אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ט · פסוק ה
"ויכו היהודים" (פסוק ה). פירוש מה שכתוב "מכת חרב והרג ואבדן", פירוש שהכו אותם בחרב מכה שאפשר שימות, או שבאו בסוף לידי מיתה בודאי, וזה נקרא "מכת חרב", רק שלא היה מיתה מיד, "והרג" הוא הריגה ממש. מכל מקום אפשר לומר כי נשאר הגוף, ובא הגוף אל הקבר, "ואבדן" פירוש עד שיהיה נאבד לגמרי, ולא בא אל הקבר, כי לא נשאר דבר מן הגוף. ואחר כך מוסיף "ויעשו בהם כרצונם", והיינו כל מיתה שרצו, ואפילו היא מיתה מגונה גם כן עשו בהם, וזה "ויעשו בשונאיהם כרצונם", שכל כך היו שולטין היהודים בשונאיהם שעשו בהם כרצונם, ובזה היו היהודים שולטים לגמרי על שונאיהם. ולפיכך אמר אחר כך (פסוק ו) "ובשושן הבירה הרגו ואבד חמש מאות איש", ולא זכר "מכת חרב", כי מכת חרב* אינו מיתה מיד, וכאן בא להזכיר כמה נהרגו ונאבדו, לכך לא זכר "מכת חרב", שאין מכת חרב משמע מיתה גמורה מיד, רק מכה בלבד.