אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
תהלים · קמ"ז ח'
המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו וגו'. נראה לבאר סמיכות הפסוקים עפ"מ שאמר החכם מכל אדם, אחרי שמהבל את כל חמדת התבל לפרטיהם, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, ואחז"ל בברכות ו' ע"ב מאי כי זה כל האדם דכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה או לצוות לזה. כוונתם. כי הנשמה בעצמה לא תוכל לקיים מצות תפילין, אכילת מצה, ישיבה בסוכה, ולכן לפי שמוכרח בריאת גוף לנשמה לקיים מצות התורה כן כתולדה מחויבת היא כלל הבריאה לקיום הגוף, שעל ידו הוא קיום התורה ומצותיה, כדהאריך בזה הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים. וביאר בזה מאחז"ל בברכות ח' ע"א אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, היינו שזהו התכלית בסך הכל שיש להקב"ה מכלל התבל, ודברים אלו מתאימים עם הברייתא דחגיגה י"ב ע"ב א"ר יוסי אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות כו' על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם ע"ש, וזהו מש"א המשורר, המכסה שמים בעבים וגו', על מה נחוצות כל הפעולות של העבים וכח הצמיחה להכין לחם אל הבהמה והעוף, האם בגבורת הסוס יחפץ או ירצה בכח האדם הגופני, ובע"כ שהמטרה התכליתית היא, רוצה ה' את יראיו וגו', וכמאמר החכם סוף דבר. מכלל ההבלים בסך הכל, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי לתכלית זה הוא כל האדם.