אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שיר השירים · א' י"ג
צרור המור דודי לי בין שדי ילין. ופירש"י אף שמעלתי בו אמר לשכון שם בין שדי ילין בין שני בדי הארון ע"כ, מלשון זה משמע דהאי קרא נדרש על חסרונם של ישראל במעשה העגל כדפירש"י ג"כ קודם, ובכ"ז מסיק לרבותא דהשי"ת השכין שכינתו בין בדי הארון, ולטעמיה אזיל שכן פירש"י נמי בשבת פ"ח ע"ב אדרשת ריב"ל בפסוק זה, דאע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין דקאי על מעשה העגל ובכ"ז השכין שכינתו בין בדי הארון ע"ש, ולכאורה לולא פירש"י היתה מורה פשטות הדרשה, דריב"ל מדבר ודריש בשבחן של ישראל דאע"פ שנתונים בצער הגלות בצרות ומרירות, אפ"ה חקוקה אהבת השי"ת בקרב לבבם פנימה. וע"פ הוראת הנסיון שני הפירושים צדקו יחדיו בהבנת הכתוב, דאהבת השי"ת לכנסת ישראל ואהבתם אליו צמודים ודבוקים זב"ז ובשום אופן אין להפריד בין הדבקים, עם ישראל קשורים לאהבת השי"ת אע"פ שהם מעונים בין גליות העמים כאלפים שנה בצרות ומרירות ואינם מתרעמים על מדותיו, וכמ"כ כל עונות בני ישראל ממעשה העגל ולהלן אינם מפריעים את אהבת הבורא לעם בחירתו, ולמופת חותך היו שני בדי הארון שהיו דוחקין ובולטין בפרכת, ועל זה כתיב בין שדי ילין. והתוס' כתבו במנחות צ"ח ע"ב דמעשה נס היה ע"ש, ופשיטא דלא על מגן עביד רחמנא ניסא אלא להראות לכל באי עולם דאהבתו לא תסור ממנו, ועמש"כ בחידושי למלכים א' ח' ח'.