אור ברסלב

אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ

דרוש ג

דרוש ב

ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ גבוה בעי"ת שנת תקכ"ו לפ"ק: כשהוכיח הושע הנביא את ישראל אמר (הושע ה') שהקב"ה אמר לו אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני ובצר להם ישחרנוני לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה הארץ, והנה יש לדקדק באלו הפסוקים דמתחלה אמר אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו דמה עד אשר יאשמו ורש"י פי' שאמר לישראל אסתלק שכינתי מהם ואשובה אל השמים עד אשר שיתוודו את אשמם ויבקשו בעת צרה ישחרנוני ולשון אשר יאשמו לא משמע שיתווד' על אשמם אלא עד אשר יחטא וא"כ איך שייך לומר שיסתלק שכינתי עד אשר יחטאו דאדרבה מפני החטא מסתלק וכשיחזרו בתשובה אז ישיב ועוד פירש"י שאחר שבעת צרה ישחרנוני יאמרו לכו ונשובה אל ה' והלשון לכו משמע כמדבר לרבים נוכחים ול' ונשובה הוא רבים מדבר בעדם והכי הול"ל בואו ונשובה דלשון בואו הוי כמו שקורא לרבים שיבואו אליו ויתקבצו עמו לשוב אבל לשון לכו הוי כמו שרבים ילכו מאחר ואיך שייך אח"כ לומר ונשובה או הל"ל נלכה ונשובה, ועוד למה כפל הלשון טרף וירפאינו יך ויכבשינו ועוד מה דקאמר יחיינו מיומיים ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו ופסוק רביעי אין לו שחר, ונבאר תחלה שני פסוקים האמצעים ואח"כ שני פסוקים הראשון והאחרון ונציע תחילה מה דאיתא (ברכות ל"א) א"ר המנונא כמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מהני קראי דחנה וכו' וחשוב שם ויחשבי' עלי לשיכורה מכאן ששיכור אסור להתפלל ויאמר אלי' עלי עד מתי תשתכרון הסירי ייניך מעליך מכאן הרואה דבר שאינו הגון בחבירו שחייב להוכיחו ויש לדקדק האיך מוכח מהכא שחייב להוכיחו דלמא אין רק רשות ועוד מה צריך ראי' דחייב להוכיחו הלא מקרא מלא דבר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ובגמ' ילפינן מכפל הלשון דהוכיח תוכיח שאפי' תלמיד לרב מחויב להוכיח ומכש"כ שמחויב להוכיח לחבירו ונ"ל דאי' (יבמות ס"ה) א"ר אלעי משום ר"א בן שמוע כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שלא נשמע ר' אבא אמר חובה שנאמר אל תוכיח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ופי' המהרש"א שחוב עדיף ממצוה כענין שאמרו מים הראשונים מצוה ואחרונים חובה שהדבר הנשמע חובה הוא לומר והדבר שלא נשמע חוב הוא שלא לומר ולכאורה אינו מובן דר"א בן שמוע דאמר מצוה ע"כ דלא יליף לה מהא דכתיב אל תוכיח לץ דא"כ הוי חובה וא"כ צריכין אנו לבאר ממאי יליף לה ר"א בן שמוע שמצוה הוא שלא לומר והמהרש"א בח"א רצה ליישב זה עפ"י דברי רס"י ע"ש ואין כאן להאריך ונראה דיליף לה מהאי קרא עצמו דהוכיח תוכיח את עמיתך וקאמר בסיפא ולא תשא עליו חטא ואינו מובן מה לשון ולא תשא עליו חטא אלא כך פי' הקרא דלא תוכיח רק כדי שישוב מחטאו דהיינו אם יקבל ממך תוכחתך אבל אם אינו מקבל ממך לא תוכיחוהו ר"ל דאין כאן מצוה תוכחה שלא תגדיל חטאו כמאמר הנביא (ירמי' כ"ט) אשר שלחתי אליהם את עבדי הנביאים השכם ושלוח ולא שמעתם נאום ה' ותשא הוא מלשון גדולה ורוממת כמו רם ונשא ומש"ה חשיב לה ר"א בן שמוע למצוה ור' אבא בא להוסיף שהוא חובה כיון דכבר נאמר בקרא דהוכיח תוכיח שמצוה שלא לומר דבר שלא נשמע למה הוצרך לכפול הענין אל תוכיח לץ וכו' לומר שהוא חובה שלא לומר דבר שלא נשמע וק"ל:

היוצא לנו מזה כשלא ישמעו לדברי המוכיח יגדיל חטאו והמוכיח עובר על לא תשא עליו חטא ואתם אוהבי התוכחה וכוונתי לטובה כדי לזכות אתכם ואותי שיהי' זכות הרבים תלוי בי נא אל תשלמו רעה תחת טובה ויכנסו דברי באזניכם שמעו אלי דהיינו שתעשו כאשר תשמעון אבל לא שתשמעו ולא תעשון שיהי' לי לגריעותא ח"ו ויותר הי' עדיף שלא תשמעו משתשמעו ולא תעשו ולזה כוון הנביא (ישעי' נ"ה) שאמר הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם לאפוקי שאם לא תשמעו לא מהני מה שהטייתו אזניכם ולכו אלי אך הגמ' הנ"ל לכאורה סותר למה דאיתא (שבת נ"ה) א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דריש גלותא א"ל לא מקבלי מנאי א"ל אע"ג דלא מקבלי מנאי אפי"ה לוכחיהו מר וכן הוא המסקנא ומייתי שם ע"ז ראי' ונמצא אע"ג דלא מקבלי מיני' אפי"ה אמר לוכחיהו מר אמנם הראי' גופו אינו מובנת דמייתי שם ראי' דמחויב להוכיח אע"ג דלא מקבלי מיני' דאמר ר' אחא בר חנינא מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב"ה לטובה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר וגו' דכך כתיב (חזקאל ט') אחר שהראה לו הב"ה במראה הנבואה את כל התועבות אשר עשו כתיב ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודת העיר איש כלי משחיתו בידו והנה ששה אנשים באו משער העליון אשר מפנה הצפונה ואיש כלי אפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ומפרש הגמ' דהני ו' אנשים הם ששה מלאכי חבלה קצף אף וחימה וכו' ואח"כ כתיב קרא שמביא הגמרא כאן ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתווית תי"ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאקים על כל התועבות אשר עשו בתוכם ומפרש הגמ' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחות הצדיקים טי"ש תי"ו של דיו שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה ומפרש הגמ' דתי"ו של דיו הוא סימן התחי' ותי"ו של דם הוא סימן התמנות אמר מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנה אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמר מדה"ד רבש"ע הי' בידם למחות ולא מיחו א"ל גלוי וידוע לפני שאם יוכיחו בהן לא יקבלו א"ל רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתיב זקן ובחור ובתולה טף ונשים תהרוגו למשחית ועל כל האיש אשר עליו התי"ו אל תגשו וממקדשו תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית תני ר' יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שמקיימין את התורה מא' ועד תי"ו עכ"ל, ונמצא דאם הי' גלוי להם שלא יקבלו שפיר הי' עובדי' שלא הוכיחו אותם רק שלפי שלא הי' גלוי להם משו"ה נתן הקב"ה מקום לקיטרוג של מדה"ד ולפי"ז איך קאמר ר' אחא על הני דריש גלותא שאמר להן ר' סימן שלא יקבלו מנאי וא"ל ר' זירא אעפ"כ ליכחינהו ומייתא ראי' מהא דר"א בר חנינא ושם לא נאמר אלא שלא הי' גלוי להם אבל אם הי' גלוי להם באמת שפיר הוי עבדו שלא הוכיחו וא"כ הוי ראי' לסתור אמנם נאמר דלפי הגמ' הנ"ל שחובה שלא לומר דבר שלא נשמע כשם שחובה לומר דבר הנשמע וא"כ הוא ספק אם יקבלו ממנו מסתמא שב ואל תעשה עדיף ולכל הפחות שהדבר שקול ורשאי הוא למנוע מלהוכיחו וא"כ הא דקאמר ר' סימון לא מקבלו מנאי רצונו לומר שלא נודע שמקבלין מנאי ולכן אין אני מחויב להוכיחם וא"ל ר' זירא דאפי"ה צריך להוכיחם ומייתי ע"ז שפיר ראי' מהא דאמר ר' אחא בר חנינא שטעון מדה"ד אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונמצא הא דאמר ר' זירא ליכחיהו מר היינו מטעם דשמא יקבלו ואינו סותר הא דהתם חובה שלא לומר דבר שלא נשמע דהתם מיירי שיודע בוודאי שלא יקבל ממנו וק"ל:

ונמצא דמספק שמא יקבלו מחוייבים להוכיח ואיך יצאנו אנחנו ידי חובותינו שאנו רואים ברחובות ובשווקים תערובות אנשים ונשים בעו"ה ובפרט בשבת ויו"ט עומדים צפופים בשחוק וקלות ראש המרגילין לערוה ואין שם מי שמוכיח אותם ע"ז וגם בימי החול מוציאים כמה פעמים ש"ש לבטלה ונשבעין בל"א בייא באק וכן שאר שבועות שוא השומע מחויב לנדותן ע"ז ואם לאו הוא עצמו בנידוי רק שיתיר לו מיד שלא יכשלו בו אחרים דלא ידעו מזה ובודאי מחויבים אנו להוכיחם דשמא יקבלו וע"ז הוכיח הנביא (ירמי' ה') שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותינו וגו' וכתיב בתרי' ואם חי ה' לכן לשקר נשבעו:

והנה במאמר הזה עדיין נשאר לדקדק בו מה הוצרך להתוות הש"י על מצחן של רשעים ושל צדיקים הלא הי' די באחד מהן אי במצחן של רשעים לחוד ויהי' סימן שימותו והשאר להחיות או במצחן של צדיקים לחוד ויהי' סימן להחיות והשאר להמית ובאמת לא כתיב בקרא כ"א והתווית תי"ו על האנשים הנאנחים והנאנקים וכו' אבל בתי"ו של מצחות הרשעים לא נזכר בקרא כלל והכי קאמר בגמ' שנכתוב גם על מצחות הרשעים וק' חדא מנ"ל להגמרא ועוד למאי הי' צריכין כנ"ל ועוד למה צריך כלל הסימן הלא בכל שנה ושנה בר"ה שלשה ספרים נפתחים ונכתבו כולם בתוכם מי יחי' ומי ימות בשלמא אחר טענת מדה"ד י"ל דחזר בו לרעה אבל קודם טענת מדה"ד למה צריך לסימן כלל הלא בכל שנה ושנה רבים שמתו בלא סימן ועוד ק' תחלת טענת מדה"ד מה נשתנו אלו מאנו הלא ודאי נשתנו שאלו הם צדיקים ואלו הם רשעים אלא שהי' לו טענה על שלא הוכיחו אותם ולמה צריך להתחיל מה נשתנו אלו מאלו ועוד הקב"ה השיב לו אלו צדיקים גמורים למה הי' צריך להשיב לו לשון גמורים הלא די באל הן צדיקים ואלו הן רשעים ועוד שלא ביאור במאמר הזה מהו דינם של הבינונים ונציע לשון הגמרא שהובאנו לעיל דאיתא (ר"ה ט"ז) א"ר כרוספדאי אמר ר"י ג' ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ושל בינונים תלויין ועומדי' עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה ויש לדקדק טובא הא' למה הוצרך כלל ספר של בינונים הלא אם יזכו ביוה"כ יכולין לכתוב בספרי הצדיקים ואם לא יזכו בדין יכולין לכתבן בספרי הרשעים ועוד דקאמר דצדיקים גמורים נכתבין לאלתר לחיים ורשעים גמורים וכו' ולא ביאור מה דינם של צדיקים שאינן גמורי' ושל רשעים שא"ג ואם נאמר שהן בכלל בינונים דנקט ר"י אין אנו מבינים איך קאמר דאם זכו נכתבין לחיים הלא מעיקרא הוי צדיקים רק שאינן גמורים ואם כאמר שצריכים להיות צ"ג ואם לאו אין נכתבין לחיים והוא בכלל לא זכו חלילה שלא יהי' נכתבי' לחיים רק צ"ג ואם נאמר שלא זכו היינו שנעשו רשעים גמורים לא נודע אם לא נעשו עד יוה"כ צ"ג או רשעים גמורים מה דינם, ועוד אמאי כשזכו קודם יוה"כ אמאי לא קאמר נמי נכתבין ונחתמי' לחיים כשאר הצדיקים גם הרב בעל ספר עשרה מאמרות הקשה הלא ראינו כמה פעמים שמתו צדיקים בלא עתם ובודאי לא נכתבים בזה ר"ה לחיים ואיך החליט הגמרא שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לחיים ויבואר הא דיסד הפייט בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון מי יחי' ומי ימות וכו' דהלא כמה יעברון הוא בכלל מי ימות והוי כפל הלשון ויבואר נמי הא דאיתא (ברכות ו') שאל משה מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ומתרץ רשע ורע לו ר"ג רשע וטוב לו רשע שאינו גמור צדיק וטוב לו צ"ג צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ומקשין העולם דאכתי אינו מתורץ הלא רשע שאינו גמור גרע מצדיק שאינו גמור ונבאר עפ"י מה דאיתא (בב"ר פ') ר' חמא בר חנינא אמר ראוי' הי' אדם שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה ופי' המפרשי' משום דאדם ראשון עשה תשובה וישב בתענית ק"ל שנים ולכך ראוי' הי' שלא לטעום טעם מיתה אלא שצפה הקב"ה בנבוכדנצר הרשע וחירם מלך צור שיעשו עצמם אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה אמר לי' ר"י א"כ יגזרו מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים אלא שלא יהי' רשעים אומרים בלום הצדיקים חיים אלא שמסגלין מצות ומ"ט אף אנו נסגלי' מצות ומ"ט ונמצא עשייתן שלא לשמה עכ"ל המדרש, ובזה ידוקדק לשון הגמ' הנ"ל דדווקא פריך מ"מ יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומ"מ יש רשע וטוב ורשע ורע לו אבל מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לא הי' קשה מידי דאם הי' טוב להם לכל הצדיקי' ולכל הרשעים יהי' רע להם יהי' ג"כ הרשעים אומרי' מ"מ טוב להם לצדיקי' אלא מפני שהם ומסגלי' וכו' אף אנו וכו' ונמצא יהי' עשייתן שלא לשמה ולכך צריך שיהי' קצת מן הרשעים טוב להם וקצת מן הצדיקי' רע להם רק זה וודאי עפ"י דין ויושר הוא ולכך פריך מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו, וכן ברשעי' ר"ל מה נשתנה אלו מאלו וע"ז מתרץ כאן ברשעי גמורי' כאן ברשעי' שאינן גמורי' ר"ל כיון דצריך מקצתן מן הרשעי' שיהי' טוב ומקצתן מהן רע להם ומסתבר שיהי' הטוב לשאינם גמורי' ורע להם לגמורי' וכן לצדיקי' בהיפך ובזה לא שייך לומר שיבינו מ"מ רע להם מפני שהוא רשע גמור דמאן ידע זה שהוא רשע גמור או לא וכן בצדיק דקטן וגדול שם הוא דוודאי אין שום אדם יכול להעיד על הרשע שעבר כל התרי"ג מצות ועל צדיק שקיי' כולן אבל בין רשע לצדיק בוודאי שמכירן במעשיו שבוודאי מי שרואין שמבלה ימיו בשחוק וקלו' ראש וניבול פה ותערובות או"נ או העומד בחוצות כדי להסתכל בהן וודאי שידעינן שלא צדיק הוא דאם ידי עבירה יצא ידי הרהור לא יצא ומהרהר ביו' מטמאין אותו בלילה ועל זה אמר שהמע"ה היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנו אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכווינה ומכ"ש במי שאנו רואים שהוא מסור או מין וכדומה וכן אם אנו רואין שא' הוא עוסק במצו' בתורה ובגמילות חסדי' ומשאו ומתנו באמונה וכשפנה מ"מ חזר לעבודת התורה ומצות בודאי ידעינן שהוא צדיק אבל זה א"א של רשע שאינו גמור יהי' רע ולצדיק שאינו גמור יהי' טוב דא"כ כ"ש שלרשע גמור יהי' רע וכן כ"ש שלצדי' גמור יהי' טוב ונמצא דלכל הצדיקי' יהי' טוב ולכל הרשעי' יהי' רע וק"ל:

והשתא ניחא הא דקאמר דוקא שהצדיקים גמורים נכתבין לחיי' ורשעי' גמורי' נכתבין למית' דא"א לכתוב בכל הצדיקי' לחיים וכל הרשעי' למיתה דא"כ יאמרו מ"מ אלו לחיים וכו' אבל צדיקי' שאינ' גמורי' ורשעי' שא"ג חשיב הגמ' בכלל בינוני' וק"ל:

והשתא נוכל לומר שהם תלוי' ועומדי' עד יוה"כ ומי שזוכה בנתיים, י"ל דאעפ"י שאין מתקן כל חטאו שעשה רק שנתן אל לבו שאלו הימי' מוכנים לתשובה והש"י קרוב אלינו באלו ימי' כדאי' בגמרא (ר"ה י"ח) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרת ימי תשובה יקבל על עצמו בלב שלם שלא ישובו עוד לכסלה ומבקש סליחה ומחילה מאת הב"ה ומקבל לתקן את כל אשר עיוות אע"פ שעדיין לא תיקן מ"מ הקב"ה מצרף מחשבה טוב' למעשה ומחשביהו בכלל הצדיקי' גמורי' ומסייעו לו דכל הבא לטהר מסייעין לו וכותביהו בס' החיי' של צדיקי' לא זכו דהיינו שנעשו בפועל רשע גמור דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה נכתוב למיתה והיינו דקאמ' קרא דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ודרשינן בגמ' דהם עשרת ימי תשובה שיש בין ר"ה ליוה"כ לכאורה אין מובן איך קאמר בתר הכי יעזוב רשע דרכו דהלא רשע כבר נגמר דינו בר"ה למיתה ולא די בעזיבת ותיקן חטא כ"א צריך רחמי' גדולי' לבטל הגזירה מה דכבר נגזר עליו א"ו דמיירי בבינוני שתלוי ועומד בר"ה ואמאי קרי לי' רשע אמנם לפי דברינו יובן דבכלל בינוני' הם רשעי' שאין גמורי' וגם רשע שאינו גמור אינו נכתוב למיתה בר"ה ותלוי' ועומדין עד יוה"כ ושפיר קאמר יעזוב רשע דרכו והא דקא' כפל הלשון ואיש עון מחשבותיו ר"ל דמיד שרשע נותן אל לבו עזיבות דרכו הרעים נכתוב לחיים כנ"ל ואיש און מחשבותיו היינו אם יש בו שמץ מינות ח"ו צריך לעזוב מחשבותיו דאיש און הוא עובד ע"ז כדכתיב () ואון והתרפי' הפצר שבע"א הקב"ה מצרף מחשבה למעשה ועל שני אילו המינים קאמ' בתר הכי וישוב אל ה' וירחמיהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ר"ל שהרשע שהלך בדרכו הרעי' יעזוב את דרכו ובזה לא סגי אלא שישיב אל ה' וירחמיהו ר"ל שיעשה תשוב' על העבור וירחמיהו ועל אותו החטא שחט' במחשבת המינות סגי כשישוב מחשבתו אל אלקינו וירבה לסלוח ומה דקאמר ירבה לסלוח הוא עפ"י מה דפי' הרד"ק שכוונתו דאע"פ שריבה לחטוא מ"מ אלקינו ירבה לסלוח ולפ"ד יובן הא דקא' גבי איש און שצריך ריבה סליחה הוא משום דעל כל דבר שבעול' טרם שעושה האדם את הדבר הוא מחשב לעשו' רק שהקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה וכשעושה תשובה טרם שעושה תשובה מחשב שיעשה תשובה ובמחשבה טוב' הקב"ה מצרף למעשה ונמצא הוא מראוי שימחול הקב"ה עוונו כיון שבתשובתו עושה יותר ממה שחטא מה שאין כן במחשבת ע"א שהקב"ה מצרף למעשה ונמצא דגם בעשיית החטא חטא במחשבתו וכשיעשה תשובה לא יעשה יותר ממה שחטא ואפ"ה מהני כמ"ש הרד"ק אע"פ שהרבה לחטוא מכל מ"מ אלקינו ירבה לסלוח וק"ל:

ופן יטעו איזה מהשומעין דברי אלה שהזכרתי בהם והראיתי שיש בו שמץ מינות צריך לטהר נמי מחשבתו שאני יודע שיש ח"ו בקהלתינו או כאן בבה"כ מי שנכשל בעון זה ועי"כ יבואו לחשוד בכשרים וכל אחד יחשוב שכוונתי הי' על פלוני או על פלוני וכן מי שלא יודע בין ימין לשמאל יפסח על שני הסעיפים ויסתפק ח"ו באמונותינו האמיתיות לכן צריך אני להודיע שאני איני יודע משום אדם שנלכד בזה ולא יאבה ה' לסלוח לי אם הייתי יודע משום אדם אם לא הייתי מפרסם שמו כדי שידעו להרחיק ממנו ולא יטעו אבתרי' ששהיי' בזה אסורה כי צרעת ממארת ומהלכת היא ובפרט כפי ששמעתי שעובדי' אסורים גדולים מאוד וכל יום ויום שמאחרין בזה הרודפין הוא מעוות שלא יוכל לתקן רק באשר שהקרא מורה עד"ז הוכרחו לפרשו לפענ"ד:

נחזור לעניינינו דכפי מה שבארנו יש רשעים שאינם גמורים הנכתבים לחיים דהיינו אם יתנו לב להשיב ועי"ז אין יכול לומר מפני מה אלו חיים שהם צדיקים דהלא יש נמי רשעים שאינם גמורים שנכתבים לחיים רק דאכתי י"ל מפני מה אלו מתים מפני שהם רשעים דמי שנשאר צדיק ואף שחשב במחשבתו לקלקל אין הב"ה מצרף מחשבתו למעשה וא"כ אין שום צדיק אע"פ שאינו גמור שנכתוב למיתה וכן קשה אם אין שום רשע נותן לב לשוב אינו נכתב לחיים א"כ ליכא רשע אע"פ שאינו גמור הנכתוב לחיים לכן נראה דהנה מצינו דלפעמים ניתן רשות למשחית סתם והמשחית אינו מבחין בין טוב לרע דהכי אי' בגמרא (ב"ק ט') תני ר' יוסף מה דכתיב ואתם לא תצאו מפתח ביתו וכו' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ובתר הכי קאמר דבר בעיר כנוס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו מפתח ביתו עד בוקר ונמצא אע"פ שנודע שמשחית אינו יודע להבחין מ"מ ניתן לו רשות ולפ"ז י"ל דבאלו הנחשבי' בכלל בינוני' דהיינו צדיקים שאינם גמורים ורשע שאינו גמור על איש פרטי אין יכול לומר בר"ה עדיין כיון דצריך לתלות ועומד עד יוה"כ ושמא יזכו או לא יזכו דצדיק ורשע לא קאמר אלא נותן הקב"ה קצבה כמה ימותו מהם וע"ז ניתן רשות למשחית שימית מאותן הנכתבין בספרי בינונים מספר כך וכך והממית הוא המלאך המות הוא המסית לבני אדם והוא יודע ודאי להמית בענין שלא יוכל לומר מ"מ אלו חיים וכו' דהיינו שממית מן הצדיקים שאינן גמורים ומן הרשעים שאינן גמורים ונמצא דאותן הנכבתי' בספרי חיים אלו חיים בודאי והנכתבים ספרי הרשעים בודאי ילכו למיתה והנכתבים בספרי בינונים ניתן להם מספר כמה יעברון מהם, ולפי"ז נאמר דהא דקאמר זכו נכתבים לחיים ביוה"כ היינו שנכתבין בספרי החיים עם צדיקים וכן לא זכו נכתבים בספרי הרשעים ובאותו ספר כבר נחתם בר"ה שכל הכתוב בו יהי' לחיים, ונמצא אין צריך לאלו שזכו אלא לכתוב שמם ג"כ באותו ספר וכ"כ בספר הרשעים א"צ ביוה"כ לכתוב אלא שמות האנשים של אותן שלא זכו ומשו"ה לא קאמר רק נכתבים דחתימה א"צ דכבר נחתם אותו ספר בר"ה אכן מי שנשאר בכלל בינוני דהיינו שלא נתנו לב להשיב ולתקן כל אשר עותו נשאר בספר הבינונים כדי שידעו שמאלו רשאי מה"מ להמית כפי מספר הניתן לו והשתא מיושב קו' בעל עשרה מאמרות דהלא חזינן שצדיקים מתו בלא עתם י"ל שהם בכלל צדיקים שאינן גמורים דאנן לא יכולין להבחין בין גמור לשא"ג כנ"ל וק"ל: והיינו דקאמר הפייט בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון כמה יעברון וכו' ומקשי' העולם דלפי הגמ' הנ"ל אינו מובן הלא הצדיקים ורשעים נכתבי' ונחתמי' לאלתר ובינונים אינן נכתבי' כלל עד יוה"כ ולפי"ז יובן וגם מה שהקשינו לעיל למה קאמר כמה יעברון הלא קאמר בתר הכי מי יחי' ומי ימות ולדברינו יובן דעל ספרי הבינונים לא נאמר איש פרטי בר"ה כי אם ניתן מספר כמה מהן יעברון ולפעמים כשישיבו הרבה מרשעים שאינם גמורים הם נכתבי' לחיים נשתנה המספר ביוה"כ ואם לא נשתנה נחתום ביוה"כ מספר הנכתוב בר"ה והיינו דקאמר בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון ר"ל דבלא"ה לא יוכלו לחתום דלפעמים נשתנה המספר ואח"כ קאמר מי יחי' ומי ימות ר"ל דבר"ה וביוה"כ נכתוב נמי על אנשים פרטי אם יחי' אם ימות דהיינו צדיקים או רשעים גמורים ובכללן מי שנתנו לב לשוב בתשובה בין ר"ה ליוה"כ וק"ל:

ונמצא דהנכתבי' בספרי הבינונים אינם נכתבי' לא לחיים ולא למות רק שניתן מספר כמה יעברון ואם ירצה השם ב"ה תוך השנה להמית יותר ח"ו אינו נגד הגזירה שנגזרה בר"ה ויוה"כ דהא לא נאמר שהנשארי' יחיו והשתא מיושב מה שהקשינו לעיל איך נגזרה גזירה שיכתוב עליהם תי"ו של דם הלא כבר נגזרה עליהם בר"ה אם לחיים או למות ולפ"ז יובן דלא נגזור בר"ה ויוה"כ אלא על צדיקים גמורים ורשעים גמורים ועל השאר לא נגזור כנ"ל וק"ל:

והנה יצא לנו מזה שאינו נכתוב בספר החיים כ"א צדיקים גמורים והאשר אפי' הם בינונים הרי חייהם ניתן ביד מלאך המות ר"ל ובידו להמית למי שירצה עד מספר הניתן לו ורק שיש זמן עד יוהכ"פ שאם יעזוב דרכו ויקבל במחשבתו לשוב באמת ובתמים אז נכתוב בספר הצדיקים ולא כשאר רבים עושים שבאלו הימים הם צמים ומתענים ומבקשים תפלות ותחנונים מלפני השם ב"ה ואחר שעברו ימי הדין חזרו לסורן וחשבו שבזה סתמו פי המקטריגי' ביום הדין ובמעמקי הלב יודעין שאחרי שיעבורו ימי תשובה יבלה ימיו בתעתועי הבלי עולם כמאז ומקדם וזה לא מהני מידי דהקב"ה מגלה עמוקות בדין לכן עתה שכבר חלפו רוב הימים שבין ר"ה ליוה"כ ולא נשתייר לנו רק ב' ימים לכן קומה ונחזקה נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' בעוד שידו פתוחה לקבל שבים ועלינו נאמר יחיינו מיומיים ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו שנשאר לנו עדיין שני ימים שנוכל להשיג בהם התחי' וביום השלישי יקיימנו ר"ל שיהי' לנו תקומה ביום הדין אם נשיב באמת ובלב תמים ונחי' לפניו ונחזור למאמר שהובאנו לעיל דהנה גם הכא קשה שאמר הקב"ה שיכתוב על מצחות האנשים צדיקים תי"ו של תחי' ועל מצחת הרשעים תי"ו של דם המות א"כ יאמרו הרשעים מ"ט אלו אינו מתים אלא מפני שהם צדיקים ואף אנו נסגל וכו' וכנ"ל אמנם נאמר דהנה בארנו דלפעמים ניתן רשות למשחית סתם והמשחית אינו מבחין בין טוב לרע רק דהכא לפני' לא רצה הקב"ה ליתן רשות ומשו"ה הוצרך לתת סימן למשחית אך א"א לתת רשות דוקא על הרשעים ולא על הצדיקים וא"כ יאמרו מ"מ וכו' כנ"ל ולכן לא נצולו אלא צדיקים גמורים ולא נגזור כלי' אלא על רשעים גמורים אבל על הצדיקים שא"ג ורשעים שא"ג לא נגזרה להמית ולהחיות ונתנה רשות למשחית להכות למי שרוצה ומשו"ה הוצרך לתוות תי"ו חיים על מצחות הצדיקים גמורים כדי שידע המשחית שבאלו לית לי' רשות להכות ועל מצחות הרשעים גמורים כדי שאלו ודאי נתחייבו כלי' וק"ל:

היוצא מזה שלא נכתוב תי"ו של התחי' אלא על מצחן של הצדיקים גמורים אבל על השאר הצדיקים הוצרך לתת רשות למשחית ובודאי אם הי' יכול להציל כולם הי' מצילם אלא כדי שלא יאמרו מ"מ וכו' וכן הרשעים בודאי כולם הי' חייבין מיתה רק מכח שלא יאמרו מ"א וכו' הוצרך להחיות מהן אכן בודאי שרשעים גמורים הי' יכול להמית דבזה ל"ק מ"מ וכו' כנ"ל וצ"ל דבאמת אלו מתו והי' ק' לי' לר' אחא ב"ח הלא כיון שניתן רשות אינו מבחין בין טוב לרע ואיך ידע איזה רשעים גמורים שוודאי נתחייבו א"ו שגם הרשעים גמורים הי' רשום תי"ו וההפרש שבין תי"ו של הצדיקים ושל הרשעים צ"ל שאחד של דם וא' של דיו וא"כ מתורץ מה שהקשינו לעיל דמנ"ל לר' אחא בר חנינא וגם למה צריך שניהם ולפי זה מיושב שפיר וק"ל:

ועל זה שאל מדה"ד מה נשתנה אלו מאלו ר"ל מ"מ על אלו נגזרה מיתה ועל שאר הרשעים לא נגזרה וכן על הצדיקים מ"מ נשתנו אלו מאלו שעל אלו נצטוו בפירוש להחיות ולאלו נתנה רשות להמית וע"ז השיב הללו רשעים גמורים והללו צדיקים גמורים ובאמת המדה"ד ידע שישיב לו הך תשובה אלא שרצה לטעון עי"ז כיון שהמה צדיקים גמורים היו להם למחות:

וזה יבואר עפי"מ דאיתא (ערכין ט"ו) תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אומרים לו לאדם טול קיסם מבין שני עינך אומר לו טול קורה מבין עינך כדר"ל התקוששו וקשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ונמצא דמי שאינו צדיק גמור אין מקבלין ממנו תוכחתו דא"ל טול קורה מבין עינך אבל מי שהוא צדיק גמור מסתמא מקבלין מיני' וזה שטען מדה"ד כיון שהם צדיקים גמורים הי' להם למחות וכשהשיב הקב"ה גלוי וידוע וכו' טען מדה"ד לפניהם מי גלוי ומיד א"ל וממקדשי תחלו אלו בני אדם שמקיימין את התורה מאל"ף ועד תי"ו ר"ל שלא הי' יכולין להשיב להם טול קורה מבין עינך ולהכי כתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית ומהרש"א פי' שהם זקני הסנהדרין משום דעליהם להשגיח יותר משארי העם וכדאיתא (שבת כ"ה) דר"י הוי יתב קמי' דשמואל ואתי האי איתתא קצווחת קמי' ולא הוי אשגח בת א"ל לא סבר מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה אמר לי' שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב"ד דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט והצלו גזול מיד עושקו ונמצא דמי שיש בידו להעמיד משפט הדת על תלה מחויב יותר ולכך התחילו בזקני הסנהדרין דוקא וק"ל:

ונמצא דאע"ג דזקני הסנהדרין שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו על שהי' להם למחות אע"ג דבאמת לא הי' מקבלין מהם מ"מ נהפך בהם הדין לרעה אע"פ שנכתבו בריה לחיים וא"כ ראו כמה גדולי חיוב התוכחה דאפ"ה אחר שנכתבו ונחתם בר"ה תוך צדיקים גמורים לאלתר לחיים עדיין אינו בטוח אם לא יהפוך ח"ו ע"י חטא חבירו על שלא הוכיח אותם ואדרבה כיון שהוא בכלל צדיקים גמורים מחויב יותר מפני שלא יוכלו לומר לו טול קורה וכו' כנ"ל ובזה ראיתי ליישב הא דאי' לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז שנאמר () היו שרי כאילים וכו' ופי' מהרש"א דודאי דשרי' הי' מוכיחין לשאר העם אך השרי' בעצמם לא הוכיחו זה את זה ולכאורה הוא פליאה מפני מה לא הוכיחו באמת זא"ז כיון שהי' מקיימים מצות תוכחה בשאר העם אמאי לא הוי מוכיחין ג"כ זא"ז ולדברינו יובן דשאר העם לא היו יכולין לומר טול קורה וכו' ומסתמא יקבלו מהן אכן השרים שהי' חבירי' ואין אחד מהן הי' רוצה להיות גדול מחבירו ושמא לא יקבלו מהן והי' סבורי' דמספק אין מחויבים להוכיח אבל באמת לא כן הוא דגם מספק מחויבי' להוכיח כאשר הוכחנו מה שטען מדה"ד לפניהם מי גלוי דמי שהוא מסופק אם מקבלין ממנו או לא אפיה מחויבים למחות וק"ל: וזה נשמע נמי מהא דחנה דודאי קרא דהוכיח תוכיח את עמיתך מיירי היכי שיקבלו ממנו משא"כ היכי שידע שלא יקבלו ממנו מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ולזה כיון הסיפא דקרא ולא תשא עליו חטא ר"ל שאם עתה יודע שאין מקבלו ממך לא תוכיחוהו על פניו דא"כ תגדיל חטאו כמו שבארנו לעיל ויש לפרש בב' אופנים או דסיפא דקרא איירי דוקא דידע בושאינו מקבלו אבל מספק מחויב להוכיח או דרישא דקרא איירי דוקא ומספק א"צ להוכיח אמנם כבר בארנו לעיל שהאמת הוא שאפי' מספק מחויב להוכיח דמש"ה חרבה ירושלים כנ"ל וזה נשמע מקראי דחנה דהא עלי חשבה לשיכורה והוכיח עד מתי תשתכרין הסירי יינך מעליך והלא אפשר שע"י שכרותה לא תקבל מיני' ויותר הי' טוב שלא להוכיחה דשב ואל תעשה עדיף כנ"ל א"ו מוכח דמספק מחויב להוכיח והסיפא דלא תשא עליו חטא לא מיירי אלא ביודע שאינו מקבלו והיינו דקאמר מכאן שהרואה בחבירו דבר שאינו הגון חייב להוכיחו ר"ל אפי' בחבירו שהוא אינו גדול ממנו ואפשר שלא יקבלו ממנו אפילו הכי חייב להוכיחו מספק וק"ל:

וכיון דבארנו דמי שרואה בחבירו דבר שאינו הגון מחויב להוכיחו אעפ"י שמסופק אם יקבלו ממנו ועי"ז חרבה ירושלים שטעו בזה כנ"ל אע"ג שהי' שוגגים שסוברים שמספק אין מחויבים להוכיחו ועדיין מרקד בינינו ויותר גרוע דאפי' גדולים לקטנים אינם מוכיחן כ"א שדורשי' ברבים דרך כלל ומי יודע אם כל אחד ואחד מרגיש שהדברים מגיעים אליו וע"ז הוכיח הנביא (הושע י"ד) ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל דמה ששומע ברבים אינו יודע שהדברים מגיעי' עליו ואינו מפשפש במה שעבר וכשיגיע אחר כך מעשה כזה לידו שוכח מה ששמע לכך אין השמעת דברים ברבים מועיל כ"כ כמו שרואה בחבירו דבר שאינו הגון והוא מוכיחו על דבר זה ורבים שאינם נזהרים מזה ואף שרואין בקטנים מהם דברים שאינם הגונים אין מוכיחים אותן אלא ששתקו וכבשו פניהם בקרקע ואם שהי' בהמ"ק קיים נחרבה בעון הזה כ"ש עתה שחרב בעוונינו שמעכבת שלא יבנה וגם הוא תיקון גדול שיקובל התשובה שעושה על עוונותיו וז"ש דהמע"ה בעת שבא אליו נתן הנביא להוכיחו על מעשה דבת שבע אמר תוך התפילה (תהלים נ"א) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשיך אל תקח ממני השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו ויבואר נמי עפ"י משל בימים הקדמונים הי' מלך אחד מושל בקיפה בכל עולם והי' תחתיו מלכים שונים אלא שהוא מלך על כולם והי' ביניהם מלך א' קטן ושפל ממלכי אדמה פעם אחת נטרפה אני בלב ים עם עם רב רעבים וצמאים ולא הי' להם שום מחי' עד שהוצרכו לבא לנמיל מדינתו כדי ליקח ממדינתו מזון ומחי' לפרנסתם ולילך לדרכם אז לקח אותם המלך הקטן לעבדים ושיעבוד בהן ועי"כ נתגאה אותו המלך ומרד במלך הגדול אשר נכנע תחתיו וגם השבויי' ההם צעקו אל המלך לבא לעזרתם וכן עשה המלך ובא בחיל גדול על מדינתו עד שכבש את מדינתו והרג כולם רק השבויי' לקח לו והשבויי' שמחים שהי' סבורים שיצאו חפשים אך כשבאו אל המלך אמר המלך לא כשאתם סבורים שאתם חפשים אלא שתהי' עבדים אתם ובניכם וכל יוצאי חלציכם רק זאת אעשה לכם שלא אשעבד עמכם בפרך כ"א שאבנה לכם בית וחדרים שונים ואלמוד אתכם מלאכות שונות וכל א' יעשה כפי יכולתו וכפי השגתו ומה שתעשו יהי' לי ונגד זה כל מחסריכם עלי במאכל ובמשתה ובמלבושים נאים גם ניתן להם כל הכלים שצריכין למלאכתן מאת המלך ולא כפי עבדי' אלא כחשובי המלכות קיימו וקבלו עליהם שיעשו כן והמלך הלביש כולם בגווין אחד והמלבושים דומין זה לזה כדי שכל רואיהם יכירו שהם א' מעושי מלאכתו ועבדי המלך ועבד מלך כמלך וכל מי שראה אותם נהג בהם כבוד גדול כראוי לעבדי המלך ופעמים יש בהם עבדים שממאסין בעבודתן ובחשאי מפשיטין בגדיהן ולובשין בגדים אחרים כדי שלא יכירו בהם שהם עבדי המלך ולא באו שוב לעבודת המלך גם כלי מלאכתן אשר ניתן להם מבית המלך לקחו אתם ואף שא"א שיברחו מהעיר כי בשערי העיר נתונים שומרים שלא יניחו לצאת מן העיר כ"א מי שמכירים בו שהוא אינו מעבדי המלך מ"מ הולכין באותו העיר חפשים מעבודת המלך ורוצים למסור אותם למלכות וכשראו שרצו למסרם הכו את הרוצים לתפסם בכלי הניתן להם לתועלת שמירת המבצר לבל יבא צר ואויב בתוכו והם מרדו ופשעו באנשי' הנאמנים אל המלך ומ"מ גברו יד הנאמנים מעבדיו והמלך עשה בהם שפטים גדולים למען ישמעו ויראו והרבה מהן שמתו טרם שהענישם והרבה מהם אעפ"י שעומדים בחייה' ועדיין לא הכירו בהן מ"מ ראו שהן נעדרין מכל הכבוד שהי' להם כשהי' עליהם מלבושי מלכות שכל העם הי' נוהגין בהם כבוד וגם הם חסיר' מכל טוב שבבית המלכות הי' להם כל צרכם ועתה מתו ברעב ובצמא ונתנו על לבם להשיב איש בית המלכות והי' יראים בראותם שפטים גדולים שעשה המלך למי שהי' מכירין בו שברח מעבודתו ובפרט שהי' זמן רב שלא עבד את המלך וצריכין ללמוד מחדש והמלך לא ירצה לקבלם ללמדם כבתחלה פ"א נתן אחד אל לבו אחר שראה עצמו בבזיון גדול ומלבושיו אשר לבש תחת מלבושי כבוד אשר הי' לו מבית המלך כבר קרועי' ובלועי' המה והולך יחף וערום ברעב וצמא ובחסר כל ואמר ידעתי שהמלך הוא מלא חסד ורחמים ואלך אל המלך ואבקש ממנו שיקחינו לעבודתו וימחול את אשמי והלך בבגדיו הקרועים וכלי מלאכתו לקח בידו והלך אל המלך וכשבא לפני המלך לבקש ולהתחנן לו אמר המלך באשר שאתה קני לי קנין עולם וזה הזמן רב אשר לא עבדת את מלאכתי מהראוי הי' שאשפוט אותך ביסורים קשים ורעים רק באשר שאתה מעצמך באת אלי לא אעשה בך מאומה רק אל תוסף ראות פני ואין אני נותן לך מלבושיך וכלי מלאכתיך הניתן לך מביתי אקח מידיך ותלך בבגדים הצואי' והגרועי' שלבשת ותבלה ימיך בבזיון אשר אתה בו וכאשר ביקש עוד אל המלך ואמר אני אעשה מלאכתיך ולא אברח עוד מעולם מאתך ואעשה מלאכתיך כאשר עבדיך הנאמנים ולמה אהי' אני גרוע מהם אמר המלך אם תוכל להשלים מה שבטלת אעשה ככה אבל זה זמן רב שאתה ברחת ואיך תוכל להשלים כולי האי אמר אותו העבד אם תעשה ארבע דברים הללו אוכל להשלים ההפסד שעשיתי דהיינו שתרשינו לחזות פניך כמאז ומקדם טרם ברחתי מאתך והמלבוש שעזבתי אצלך תשוב לי כדי שהכל יכירו שהחזרת אותי וגם כלי מלאכתי:

שתרצה ליקח ממני אל תקח ממני ועוד תעשה עמדי חסד יותר ממה שהייתי קודם לזה אז אפרסם זה בכל העיר אפי' מי שהוא עדיין אינו מתחרט על בריחתו בשביל קבלת החסד מאתך ישובו אליך ונמצא שע"י יעשו רבי' מאחרי' יותר ממה שבטלתי זה זמן רב וכן עשה המלך ויהי לו כן, זהו המשל:

הנמשל יובן מעצמו המלך הגדול שמולך בכיפה הוא ממ"ה הקב"ה שהוא מולך על כל מלאכי מעלה ומטה והמלך השפל והקטן הוא פרעה מלך מצרים שהי' מבני חם ואני' בלב ים שנטרפה הם אנחנו בני ישראל שהתחלות הגלות נמשל לים עד שהוכרחו לבא מצרימה מכח הרעב שהי' בימים ההם ופרעה שיעבד בהן עד שנתגאה ומרד במלך הגדול שאמר מי ה' וגם בני ישראל צעקו אל ה' עד שבא הקב"ה והרג כל מדינתו כדכתיב ולא נשאר בהם עד אחד והשבויים לקח אותו כדכתיב ויוצא את עמו בששון ולא להיות חפישים מכל וכל רק שלקחן אותן לעבדים כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים והעיר אשר שם אתנו בתוכה היא העולם הקטן והבתים והחדרים שונים אשר בנה בתוכה הם ארץ ישראל ובהמ"ק והוא נותן לנו כל מחסורינו ולמד אותנו מלאכות שונות כל אחד כפי רצונו הוא שנתן בנו דעה ובינה והשכל לעשות עבודתו כל אחד ואחד כפי יכולתו וכפי השגתו והבנתו ומלאכות שונות הן מעשה המצות לכהנים ולוים וישראלים וכדומה וכלי עבודתם אשר יעבדו בהם שמסר להם המלך ולבסוף מרדו במלך ע"י אותן כלים הוא חושיו ודמיוניו והשגת שכלו שבהן נשכיל מעשה מצות לעבוד את ה' אלקינו לעשות רצונו ומצותיו והמלבוש אשר הלבישנו לנהוג כבוד בנו לדעת כי אנחנו עבדיו הוא יראת השם הניתן על פנינו כאמור (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ונאמר (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהי' על כל חיות הארץ ונאמר (דברים י"א) לא יתיצב איש בפניכם פחדיכם ומוראכם יתן ה' על פני כל הארץ וכשחטאנו אנחנו ואבותינו באותן הכלים שניתן לנו מאת המלך לעבדו דהיינו החושים והשגות השכל על ידיהם חשבנו לחטוא ופשטו מלבוש הניתן לנו מאת ממ"ה הקב"ה כדי שיראו מאתנו כל עמי הארץ וחיות השדה נהפוך הוא כדכתיב (תהלים מ"ט) נמשל כבהמות נדמו ודרשינן בגמרא (שבת קנ"ג) שאין חיה שולטת באדם עד שנמשל לפניה כבהמה ואנחנו בבזיון בין האומות וברעב ובצמא ובחוסר כל ואף שאנחנו יודעין שאין לברוח מפני המלך כאמור אנה מפניך אברח מ"מ פרקנו ממנו עול עבודתו ואם אנחנו רוצים להשיב שיקבל תשובתינו ברחמים וברצון הנה במה שנעבוד מעתה כל ימינו אין די לתקן מה שבטלנו מהזמן רב מעבודתו אכן ע"י זירוז שמזרזין אחרים להשיב גם לנו נחשוב כאלו עשינו ויהי' זה תשלומי ביטול עבודתינו וז"ש דוד אחר שחטא וכשרצה לשוב ראה בחכמתו אם יתוודעה על חטאתו ימחול לו הקב"ה עונו סלא יענשו על העבר אבל שיהי' נחשב בתוך עבדיו הנאמנים שלא יאמר לו אל תוסף דבר אלי ושישוב לו המלבוש דהיינו שיהי' פחדו ומוראו על כל העמים ושלא יקח הכלים ממנו דהיינו השגות רוח הקודש שהי' לו הי' ירא שלא יועיל תשובתו וצריך רחמים גדולים ביקש מה' אל תשליכני מלפניך אלא אהי' כמקדם כמו שאמר על עצמו ואני בצדק אחזה פניך ורוח קדשיך דהיינו רוח הקודש דהיינו כלי שמהראוי ליקח ממני אל תקח ממני כדי שאוכל לעבוד אותך בו כפי השגות מקדם והשיבה לי ששון ישעך דהיינו שלא יתיצב איש מפני על ידי פחד ומורא שניתן על פני כל הארץ ויהי' לי לישועה דהיינו המלבוש שניתן מקדם מאת המלך ועזבתי' אותו בידך תשיב לי ורוח נדיבה תסמכיני דהיינו שתתן לי חסד וחנינה יותר ממה שהי' לי קודם לזה וא"ת במה אזכה קודם לזה להיות כמקדם אמר אלמדה פושעים דרכיך ר"ל אני אפרסם שדרכיך לקבל שבים ואז וחטאים אליך ישובו ובזה יהי' זכות הרבים תלוי בי וכן אני אומר שאני מלא עוונות וחטאים ופשעים וצריך אני לתקן את אשר עוויתי מעודי עד היום הזה אמרתי לעורר אתכם עתה שהדלת פתוחה לקבל שבים באלו הימים שתשובו אל ה' וגם אתם תקבלו עליכם שמי שיראה בחבירו דבר שאינו הגון תוכיחו בינו לבין עצמו בדברים רכים וריצוי כדי שישמע ודבר זה קרוב אליכם מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ר"ל שאם יראה בחבירו דבר שאינו הגון א"צ לעשות שום מעשה כ"א בפה ולהוכיחו על פניו ומה שאמר ובלבבך היינו שידבר בלב שלם כדי שישמע לו כי דברים הבאים מן הלב נכנסים ללב ואתם אחים ורעי נא יערב שיחתי לפניכם ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבלו מנאי וחוסו נא על נפשי האומללה ומלוכלכת בחטאים ועוונות ופשעים לתקנה ולטהרה מכתמים אין בידי כח וזמן שכבר עברו רוב שנותי לכן אתם תעזרו לי ומכחכם שחדו בעדי ויכנסו דברי באזניכם וישתמעון מילי כצורבא מרבנן כדי שיהי' זכות הרבים תלוי גם בי ועל דרך זה ראיתי ליישב קו' מהרש"א בח"א (ברכות ז') דמעשה דהאי בריונא דהוי בשיבבותי' דר"מ הוי מצער פי' טובא הוי קבעי ר"מ רחמים עלי' דימותו א"ל ברורי' דבית' מאי דעתך דכתיב יתמו חטאים וכו' מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפא דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם בתמי' אלא בעי רחמי דניהדר בתשובה, והק' המהרש"א איך קאמר שיבקש רחמים דליהדר בתשובה הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואף שאנו מתפללים והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ל"ק כ"כ כיון שהוא כולל א"ע ונראה דהנה מצינו שארז"ל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבלו מנאי בבי מדרשא וכן מצינו מאן דרחים רבנן משתמעון מילי' כצורבא מרבנן וא"כ יש ביד הש"י לתת חן שיהי' דבריו נשמעין וע"ז ביקש ר"מ רחמים שדברי המוכיח יהי' נשמעין בעיני הני בריוני ומאליה' יחזרו בתשובה:

וכן אני אל אלקים אתחנן שיהי' דברי וכן כל דברי המוכיח את חבירו נשמעין ואזכה על ידיכם ואם תאמרו איך נוכל להוכיח את חבירנו הלא כל אחד יאמר לחבירו טול קורה וכו' דאדרבה כשמדבר עמו בינו לבין עצמו מכ"ש טוב לו שיאמר לו כן כדי שחבירו יודיעהו גם חסרונו שכל הנוגעי' אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ויוסיפו אהבה ואחו' בזה כדאמרינן בגמרא (עירוכין י"ז) אר"י מעיד עלי שמים וארץ שכמה פעמים לקה ע"י עקיבא בן יוסף שהייתי קובל עליו לפני ר"ג וכ"ש שהוסף בו אהבה לקיים מה שנאמר אל תוכיח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהביך והא דאי' שם א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אם אומרי' לו טול קיסם וכו' היינו כשמוכיח לרבי' דאז אין הרבים רשאין לפרסם חטא חבירו ולהלבישו ברבים רק שהם אינם מקבלין ממנו בשביל אמירתם טול קורה ובשביל כך אינו יכול להוכיח כיון שאינם מקבלין אכן איכא עוד אופן שיכול להוכיח לרבים ולא יוכלו להשיב טול קורה ובזה נבין הא דאי' שם על שהובאנו לעיל תני' א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח שאם א"ל טול קיסם וכו' א"ל טול קורה וכו' אר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה אר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כן הוא גי' העין יעקב ופירש"י שיודע להוכיח שלא ישא עליו חטא על שליבן פנים והמהרש"א פי' בע"א ולי נר' לבאר ויתורץ נמי הא דאיתא התם בעי מיני' ר"י ברי' דר"ש בן פזי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מינייהו עדיף א"ל מי לא מודית ענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולן שלא לשמה נמי עדיפא דאר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הי"ד תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה כי הא דר' הונא ור' חייא ב"ר הוי יתבי' קמי' דשמואל א"ר חייא ב"ר חזי מר דקמצער לי' רב הונא קביל עלי' דתו לא מצערי לי בתר דנפיק א"ל הכי והכי קעביד א"ל אמאי לא אמרת לי' באפי' א"ל חס לי דליכסוף זרעי' דרבי על ידי ופירש"י דהאיבעי הוא בענוה שלא לשמה שעושה עצמו עניו דאינו רוצה להוכיחו ואותו ענוה שלא לשם שמים וכ' התוס' שאין זה נכון דא"כ הוי המסקנא שענוה שלא לשמה עדיפא ולא יוכיח ואין נראה להו לתוס' דוודאי מחויבים להוכיח למי שצריך דהמונע תוכחה למי שצריך לה הוי רשע גמור לכן פי' תוס' ענוה שלא לשמה פי' שלא לש"ש אלא לקנות שם עכ"ל והק' המהרש"א איך שייך זה להא דר"ח ור"ה לכן נאמר דוודאי אם אמר טול קיסם שייך להשיב טול קורה אכן כשאינו מוציא א"ע מן הכלל ואומר נשוב מחטא פלוני ופלוני שעשינו עד הנה דודאי לא שייך להשיב טול קורה ובס' בינה לעתים כ' דזה פי' הפסוק יוסר לץ ליקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו פי' הנ"ל דכשהוכיח ללץ ומתיירא שישיב לו טול קורה וכו' צריך שיכלול גם עצמו ואז לא שייך זה להשיב לו טול קורה דהא גם הוא טעה באותו חטא והיינו דקאמר לוקח לו קלון שצ"ל גם אנכי חטאתי בענין זה כנ"ל וק"ל: אך יש הפרש דאם כולל עצמו בו א"א לפרש החטא מה שרוצה להוכיח דחציף עלי' דאינשי מאן דמפרש חטאיו אך יכול לומר אנחנו חטאנו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה דרך כלל אבל חטא פרטי א"א לו לפרש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכו' אכן כשאין כולל עצמו יכול לפרש על החטא פרטי שרואה שקצת נכשלים ולפי"ז מיושבי' דברי הגמ' דר' טרפון אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח שאפי' אומר לו טול קיסם וכו' וא"כ אם רוצה להוכיח ברבים אפשר שמסתמא יש בהם שיאמרו טול קורה ומצוה שלא לומר להם דבר שלא נשמע וקאמר ר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ר"ל דבאמת משום כך פטור להוכיח וקאמר ר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח דודאי אם הי' יודע שפיר יכול להוכיח דלחכם יכול להוכיח דודאי לא יאמר לו טול קורה ונמצא יכול להוכיח על חטא פרטי והוא עדיף טפי וללצים יכול לכלול גם עצמו ואף שא"א להוכיח דרך כלל ולא יכול לפרוט מ"מ כיון דבעינן אחר א"א צריך לעשות כמו שאפשר לו לעשות וכן כשמוכיח בינו לבין עצמו אדרבה יותר טוב לו שישיב לו טול קורה מבין עינך ולא יכלול את עצמו כדי שישיב לו טול קורה וכו' ויכיר בחסרונו ואז גם ישיב הוא מחטאו ויאמר לו באמת אני אטול קורה מבין עיני ואתה טול קיסם מבין שניך וישובו שניהם ביחד ומייתי ע"ז הא דאמר ר' יוחנן שר"ע הוסיף בו אהבה כשהוכיחו ר"ל שבינו לבין עצמו אין צריך לכלול עצמו ואדרבה יוסיפו אהבה זו לזו ויכול כל אחד לפרוט החטא מה שעשה והוכיחו עליו כדי שכל א' יכיר בחסרונו והיינו דמייתי בתר הכי בעי מיני' ר"י ברי' דר"ש בן פזי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיף ר"ל דודאי יותר עדיף אם יוכיח אותו על חטא פרטי שרואה שחטא אך אינו יכול לכלול עצמו בו ואפשר יכול להוכיח על חטא פרטי מ"מ הוא ממדת ענוה שכולל עצמו בחטא ואע"ג שהיא שלא לשמה שהוא רק שלא לומר ליטול קורה וכו' וע"ז השיב שיותר טוב ענוה שלא לשמה דהיינו שיכלול עצמו ממה שהי' תוכחה לשמה ר"ל אעפ"י שאינו יכול להוכיח על חטא פרטי דשמא לא יקבלו ממנו וקאמר ע"ז ה"ד תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה ר"ל היכי מצינו כשמוכיח ביחיד שיהי' תוכחה לשמה נגד ענוה שלא לשמה דלמה שבארנו שייך דווקא ברבים דודאי לא ישיבו לו טול קורה שלא לביישו ברבים רק שלא יקבלו ממנו ויחשבו זה בלבם כנ"ל לכן יותר עדיף לכלול עצמו משא"כ כשמוכיח בינו לבין עצמו יותר עדיף שלא לכלול עצמו כדי שחבירו ישיב לו טול קורה כנ"ל וישובו שניהם יחדיו וא"כ לא שייך לומר ענוה שלא לשמה דאי בשביל שלא לומר לו טול קורה ז"א אדרבה יותר עדיף שיאמר לו דע"י כך גם הוא ישיב כנ"ל ואיש את אחיו יעזורו והתוכחה לשמה ודאי יותר עדיפא וה"ד שיהי' גם ביחיד שייך תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה זה כנגד זה וע"ז מביא הא דאמר רב הונא ר"ל דרב הונא כשהכה אותו מסתמא לא א"ל על מה הכה אותו דאל"ה הוי ירא לומר לשמואל שר' הונא צערו א"ו שהכה אותו כדי שיניח ממה שעבד וכשאמר ר"ח לשמואל הבין ר"ה שלא ידע ר"ח על מה שהכה אותו והי' לו לר"ה לומר על דעביד כך וכך כדי שישיב ממה דעביד שלא יעשה כמוהו פעם אחרת אלא קיבל עליו שלא יצערנו עוד ואע"ג שעי"ז הי' סבר ר"ח שר"ה באמת עשה שלא כהוגן מ"מ עשה זה ר"ה ממדת ענוה אע"ג שהיא שלא לשמה שלא עשה כן אלא שלא לביישו וה"א שיותר עדיף שיוכחינו על פניו ויפרוש לו החטא כדי שיהי' תוכחה לשמה אלא דגם בינו לבין עצמו יותר עדיף ענוה שלא לשמה מתוכחה לשמה וק"ל, היוצא מזה דכשמוכיח לרבים ראוי לכלול גם עצמו בתוכחתו והנה אין ממדת היושר כשמוכיח לרבים שמסתמא יש בהן צדיקים ישרים שאין בהם שום דופי שיאמר דרך כלל נחנו חטאנו בשלמא לגבי' נפשי' רשאי להיות עניו שלא לשמה אבל על אחרים שלא חטאו ודאי שלא יאמר דרך כלל שכולנו מעלנו בחטא וראוי להוציא שאינו אומר זה אלא לאנשים כערכו ולא לגדולים וטובים ממנו ובזה נבא לבאר תחלת הפסוק דהנה ידוע שהצדיק נקרא הולך שהולך ממדריגה למדריגה ובארנו בארוכה בשנה העברה שהוא הולך בדרכי השם לקרב כשמתו ולדבקה בו כאמור אחרי ה' אלקיכם תלכו אכן הרשע נקרא נסוג אחור כאמור כולו סג יחדיו וכן נזורו אחור ומרחיק נשמתו מטה מטה עד שאול תחתית וכשחזר בתשובה נקרא שב מפני ששב מדרכו הרעה ולכן אמר הושע לכו ונשובה אל ה' היינו דנגד הצדיק אמר אתם א"צ לשוב מדרכיכם ואדרבה תחזיקו ותלכו בה ואליהם אמר לכו ונשובה בלשון רבים מדברים בעדם ומה שאמר כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו יתבאר עפ"י מה דאיתא (ברכות ז') אם אדם רואה שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' פשפש ולא מצא יתלה בביטל תורה ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ונמצא דשני מיני יסורין הן א' שבאין על חטא והב' שבאין משום אהבה ואי' שם אמר רבא א"ר סחורה א"ר הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפי' לא קבלן באהבה ת"ל אם תשוב אשוב נפשו וגם אי' שם דיסורין ממרקן עוונותיו של אדם ולפי"ז ודאי כשפעם א' באים יסורין על האדם אפשר שהן יסורין של אהבה ואינם באין על החטא ואף שאח"כ הלכו ממנו אפילו הכי אפשר שהן יסורין של אהבה רק שלא רצה לקבלן כן עליו כדמצינו התם שכמה אמוראי' אמרו לא הן ולא שכרן ונסתלקו יסורי' מהן ואם באו אח"כ יסורי' קלים מהן אפשר שאפ"ה הן יסורין של אהבה והקב"ה שולח אותם דלמא יקבלם הואיל והן קלים מהראשונים אכן אם השניים חמורים מהראשונים ע"כ דבפעם הראשונה באו על החטא ומירקו עוונותיו ונתרפא ואח"כ כששב מדרכו הרעה הוסיף הקב"ה יסורין דרך התראה יותר קשה וכשמירקו עונותיו הלכו להם ואם עדיין לא הלכו להם אפשר שאותן היסורי' ימרקו עוונותיו אכן אחר המירוק צריך לירא כשיחזור לדרכו הרעה שיבואו עליו יסורין יותר קשים או שימות ודוקא כשב' היסורין הם ממין א' אלא שהשני' קשים מהראשונים מה שא"כ אם הם ב' מיני' בודאי אינם שווין דבדבר א' הם קל ובדבר א' הם חמור ואפשר שאפ"ה הם יסורין של אהבה והא ששלחו אותם לו אעפ"י שמאס בראשונה אפשר משום שהחומרא שהי' בראשונה שאינם בשניי' לא הי' רוצה לסבול והשני' שפיר יהי' סובל זה הוכיח הנביא מאחר שכבר טרף וירפאינו ר"ל שטרף הוא אינו רק מכה שלא יכול להחיות בו שנה תמימה מ"מ יכול להחיות קרוב שנה וריפא אותנו ממנה ואח"כ ויך ר"ל מכה שלא יוכל להחיות יום או יומיים כדכתיב וכי יכה איש את עבדו נקם ינקם ואם יום או יומיים יעמוד לא ינקם ונמצא דהלשון יך הוא מכה יותר קשה מלשון טרף וגם זה ויחבשינו שכבר הלכו אותן היסורין והם דומין זה לזה אלא שהשניים קשים מהראשונים ובודאי שלא מחמת אהבה הן אלא מחמת חטא ומשו"ה צריכין אנו להשיב אל ה' והיינו דקאמר יחיינו מיומיים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ויחיינו הוא מלשון ריפוי ומיומיים הוא בשני זמנים כן פירש"י לפי דרכו שקאי על ב' מקדשים ואנחנו לפי דרכינו הוא בשני פעמים נתרפאו ועתה שחשוב בזמן השלישי יקיימנו ר"ל יהי' לנו קיום ונהי' חיים לפניו שיהי' התשובה לפני ביאת המכה בעודנו חיים שלא נמתין בתשובה עד שנהי' מוכים וק"ל:

וגם אנו נאמר שלא נודע שום קהלה קטנה או גדולה שלקו בהרבה מכות בזמן הקרוב כמו אנחנו שלקינו מהתחלות מנין המאה זו לפ"ק שאנו קיימין בו שבאו עלינו הרבה צרות זוגות זוגות דומות זו לזו ותמיד השני' קשה מהראשונה בתחלה נתינות רבות למלך צרפת ומ"מ הי' לאחדי' מידי חדש בחדשו וכשנסעו מכאן צותה הקיסר יר"ה לתת לה כפי שנתנו למלך צרפת בבת אחת ועוד נתינות אחרות וגם כשהי' מלך צרפת בערינו ואנשי הקיסרת יר"ה צרו על ערינו באנו במצור ומצוק והיינו ברעב אבל מ"מ לא היינו בסכנות המות כמו אח"כ שבאנו במצור ע"י מלך פרייסן והיינו באימת מות יום ולילה וכן שללו ובזזו אותנו וכשבאו פעם ראשונה מלך פרייסן ונהרגו שלשה נפשות מישראל ובפעם השני' כשנסעו מכאן נהרגו כפל כפליים כפעם ראשונה ויותר ממאה נעשו בעלי מומין וכן נתגרשו ב"פ ובפעם ראשונה לא הי' שנה תמימה ובפעם השני' נמשך הזמן ג' שנים הי' ק' מהראשונה דאפי' סמוך לערינו לא הי' לנו רשות להיות לנו לינות לילה וכן שריפת ערינו דבפעם ראשונה שלמו לנו המלכה יר"ה ההיזק שהי' לנו ובפעם השני נשרף הווענדל מארק עד שכמה בעלי בתים נעשו דלים ורשי' ועל מה עשה ה' ככה לעיר הזאת בודאי לאו יסורין של אהבה כנ"ל אלא חטאינו גרמו לזה וצריכין אנו לדאוג שלא יבא אלינו צרה חמורה מכל אלו לכן אני אומר להצדיקים והטובים והחשובים וגדולים מערכי שתלכו באותו הדרך שאתם הולכים בו והחזיקו עצמיכם ותלכו בה יותר כדי להגין בפני הפורעניות ולאנשים כערכי או קטנים מערכי אשר הלכנו בדרך הרע ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו זוגות זוגות הרבה פעמים ובפרט בימים נוראים אלו שצריכין אנו לדאוג מיום הדין ועתה שהזמן גורם לקבל שבים ואף שכבר עברו רוב אלו הימים ולא נשאר לנו כ"א שני ימים מ"מ נוכל להשיג בהן שיקובל תשובותינו וכבר אמרנו שנוכל לקרא עלינו יחיינו מיומיים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו יותר מדוקדק ממה שנפרוש בשתי זמנים דהימים הם ימים ממש ובפרט בשנה זו צריכין אנו לדאוג יותר מכל השנים שעברו שהנה מלבד שהעולם נידון אחר רובא של כל מדינה ומדינה נדונה בפ"ע כמו שתקנו אכה"ג ועל המדינות בו יאמר וכו' והנה מצינו שאמר ריב"ז שאלו הי' כל חכמי ישראל בכף מאוזניים ור"א בן הורקנוס בכף שניי' מכריע את כולם אבא שאול אמר משמו אם יהי' כל חכמי ישראל בכף מאוזניים ור"א בן הורקנוס עמהם ור"א בן ערך בכף שני' מכריע את כולם ונראה דלענין זכיות קאמרי דודאי לא לענין כבודת ולא לענין חכמה דבזה לא שייך לשקול אותו במאוזניים אלא שהי' זכות של ר"א בן הורקנוס מכריע כל זכיות של כל חכמי ישראל וזכיות של ר"א בן ערך מכריע זכיות של חכמי ישראל עם ר"א בן הורקנוס וא"כ זכיות של כל חכמי ישראל לא הי' חלק רביעי מזכיות של ר"א בן ערך ואם בימיהם שהי' בימי התנאים שהי' חד בדרא שהי' שקול כפל כפליים כשאר הדור כולו איך לא נירא אנחנו יתמי דיתמי שהי' זכיות של הרב ר' אנשיל עוזרס זצ"ל שאבדנו בשנה זו שהי' זכיותיו יותר מכל קהלתינו ומי יכריע עונות שלנו ולא זו בלבד שבשנה שעברה הי' לנו המעשי' טובים וזכיות של אדמ"ו זצ"ל עד כ"א אלול וכששוקלין ביום הדין העבור של שנה שעברה מדינות אשכנז שאנחנו שוכני' בתוכו עונות כנגד זכיות גם מעשה אדמ"ו זצ"ל עד כ"א אלול באו תוך המאוזני' ובלי ספק יכול להכריע את כולם אשר לא נמצא יותר ווי שריבץ תורה וזכות הרבים תלוי בו כמוהו והיות בשנה זו נשארו ריקם ומי ישא משא כובד עונות לכן עורו נא והחזיקו לשוב מהר בעוד שהדלת פתוח לקבל שבים וכדי לבאר פ' ראשון שהתחלנו בו אשר יאמר עליו אח"כ אלו שני פסוקים שבארנו נבאר עפ"י משל ויבואר נמי שאין לנו להשען כ"א על מה שנתעורר עתה בבכי ובתחנונים ובזה יבואר נמי הפסוק (ירמי' י"ד) ואמרת אליהם את הדבר הזה תחזינה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי כי נחלה מאוד:

משל למלך גדול חסד ורחמן שהי' לו שרים רבים בכל מדינות מלכותו אך החשובים והנכבדים יותר לקח להיכל מלכותו אשר כל עניני מדינות מלכותו נחתכים על פיהם והמלך הטוב את הכל נתן בידם והי' בטוח עליהם שיתנהגו את הכל באמת וביושר אכן הם לא עשו כן רק גזלו וחמסו זמן רב עד שהחריבו את כל המדינה עד ששרים רבים הרחוקים מהיכל המלך ירדו מטה מטה והעשירים נעשו בינונים והבינונים נעשו רשים ודלים והרשים מתו ברעב אז השרים הרחוקים ורבו מדלי העם אזרו חיל וצעקו לפני המלך בשם כולם ובקשו להיות בעזרתם על פי המשפט וחק המדינה וכאשר ששמעו המלך טענותיהם אע"ג שהי' אוהב אותם מאוד מ"מ להיות אוהב היושר יותר מהם הוכרח לחבשם בבית האסורים אשר במבצר אשר שם חדרים שונים חדר לפני' מחדר וחלקם לחדרים שונים והעמיד עליהם שומרים בכל פתחי בית הסוהר והחלונות לבל יוכלו לדבר עם שום אדם והי' נזוני' שם במעדני המלך כראוי לחשובים כמותם והנה דרך האסורי' כאלה אשר נתחייבו למלכות ואין מניחין לשום אדם לילך אצלם אם יזדמן שיצטרך לאחד מהן איזה צורך כגון מלבוש או רופא או רפואה וכדומה או כשיצטרכו כולם מחמת שיחסרו לחמם או מליצה להקל מעליהם או להתנצל על אשר הלשינו עליהם וכיוצא בזה תמיד צריכי' למסור דבריהם בע"פ או בכתב לאחד מן השומרי' והשומרי' מוליכין למקום שיצטרך וגם אלו השרים כן עשו אך מחמת שהשומרים הי' מדלות העם וגם הם בקשו נקמה ופחדו שאם יצא משפט האסירי' לזכות שוב יעלו לגדולה וינקמו מהן ולכן כל כתבי מליצות זכותם ששלחו אל המלך ובקשת טובתם לקחו השומרים ולא הביאו כלל אל המלך ולא די שלא פעלו טובה אלא שמתוך טענותיהם למדו לקטרוג עליהם ההיפוך ואף שהי' בזה האופן זמן רב לא הרגישו משום דבתוך השרים האסורים הי' דוכס א' שהי' אהוב מאוד מאוד למלך ונפשו קשורה בנפשו ואעפי"כ לא הי' יכול להצילו שלא לחבשו לצעקת רבים הקמים עליו כנ"ל ולמלך הי' מפלטרי' דלי' לבית האסורים חתירה אחר חתירה בשער לפני' משער וכולם סגורים ובמשמר נרא' את הפתח סגור תמיד אך לא ידעו לאן הוא הדרך הולך, והמלך לאהבת אותו הדוכס מסר לו כל המפתחות כדי שיכול לבא אליו בכל עת שירצה וצוהו שלא לגלות זאת אלא שיצניע המפתחות במקום גנוז וטמיר אך הרשוהו שאם יראה אחד מהאסורים שראוי לגלות לו הסוד יגלה לו כדי שלעת הצורך לא ימנע גם הוא לילך אל המלך והנה הדוכס ההוא בעת שהי' כולם ישינם הי' פותח שער זה סגר וזה פתח עד שבא אל המלך ואותו השר ידע את כל צרכם של שארי האסורי' וכל מה שבקשו ע"י אותן השומרי' ביקש הוא עבורם אל המלך פה א"פ והמלך עשה בקשתו ומיד צוה המלך דרך משל שילך הרופא אל החולה וינתן המלבוש להערום וכדומה רק אותן שהי' עמו בחדר אחד נעשו כל צרכם מיד מפני שהי' נודע לו צרכ' אבל לאותן שהיו בשארי חדרי' לא נעשו הכל מפני שלא הי' נודע מה הי' חסר להם ועל מה שיבקש ומ"מ לא נחסר להם חוקם דזה ידע השר וביקש תמיד ע"ז דרך כלל עד אחר זמן ששמע מהם מה שבקשו ואז הלך אל המלך ומיד נעשו בקשתם, אך כל חד וחד סבר מכח שמסר בקשתו לאותן השומרי' נעשו בקשתו ומשום ששליח עשה שליחותו והאמת לא כן הוא שבשביל השומרים הי' נשארו ערומים ויחופי' ברעב ובחוסר כל רק שאותו השר האהוב אל המלך פעל כל זה והוא לא רצה לגלות להם זה כי כן צוה המלך לו והי' בטעות זה זמן רב ואף שבנתיים מת אותו הדוכס מ"מ כבר גילה זה לדוכסי' אחרים ברשיון המלך ונכנס אחר בהשתדלות צרכי האסירי' בחריקאי אח"כ מתו כולם ולא נשאר כ"א דוכס א' מזרע הפרתויי' אשר הי' אהוב מאוד לכל האסורי' ולמלך והי' משתדל בחריצות רב כל צרכ' ויהי היום שמת גם אותו השר ובכה בכה רב המלך והשרים האסורים על שמת אוהביה' אך מ"מ לא ידעו ההעדר שלהם שהי' סבורי' שכל מה שבקשו מאת המלך ע"י שומרים נעשו בקשתם וכ"כ יהי' אחר מיתת השר ויהי לתקופת הימים נחסר לכל אחד ואחד מהן דבר מן הדברי' ומסרו בקשתם להשומרים ואין עונה ונשארו ערומין ויחופין וגם ראו שעכשיו נעלם מן המלך את מעמדן וחטפו ארוחתם הניתן להם מאת המלך ונתנו להם לחם צר ומים לחץ וגם זה בדוחק עד שכמעט מתו בצמא ובחוסר כל אז קם אחד מהם ואמר ראו נא אחי ורעי שמיום מיתת אותו השר נשתנו מעמדינו אין זה כ"א שזה הי' יודע לפעול כל מה שירצה אבל עתה שמת וכל בטחנוני' על בקשתינו שמסרנו ליד השומרים והוא משענת קנה רצוץ שהם המה שונאינו והם לעולם לא יתנו מבוקשינו אל המלך והמה בעוכרינו והא ראי' שאותו השר פעל הכל שאותן שהי' עמו בחדר אחד נעשה בקשתם בכל זמן ועת ובשארי החדרים לא נעשה בקשתם אלא לאחר שנודע לאותו השר ועתה אין לנו מקום ופתחון פה לבא אל המלך כ"א ע"י השומרים האלה והמה אדרבה תחת אשר יהי' בעזרתינו המה מקטריגי' עלינו וכל יום ויום יהי' קשה מחבירו וכאשר שמעו כן נודע להם שכך הוא האמת ומיד געו כולם בבכי ויללה גדולה וצעקה רבה עד מאוד עד שנשמע קולם בבית המלך ואז בבהלה עמד המלך והשריו והלכו לקול הבכי עד שהי' מגיעו עד בית האסורים ומיד ראה המלך שריו הראשונים ופניהם שחרחורים ערומים ויחופי' בוכים ומבקשים ומתחננים לפניו והודיעו לו שכל הבקשות שנתנו כבר להשומרים לא הגיעו למלך עצמו אז נכמרו רחמיו ושלחום חפשים והושיבום על כני' כן הוא המשל:

ועתה נפרש הנמשל המלך מלא חסד ורחמים הוא ממ"ה הקב"ה שהוא אל רחום וחנון והשרים שיש לו בכל מדינות מלכותו הם שרי מלאכי מעלה ומלאכי מטה והשרים החשובי' והנכבדים שהם בהיכל המלך וכל מדינות מלכותו נחתכים על פיהם, הם אנחנו אומה הישראלית כדאי' בגמ' חביבים ישראל יותר ממלאכי השרת ואנחנו היינו בהיכל המלך שהיינו חונים איש תחת גפנו ותאינו בארץ הקדושה ששם השראת השכינה ועל פינו הי' חיים כל העולמות כמו שכתבו חכמי המוסר דע מה למעלה ממך כי כשישראל עושים רצונו של מקום כל צינורי השפע מליאים כל טוב ומשפיעים לישראל ולכל העולמות וכשאין עושין רצונו של מקום נתקלקלו הצינורות ומריקים מים הזדונים וכדאי' אין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל ולכן כשהרעינו את מעשינו ונטלו כל השפע מכל העולמות וגם מכל אומות העולם ואז קטרגו עלינו כל השבעים שרי אומות וכל כת דלהון עד שנתנו לשבי ולבית האסורים בחדרים שונים ארצות הגוים מפוזר ומפורד בין העמים וע"ע אנחנו אסורים בכור הברזל יותר משבעה עשר מאות שנה והסומרי' שהם מדלות העם הם כת של שרי אומות הקליפות וחיצונים אשר סבבונו כאמור (תהלים כ"ב) סבבוני כלבים עדת מריעים וכל מה שאנחנו מתחננים ומבקשים צרכינו כאמור (שם ק"ל) ממעמקים קראתי' שועתי מבור תחתיו' המה הם טורפים את תפילתינו כאמור (איכה,) סכותה בענן לך מעבור תפלה ותחת היותם מקריבים תפלתינו לפני כסא כבודו הם מקטריגים עלינו והדוכסים והשרים שמסר להם המלך המפתח וידעו לילך בשער לפני' משער בחתירה אחר חתירה עד שנכנסו אל המלך שעי"כ השיגו כל האסירי' בקשתם אע"ג שהשומרי' חוטפי' מהם הם רשב"י וחבירו שמסר להם הש"י סודות העליונים והשתלשלות העולמות עד העולם השפל שאנחנו בו ויודעי' לכוון בתפילתינו לכנוס בשער לפנים משער בדרכים הנסתרים שהם חמישים שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה שנמסר להם שעי"ז הי' יכולין להתפלל על כל בני אדם שבדור' והש"י מילא רצונם ובקשתם ויט עליהם חסד לרוב אהבתם והי' זה דור אחר דור עד שבדור האחרון הזה לא נודע לנו למי שנגלו לו כל התעלומות חכמה כ"א אמ"ו מהור"ר יהונתן זצלה"ה וכשמת אתו תמות חכמת אמתיות וכבר בכינו והספדנו על שנלקח מאתנו ארון ה' מ"מ לא ידענו העדרנו כ"כ ועתה שעברה שנה זו וראינו מצרות נפשינו קושי הפרנסה והרבה בעלי בתים שיורדים מנכסיהם דאפי' לחם צר ומים לחץ אינם מוצאים ועתה נחזה אנן שכל זמן היותו פה עמנו היינו שלוים ושקטים ואפילו בשעה ששכיחי הזיקה דהיינו כשצרו המלך צרפת וזאקסין את עירנו והי' יהודים על חומת העיר ויורו המורים על החומה ולא נפקד מהם איש וגם תוך חצי שעה נגמר הכל בלי בהלה כלל ומעת שנסע מפה נתרבו הצרות ומי יוכל לספר גודל הצרות שהי' לנו בכל א' מאלו המקראות ואין להאריך כי זה ודאי לא נשכח מזכרונינו וכל זה מקראות אשר לא ידע אמ"ו זצ"ל להתפלל עלינו אך מ"מ לא נחסר מאתנו לחם חקם מפני דהי' יודע שהכל צריכים פרנסה והי' מתפלל עלינו בכלל כל ישראל והי' יודע לכוון ולהעלות תפלתינו בשלום למקום אשר אין להם שליטות וקטריגות החיצונים ושם נתקבלו ברצון ונעשו בקשתו כאשר יעידון ויגידון עליו כל תלמידיו וגם בעיני ראיתי שהתפלל תפלת מוסף של ר"ה בכריעה ובבכי' והי' מאריך בה עד שהגיע הש"ץ לסדר של שופרות ועתה שהלך לעולמו ואין איש שיתפלל בעדינו וכבר עבר שנה שנחסר לחמינו ולחם צר ומים לחץ אין ניתן לנו כ"א בצמצום וכשראו המקטריגים ושונאינו שאין תפלתינו נשמעת ח"ו יותר יכבידו עלינו עולם ועתה צאו וחשבו איך ומה יהי' אחריתינו אם השם ב"ה לא ירחם עלינו ח"ו לכן זאת היעוצה להרים צוחה ולהגדיל הבכי להוריד כנחל דמעה עד כי ישמע במרום תפלתינו כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות וכשנקיי' והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ושבת עד ה' אלקיך וכו' אז יקיים הקב"ה הבטחתו שהבטיח ענינו ושב ה' אלקיך את שבותך וגו':

והנה דרשו רז"ל על הא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בתורה הזאת היינו מיתות צדיקים ואית' דמיתת צדיקים שקולה יותר מכל המכות דכתיב הנני יוסיף להפלא את העם הזה הפלא ופלא וכתיב בתרי' ואבדה חכמת חכמי' ונמצא דמיתת צדיקים הוי מכה נחלה מאוד והיינו דקאמר כיון שמתו הצדיקים ואין לנו מי שיתפלל בעדינו ותפלתינו אין אנו יכולין להעלות אין לנו עצה אחרת כ"א ע"י דמעה והיינו דקאמר הנביא תרדינה עיני דמעה ואל תדמנה והטעם כי סבר גדול נשברה בתולות בת עמי מכה נחלה מאוד זו מיתת צדיקים וק"ל:

ועתה נבאר הפסוק ראשון שהתחלנו בו דאיתא (סנהדרין צ"ו) אמר רב בלו כל הקיאן ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ושמואל אמר די לאבל שיעמוד באבלו ופירש"י שצער הגלות יכפר עליהם ונגאלין בלא תשובה כתנאי ריא אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין מיד ואם לאו אינם נגאלין א"ל ר' יהושע אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן למוטב ובזה נראה ליישב הא דאיתא (ר"ה ל"ב) על פסוק ביחזקאל חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואמר ר"נ כל כה"ג לירתח עלין ונפרקינן וא"כ קשה מאי קאמר הקרא בחימה שפוכה יגאל אלא נראה דהיינו שיגזור גזירות שאח"כ יחזירו למוטב ובזה ראינו ליישב קו' מהרש"א על הא דאמרה ברורי' דביתה דר"מ אלא התפלל עלוי' שיחזירו בתשובה והקשה המהרש"א הלא אין זה בידי שמים וגם מה שקשה על מה שאנו מתפללים והחזירנו בתשובה שלימה לפניך מתורץ באופן אחר ממה שאמרנו לעיל לפי דברינו דודאי רשאים אנו להתפלל על רשע שיבא עליו פרעניות כדאמרינן שלות רשעים סופן תקלה וא"כ הכי קאמרה לי' לר"מ אמאי בקשת עליהם שימותו אלא ביקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה ר"ל שיבא עליהם פרעניות עד שיהיו מוכרחים לשוב בתשובה כדרך שיעשה הקב"ה לישראל וק"ל:

היוצא מזה דאם הקב"ה רוצה שישובו ישראל אליו צריך להביא פרעניות עליהם שעי"כ ישובו וכבר בארנו לעיל שאם שלח ב' פרעניות זה מעוררים לתשובה רק כשיש צדיק בעולם מגין שלא יבא פרעניות וצריך הקב"ה ליקח תחילה הצדיק אך במיתת הצדיק עדיין אינו יכול לשלוח הפרעניות דמיתת צדיקים מכפר וצריך הקב"ה להמתין עד אשר יאשמו ואז יכול לשלוח להם הפורעניות וידוע דצדיק הוא משכן השכינה כדכתיב ושכנתי בתוכם וכשהקב"ה לוקח הצדיק מאתו ונשמתו הולך למקום חצבתה השראות שכינה שאתו נסתלקו' לשמים וזהו דאמר הנביא בשם ה' אני אכריח' שיאמרו לכו ונשובה אל ה' כיצד אלך ואשובה אל מקומי דהיינו במיתת הצדיקים ואז אמתין עד שיאשמו ואוכל לשלוח הפורעניות אז בקשו פני ולא ימצאוני כאמור סכות בעון לך מעבור תפלה ואחר כך אשלח הפורעניות שיהי' עת צרה ליעקב וישחרנוני ולא אענם אז יאמרו לכו ונשובה אל ה' כל הפסוקים כנ"ל:

ובעו"ה שנתקיימו כל הדברים האלה בינינו בודאי מהראוי להתעורר בתשובה ועתה נבאר פסוק הרביעי דהנה התשוב' שביאור הכתוב שיתעורר הקב"ה ע"י שתי מכות שעי"ז יראו שלא יבא מכה יותר קשה אינה אלא מחמת יראה דהיינו מיראת העונש אך התשובה מאהבה יותר טובה התשובה אך כתבו חכמי מוסר שאם מתעורר עצמו בתשובה מיראה עזרו הקב"ה לעשות תשובה מאהבה וכל עוד שיחזק בה יוסיף אהבתו כענין שאמר הנביא שובו אלי ואשובה אליכם ולהתעורר מקצת גודל אהבת השם ובזה יובן נמי הא דאיתא (ברכות נ"ב) אמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עולם הבא עין לא ראתה ופליגי אדשמואל דאמר שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכות בלבד ונבאר דשמואל לשיטתו דאמר די לאבל שיעמוד באבלו ולשיטתו מוכח דעל הנביאים לא נתנבאו אלא לעולם הבא ויתבאר זה עפי"מ דאיתא בזוהר פ' כי תשא וז"ל:

פתח ואמר כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' וגו', מאי כמו הרה, ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין מתשיעאה וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון, ואע"ג דלא אעבר עלייהו אלא יומא חדא אתחשב עלי' כאלו עוברו כל תשיעאה שלים אוף הכי ישראל כיון דאטעמו טעם ממס מגלותא אי יהדרון בתשובה יתחשב עלייהו כאלו עברו עלייהו כל אינון מילין דכתיבין באורית' כ"ש וכ"ש דכמה וכמה יסורין אעברו עלי' מן יומא דגלותא שרי אבל מאי דכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, כמה רחמנותא רחים קב"ה עלייהו דישראל במלה דא, למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא ומגו רחימי דילי' יהב ליה לאימיה מטרוניתא דתרבי לי' ותוליף ליה ארחין ומתתקנן, זמנא חדא חב לגבי אבוה אתא אבוה ואלקי לי' ולבתר אעבר על חובי' חב כמלקדמין וחב לאבוה ואפקיה אבוה מביתו וארגיז עליה, נפק ההוא ברא מביתיה, ובאתר דיהך בארח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה, מה עבד אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא עביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי:

מה עבד אזל ואתחבר בזונות ואתלכלך בלכלוכא בהדייהו ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורה דלהון, מצורונית אמיה מבקרת בכל יומי על ההוא ברא וידעת דברה בהדי זונות אתחבר וכל חברותא דידי' בהדייהו הוות, שריאת למיבכי ולאתמררא על ברה, יומא חד עאל מלכא לגבה חמא לה דאיהי מבכה שאיל לה על מה את בכית אמרה ולא אבכה דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא, ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות מה יימרון כל בני עלמא ברי' דמלכא איהו דיתיב בבי זונות שריאת למיבכי ולאתחננא למלכא אמר מלכא בגינך אהדר לי' ואנת ערבא דלי', אמרת הא וודאי, אמר מלכא הואיל וכך הוא לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא דכסופא דילן איהו למהך בגיני' לבי זונות ואי לא הוי כגוונא דא דטנף גרמיה הכי וחלל יקרי הוינא אנא וכל חיילין דילי אזלין בגיני' בכמה יקר בכמה בוקינס קמי' בכמה מאני קרבא מימיניה ומשמאלי' עד דכל בני עלמא יזדעזעון וינדעון כלא דברא מלכא איהו, השתא כיון דאיהו טנף גרמי' וחלל יקרי איהו יהדרו בטמירו דלא ינדעיון בי' אהדר לגבי מלכי יהבי' לגבי אימי' ליומין סרח כמלקדמין מה עביד מלכא אפיק לי' ולאמי' בהדי' מגו היכלא, אמר תרווייכו תהכון ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיות תמן כיון דתרווייהו תסבלון בחדא כדין ידענא דברא יתיב כדקא חזי, כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון אפיק לון ממצרים ובההוא זמנא אזל מלכא גו כמה חיילין רברבנין ושלישין עד דגלין פרישין ואפיק לברי' בוכרי' בכמה גבורן ואייתי לי' להיכליה ויתיב סגי' בבי מלכא סרח כמלקדמין ומרד באבוה ואפקי' מביתי' מה עבדו ישראל חמו דהא אתבדרו לבבי אתערבו בעממי' נסיבו נשין נכריות ואולידו בנין מנהון, עכ"ד אימא קדישא הוי אפטרופס עלייתו ועל עביד הכי קב"ה אמר הואיל וכיסופא איתו ליתי ברי איהו מגרמי' הואיל וחלל יקרי לא אתחזי דאנא איזיל תמן לאפקא לי' ולמעבד לי' ניסן וגבורן כמלקדמין תבו אינן בלא סיועא דאתחזי לון בלא פליאן ונסין אלא כלהו מתבדרן כלהו לאן במסכנו ותבו להיכלא דמלכא בכיסופא ואימא קדישא ערבת לון, וחאבו כמלקדמין מה עבד קב"ה אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכלי ואיומי' בהדי' אמר מכאן ולהלאה אימא וברא יסבלון כמה בישין בחדא ה"ד ובפשעכ' שלחה אמכם וע"ד כתי' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ואי באחרית הימים אלא דא היא אימה קדיש' דהיא אחרית הימים ועמה סבלו כל מה דסבלו בגלותא ואילו יהדרון בתיובתא אפי' חד ביש או חד צערא יתחשב עלייהו כאלו סבלו כלא עכ"ל:

והנה מצינו הרבה פסוקים שהקב"ה יגלה זרועו קדשו לעיני כל העמים כמ"ש (ישעי' נ"ב) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגוים וראו כל אפסי הארץ את ישועות אלקינו וכמו (שם ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים ובצרה זה הדור בלבושו וכ"כ הרבה פסוקים ואם ח"ו לא נטהר מעשינו לחזור בתשובה האיך יקיימו נבואת הללו הלא לפי דברי הזוהר הנ"ל דלית ברא לגרמי' לגבאי אכן זהו ליתא דהלא אין הדבר תלוי אלא בתשובה וכשנעשה תשובה אז נטהר את מעשינו ואז יוציאנו בניסן ובגבורין כמו ממצרים ושפיר קאמר ר' יוחנן דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אכן לשמואל דאמר די לאבל שיעמוד באבלו ואפשר שיפדו בלא תשובה ובוודאי אין הקב"ה יפדה אותנו בניסן וגבורין וא"כ איך יקיימו הפסוקי' של כל נביאות הללו כנ"ל א"ו דהנביאות קאי לעוה"ב ואין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וק"ל:

וזהו שאמר הנביא אחר שאמר שישובו שלא יבא להם פורעניות יאמרו אח"כ נדעה ונרדפה לדעת את ה' לשון ונדעה מל' אהבה כמו שפירש"י אצל אברהם בפסוק כי ידעתיו מלשון חיבה ודקא' ונרדפה לדעת את ה' הוא ג"כ לשון חיבה וזש"ה ורדפה את מאהבי' דגבי אהבה שייך רדיפה וקאמר שיהי' כשחר נכון ר"ל שכל עוד שיגדיל בו יתוסף האהבה והוא דומה לשחר שהאור נתגדל ונתחזק כל העת יותר ודקאמר ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ היינו כשנתעורר אהבת השם ב"ה כאשר נבאר שנחשוב שהשכינה עמנו בצרה כדכתיב אנכי עמו בצרה והיא חופפת ומשגחת עלינו לבלתי לכלותינו מיד נוריד כנחל דמעה ונשוב בתשובה שלימה ועי"ז יבא הגאולה שאין הדבר תלוי אלא בתשובה ויקים השכינה מעפרא והיינו דאמר הנביא ויבא כגשם לנו ר"ל שע"י התעוררת אהבת השם יבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ ר"ל דנוכל להוריד דמעות ויועיל להכנעת החומר הגופני שנקרא ארץ כדכתיב כי עפר אתה ויהי' זה פתח לתשובה מאהבה וממילא יתחזק יום ויום יותר וק"ל: והנה אמרו חכמי המוסר שהתשובה היא נכלל בג' מינים דהיינו תשובה תפילה וצדקה והיינו צום קול ממון ונראה דמרומז בקרא דואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאודיך ר"ל שתעשה תשובה מאהבה בצום קול ממון דבכל לבבך היינו תפילה כדאמרינן ועבדתם את ה' אלקיך בכל לבבכם איזה עבודה שהיא בלב הוי אומר זהו תפלה ובכל נפשיך היינו צום כדכתיב ועניתם את נפשותיכם ובכל מאודיך היינו שיתן צדקה:

ומדי דברי בו נבאר המשך ד' פסוקים ובזה נסיים שהי' ירמי' מקונן (איכה ג') ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זכר עניי ומרודי לענה וראש זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל ונציע הא דאיתא בס' סם חיים בשם ספר אור חדש ומצוה לפרסמו וז"ל שהקשה הגאון מה"ו פייבש על מה שכתב בזוהר בזאת יבא אהרן אל הקודש רמז ששנת ת"ח מנין זא"ת תביא הגאולה והרי כבר כלה כל הקץ ועדיין לא בא ואיך פה הקדוש יפריח לקץ ויכזב ח"ו ותירץ דאין הדבר תלוי אלא בתשובה וכמו שבארנו שהתשובה הוא בג' תנאים דהיינו צו"ם קו"ל ממו"ן ועולה ת"ח כמנין זא"ת והיינו דקאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וכן בזאת יבא אהרן אל הקודש ר"ל בשנה שישראל יקיימו זא"ת שעולה צו"ם קו"ל ממו"ן והיינו תשובה תפלה צדקה ור"ת קצ"ם אז ישובו איש אל אחוזתו ויבא אהרן אל הקדש וז"ש לו חכמה ישכילו זאת שרמז על צום קול ממון שעולה זא"ת ור"ת קצ"ם ואז יבינו לאחריתם ר"ל אז יבינו קץ של אחרית הימים וזאת תורת המסור"ה כי נודע שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח) ששאלו למשיח אימת יבא מר ואמר היום וביום שני חזרו ושאלו אותו אימת יבא מר וחזר ואמר היום ופי' אלי' דבריו היום אם בקולו תשמעון והנה לפ"ד הגאון הנ"ל השיב בחכמתו היום אם בקולו תשמעון ר"ת האב"ת בגי' ת"ח ר"ל מה שאמרתי לך היום רמזתי לך ע"ז אם בקולו תשמעון שהוא ר"ת האב"ת והוא בגי' ת"ח והיינו שנתקיימו מה שנרמז בת"ח היינו צו"ם קו"ל ממו"ן, ובזה תובן המסורה מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום והנה תמול גם היום ר"ת תא"ה גי' ת"ח כקושי' הגאון ובא כמתרץ מדוע לא כליתם חקכם גם תמול גם היום המוטל עליכם לקיים מה שנרמז בתמול גם היום שר"ת בגי' ת"ח דהיינו צום קול ממון עכ"ל:

רק אני צריך להוסיף דלכאורה אין לשון הזוהר סובל פי' זה מפני שכתב דבשנת ת"ח אחר שנת ה' אלפים יבא משיח ואי כדברי הנ"ל אמאי אמר אחר ה' אלפים אמנם לפי מש"ל כלו כל הקיצן ואין הדבר תלוי אלא בתשובה דמשמע קודם כלות זמן הקיצן לא הי' הדבר תלוי בתשובה כ"א הי' צריך להיות בזמן הקץ ובזה נראה ליישב הא דקאמר הגמ' גדולה התשובה שמקרבת את הגאולה והכא קאמר שאין הדבר תלוי אלא בתשובה שמיד שעושין תשובה נגאלין ובקרא קאמר בצר לך ושבת עד ה' אלקיך ושב ה' את שבותך דמשמע שהתשובה לבדה גורמת את הגאולה וה"ל לומר גדולה תשוב' שמביא את הגאולה, אמנם קודם שכלו הקיצן אין הדבר תלוי בתשובה לבד כ"א צריך נמי זמן הקץ ורק שקב"ה הי' פדאם בקץ הסמוך הראשון ושפיר קאמר שמקרבת את הגאולה וכו' אבל אחר שכלו הקיצן אינו מעכב כלל רק תשובה כמו שהשיב אלי' היום אם בקולו תשמעון וכל יומי' ויומי' זמני' היא ולפ"ז י"ל דה"ק הזוהר דאחר שנת ה' אלפים לפרט מבריאות העולם כבר כלו כל הקיצן ושפיר קאמר הזוהר דאם יהי' אחר שנת ה' אלפים אז אם יהי' ת"ח היינו תשובה כנ"ל יבא משיח והנה ראינו בעו"ה שבשנת ת"ח הי' גזירת ממעל תחת שקוינו לישועת ה' הי' גזירה הנ"ל ונהרגו רוב קדושי עליון וחשובי פולין שהיו בימים ההם ומאז ועד עתה עדיין לא נשענו והיינו יכולין ח"ו לטעות ולומר שהי' זמן הקץ אלא שבזמן הקץ נלחם הקב"ה עם שרי אדום כדכתיב פורה בדרכו בבואו מאדום ויד נצחם על בגדים ויש לבעל דין פתחון פה לחלק שח"ו גבר שר של אדום ולכך תחת שהי' זמן הישועה נעשה זמן הצרה ואבד הנצחון שהיינו סוברין אמנם האמת לא כן הוא שלא הי' זמן הקץ כלל שכבר כלו כל הקיצון רק שעוונותינו גרמו את הכליון הזה והקב"ה השיב ימינו אחור והסתיר פניו מאתנו באותו פעם והא דכתיב בזא"ת יבא אהרן אל הקודש היינו בתשובה כנ"ל וא"כ עדיין לא אבד נצחם ובכל יום ויום יוכל לבא כי אין הדבר תלוי אלא בנו שאנחנו יכולין לקיים הקץ של זא"ת היינו בצו"ם קו"ל ממו"ן כשנעשינו בלב שלם והיינו דקאמר הנביא ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' ר"ל שאמרתי שאבד הנצחון שלי זכור עני' ומרודי לענה ורוש ר"ל בזכירות זמן ת"ח שהי' עני' ומרודי לענה ורוש והייתי סבור שע"י שנצח שר של אדום ח"ו א"כ אבד נצחי ח"ו זכור תזכור ותשוח עלי נפשי ר"ל שלבי אומר לי זכור תזכור מזכרת עון שעשיתי שתשוח עלי נפשי ר"ל שתכנע נפשי עלי והיינו העוונות שעשיתי כבר ועי"כ נוכל לומר שלא ע"י נצחון נעשה זאת אלא שעוונותינו גרמו שהקב"ה השיב אחור ימינו וזה שגרם הגזירה ולא ע"י נצחון הא דכתיב זא"ת היינו תשובה תפילה צדקה לכן קאמר זאת אשיב אל לבי ר"ל שזאת בלבי תלוי שאם אשיב בכל לב ואקיים זא"ת בצו"ם קו"ל ממו"ן ע"כ אוחיל שאם נקיים התשובה באמת ובלב תמים יבא אהרן אל הקודש וע"ז רמז הכתוב דמעיקרא קאמר וכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד וגו' ואח"כ כתיב והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתיכם אחת בשנה ר"ל דבזמן שבהמ"ק קיים יכפר את מקדש הקודש אבל עתה שאין לנו לא כהן ולא בהמ"ק ולא קרבנות יהי' זא"ת ר"ל צו"ם קו"ל ממו"ן לחוקת עולם אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים לכפר על בני ישראל ובזה יהי' כל השנה שוה והיינו דקאמר אחת בשנה ר"ל שכל השנה אחת היא או מפני שהרבה דברים שאין התשובה פעלת אלא שהתשובה תולה עד יוה"כ ויוה"כ מכפרת כפרה שלימה וזה אינו אלא פעם אחת בשנה וכן אנחנו אע"ג שאין לנו לא כהן ולא בהמ"ק ולא קרבנות יהי' אמירנו ודמעותינו לרצון שיקוים בנו ביוה"כ הבאה לקראתינו כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' שאל ישלוט בנו שום מקטרוג ונכתוב ונחתם לחיים טובים ושנת גאולה ועת רצון יהי' לקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

אור לישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה