וכן שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום דייקא ר"ל שאין היום נשלם ביציאת אותו היום כ"א דחשבינן היום מיום ליום דהיינו מעת לעת ומדויק בלשון הקרא את מספר ימיך אמלא, וק"ל: אך לפי"ז קשה איך מבואר בזה שהי' צדיק דלמא הי' לו להחיות קכ"א שנה וכמו דאמרינן דברשעים אינו ממלא שנותיהן מיום ליום אלא מקצת שנה נחשוב להם ככל השנה ה"נ נוכל לומר שמקצת היום נחשב לכל היום אמנם אם כבר נאמר במקום אחר שאין לו להחיות כ"א ק"כ שנה שפיר מוכח מיום מיתתו שהיה צדיק כנ"ל והיינו דקאמר משה מן התורה מנין וכפירש"י איך מוכח מה"ת קודם שבא ומה יהי' בסופו כמה יחי' דאם לא נאמר זאת בשום מקום אינו מובן דברי תוכחתו לענין מאי קאמר היום מלאו ימי ושנותי דמזה לא מוכח דהיה צדיק וקאמר בשג"ם הוא בשר דשם נאמר והיו ימיו מאה ועשרים ומשם מוכח שלא היה לו להחיות כ"א ק"כ שנה ושפיר מוכח דהי' צדיק כנ"ל, והבן:
והנה מורי ורבותי לא לדרשה קאתינא רק לבאר דברי מוסר היוצא מדברינו אלה שגם בדורינו יש כמה תלמידי חכמים אשר הם מבלים כל ימי חייהם בצער ודוחק גדול ואין אדם משגיח עליהם ואינם חסים על כבודן רק אחר מותם הם בוכים ומספידים עליהם כמו שנודע לכל שבמיתת הרב מ"ו אנשיל עוזרש ז"ל התעוררו העם בכי והספד רב ובחייו היה לו דוחק גדול כנודע לבני קהילתינו ובלי ספק שמרוב דוחקו נטלו ממנו כל הכחות וקרבה מיתתו והלא יותר טוב הי' לרחם עליו ועל לומדי תורה העניים בחייהם שלא תצטרכו לבכות עליה' במיתתן בכו עליהם בחייהם הש"י יאריך ימיהם שגם עתה המה חשובים כמתים כי עני חשוב כמת ותרחמו ותחמלו עליהם: נחזור לעניינינו וטרם שנבאר המשך המאמר איך תליא שאלה זו שמשה מה"ת מנין במה שפשט תחלה מן אדמה על ראשו וכן איך שייך זל"ז המן ומרדכי ואסתר מה"ת מנין נציע הא דאיתא (סוטה ד') במדה שאדם מודד מודדין לו היא קשטה עצמה לעבירה המקום ניוולה היא גילתה א"ע לעבירה המקום גילה עלי' בירך שהתחילה בעבירה תחלה ואח"כ הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה ואח"כ הבטן ושאר כל הגוף לא פלט ובבריי' איתא תני' ר"י אומר מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו ת"ל בסאסאה בשלחה תריבנה וקאמר שם וכן מצינו בסוטה שבמדה שאדם מודד מודדין לו היא עמדה על פתח ביתה לראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליה היא קשטוה לו פניה לפיכך פניה מריקות היא כחלה את עיני' לפיכך עיני' בולטות היא קלעה לו שערו לפיכך כהן סותר שערה היא הראתה לו באצבע לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה לו בצילצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדי' היא פשטה לו את יריכה לפיכך יריכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדני מלך לפיכך קרבנה מאכל בהמה היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך כהן השקתה מים המאררים במקידה של חרס היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון שם בה פני' שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורנו עין, ועוד קאמר במשנה שם וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה א' שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל במדבר ז' ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחים גדול הימנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסקו עמו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסקו בו אלא המקום שנאמר ויקברו אותו בגיא לא על מסה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך עכ"ל הגמרא: והנה יפלא דמעיקרא קאמר המשנה דמשה זכה במכ"מ שנתעסקו עמו קב"ה ואח"כ מסיים לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים, אמנם נאמר דאיתא (סוטה י"ז) אר"ח ב"ח איני נסתר קברו של משה מעיני ב"ו מפני שגלוי לפני הקב"ה שעתיד בהמ"ק ליחרב ולהגלות ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותו שעה ויעמדו בבכי' ויתחננו למשה ויאמרו בו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ויעמוד משה ויבטל הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שכן אתה מוציא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה הרף ממני ואשמידם כמה צדיקים היו באותו הדור וכמה חסידים משה ואהרן ויהושע ולא עשו בשבילם אלא בשביל משה עכ"ל, וא"כ לכאורה קשה מנ"ל דמשום מכ"מ נתעסק בו הקב"ה דלמא משו"ה נתעסק בו הקב"ה כדי שלא ידע איש את קבורתו, אמנם נא' הלא איתא (שם י"ג) שמשה מת בהר נבו שהי' בחלקו של ראובן ומשה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק וגו' מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין אותן ד' מילין מי הוליכו מלמד שהי' משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת היו אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אמר מי יקום לי עם מריעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ונמצא אי משום כדי שלא ידע את קבורתו היה די שמאחר שנתעסקו בו ישראל יתעסק בו הקב"ה ויאספיהו במקום שלא נודע קבורתו ומפני מה לא הניח להתעסק בו גם כל ישראל א"ו משום מכ"מ, וכן מדוקדק לשון המשנה דקאמר שלא נתעסק עמו אלא קב"ה, אמנם אי' בגמרא (סנהדרין ל"ט) א"ל האי מין לר"א אלקיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה כי קברו למשה במאי טבל אלימא במים הא כתיב מי מדד בשעלו מים וכו' א"ל בנורא טבל, ומק' תו' אמאי לא שאל לו איך טימא עצמו במשה שהיה מת ותירץ דישראל נקראים בנים למקום ורשאי הכהן לטמא לבנו והמהרש"א בח"א כ' לתרץ באופן אחר הוא משום דבמשה לא הי' יכול להתעסק עמו אדם אחר כדי שלא ידע איש קבורתו ונמצא שהיה מת מצוה והי' יכול קב"ה להתעסק עמו והנה לפי דברי מהרש"א לכאורה קושייתינו במ"ע מנ"ל דמשום מכ"מ לא התעסקו בו ישראל דלמא משום דלא ידע איש את קבורתו ואי משום שהיה לו להניח להתעסק גם ישראל וקב"ה יעלים קבורתו זה לא היה יכול לעשות כיון שיתעסקו עמו ישראל שוב לא יהיה מת מצוה ולא יהי' קב"ה יכול להתעסק עמו מפני שהוא כהן, אכן אם נאמר כדעת התוס' שנקראו בנים וכו' שפיר יכול להתעסק עמו אף שיתעסקו עמו ישראל ושפיר מוכח דמשום מכ"מ לא התעסקו עמו ישראל, אך מנ"ל לתוס' כן הלא יוכל לפרשו כדברי מהרש"א, אמנם נאמר שדברי תוס' מוכרחים מהא דמצינו במשנה הנ"ל דלא על משה בלבד אמרו אלא כל הצדיקים שנאמר כבוד ה' יאספך וגו' ועל שאר הצדיקים לא שייך לומר שהי' מ"מ וע"כ מפני שנקראו בנים, וזהו המשך לשון המשנה דהמשנה רצה להוכיח שהוא מכ"מ ולא משום שלא ידע איש את קבורתו דאם כן הי' להניח להתעסק בו גם ישראל ואי משום שלא יקרא שוב מ"מ תקשה הלא בלא"ה רשאי להתעסק עמו מפני שנקראו בנים ולהוכיח זה מסיים המשנה ולא על משה בלבד אמרו אלא וכו' דמזה שפיר מוכח שהיה מכ"מ, והנה תחלת משנה זאת צריכין אנו להבין למה צריך המשנה ללמוד מסוטה שבמדה שאדם מודד וכו' הלא גם מסוטה עדיין אינו מבואר בהדיא שפורעניות הבאה יהי בשביל מדה שחטא בה ומקרא מלא נאמר דכתיב (ישעי' ב') ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרת עינים הלוך ונוסף תלכנה וברגליהם תעכסנה ופי' רש"י כשעוברים בשוק אצל בחורי ישראל דורסתה ברגל ורומזת צידי חיבה נואפ' כדי להבעיר בו יצה"ר כעכס זה של נחש וכתיב (שם י"ז) וספא ה' קדקד בנות ציון וה' פתחן יערה ובסוף נאמר והי תחת בושם מקיהי' ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגל מחגורת שק כי תחת יופי נמצא שהכתוב אומר בה שהכל נעשה מדה כ"א ול"ל למילף מסוטה דכיון שמקרא מלא הוא גם ק' על הברייתא כיון שמביא קרא בסאסאה וכו' למה קאמר שם וכן מצינו בסוטה, עוד קשה דגבי סוטה נאמר שתהי' האשה לאלה בקרב עמה ועל זה אינו מפרש הגמ' נגד מה בא פורעניות זאת שתהי' לאלה בקרב עמה: אמנם נאמר דודאי כשעושה מעשה הגורם לעבירה וגם עבר אותו העבירה בודאי הקב"ה פורע מכ"מ וכדכתיב בסאסאה וגו', אמנם לפעמים נעשה איזה מעשה אשר הוא רק גרם לעבירה וע"י איזה עיכוב נתעכב שלא נעשה העבירה וה"א דבזה אין הקב"ה משלם מכ"מ דהוי זו כמו שחישב לעשות עבירה ולא עשאו שאין הש"י מצרף מחשבה למעשה אמנם באמת לא כן הוא דזה לא חטא במחשבה לבד כ"א בעשי' המעשה מה שלא הי' לו לעשות אף עפ"י שלא עשה המעשה אלא בשביל לחטוא ובסוף לא חטא מ"מ הוי מעשה בלא מחשבה וגם בזה הקב"ה פורע מכ"מ ומביא ראי' לזה מסוטה דודאי מקרא דישעי' לא מוכח דשם הוי פרוצים בעריות ואפשר שאותן בנות שגרמו יצה"ר בבחורי' הם באו עי"כ למעשה וכמו שהוכיח הנביא (עמוס ב') ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חללו את שם קדשי ומשו"ה שפיר מייתי ראי' מסוטה דבסוטה שקינא לה ונסתרה בודאי שכוונתה הי' לעבירה אך אפשר שלא באה לידי כך דאם לא הערה בה אין אסורה לבעלה ואין המים בודקין אותה ומ"מ כל הני דחשיב כבר נעשה בה שכהן פרע ראשה וסותר שערה ומביא חבל וכו' וכן פושטת לו ירכה והיא קבלתו על כריסה ואפשר שעדיין לא הערה בה ולפיכך קללה כהן בירך ואח"כ לצבות בטן אע"ג שאם המים בודקין צבה בטנה תחלה מ"מ הכא מיירי מאותן שלא בדקו המים ומשו"ה לא נקט אלא סדר דברי קללה אשר צריכי' לשמוע מהכהן וכ"ז אפי' לא נטמאה וכן כולם שמשון בעיניו ג"כ לא חטא דבזו שלקחה לו לאשה בודאי לא חטא אלא על אותן הסתכלות ולא לקחה לו לאשה ובודאי לא בא לידי עבירה וכן כולם:
היוצא מזה דכשאדם עושה מעשה אשר גורם לעבירה אעפ"י שלא בא לידי עבירה מעניש הש"י מכ"מ והנה כבר דרסתי בענין תיקון קרי ובארנו שהרבה קלקולים אשר גורמים לזה ושכחנו העיקור והגרם הגדול אשר נוהג יותר בעירינו משאר קהילות ישראל שבזמן הקיץ נשים ובתולות עומדים בשחוק והיתול וליצנות בכל רחובות קרי' לארכה ולרחבה עם נערים המנוערים מהמצות ומעט מאותן אשר הולכים לפי דרכם שניצולים מהסתכלות והרהורי עבירה ובכל ערי ישראל אין כ"כ דרך רחק לביתו כמו כאן עיר ואם בישראל וכן בבתי משתאות ובתי כנסיות של ע"ה הולכים בתרעובות או"נ ובודאי שעירים ירקדו שמה ומי יודע אם לא באו לידי עבירה אף אם לא באו לידי עבירה מ"מ הקב"ה מעניש ע"ז מכ"מ וכל איש הירא וחרד לדבר ה' יזהיר לאשתו ולב"ב לבל ילכו בדרכים אלו וזו תיקון גדול להציל את רבים מעון הזה ובפרטות יש פה בקהילתינו איזה בתים מפורסמי' אשר אין רצוני לפרסמן כי אין עונשין אלא מזהירן אשר בו קיבץ כאויב פרוצות ועושין כל ימיהן כחגין וסעודות מריעים ושחוק והיתול ותמה אני על בעליהן איך יניחו ויפקירו את נשותיהן להחטיא את הרבים ואין להתנצל אותן לומר שמיחו לנשותיה' ולא מקבלות מהן הלא יש לאלקים שופטים בארץ הי' להם לקבול עליהם אצל הרב וב"ד שלא להתערב עם אנשים אחרים וזרים ואם יחושו שלא להוציא לעז על בניהן דאע"ג דממזרות ודאי ליכא דרוב הבעילות הולכין אחר הבעל מ"מ לעז מיהא איכא הלא איתא בגמרא (נדה י"ו) שמוטב להוציא לעז על בניהם שהם ממזרים ואב יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ואין לך רשע גדול מזה שגורם להחטיא את הרבים וחטא הרבים תלוי בו ואם יש יכולת בידו לעכב ואינו מעכב משום איזה חששא בעלמא לא יאבה ה' סלוח לו:
נחזור לעניינינו דלפי מה שבארנו דהמתניתין איירי במי שעשה איזה מעשה כדי להגיע על ידה לאיזה עבירה ולא בא לידי כך אפי"ה הקב"ה מעניש אותו מבואר בזה הא דאיתא (מג לה י"ב) שאלו תלמידים את רשב"י מפני מה נתחייבו אותו הדור כלי' א"ל אמרו לי אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ בשושן יהרוגו ושל כל עולם לא יהרוגו א"ל אמור לנו אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים ולכאורה אינו מובן דהאיך הבינו וכי משא פנים יש בדבר לפי דעתם שנהנו מסעודתו וכו' ולדברינו מובן דלכאורה אינו מובן מה שהקשו מ"ט נתחייבו אותו הדור כלי' הלא איתא בגמרא (סנהדרין צ"ט) שר' יהושע אומר שאם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן כמיטב אם יבא הקץ האחרון ואין אנו רוצים להתעורר אותנו בתשובה יכריחנו הקב"ה לתשובה ע"י מלך שגזירותיו קשים כהמן וא"כ אפשר שבאותו הפעם לא יתחייב כלי' ומ"מ לא יחזרו בתשובה ואפילו הכי אמר שמעמיד להם מלך כהמן לטובתינו וא"כ שמא גם בימי אחשורש כן היה שעי"כ קיימו עליהם מה שקבלו כאשר כתבו חכמי מוסר שיום הפורים הוא כיום המתן תורה וכיום הכיפורים שבו קבלו הלוחות אחרונות וא"כ שמא לא נתחייבו כלל כלי':
התבוננו וראו נא מה נורא היום הזה יום הפורים אשר שקול נגד ב' אלו מ"ת ויוה"כ מפני שביום הזה הוא עיקר קבלת תורה דמעיקרא הוי כמו שאינו מצוה ועושה כיון שיש מודעא רבה לאורייתא, אכן בפורים שבו קיימו מה שקבלו כבר בודאי יש לנו לשמוח ביום הזה בשמחת תורה כאמור ליהודים היתה אורה זו תורה ולא לבלות יום זה בשחוק ועתה שאכשר דרא ונאסר לשחוק בכל השנה מימים קדמונים ותמהתי תמיד על מה שהותרה בימי חנוכה ופורים וגמלנו רעה תחת טובה תחת ניסים שעשה לנו הש"י בימים ההם איך נבלה אותם בשחיקות קלפים אשר גורם לרב עבירות ולהמרות לקב"ה בימים ההם, אך נ"ל שהוצרכו להתיר איזה זמן דאם לא כן לא יקבלו מהן ויותר טוב לעשות חטאים האלה בימים דרחמי מלעשותן ביומא דדינא שאם יהיו מתמידי' ביומא דדינא כ"כ כמו בחנוכה ופורים בודאי לית להו תקומה לישראל ח"ו והוצרכו להרשות בימים האלו כנ"ל אבל הירא וחרד לדבר ה' יבין מדעתו שע"י הכרח הוכרחו להתיר לעם הזה והמונע ועוסק תחת זה בשמחת מצוה ובסיפור השבח לקב"ה תעב"ה:
נחזור לעניינינו שביום הזה קיימו עליהם מה שקבלו כבר ושמא רצה קב"ה לעוררם ע"ז ולכן גזר עליהם גזירת המן אמנם נאמר דע"כ מבואר שאין זה כדי לעוררם בתשובה דלפי"מ דאמרינן אסתר מה"ת מנין דכתיב אנכי הסתר אסתר פני אך אפשר שהי' הסתרת פנים על שושן ועל שושן נגזרה גזירה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע ועל שאר עולם לא נגזרה אלא כדי לעוררם ולא נתחייבו כלי' כלל, אמנם בקרא לא נאמר כלל שעשו תשובה על עבירות שעברו רק שבקשו רחמים מאת הקב"ה כאמור וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו וכן דברי הצומות וזעקתם ולא נאמר כמ"ש בנינוה (יונה ג') וירא ה' את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ודרשינן בגמרא (תענית ט"ז) וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא כי שבו מדרכם הרעה וא"כ גם הכא אלו היו שבים מדרכיהם הי' נכתב ששבו, ואף אם נאמר שהצומות קיבל קב"ה לתשובתן מ"מ הי' מעשה בלא מחשבה שהם לא חשבו זה לתשובה רק לבקש רחמים לבטל הגזירה והמעשה שנהנו וכו' וכן מה שהשתחוו לצלם לפ"מ דסליק אדעתם של תלמידי רשב"י הי' עם המחשבה והיינו דפריך הגמרא וכי משא פנים יש בדבר ר"ל למה באמת נתבטלה הגזירה ע"י צומות ותפלות וא"כ כשאמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע לא היה להם למיפרך וכי משא פנים יש בדבר דודאי ראוי להתבטל הגזירה כיון שעל כל ישראל לא נגזרה אלא לטובתן כנ"ל ושפיר נתבטלה הגזירה רק שהקו' הוא למה נצולו גם בשושן והיינו דפריך להו בשושן יהרגו וכל העולם לא יהרגו אכן התלמידים סוברים מעיקרא שע"י התשובה נתבטלה משום שהמעשה בלא מחשבה הוי כמעשה עם המחשבה וכששמעו מרשב"י שלא נחשב לתשובה מפני שהצומות האלו לא הי' מספיק לתשובה משום דהוי בלא מחשבה ומשו"ה פריך להם בשושן יהרגו וכן כשהוא אומר להם מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר ר"ל לדידך קושייתך נשאר יותר חזקה שלא הי' לזכות כלל וע"ז קאמר מפני שלא עשו אלא לפנים ר"ל שהם לא עשו רק לפנים וא"כ לא הוי אלא מעשה בלא מחשבה אף שבזה גם קב"ה משלם מכ"מ מ"מ זה הוי מכ"מ שהקב"ה גזר עליהם גזירת כלי' ולא הי' אלא לפני' וקיבל הצומות לתשובה שהי' ג"כ מעשה בלא מחשבה וק"ל:
ואדכרן מלתא מה שאמרתי בבה"כ מייזל דביום התענית יאמר אני אמרתי נגרזתי מנגד עיניך אכן בתשובה זו אכווין לתקן מה שפגמתי בשמותיך הקדושים ועי"כ אוסיף להביט אל קדשיך שלא יכווין מה שחטא בחטא קרי לחוד כ"א כל מה שפגם מיום היותו על האדמה יתוקן בזה ואולי יחנן ה' צבאות ויקבל תשובה זאת ע"כ חטאיו שעשה לכן טוב שיהיה מעשה עם המחשבה:
והנה הא דקאמר המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ לכאורה מוכח שהי' בשביל שנהנו מסעודת אותו רשע דשם נאמר אשר צוויתיך לא תאכל ממנו אכלת, אך א"א לומר כן דא"כ תיקשו שבשושן יהרגו, אכן אם נאמר שהקב"ה קיבל הצער במקום תשובה גם על הנאת אכילה שפיר י"ל שהמן העץ מרמז על המן ואיתא במדרש רבה כשנאמר לאדה"ר וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת עשב השדה כיון ששמע אדה"ר כן הזיע פניו א"ל הקב"ה הואיל והזיע פניך תאכל לחם והיינו דקאמר בזיעת אפיך ר"ל מפני שהזיע פניך לפיכך לא תאכל עשב השדה כי אם לחם ונמצא מוכח שהקב"ה קיבל צערו לתשובה וחזר מקללתו, אך לכאורה א"א לומר כן כי שם נאמר בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל העפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ונמצא שאחר שהזיעו פניו נאמר לו שימות וע"כ לאו לתשובה קיבל צערו אלא שהצער הי' פועל שלא נשאר בקללה של ואכלת עשב השדה, אמנם שם במדרש רבה איתא תלך לא נאמר אלא תשוב מכאן רמז לתחיית המתים מה"ת ר"ל שכמו דבתחלה היית מהעפר כן תשוב ותחי' מעפר וכדאיתא בגמרא (שבת קנ"ב) דאף דמי שאין בו קנאה אין עצמותיו מרקיבין מ"מ שעה א' קודם תחה"מ צריך להיות עפר ונמצא לפ"ז שגם זה נאמר לברכה ושפיר י"ל שהקב"ה קיבל צערו לתשובה אף על הנאת אכילה, והנה הרב בעל יפה תואר כ' דהך דיוקא תלך לא נאמר וכו' אינה ראיה גמורה אלא רמז בעלמא שיש לפרשו כפשוטו, אכן אי אמרינן דאדם נקרא אדמה כמו שהוכיח הגמ' מן והאדמה על ראשו מוכח דהאי קרא כי עפר אתה קאי על שעה א' קודם תחה"מ דא"ל דקאי על מיתת אדם כפי פשוטו ה"ל לומר כי אדמה אתה ואל אדמה תשוב איו דקאי על רקב עצמות וזה לא מקרי אדמה כ"א עפר וכיון דקאי על שעה א' קודם תחה"מ מוכח דגם על הנאת אכילה מקבל הקב"ה צער במקום תשובה ושפיר י"ל דהמן העץ מרמז על המן כנ"ל ותליא בזה דעל פסוק זה לא ידון רוחי באדם בשג"ם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים פי' רש"י שלא ידון רוחי בקרבי ר"ל מפני שהוא בשר והי' לו להכניע מפני והי' ימיו מאה ועשרים עד ק"כ אאריך להם מבול ואם לא ישובו אביא מבול, אכן לפי דרש של הגמרא דדרש בשגם על מרע"ה בהיפוך שלא ידון רוחי באדם אם להשחית אם לרחם כיא לרחם עליהם בזכות משה והי' ימיו ק"כ קאי על משה ובזה ראינו ליישב הא דאמר משה בתפלתו על מעשה עגל שאמר לו קב"ה (שמות ל"ב) ויחר אפי בהם ואכלם והתפלל משה (שם שם) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספריך אשר כתבת ופרש"י מכל התורה כולה שלא יאמרו שלא הייתי כדאי לבקש רחמים עליהם ואינו מובן דמה מהני אם לא מוזכר בתורה מ"מ יאמרו שלא הי' כדאי לבקש רחמים עליהם אמנם לדברינו נאמר שכך אמר דהנה משה מרומז בתורה מבשג"ם הוא בשר שר"ל שבזכות משה לא ידון רוחי לכלותם וביקש שאם ח"ו רוצה לכלם כרגע ימחוק מספרו מ"ש שבזכות משה לא יכלה שלא יאמרו שהוא לא התפלל עליהם שאם התפלל עליהם היו נצולים וק"ל:
היוצא מזה דאי אמרינן דבשג"ם הוא בשר קאי על משה הבטיח הקב"ה שלא יעשה כלי' לעולם ואכ"ק איך נגזר כלי' בימי אחשורש, אכן אם נאמר שלא הי' גזירת כלי' אלא כדי לעוררם שיקבלו התורה כנ"ל באמת לא גזר כלי' אלא לעוררם והא דקרי באותו פעם הסתרת פנים דהיינו על שושן ומה שלא נהרגו בשושן משום שקיבל צערן לתשובה:
ועתה מתורץ כל המשך אבעי' מצא קן בראשו של אדם ופשיט לי' מואדמה על ראשו ר"ל שגם אדם נקרא אדמה ומוכח דכי עפר וכו' נאמר על רקיבת עפר ושפיר י"ל שהמן מה"ת מנין מדכתיב המן העץ והחטא הי' מפני שנהנו וכו' והקב"ה קיבל צערם לתשוב"ה וקאמר משה מה"ת מנין שנאמר בשג"ם הוא בשר וזהו ראי' על שנהנו מסעודתו של אותו רשע נגזרה הגזירה ועל כל העולם כולו כדי לעוררם לתשובה דא"ל שבאמת נתחייבו כלי' כולם וע"ז הי' הסתרת פנים דהא אי קאי בשגם על משה הבטיחו הקב"ה שלא יהי' כלי' לעולם וכיון דמוכח זה שפיר קאמר השתא המן מן התורה מנין וכו' ומייתי עוד ראי' ע"ז שהי' באותו פעם הסתרות פני' דאסתר מה"ת מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתר פני ועוד ראי' מייתי מרדכי מה"ת מנין דכתיב מור דרור וגו' וזה יבואר דהנה חכמי המוסר כ' דהתענית מסוגל לתשובה בב' דברים הא' שהוא ממרק גופו ממה שנהנה מהחטא והוא תשובת המשקל כפי חטאו, והב' דע"י ריבוי מאכל מתגאה כדכתיב פן תאכל ושבעת וגו' וכתיב בתרי' ורם לבבך וגו', ואין הקב"ה מקבל תשובתו שיסלח וימחול כדכתיב (תהלים) תועבת ה' כל גבה לב משא"כ בתענית שלבו נכנע ועי"כ הקב"ה מקבל זעקתו כדכתיב (תהלים) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, והנה לפי דרך הנ"ל אין התענית אלא הכנעה שיקובל תשובתו וא"צ שיעלה התענית לרצון לפני הקב"ה רק שיראה לפניו שלבו נכנע ומה שתקנו חכמי מוסר לומר ביום התענית שיעלה ריח תעניתינו כריח הקטורת הוא ע"פ דרך הא' שתענית הוא עיקר תשובת המשקל, ונראה דמשו"ה נרמז ויל' מרדכי גבי בשמים ראש משום ריח תעניותיו שגזר כר"ח בשמים ראש ונמצא שגם תענית שצמו בימי המן היה על דרך הראשון וע"כ צ"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו' דאי משום שהשתחוו לצלם זה הי' החטא בלי הנאה וע"ז לא שייך התענית לתשובת המשקל ולא היה התענית אלא הכנעה שיקבל תפלת' ועל התפל' לא שייך לומר שעלה ריח תפלת' כבשמים ראש דעל תפלה שייך לומר קול תפלת' א"ו שהחטא היה מפני שנהנו מסעודתו וכו' כנ"ל וק"ל:
ועתה נבא ליישב המשך הקפיטל דהנה יש עוד פירש על לא ידון לוקי באדם בשגם הוא בשר דהיינו שהקב"ה אמר לא ידון רוחי לעולם באדם לחייבו כלי' מפני שהוא רק ב"ו רק שלא ימרוד בי אקצר שנותיו ויהי' ימיו רק מאה ועשרי' והנה איתא (ע"ז ד') שלא היו ישראל ראוין למעשה עגל אלא כדי להורות תשובה אמנם הש"י הי' רוצה לכלותם צ"ל מפני שכבר נלמוד התשובה מאדה"ר שקבלו הקב"ה בתשובה, אך לכאורה אין מבואר בקרא בשום מקום שהקב"ה קיבל תשובתו ואדרבה מהא דנאמר לו כי עפר אתה וגו' מבואר שלא קיבל תשובתו שאחר שהשיב האשה אשר נתת עמדי וכו' אפי"ה א"ל הקב"ה כי עפר אתה וגו' אמנם אם נאמר דקאי על שעה א' קודם תחה"מ כנ"ל ולא נאמר על המיתה י"ל שקיבל תשובתו והיינו דקאמר תשוב אנוש עד דכא ר"ל שאמר להקב"ה אתה תשוב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ר"ל שהיה לכם ללמוד תשובה מאדם שאתם בנים ודרך הבנים ללמוד מאבות כמ"ש למדו מאבותיהם ולכן תחשב מעשה עגל לעון ולפשע' וקאמר עוד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ר"ל דאף אם נאמר כי עפר אתה וגו' קאי על שעה א' קודם תה"מ לא יצא לנו מזה אלא שאינו מוכח שלא קבלו הקב"ה בתשובה אבל מ"מ נוכל לומר בלי הוכחה שתשובתו לא היתה מקובלת רק מזה מוכח דהיתה מקובלת דהא לא מת באותו יום אם אם יומו של הקב"ה אלף שנים י"ל דהא דנאמר לו ביום אכלך ממנו וגו' קאי על יומו של הש"י ולא מוכח מזה שנתקבל תשובתו דאיכא למימר אכלך קאי על יומו של הקב"ה ובאמת מת תוך אלף שנים, אמנם זה תליא בזה כי שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב וידוע דקיום עולם הזה הוא נגד ז' ימי בראשית ואי דחשבינן הא דחרוב בהדייהו נמצא דאלף שנה נחשב ליום, אמנם אם נאמר דשית אלפי שנין נחשוב לז' ימים נמצא דאלף שנה נחשוב ליום א' ועוד שליש לילה והיינו דקא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ר"ל שיומו של הקב"ה הוא פחות מט' מאות שנה ואדה"ר הי' חי תתק"ל שנה ומזה מוכח שנתקבל תשובתו:
וע"ז אמר משה שאפי"ה ראוי שתסלח להם מעשה עגל לפי שאדה"ר הי' לו פנאי לקבלו בתשובתו קרוב ט' מאות שנה כאשר באמת ישב בתענית ק"ל שנה משא"כ שיהי' ביכולת אדם לתקן חטאו תוך שבעים שנה ועדיין לא נלמד מאדה"ר צריכים הם להורות זה ממעשה עגל ואף שאדם יכול לתקן מה שלא תיקן ע"י גלגול ראשון ושני' ושלישי מ"מ כל הנך ד"פ שבעי' אינן נחשבי' ליום א' והיינו זרמתם כן פרש"י ששנופת שנותיהם שינה יהיו כאלו היה בשינה ששיעור ע' שנה הי' לפעמים שיעור שינה של איזה ב"א כמו דמצינו בחוני המעגל וכן בגלות בבל של שבעים שנה קאמר היינו כחולמים כן פרש"י, וקאמר בבוקר כחציר יחלוף ר"ל נגד הגלגול ראשון ג"כ כחציר יחלוף בבקר יציץ וחלף נגד גלגול השני ר"ל שגם באותו בוקר אחר שחרף ג"כ יכול להיות ציץ אח"כ וגם חלף ועדיין יהיה בוקר ולערב ימולל ויבש נגד גלגול השלישי וקאמר שאין בין הכל יום א' ולכן אין לדמות וללמוד שיכול לתקן בתשובה מאדה"ר וקאמר תו ואף א"ת שנוכל ללמוד מ"מ הם עשו כדי להורות תשובה ונמצא שהי' מעשה בלא מחשבה לכן עצבות' מסתייע בלא כלי' כמו במעשה דגזירת המן כנ"ל לכן קאמר כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו ר"ל שאף וחימה שלך אותה הבהלה יהי נחשב במקום כלי' והיינו דקאמר שתה עוונותינו לנגדך הלא עלומינו למאור פניך ר"ל שאם תשים מעשה עוונותיהם לנגדך הלא עלומינו ג"כ למאור פניך ר"ל עלומינו היא המחשבה שהיא נעלם מכל חי רק שאתה תבין א תה וקאמר כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה ר"ל כמו שנזכר בתפלת משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם וגו' כ"כ נאמר בתפלתו כאן שכל ימינו פנו בעברתיך רצה לומר בתוקף הגלות כלינו שנותינו, ועתה שהיינו לעם במ"ת אם ח"ו תכלה אותנו במעשה עגל יהיה כלות שנותינו כמו הגה וכדיבור בעלמא, וקאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ר"ל שתפלתו יעשה רושם כמו שהבטחת בתורתיך שאם אתפלל עליהם לא תעשה כליה כמ"ש לעיל בפסוק ואם אין מחני נא מספרך וא"ת שאין הפ' בשגם קאי עלי רק דקאי על אידך פי' שתקצר ימות אדם כדי שלא יתגאה ותעמידהו על ק"כ שנה הלא אינו כן דימי שנותינו הם רק שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ואיך שייך לומר שיתגאה הלא רהבם עמל ואון וקאמר כי גז חיש ונאופה נגד ג' הגלגולים שבכל ג' הגלגולים ברוח קל יעופף מן העולם א"ו דקרא קאי על שתשמע תפלתי וקאמר עוד מי יודע עוז אפיך וכיראתך עברתיך לפי שעד הנה קאמר אף אם שיש ללמוד מאדה"רמ"מ יסלח להם:
וקאמר עוד שבאמת אין ללמוד מאדה"ר אדם הי' ראוי לקבלו בתשובה לפי שלא הי' יודע באותו פעם עוז אפיך וכיראתך עברתיך ר"ל שמי שיודע יראתך והוא חוטא ראוי להענישו יותר ואם כן מאה"ר שלא ראה שום עונש וחטא הי' ראוי לקבלו בתשובה משא"כ ישראל שכבר ראו עונש דור המבול והפלגה ואנשי סדום ומכות פרעה וה"א שלא יועיל להם תשובה לכן צריכים להורות תשובה, ועוד יש תירוץ שמאדה"ר לא יוכל למילף אין לדמות חטא רבים לחטא יחיד, אמנם אם נאמר כפירש"י על בשגם הוא בשר שהי' מתרה בדור המבול ק"כ שנה שיעשו תשובה גם משם מוכח דעל חטא רבים נמי מהני תשובה, לכן קאמר למנות ימינו כן הודע ר"ל גם לנו תתן זמן לתשובה ונביא לבב חכמה שבתוך זה הזמן נכין לבינו ביראתך כמו הבא נא לשון הכנה ואל תכלה אותם כרגע, וקאמר שובה ה' עד מתי והנח' על עבדך לפי שהשכינה היה רוצה להסתלק מישראל לכן קאמר שובה ה והנחם על עבדיך כאשר ביקש בתפלתו בתורה וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, וקאמר שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו כי ידוע שהגלות נמשל ללילה והגאולה ליום לכן עתה שהוא הגאולה של מצרים שנמשל לבוקר תשמחנו ולאו דוקא עתה אלא שנרננה ונשמחה בכל ימינו וקאמר שמחינו כימות עניתנו כי שנות ראינו רעה ואל תכלה אותנו כרגע כמ"ש שביקש משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם רעה דייקא, וקאמר יראה אל עבדך פעלך והדרך על בניהם ר"ל פעולות הקב"ה הם נסים ונפלאות שעדיין הי' צריכי' לנסים ונפלאות שיכבשו ל"א מנסים ולכן קאמר שלדור הזה יראה פעלך אבל בניהם לא יבואו לידי נסיון כ"א שיתנו מזיו השכינה והיינו שיראו הדרך על בניהם ולולי שחטאו אח"כ במרגלים היה כן כתפלת משה שבאו לא"י רק ע"י חטא מרגלים נאמר במדבר הזה יתמו ונתקיים תפלת משה בדור שאחר דור המדבר, וקאמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ואיתא במדרש שמעשה ידינו כוננהו קאי על מעשה המשכן ר"ל שתשרה שכינתך במעשה המשכן כי בזה יכופר עונם שיבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל וקאמר עוד ומעשה ידינו כוננהו שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו וק"ל:
אחינו בני ישראל עתה כי ינטו צללי ערב וראו' להתאונן על גלותינו וגלות השכינה תכו לב והביטו וראו שעל כל מה שהתפלל משה באלה הדברים נעשה בקשתו שזכו לחזות פעולת השם בכבישת ל"א מלכים והי' שמחים יותר מימי ענוים כפליים דימי עינוים לא היה אלא ד' מאות שנים וימי שמחתם הי' תת"ל שנה דבית ראשון הי' ת"י ובית שני היה ת"כ שנה וניחם ה' על הרעה כדכתיב וינחם ה' על הרעה וכן היה ברינן ושמחה כל ימי בית ראשון ושני שהיו מביאין שלמי תודה והיו אומרים עבדו ה' בשמחה באו לפניו ברננה והי' נועם ה' במעשיהם שתיכף ממחרת יום כיפורים כשירד משה נצטוה על מעשה משכן והיתה הברכה במעשה ידם עד שלא היה הכסף נחשב למאומה בימי שלמה:
ועתה בעו"ה מעת חסרנו כל אלה ואננו בתוך המהפכה גדולה והכל נהפוך שאין לנו רינון ושמחה וערבה כל שמחה ונאמר בשיר לא ישתה יין ואמרו רז"ל ואוזני' דשמע זימרא תעקור גם כנגד כבישות ל"א מלכים אנחנו כבושים תחת כל אומה ומפוזר ומפורד בין העמים ותחת היינו שמחים כימי עינותינו עתה אנחנו עינוי' יותר מכפליים שכל ימי שמחתינו לא היה אלא ת"י שנה בבית ראשון ות"כ שנה בבית שני יחד תת"ל שנה וימי ענויינו ומרודינו י"ז מאות שנה ושם נאמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות ולא עשה ואנחנו בצרה גדולה זה י"ז מאות שנה ועדיין לא ניחם על הרעה אשר עשה ובהמ"ק חרב בעוונינו תחת שיהי' נועם השם עלינו שהוא מקום השראת שכינה ואין הברכה מצוי במעשה ידינו כי אדרבה השפע מתמעט כל יום ויום קלקלתו מרובה משלפניו וכבר אמרנו בבה"כ צגיינר שמיעוט פרנסה הוא גרע מפורעניות הרעב דהכי איתא בגמרא אסור לצאת מא"י לחו"ל בשביל הרעב ומשו"ה נענשו מחלון וכליון וקאמר שם בגמרא א"ר יוחנן ל"ש אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפי' עמדו ד' סאין בסלע יוצאין דאמר ר"י כד הוי קיימי ד' סאין בסלע הוי נפישי נפיחי כפן בטברי' מדלית איסור ואף אם יש פה אתנו היום א' או שתים שיש לו פרנסה בשופי צריך לדאוג יותר כי ודאי א' משתי אלה יש או שאינו לטובתו עש"ה עושר שמור לבעליו לרעתו, או כדאיתא בגמרא (חגיגה ה') על פסוק וחרה אפי ביום ההוא ועזבתי' והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות שכל מי שאינו בהסתר פני' אינו מהם וכל מי שאינו מוהי' לאכול אינו מהם לכן כשהציבור בצרה מי שנמלט מהם אין לו לשמוח ואיתא שם בגמרא ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי ומצאוהו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו צרות רבות ורעות תקנה יש לו מאי רעות וצרות א"ר רעות שהן צרות זל"ז כגון זיבורא ועקרבא ופרש"י דלית לי' תקנתא לא בקרירא דקשה לזיבורא ולא בחמימא דקשה לעקרבא, והנה אנחנו בעו"ה עתה מקויים בנו הך קרא שאנחנו בוהסתרת פנים במיעוט השפע ופרנסה וגם בוהי' לאכול שהמסי' והארנונת מכלה ממונינו והם רעות רבות וצרות שהם צרות זל"ז כמו זיבורא ועקרבא דהנה מה שהרבה ב"ב כבר ירדו מנכסיהם ב' אלו גרמו הא' גודל המסי' וארנונו' אשר הטילו עליה' יותר מיכולתם:
והב' הנעילות דלת בפני לווין שהרבה תקנות תקנו רז"ל על שלא תנעול דלת בפני לווין מפני תיקון העולם ועתה בכל יום ויום יותר נועלין דלת בפני לווין והוא ממש זיבורא ועקרבא דאם רוצה להקל מעליו המסי' וארנונות להודיע צערו לרבים ולברר מעמדו הגרוע נתמעט השפע המעט ממנו מכח שאין רוצי' ללות לו מאומה ואם יכפה מעמדו הגרוע מב"א יטילו עליו עול מסי' וארננו' ונמצא כיון שר' יוחנן בכה על חשש שמא יתקיים הפסוק הזה איך יש לנו לבכות שכבר נתקיים בנו הפסוק הזה ועלינו נאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתר פני ביום ההוא והעולה על כולם אין מפגיע בעדינו מי ומי שיתפלל בעדינו מ' יום ומ' לילה או תקט"ו תפלות ואיתא במדרש והובא בילקוט פ' ואתחנן נוסח התפלות שהתפלל משה בשעת מיתתו אשר הם שוברים הלב ואף מי שיש לו לב אבן צריך לבכות ועיניו יזלגו דמעות וכבר הוא מועתק בלשון אשכנז רק אני מלקט קצת הצריך לענינינו שאחר כל התפלות אמר לו הקב"ה משה שתי שבועות נשבעתי או שתמות אתה או שיאבדו ישראל לבטל שתיהן אי אפשר אם רצונך שתחיה יאבדו ישראל, והשיב משה רע"ה רבש"ע יאבד משה ואלף כיוצא בו ואל יאבד נפש א' מישראל ומסר עצמו למיתה רק ביקש שלא ישלוט בו מה"מ ראו מנהיג הדור ורועה נאמן איך מסר נפשו על צאנו אף שידע כאשר יבחר כן יהיה אפי"ה בחר במיתתו כדי שלא יאבד נפש אחת מישראל, והנה הובאנו לעיל שבשעת קבורתו הספידו המלאכים אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והש"י אמר מי יקום לי עם מריעים ומי יתייצב לי עם פועלי און, ובמדרש פ' וילך איתא שהקב"ה היה בוכה כביכול ואמר מי יקום לי וגו' והנה מה שהמלאכים היו אומרים צדקת ה' עשה וגו' יש לפרש על פי המדרש שאמר משה יכתוב סרחוני שלא יאמרו משה זייף בתורה לכן הספידו המלאכים ואמרו צדקת ה' עשה ר"ל נגד השם לא חטא מאומה אלא שהיה משפט מיתתו בשביל ישראל שאמר שמעו נא המורים והנה מזה יש לנו לקחת מוסר דכשאדם חוטא נגד חבירו אל ישהה לפייסו עד יוה"כ כ"א ימהר לפייסו בכל מה דאפשר דאיתא במ"ר פרשת ואתחנן שקודם מותו אמר להם לישראל הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצות ר"ל שכל מה שצערתי אתכם הוא בשביל שתתקיימו תורה ומצות ועכשיו מחלו לי, א"ל מחול לך ואף ישראל עמדו לפניו וא"ל הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח מחול לנו ואמר מחול לכם ונמצא שמחלו ישראל כל מה שעשה נגדם ואפי"ה מת משה והיינו משום ב' שבועות שנשבע הקב"ה ולא הועיל המחילה אשר נעשה אחר השבועה, ולכן אם חטא אדם נגד חבירו הלא יש לחוש פן יענשו אותו מן השמים טרם יבקש המחילה ממנו לכן הזריז הרי זה משובח:
ונשאר לנו לבאר מ"מ הספידו הקב"ה מי יקום לי וגו' אמנם מצאתי במדרש פ' ואתחנן משל למלך ב"ו שהיה לו בן ובכל יום היה כועס את אביו והיה אביו מבקש להרגו והי' אמו מצלת אותו מידו לימים מתה אמו והיה המלך בוכה אמרו לו עבדיו אדונינו מלך למה אתה בוכה ואמר המלך לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא על בני כך המלך הוא ממ"ה הקב"ה והבן הוא ישראל כאמור בני בכורי ישראל ואשת המלך הוא משה וכן דימה שמעיה הקב"ה לחתן ומשה לכלה כאמור ישקני מנשיקות פיהו ופרש"י שישראל בגלות יקוננו וישתוקקו ויאמרו מי יתן שאהי' כשהי' בימים קדמונים שהי' משה חי והקב"ה מנשק לו על פיהו כחתן לכלה כדכתיב פה אל פה אדבר בו: הנה צריך אני להפסיק הענין באמצע פן יטעה השומע ממני שאמרתי כדרך שהחתן מנשק לכלה על הפה דזה שרי ח"ו לא תהיה כזאת בישראל דזה מיירי בחתן אחר חופה וקידושין ואחר שטבלה לנדה אבל קודם לזה היא אסורה וגם אם כבר טבלה קודם לחופה היא אסורה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ובפרט עתה שעדיין לא טבלו לנדתם והרמב"ם פסק דנגיעת ערוה דרך חיבה הוא דאורייתא וא"נ הוא בכלל יהרוג ואל יעבור ומי שכן מקיים אינו בכלל מאבד עצמו לדעת אדרבה מצוה ע"ז ועתה איך נעלוז בפורים אם נעלה בזכרונינו כמה וכמה חתנים המה אצל הכלות ועוברי' בשוט נפש בחיבוק ונישוק והרהורי עבירה הקשה מעבירה ומאבדן עצמן לדעת מחיים הנצחיים ושעירי' ירקדו שם אשר כל רואיה' לא יכירום ומסירים מעל פניהם מסוה של בושה ומכסין קלונם בפרצופים ומלובשים בגדי שעטנז והשטן מרקד ביניהם כי אותיות שעטנ"ז הוא סט"ן ע"ז כי בעו"ה השטן גובר עליהם הכזה תשלום גמול לה' תחת אשר גבר עלינו חסדו ואמתו בניסים ונפלאות גדולות שהכניע שונאינו תחת כפות רגלינו יהיה עתה יום גבר האויב הגדול שבאויבינו הוא היצה"ר הלא ידוו כל הדווי' בזכרונינו זאת ואלו ישמע א' מאתנו בשעת שמחות וסעודת פורים שיצא שריפה ברחוב היהודי' השם יצילינו מכל רע בנו' או י' מקומות ח"ו הלא יתהפך השמחה לתוגה וזו יותר קשה כמו שצעק ר' עמרם נורא בי' עמרם ושלמה המע"ה אמר היחתה איש גחלים ורגליו לא תכווינה התחת אשר קבלו עליהם ועל זרעם לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ובאו הרשעים האלה בנפשותם הם וזרע מריעי' אשר משחיתים ויגזלו לקב"ה וכנ"י השפע המעט אשר יש עדיין העל אלה יתאפק וניחוש לכבודם עד מתי נלך עם הקב"ה בקרי עד מתי יחרף צר עד מתי יאריך גליותינו עד מתי שפחה תירוש גבירתה עד מתי כישן סינות העצלות האין עדיין זמן להקם גברת ממלכה מעפרה קומו ונתחזקה בעד עמינו והקיצו הלא מוטל על כל השכינים ומי שיש בידו למחות ולגוערם ולהכלימם עד כי יצא החתן מחדרו:
ונשוב כהנמשל הנ"ל שבארנו שהמלך הוא ממ"ה הקב"ה ואשת המלך הוא מרע"ה והבן הוא בני בכורי ישראל והרבה פעמים כעס המלך עליהם בימי משה כאשר חישב בפ' אלה הדברים וחישב המקומות שחטאו שם ותמיד היה משה מתפלל לפני הקב"ה עד שפדאם מכל צרה ועתה כשמת משה היה הקב"ה כ"י בוכה ומלאכי השרת שאלו למה בוכה ואמר להם לא על משה בלבד אני בוכה אלא גם על ישראל אני בוכה מי יקום לי וגו' כשיחטאו ישראל מי יתייצב אצלי מ' יום ומ' לילה עד שאתרצה ועתה אחינו ב"י תנו לב אם הקב"ה בוכה ע"ז איך ראוי לנו לבכות על מיתתו מי יתפלל בעדינו על כל התלאה אשר מצאנו, ולדעתי מיום גלותינו זה י"ז מאות שנה לא הי' צרות תכופות זו על זו כמו משנת ת"ק לפ"ק ודאי החטא גורם ומי יבקש רחמים עלינו ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים ואין לנו עצה כ"א להשגיח שלא לכעוס לאבינו מלכינו ומה שהכעסנוהו מהר נרציהו:
ולסיים נתרץ הא דאיתא (כתובות ק"ג) כי נח נפשי' דרבי ציוה שישיבו הישיבה לאחר למ"ד יום ומפרש שם בגמרא דמשו"ה קאמר שישיבו הישיבה לאחר ל' יום דלא עדיפנא ממשה דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ומפרש התם דעד ל' יום היו מספידין ביום ובלילה מכאן ואילך ספדו ביום וגרסו בלילה או ספדו בלילה וגרסו ביום עד דספדו תריסר ירחי שתא, ההיא יומא דאשכבתי' דרבי (פרש"י יום פטירתו) נפק ב"ק ואמרה כל דהוי בבשכבתי' דרבי מזומן לחיי עוה"ב וכ' התו' אע"ג דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב היינו שהוא מזומן בלא דין ויסורים ההוא כובס כל יומי' הוי אתי קמי' ההוא יומא לא אתי כיון דשמע הכי סליק לא גר' ונפל לארע' ומת יצאה ב"ק ואמרה אף האי כובס מזומן לחיי עוה"ב, ונראה דמה שפרש"י על יומא דאשכבתי' יום פטירתו לאו היינו בו ביום שמת אלא בשנה אחרת כשבא יום זה שמת בו וזה הלשון נזכר בשו"ע סימן ת"ב מצוה להתענות ביום שמת בו אביו ואמו דאי ביום פטירתו דוקא הלא הי' תשלומין כבא להספד ולא היה לאותו כובס לסלק אאיגר' ולהמית א"ע אמנם גם זה יפלא אמאי דוקא ביומא דאשכבתא נפק האי ב"ק הלא ספדו לי' תריסר ירחא שתא וגם דוחק הוא דהאי כובס הי' מאבד עצמו לדעת ויצא ב"ק שגם הוא מזומן לחיי עוה"ב, אמנם נאמר ותחלה נבאר באופן אחר הא דקאמר ולא ידע שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה דהנה איתא שנשמת הצדיק בא להספדו אמנם אם כבר זכה הצדיק לעלות לעולם הנשמות אז אם יופרד משם לבא הנה נחשוב שם כמיתה ואצלינו כיולדה וקב"ה ממלא שנות הצדיקים מיום ליום וא"כ תמיד ביום ביאתו לשם יכול לפרוד משם ולא יום אחר דא"כ אין השנה שלימה באותו עולם שהוא נפרד ממנו ואפשר שכן יהי' בעת התחיה דבשום מקום לא נאמר שיהיה התחי' ברגע אחד דאפשר שכל צדיק יעמוד בתחי' באותו יום לשנה שבא לאותו עולם אשר הוא בא לשם והנה בשאר הצדיקים אפשר שלא זכו מיד לאחר מיתה לעלות לעולם הנשמות וא"כ לא נודע לנו מתי יהי' אצלינו משא"כ במרע"ה שלא רצתה נשמתו לצאת ממנו עד שאמר לה הקב"ה בתי צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואשיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים ונמצא שתיכף בז' אדר באה הנשמה למקומה וא"כ בודאי בז' אדר יופרדה מהעולם הנשמות לעת התחיה והיינו דקאמר שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה ר"ל שהקב"ה ממלא שנותיו מיום ליום בכל העולמות וא"כ היום הזה מוסד שנזכה שיולד לנו משה ומה נכבד היום הזה ואין זה יום פורעניות רק עינינו כלות ומיחלות מתי יולד לנו כמו שנא' מי יתן ישקינו מנשיקות פיהו כמש"ל הרבה מתענים ביום זה ע"ז, וכן מצינו ברבי שנאמר עליו שאראלי' ומצוקי' תפסו בארון ה' ונצחו אראלים את המצוקים ונמצא שמיד באותו היום בא למקום אראלים והי' יכול לבא ביום פטירתו להספדו משא"כ בכל השנה כולה ואע"ג דאינהו לא חזי' מזלייהו חזי' ואיתא בגמרא (חגיגה ה') ר' יעקב איש כפר חטי' הוי רגיל דהוי מקבל אפי דרבי בכל יום א"ל לא לצוער מר דלא יכיל מר א"ל מי זוטר מה דכתיב ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת מה טעם לא יראה כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתם בחייהן על אחת כמה וכמה, והנה א"א שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם ודאי דההוא קו' פריכא הוא ולפי"ז נוכל לומר דביום אשכבתי' הי' רבי אצל הספיד' אף ע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומשו"ה יצא ב"ק שהוא מזומן וכו' דכתיב ויחי עוד לנצח לא יראה שחת ואפשר דההיא כובס היה בעל תשובה על דרך אם תכבסי בנתר כששמע זה היה מצטער מאוד ומיד סליק לאיגרא ונפל ומת לפי שרבי היה מקום ישיבתו בטברי' ונקבר בציפורי ואיתא (שבת קנ"ב) עד י"ב חודש לפעמים השכינה שוכנת אצל קבר הגוף ונמצא דביום אשכבת' דרבי שבארנו דנשמתו היה אצל הספד מסתמא גם אחר הספד היתה חופפת על קברו ואיתא בגמרא (מגילה) רקת זו צפורי ולמה נקרא שמה צפורי שדר בראש הרים כציפור ולנמשל הזה אמר שעלה מטבריא לציפורי דהיינו לאיגרא ונשתטח על קברו באותו היום והיינו דנפל לארעא ומית ר"ל דהיינו שנשתטח על קבר מקום המת דהנשמה שורה שם כל י"ב חודש ובאמת מזלו הי' חזי' לי' לרבי ומשו"ה יצא בת קול דאף האי כובס מזומן לחיי עוה"ב:
ועתה רבותי תנו לנו לב שאפשר שמרע"ה כאן ורואה צאנו אשר היה רועה במדבר מ' שנה ולא חסרו כל דבר טוב בגודל החשיבות והמעלה כמ"ש בכל הקפיטל מי זאת עולה מן המדבר ועתה רואה עמידתינו דלים ורקים בתוקף הגלות המר הזה לכן אעפ"י שאין אנו יודעים את קבורתו עתה אפשר שהוא אצלינו לכן עתה הוא העת להגדיל הבכי ולהרים צווחה בשער בת רבים במקום מקודש בה"כ הזאת אולי יעשה ה' כבימי מרדכי ואסתר דאיתא במדרש שכינס כ"ב אלפים תינוקות וכיון שעבר ב' שעות בלילה נשמע בכייתן במרום אמר הקב"ה למלאכי השרת בכיית קטנים אני שומע כגדים וטלאים וכקטני ב"א אמרו מה"ש לפני הקב"ה לא גדי' ולא כבשי' הם אלא קטני עמך הנתונים בחבלי ובשלשלאות ולמחר רוצה האויב לשחטם כגדי' וטלאי' ולב אויב שמח ומחרף ונואף ומנאץ מיד נתגלגלו רחמיו של קב"ה וקרע האגרת ושיבר החותמת והפר עצת המן והשב מחשבתו בראשו כן אנחנו בעת הזאת תנו קולכם בבכי על תוקף הגלות המר אשר אנחנו בו זכרו תורת משה עבד ה' איך היא בזוי' מכבוד' ורוב פמליא דילי' המה לומדי תורה הם ממש חסירי לחם ובגדיהם קרועים ובלואים ומגודל עול המדינה אין אנו יכולים להספיק להם כראוי להם הלא יזלו עיניכם דמעה על גודל שפלותה משה משה רעיא מהימנא הבט נא וראה שארית עניי' צאנך אשר טורפוהו זאבי ערב וחזירי יער בטירוף אחר טירוף זה י"ז מאות שנה והנשארים המה נפוצים על פני השדה בארבע פינות מדחי אל דחי בלא מרעה על מי נטשת מעט הצאן שמע נא קול בכייתם אולי ישמע במרום קולינו בב' שעות בלילה וישאלך קב"ה מה קול הצאן באזני ותשיב אמריך לו שאין קול גדיים וטלאים כ"א קול עני עמך הצועקים ובוכים אליך ממעמקים ותפיץ בעדינו ותגלגל רחמיו עלינו ונזכה לראותך לבא לתוך שבעה רועים שהוא בתוכם ושמונה נסיכי אדם בתוכם משיח בן דוד ונזכה לראותך חיים ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: