אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שמואל ב'
א' ח'-ט'
ויאמר לי מי אתה ואומר אליו עמלקי אנכי ויאמר אלי עמד נא עלי ומותתני וגו'. ולכאורה בלתי מובן מה מקום בשעה שהוא נשען על חניתו למותת א"ע לדרוש אז מי אתה, האם זה הוא הזמן הנכון לשאול על יחוסו, ועוד דלפני שאול אמר עמלקי אנכי, ולפני דוד אמר אח"כ בן איש גר עמלקי אנכי, וע' מלבי"ם פסוק ט"ז, ואפשר לאמר דשאול דרש מי אתה לדעת אם הוא יהודי, ואז לא היה דרש ממנו לשלוח יד בחייו, כי מה לו בעת כזאת לגרום לאיש יהודי חטא חמור כזה, והנער המגיד כשראהו במצב מיואש כזה. לא רצה להאריך בדבריו ואמר בקצרה עמלקי אנכי, ואולי היתה זאת ג"כ מה' שידבר כן, ושאול כששמע דוקא במצבו אז, שנזדמן לו איש מעמלק, נזכר על חטאו שעשה במלחמת עמלק כאשר אמר לו שמואל, וחשב כי בשביל זה הזמינה ההשגחה לפניו איש עמלקי, לקחת בו נקמתו ברגע האחרון. וקבל זאת לתשובה שלמה על חטאו באמרו עמד נא עלי ומותתני.
ג' ז'-ח'
ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה ויאמר אל אבנר מדוע באת אל פלגש אבי ויחר לאבנר מאד וגו'. וקשה למה חרה אפו של אבנר על איש בשת הלא דינא קאמר ליה, דרק מלך משתמש בשרביטו של מלך אבל לא הדיוט, ומצאתי במלבי"ם ז"ל שהרגיש בזה וכתב דאבנר חשב א"ע למשענת למלכות ולכן אליו יאותו עניני מלכות ע"ש, אבל לע"ד לא יצא בזה חובת ביאור עכ"פ לרבנן דר' יהודא דס"ל ר"פ כהן גדול דאפילו מלך גופא אינו נושא אלמנותו של מלך, וע"ש י"ט ע"ב וברש"י ד"ה הראויות לו, שכ' בהדיא אבל נשיו של שאול לא ע"ש, ומי עדיף אבנר מבן המלך בעצמו, דאפ"ה אמרינן שם כ"ב ע"א אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה כו' ע"ש, ובזה מובן הא דאדניה כשבקש לקחת את אבישג לאשה, השתמש בזה בהשתדלות כל כך גדולה ע"י בת שבע אם המלך שלמה לבקש היתר מן המלך, ושלמה לא הטה אזן גם לבקשת אמו, וכעס מאד באמרו ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדניה ושאלי לו את המלוכה וגו' עד שבשביל שאלתו זו נהרג אדניה, ובע"כ משום דהא בהא תליא, דאם ירצה לישא פלגשו של מלך אות היא לעולם כי גם עצם המלוכה הוא דורש, דלהדיוט ודאי אסורה ואין לך מרד גדול מזה.
עוד קשה על סוף דברי אבנר שאמר מתוך כעסו לאיש בשת כה יעשה אלקים לאבנר וכה יוסיף לו כי כאשר נשבע ה' לדוד כי כן אעשה לו להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד על ישראל וגו', הלא אם ידע משבועת המקום על בית דוד, איך היה מתחזק אבנר עד עתה עבור בית שאול, ומקרא משמע דלולא תרעומות זה על איש בשת היה אבנר עומד הלאה לצד בית שאול ואע"ג שידע משבועת המקום וצ"ע.
ז' י"ד
והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. ופירש"י זה אשמדאי שדחהו ממלכותו והשדים בני אדם הראשון הם כו' ע"כ, הנה האי קרא גופיה נדרש בזוה"ק בראשית דפוס ווארשא דף מ"ז ע"ב, אבל התם קאמר על השדים בזה"ל בשעתא דאיתבריאו אתקדש יומא ואשתארו רוחא בלא גופא כו' ע"ש, ואפשר דאגדות חלוקות הן וכדמשמע במשנה גופה דפרקי אבות פ"ה דחשיב עשרה דברים שנבראו בע"ש ביה"ש וקאמר ויש אומרים אף המזיקין, הרי דחשיב דעה זו רק ביש אומרים.
י"ב ה'-ו'
ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל. ופירש"י כי בן מות הגוזל את העני כאילו נוטל את נפשו שנאמר את נפש בעליו יקח, ישלם ארבעתים כך אירע לו שלקה בארבעה בנים הילד ואמנון תמר ואבשלום ע"כ, הנה במש"כ רש"י הגוזל את העני כאלו נוטל את נפשו שנאמר את נפש בעליו יקח, זהו כמ"ד בב"ק קי"ט ע"א דהאי נפש קאי על נפשו דנגזל, אבל אפ"ל נמי דלהכי חרץ משפט מות על העשיר למ"ד דהאי בעליו הוא בעליו דהשתא הוא הגזלן לאבד בשביל זה את נפשו ע"ש, ואע"ג דהאי קרא שלמה אמר לה דלא הוה עדיין בהאי שעתא, מ"מ הביא מיניה רש"י ראיה לדברי דוד ע"פ תוכן הענין. וממילא נופלת עפ"ז ג"כ פלוגתא דב"ק בענין גזילה דעני כמובן, וע"ע בהקדמת זוה"ק דף ח'.
והנה המפרשים חלקו את דברי דוד לשני דברים נפרדים, עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל, ולכך חרץ גם משפטו לשני עונשין מיתה ותשלומין, ובמצודות ובמלבי"ם כתבו דבעד הכבשה ישלם ארבעתים כפי משפט התורה הקבוע על הגניבה והטביחה, וכן במהרש"א ליומא כ"ב ע"ב כ' שאמר ישלם ארבעתים כדין הגונב צאן של חבירו וטבחו (אלא דהתם איכא נמי בדבריו דבר פלא במש"כ דישלם חמשה דהיינו האחד שהוא הקרן ועוד ארבעתים נוסף כו' ע"ש, והוא תמוה הלא הקרן דטביחה ומכירה נכלל בתשלומי הארבעתים וצ"ע) אבל עכ"פ דבריהם בלתי מובנים דבשלמא אם פסק דינו היה ע"פ משפט מלך, ואפילו במשפט ב"ד להוראת שעה כההיא דסנהדרין מ"ו ע"א דרכב על סוס בשבת וסקלוהו מפני שהשעה צריכה לכך ניחא, דה"נ ראה דוד במעשה העשיר אכזריות נוראה ובא בפסק דינו לגדור פרצות הדור, אבל אם מצד דין התורה מאי האי דקאמר על אשר לא חמל, וכי היכא אשכחן דבשביל מניעת חמלה על ממון חבירו יהיה חייב מיתה, ומאי האי דפירש"י כי בן מות הגוזל את העני כאילו נוטל את נפשו כו', הרי אפילו בנוטל נפשו ממש, כדי רשעתו כתיב ואין מת ומשלם, וגם למ"ד דאע"ג דמיקטל משלם אבל הכא הא היה בלא התראה, ודין ד' וה' ליכא רק בגנב, אבל הכא הרי גזל וזה הכלל כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה כדתנן ר"פ הגוזל קמא, וע"ש ע"א ע"א תוד"ה בטובח ובכתובות ע"ב תוד"ה אבל ובב"מ צ"א ע"א, וע"ע מש"כ הגאון בעל נתה"מ בספרו נחלת יעקב עה"ת פ' שפטים.
י"ג ט"ו
וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה וגו'. לפי דברי התוס' ביבמות צ"ד ע"א ד"ה כי, הוא חוק בטבע שגדולה שנאת השונא מאהבת האוהב.
י"ט א'
בני אבשלום בני בני. ופירש"י שמונה פעמים אמרו רבותנו שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם וחד דאייתיה לעלמא דאתי ע"כ, ע' סוטה ד"י ע"ב ובסנהדרין ק"ג ע"ב ובפרקי דר"א ס"פ נ"ג ובשער הגמול להרמב"ן ד"ה ובאגדה אמרו אריב"ל ובתוס' יומא ס"ו ע"ב ד"ה פלוני ובמש"כ בחידושי שם.