אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
תהלים · קי"ט ק"ו
נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. בנדרים ד"ח ע"א א"ר גידל אמר רב מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה כו', והנה במדרש הכא אחז"ל שני שכרים היה נוטל דוד שכר השבועה ושכר המצוה היה נשבע שנוטל הלולב ונוטל שעושה סוכה ועושה והיה נוטל שכר השבועה ושכר המצוה של סוכה ושל לולב ושל ציצית ושל תפילין ושל המילה לכך נאמר נשבעתי ואקיימה ע"כ, והנה דעת הרמב"ם בסה"מ מ"ע שביעית:
דקרא ובשמו תשבע האמור בפ' עקב מצוה היא שיהא אדם נשבע לקיים מצוה ומסיק וז"ל וכבר אמרו בתחילת תמורה ד"ג ע"ב מנין שנשבעין לקיים את המצוה דכתיב ובשמו תשבע ע"ש, וכה"ד רש"י ותוס' בחגיגה ד"י ע"א. אבל דעת הרמב"ן בסה"מ שם דשבועה זו אינה אלא רשות, וכ"מ ג"כ דעת השאילתות בפ' ויצא סי' כ"ג וע"ש פ' יתרו ס"ס נ"ג ובס"פ נשא, והשתא קשה בהא דמסקינן בנדרים שם דרב גידל אשמעינן דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה, פי' ולית ביה משום מוציא שם שמים לבטלה, בשלמא להשאילתות והרמב"ן יש מקום להיתר זה, משום דהאי ובשמו תשבע הוא רק רשות, אבל לדעת הרמב"ם רש"י ותוס' וכמבואר במדרש דהאי שבועה מצוה היא מדאורייתא מדוע קרי ליה בגמרא היתר, ועוד אמאי תלי רב גידל דבריו בהאי קרא דנשבעתי ואקיימה, ולא בקרא דבשמו תשבע כדכ' הרמב"ם בסה"מ שם.
ולכן נלע"ד דאף שיש בהאי קרא מצוה, אולם שאני מצוה זו מכל המצות, דאם נשבע לעשות מצוה, התינח אם עושה המצוה אח"כ בשלימות כדת של תורה כמו שעשה דוד, אז כל אחד יוכל לקבל שכר על המצוה ושכר על השבועה ג"כ, משא"כ אם נשבע לקיים את המצוה ואח"כ כשעשאה בפועל ובמעשה, היתה פגומה ברב או במעט הרי יש בשבועה שלפניה משום לתא דשבועת שוא דכתיב ביה כי לא ינקה, ולפ"ז הסכנה הכרוכה בשבועה זו מגרע כחה מן הכלל, דלדידהו ההפסד קרוב יותר מן השכר, ולא ניתנה מצות שבועה לקיים את המצוה אלא לדוד ולכל כיוצא בו, היודעים איך לקיים אח"כ המצוה בשלימות לכל פרטיה ודקדוקיה. לאנשים כאלו היא מצוה, ולשאר אנשים היא רק היתר, אם היחיד מרגיש בעצמו שזריזות זו תביאנו לקיום המצוה בשלימותה.
וכ"ז דקדקתי מדברי המד"ר ותנחומא ר"פ מטות ובתנחומא ויקרא סי' ז', דרמו קראי אהדדי כתיב כי לא ינקה ה' ונוקב שם ה' מות יומת וכתיב ונשבעת חי ה' אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אא"כ יהיו בך כל המדות האלו את ה"א תירא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם איוב ויוסף כו' אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע כו' ע"כ. ומזה מוכח ברור כמש"כ, ומה מאד נהירין עתה דברי הרמב"ם בפי"א ה"ג מה' שבועות שכ' וז"ל ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז א"ע כו' ע"ש, ולכאורה לפי שיטתו בסה"מ הרי היא מ"ע דאורייתא, ואיך החליפה בהיתר, אולם לפמש"כ ניחא שפיר. דבמנין המצות דקאי אקרא דאת ה"א תירא וגו', אצלו הוא מ"ע, משא"כ בספר היד דשם הוא מדבר לכלל ישראל, אצלם הוא רק היתר, אל היחיד המרגיש בעצמו שיבא עי"ז לקיום המצוה בשלימות כנ"ל, כנלע"ד,