אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ט · פסוק לא
"וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם" (פסוק לא). ודבר כמו זה הוא מצוה בודאי לפרסם שהשם יתברך שמע צעקתם. ואין קיום לדבר זה שיהיו נזכרים דברי הצומות וזעקתם רק על ידי ימי הפורים. ולכך כמו שקיימו "דברי הצומות וזעקתם" על ידי ימי פורים, כך קיימו על נפשם שאר הדברים המשתה והשמחה וההנחה, אף שהיו בגלות, עם כל זה קיימו על נפשם ימי הפורים.