אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שמואל א' · י"ז ל"ו
גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. הנה בב"מ ק"ו ע"א תניא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי (גרסת הרש"ל בך) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטי חזינא קשיא, וקשה איך קרא הש"ס לנס זה דדוד ניסא זוטא, הלא בעצמו אמר הכא ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה, הרי העיד דוד על עצמו דדבר זה יצא מכלל חוקי הטבע והיה בנס ועד היום הזה מובן לכל שהיה נס גדול, ואיך נופל לאמר על זה ניסא זוטא עד שיש אפשרות למציאות כזאת אצל סתם רועה והש"ס מסיק זאת בקשיא ואף דהמקשן ניסה לכתחילה להקשות משום דשערי נסים לא ננעלו גם בדורות שאחרי דוד, ואולי יעשו לו נס מן השמים, אבל להחליט בש"ס דזהו ניסא זוטא, בלתי מובן, ואף גם אם נימא דניסא דר"ח בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו הוא נס יותר גדול, בכ"ז בלתי נופל לקרוא לנס דדוד בשם ניסא זוטא וצ"ע כעת.