אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
תהלים · ט"ו ג'
לא רגל על לשונו. במכות כ"ד ע"א זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ע"כ, וצריך להבין מה קשר יש בין הני שני מקראות ונראה, דלאמר שקר ולהעמיד על שקרו, לא יתכן רק אם הוא שקרן מתולדתו, ראשית דבר, אם הוא איש נאמן לא יוכל לאמר רק דברים שהם במציאות, אבל לבדות שקר זהו נגד תכונתו וטבעו, ואף אם היפוך רצונו יהיה מוכרח לאמר שקר, יסדר הרבה מתחילה איך יבטא מפיו ואחרי כל הסדורים אם השומע יתחיל לפקפק בדבריו ויחקור מעט לעומק המסופר, אז בע"כ יהיה נתפס על שקרו עד שיהיה ניכר גם על פניו, לא כן בשקרן מתולדתו, הוא בורא שקר בנקל מאד ויוצא מפיו חד וחלק כאילו היה במציאות, ואם יתחיל השומע להסתפק ולהראות שהוא מהנמנע, אז בתוך כדי דבור נברא אצלו שקר חדש להחזיק שקרו הראשון, וכן הלאה.
והנה רבקה אמרה ליעקב לך לאביך ואמור שאתה עשו. על זה השיב יעקב כן, אגיד אנכי, ואחרי הפסק מעט אסיים עשו בכורך, אמנם התינח אם בניחותא יקבל דברי, אכן אולי ימושני אבי, בקושיות ושאלות, ואהיה נתפס על שקרי, אז, והייתי בעיניו כמתעתע, כי אינני שקרן מתולדתי, וזהו משאחז"ל לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, לא כן מי שהוא רגיל לאמר שקרים, אצלו לא תעמוד על הדרך טענת אולי ימושני.