אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
מלכים א' · ב' כ"ה
וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימות. וכ' במצודות ואף שהיה כהן ואסור לטמא למת הנה פירש ממנו עוד בו נשמתו ע"כ. הנה בפירושו זה נפל ברברבתא דרבי ורבנן פליגי בברייתא דנזיר מ"ג ע"א ואמוראי פליגי אליבייהו בדרשות הכתובים אי כהן מוזהר על גוסס, ותליא נמי לדינא בחילופי הגרסאות שבין התוס' לבה"ג בתוד"ה ומהכא. וע"ש עוד דף ד' ע"ב גבי שמשון אהא דפריך דילמא גוססין שוינהו, דכתבו התוס' לאו דוקא גוסס דנזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוססין ע"ש, וה"נ אפ"ל הכי.
אולם לעד"נ דע"כ ל"פ בנזיר מ"ג ע"א אלא בגוסס מחמת חולי, דכחותיו אפסו לאט לאט כל עוד חלקו בחיים, ומאז ניתק כמעט פתיל חיותו ולהכי בלתי ניכר כ"כ ההבדל לעת כזאת בין חיותו למיתתו. ולכן שפיר אמרינן בחולין דף ל' ע"א דשחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וע' בערכין דף ד' ע"א בשטה מקובצת בשם הרא"ש, וכן בשו"ע אה"ע סוף סי' קכ"א גבי שחט בו שנים או רוב שנים כו' ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו, והטעם דמיתת השחיטה שאני וע"ש בחלקת מחוקק, ובע"כ משום דעד עתה היה מלא חיים ולא דמי לגוסס מחמת חולי כנ"ל, ועפ"ז מיושב קושית התוס' בנזיר גבי שמשון כיון שהיו מפרפרין במיתתן ע"י מכת אדם ולהכי היה מותר ליגע בהם, וכה"ג ביומא כ"ג ע"א גבי נטל סכין ותקע לו בלבו, דאביו אמר עדיין בני מפרפר ולא נטמא סכין, ועפ"ז לא קשה נמי גבי בניהו בן יהוידע כיון דמיתתו היתה ע"י מכת אדם להכי לא נטמא אף אם בגוסס דעלמא אסור לכהן ליגע. וע' מש"כ בחידושי לבכורות ט"ו ע"א ולערכין דף ד' ע"א.