אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
מלכים א'
א' ל"ג
והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי. ע' תוספתא כלאים פ"ה ובתשובות הרשב"א ח"א סי' תצ"א
ב' כ"ג
ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדניה ושאלי לו את המלוכה וגו'. הארכתי בזה בשמואל ב' ג' ז'
ב' כ"ה
וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימות. וכ' במצודות ואף שהיה כהן ואסור לטמא למת הנה פירש ממנו עוד בו נשמתו ע"כ. הנה בפירושו זה נפל ברברבתא דרבי ורבנן פליגי בברייתא דנזיר מ"ג ע"א ואמוראי פליגי אליבייהו בדרשות הכתובים אי כהן מוזהר על גוסס, ותליא נמי לדינא בחילופי הגרסאות שבין התוס' לבה"ג בתוד"ה ומהכא. וע"ש עוד דף ד' ע"ב גבי שמשון אהא דפריך דילמא גוססין שוינהו, דכתבו התוס' לאו דוקא גוסס דנזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוססין ע"ש, וה"נ אפ"ל הכי.
אולם לעד"נ דע"כ ל"פ בנזיר מ"ג ע"א אלא בגוסס מחמת חולי, דכחותיו אפסו לאט לאט כל עוד חלקו בחיים, ומאז ניתק כמעט פתיל חיותו ולהכי בלתי ניכר כ"כ ההבדל לעת כזאת בין חיותו למיתתו. ולכן שפיר אמרינן בחולין דף ל' ע"א דשחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וע' בערכין דף ד' ע"א בשטה מקובצת בשם הרא"ש, וכן בשו"ע אה"ע סוף סי' קכ"א גבי שחט בו שנים או רוב שנים כו' ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו, והטעם דמיתת השחיטה שאני וע"ש בחלקת מחוקק, ובע"כ משום דעד עתה היה מלא חיים ולא דמי לגוסס מחמת חולי כנ"ל, ועפ"ז מיושב קושית התוס' בנזיר גבי שמשון כיון שהיו מפרפרין במיתתן ע"י מכת אדם ולהכי היה מותר ליגע בהם, וכה"ג ביומא כ"ג ע"א גבי נטל סכין ותקע לו בלבו, דאביו אמר עדיין בני מפרפר ולא נטמא סכין, ועפ"ז לא קשה נמי גבי בניהו בן יהוידע כיון דמיתתו היתה ע"י מכת אדם להכי לא נטמא אף אם בגוסס דעלמא אסור לכהן ליגע. וע' מש"כ בחידושי לבכורות ט"ו ע"א ולערכין דף ד' ע"א.
ח' ח'
ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים וגו'. ביומא נ"ד ע"א רב יהודא רמי כתיב ויראו ראשי הבדים וכתיב ולא יראו החוצה הא כיצד נראין ואין נראין כו' הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרכת ונראין כשני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין, וכ' התוס' במנחות צ"ח ע"ב דמעשה נס היה, כו' ע"ש, וגם זה צריך ביאור הרי לא עביד קוב"ה ניסא על מגן. ונראה, לפי דכל הענין הוא להראות חבתו לעם ישראל, ומשו"ה הסמיכו לזה מאמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלגלין להן את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זב"ז ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקיבה, והיינו דאמרינן בברכות דיו ע"א ובחגיגה ד"ג ע"א את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו' ע"ש, הרי דהאהבה המשותפת ומדובקת בשני הצדדים תשאר חבוקה ודבוקה זב"ז לעד לעולם, וזאת היא הוראת צורת הכרובים שהן מעורין זב"ז, אמנם האהבה זל"ז משני הצדדים היא בת דו פרצופין, דבשעה שעושין רצונו של מקום וגם השי"ת יתנהג עמנו בדרכי נסים גלוים אז תתראה האהבה זל"ז ביחד גם החוצה, לא כן אם ח"ו עונותינו מבדילים קצת וכאב המיסר את בנו יוכיחנו, אז אף שבפנים היא צמודה ודבוקה אכן בחוץ לא תתראה האהבה כ"כ, וכ"ז באו חז"ל לעוררנו מסתירת הכתובים דכתיב ויראו ראשי הבדים וכתיב ולא יראו החוצה הא כיצד נראין ואין נראין, היינו דפעמים נראין החביבות גם מבחוץ ופעמים נשארת האהבה רק פנימה, וזה מרומז נמי בפסוק צרור המור וגו' הנדרש בברייתא דתניא נמי הכי, שבנס היו הבדים בולטין ויוצאין כנראין ואין נראין, להורות על אהבת השי"ת לישראל, וכן להיפוך על האהבה להשי"ת החרותה עמוק עמוק בנשמת הישראלי דרש ריב"ל בשבת פ"ח ע"ב עה"פ צרור המור, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין, היינו שכל הצרות והמרירות בגלותן לא יסירו מהם אהבת השם והוא בין שדי ילין במורשי לבבינו כנ"ל.
ט' ג'
והיו עיני ולבי שם כל הימים. הנה בברכות ס"ב ע"ב אריב"ל כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, וקשה הלא השי"ת אמר כן שישים עינו לטובה על הבית המקדש לעולם אבל איך נופל לפנינו להפוך פשטות המקרא על רקיקה, ומכש"כ לפ"מ דבתרגום יונתן מסיק בפסוק דהכא, אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, וברש"י ורד"ק הביאו כן פירושן זה, המורה יותר דוקא על הזמן שביהמ"ק קיים וישראל עושין רצונו של מקום, ולא על זמן הזה שהוא בהסתר פנים ר"ל, ולפ"ז לאו ראיה היא כ"כ מהא קרא, והלא כל דברי ריב"ל הוא להורות איסור רקיקה בזה"ז על הר הבית, א"כ ל"ל לדרוש מקרא דדברי קבלה, הרי דבר זה בתורת משה נאמרה, והשמותי את מקדשיכם, ודרשו במשנה מגילה כ"ח ע"א קדושתן אף כשהן שוממין. וכן הרמב"ם ספ"ו מבית הבחירה הבדיל ג"כ ע"י פסוק זה דפ' בחקותי בין קדושת שאר ארץ ישראל לקדושת. המקדש וירושלים בזמן הזה ע"ש וצ"ע.
י"א ו'
ויעש שלמה הרע בעיני ה' וגו'. משמע דמשום האי קרא קאמר רב יהודא א"ר בסנהדרין ק"ד סוף ע"ב בקשו עוד למנות אחד כו', אמנם ר' יונתן הלא פליג עלה ס"פ במה בהמה. דהא קאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה כו', ועפ"ז שפיר מספקא לחכמי הש"ס ביומא ס"ו ע"ב פלוני מהו לעוה"ב, וע"ש ברש"י ותוס' ד"ה פלוני, ולכאורה ילה"ר דסוגיא דברכות כ"ט ע"א ס"ל כר' יונתן דשבת שם, מדלא הביא ראיה להא דתנן באבות אל תאמין בעצמך עד יום מותך, משלמה בן דוד והביאו מיוחנן כהן גדול, ש"מ דס"ל דשלמה לא חטא רק משום דלא מיחה בנשיו, ואפשר נמי לאמר דגם לסוגיא דברכות מספקא להו אהא דשלמה כמו ביומא שם וצע"ק.
י"ז י"ג
אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה. ע' בתוס' ב"מ קי"ד ע"ב סוף ד"ה מהו.
י"ז כ"א
ויתמודד על הילד וגו'. ואין להקשות הלא אליהו זה פנחס והיה כהן ואיך היה מתמודד על הילד המת, די"ל שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פקוח נפש כדכתבו התוס' בב"מ קי"ד ע"ב בד"ה א"ל.
י"ח כ"ז
ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא וגו', ע' ברש"י ובשאר מפרשים, והנה מהאי קרא עכ"פ תרתי ש"מ, חדא דמותר להתגרות ברשעים, ועוד דליצנותא דעכו"ם שריא, ובברכות דף ז' ע"ב ובסנהדרין ס"ג ע"ב דשם הוא המקור להני תרתי מילי, לא הביאו לסמך לדבריהם מהאי קרא דהכא, וצע"ק.
י"ח כ"ז
וירפא את מזבח ה' ההרוס. ויל"ד מה שייך לשון רפואה על הריסת מזבח, יותר היה נאות לשון חיזוק או תיקון. אולם בזה הורה הכתוב אגב אורחיה דמעשה זו דאליהו בהר הכרמל בתיקון המזבח שעל ידו הכריזו כל העם ה' הוא האלקים, בזה ריפא המחלה הנפשית שהיתה מתדבקת בכלל ישראל עם המזבחות לאלילים ע"י נביאי השקר, ועל זה שפיר נופל לשון רפואה.
כ' י"ח
ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום. ע' במפרשים מה שנדחקו על היפוך המלות, ולדעתי נראה בכוונתו, דאם לשלום יצאו תפשום, ומה יהיה אחריתם חיים, ואם למלחמה יצאו חיים תפשום, ומה יהיה אחריתם מות, ועכ"פ בין כך ובין כך הוצרכו לתופשם חיים בטרם שיאמרו בפיהם ברור על מה יצאו.
כ"א ב'
וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך וגו'. והנה בסנהדרין דף כ' ע"ב אמרינן כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ועפ"ז הקשו בתוס' שם למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו וע"ש מה שתרצו, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דתשובה לקושיתם מבואר בקרא גופה להלן בפרשתינו כאן, דאחרי שהרגו לנבות ע"י העלילה אמרה איזבל לאחאב קום רש את כרם נבות וגו', ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו, והנה הא דתניא בסנהדרין מ"ח ע"ב הרוגי מלכות נכסיהן למלך פירש"י שם וז"ל שנתחייבו מיתה למלכי ישראל כגון שמרדו בו כו' ע"ש, אבל הכא שלא היה שום מורד במלוכה לכן בא אליהו הנביא בשליחות השי"ת ואמר לו כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת, פי' אפילו אם נימא דרשות היה למלך ליקח כרמו ממנו בעל כרחו, אמנם זהו דוקא אם הניחו בחיים, אבל לירד לנכסי הנרצח שאתה בעצמך שפכת את דמו על לא דבר האם זהו נחשב למשפט ירושה, ועפ"ז חטא בכפלים, ע"ד רציחה, וע"ד עקירת משפט ירושה נגד דין התורה, ואדרבה מחוב המלך להקים דיני התורה ולא לבטלן בידים. וע' ברש"י סנהדרין מ"ט ע"א ד"ה אכין ורקין, ולהכי נענש.