אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
משלי · כ"ז ו'
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. הנה חז"ל בתענית ד"כ ע"א ובסנהדרין ק"ה ע"ב הלבישו מליצה זו על קללת אחיה השילוני וברכת בלעם הרשע ע"ש, אולם עפ"ז תתפרש לע"ד מליצת הש"ס ביומא ד"ט ע"ב, דאמרינן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. דהמהרש"א נתקשה שם על המשל של צפורן וכרס ע"ש, אכן שני דברים אלו הם הפכיים מתכונתם, דהצפורן יש בו כדי להזיק, ובהחיות הטורפות יש בצפורניהם ג"כ ארס הממית, כדהאריכו חז"ל בזה בחולין נ"ב נ"ג בסוגיא דדרוסה, ולהיפך בכרס אין בו שום דבר המזיק לזולתו, והנה לפ"מ דביומא שם איירי בענין שנאת חנם. ובבני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם, והשתא לפ"מ שהחליט החכם מכל אדם, דפצעי אוהב הם יותר יקרים ונאמנים אצל הבר דעת מנשיקות השונא לפ"ז שפיר נשתמש ר' יוחנן שם במליצה זו, ללמד זכות על דורות הראשונים נגד הדורות האחרונים, ואמר, טובה צפורנן של הראשונים. שמבחוץ היו נראים כמזיקים בצפרניהם. מכריסן של אחרונים, הם הנוחים מאד לחבריהם, ומבחוץ נראים שאין בהם שום היזק, וכה"ג מצינו בערכין ט"ז ע"ב דא"ר יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל וכש"כ שהוסיף בי אהבה כו', הרי דמה שהיה נראה לבלתי בר דעת שהנני מזיק לו, הבין ר"ע בשכלו הזך דהיזק זה הוא לטובתו ומה שהיה נחשב לזולתו תחיבת צפורן של היזק, חשב הוא לרפאות תעלה להסיר ממנו איזה מגרעת. עד שבשביל זה הוסיף בי אהבה כנ"ל.