אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
שיר השירים
א' ו'
שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. הנה האי קרא נדרש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא שמוני נוטרה את הכרמים בשביל שכרמי שלי לא נטרתי, כן משום שכרמי שלי לא נטרתי לכן שמוני נוטרה את הכרמים, והיינו דדרשו בירושלמי עירובין פ"ג ה"ט אהאי קרא, מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ כו' וע' בת' ראבי"ה סי' קס"ד, ובדוגמא זו אחז"ל באבות כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א, והיינו נוטרה את הכרמים האחרים. בשביל שכרמי שלי לא נטרתי.
וכן ראינו בהנהגת העולם דהרבה מבעלי הכשרונות המצוינים בעמנו עזבו את מחנה ישראל ויתמסרו בכשרונותיהם להנהגת העולם אצל אוה"ע, וענייני הדת וההנהגה הפנימית שבעמנו השליכו אחרי גום ועזבו לאחרים חילם. ועתה לכו וראו מה עלתה לבעלי כשרון אלו בברלין פאריז ווארשא כו', והלואי יהיו לאת ודגם לבעלי כשרון הגדולים שבעמנו בלונדון ובנוייארק וכדומה, שיתמסרו מעתה ברגשותיהם ורעיונותיהם לקומם ההרס הנורא בארצנו ועמנו ויהיו נוטרים בכרם בית ישראל פנימה, וביחוד עתה באתחלתא דגאולה וקבוץ נדחי ישראל השבורים ורצוצים מכל חלקי התבל, מה מאד דרושה ההתאחדות לעם אלקי אברהם וגבורי הרוח מכל הסוגים להביאם אל המנוחה והנחלה ולטעת אותם על אדמתם לעבדה ולשמרה ברוח התורה הכתובה והמסורה.
א' י"ג
צרור המור דודי לי בין שדי ילין. ופירש"י אף שמעלתי בו אמר לשכון שם בין שדי ילין בין שני בדי הארון ע"כ, מלשון זה משמע דהאי קרא נדרש על חסרונם של ישראל במעשה העגל כדפירש"י ג"כ קודם, ובכ"ז מסיק לרבותא דהשי"ת השכין שכינתו בין בדי הארון, ולטעמיה אזיל שכן פירש"י נמי בשבת פ"ח ע"ב אדרשת ריב"ל בפסוק זה, דאע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין דקאי על מעשה העגל ובכ"ז השכין שכינתו בין בדי הארון ע"ש, ולכאורה לולא פירש"י היתה מורה פשטות הדרשה, דריב"ל מדבר ודריש בשבחן של ישראל דאע"פ שנתונים בצער הגלות בצרות ומרירות, אפ"ה חקוקה אהבת השי"ת בקרב לבבם פנימה. וע"פ הוראת הנסיון שני הפירושים צדקו יחדיו בהבנת הכתוב, דאהבת השי"ת לכנסת ישראל ואהבתם אליו צמודים ודבוקים זב"ז ובשום אופן אין להפריד בין הדבקים, עם ישראל קשורים לאהבת השי"ת אע"פ שהם מעונים בין גליות העמים כאלפים שנה בצרות ומרירות ואינם מתרעמים על מדותיו, וכמ"כ כל עונות בני ישראל ממעשה העגל ולהלן אינם מפריעים את אהבת הבורא לעם בחירתו, ולמופת חותך היו שני בדי הארון שהיו דוחקין ובולטין בפרכת, ועל זה כתיב בין שדי ילין. והתוס' כתבו במנחות צ"ח ע"ב דמעשה נס היה ע"ש, ופשיטא דלא על מגן עביד רחמנא ניסא אלא להראות לכל באי עולם דאהבתו לא תסור ממנו, ועמש"כ בחידושי למלכים א' ח' ח'.
ה' י"א
קוצותיו תלתלים. במד"ר א"ר לוי אפילו דברים שאת רואה קוצין בתורה תילי תילים הן יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל כתיב שמע ישראל ה"א ה' אחד אם תעשה מן הדל"ת רי"ש תחריב לכל העולם כו', וכה"נ בויק"ר פי"ט ובתנחומא ר"פ בראשית ע"ש, ונראה דעל זה רמז ר"מ לר' ישמעאל רבו בעירובין י"ג, דכשסיפר לו שהוא לבלר, הזהירו רבו שלא יחסיר או יותיר אות אחת שבזה יוכל להחריב את העולם, והוא השיבו דלחששא דזבוב שלא ימחוק מן הדל"ת לעשותו רי"ש יש לו תחבולת הקנקנתום ע"ש, וע"פ המבואר הכא הבליע בזה תשובה מחוכמת, שלא היה מנומס לפרש בפיו לפני רבו, כאומר אם יעלה טעות הסופר עד כדי שיחריב, ל"ל לטעות דאות שלם. הרי אפילו בטעות דאות קטן שבין דל"ת לרי"ש יוכל ג"כ להחריב ובכ"ז הוא נזהר למנוע פעולה כזו אפילו בחששא דזבוב כנ"ל.