אור ברסלב
אור הישר (תנך) בראשית › לך לך

אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן

בראשית · לך לך

בראשית

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו'. פירש"י לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין ע"כ. והנה מקור האגדה היא בב"ר, ושם מבואר ד דמחלוקת הרועים משני הצדדים נגעה עד בעליהם ג"כ, וכדמוכח ממקרא שלאחריו ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועך, הרי דהמחלוקת של הבעלים מצא הד בין רועיהם, וטענת גזל יצא מאברהם וטענת ירושה מלוט, וכדאמרינן בחולין דיד ע"ב מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים, ולפ"ז קשה בהא דמסיק רש"י והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ כו', משמע דרק להכי אתא קרא, והוא תמוה אמאי איצטריך קרא להכי, הרי אפילו לא היה הכנעני והפרזי בארץ ואברם כבר זכה בה, מי שמע כזאת דהיורש יתבע ממורישו ירושתו כל עוד חלקו בחיים, ואף די"ל דמעשה שהיה כך היה דאברם לא זכה עוד מפני שהם ישבו עדיין. אבל מדוע נימא דקרא אתא להורות על רוע טענתם של רועי לוט, דבלא"ה אין מקום לטענתם כל זמן שאברם חי, ובפירוש יאמר כי הוא גזל ואדעתא דהכי אינו מקנה ללוט ירושה כזאת, הרי י"ל דהפסוק יספר מעשה שהיה כי השדות דרועי לוט הנהיגו עליהם את הבהמות היו של הכנענים והפרזים והם היו הנגזלים, אולם בפסיקתא פיסקא וביום השמיני סי' ג' מבואר דעל טענת רועי אברם שלא היו בהמתן זמומין השיבו רועי לוט טענה יותר מחוצפת כפי המבואר בב"ר, היינו אדרבה אנו צריכים למחות בידכם שאתם זוממין את הבהמות ואתם עושים את עצמיכם צדיקים מבהמותיו של אחר הלא הקב"ה אמר לאברם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואתם יודעים שאין לאברהם בן ולוט יורשו ולמחר הוא מת ונמצא השדות אינן גזולות ולהיפוך גזל יהיה מה שבהמותיו של אברם יפלו לידו של לוט כחושות מפני שהיו זמומות ע"ש.

וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר. הנה האי קרא קאי היכא דלא היה מהול מקטנותיה ולא מהיל נפשיה כשהגדיל, דאילו בחיובא דאב למול את בנו ליכא כרת בין להבבלי קידושין כ"ט ע"א דיליף מוימל אברהם את יצחק בנו ובין להירושלמי שם פ"א ה"ז דיליף מדכתיב בפ' תזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו, דבהני קראי אין שום זכר לחיוב כרת. וחיוב הב"ד למימהליה ילפינן בקידושין שם מקרא דלעיל הכא בפסוק יוד המול לכם כל זכר, וגם שם לא נזכר חיוב כרת, והא דרש"י פי' בפסחים ס"ט ע"ב דליכא כרת לבו ביום אם ימול למחר ע"ש, לאו דוקא למחר הוא, דהא איהו גופיה כתב בשבת קל"ג ע"א וז"ל מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מחייב עליה כרת ע"ש, אלא משום דבפסחים איירי לענין מכשירי מילה לדחות מילה בזמנה דשבת דעלה ליכא כרת, ולהכי הזכיר למחר אבל באמת ליכא כרת על אביו או על ב"ד לעולם. רק עליו גופיה אם לא מל א"ע כשהגדיל, ואזהרתיה בזה מקרא דונמלתם את בשר ערלתכם דדרשינן בירושלמי קידושין שם ונטלתם אתם ע"ש.

ועפמש"כ מבואר הא דבתוספתא שבת פט"ז תניא ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן ע"ש, וכוונתו בזה שאמר אחר זמן הוא דוקא לכשיגדיל, דבזמנו לא משכחת שום חיוב כרת כנ"ל, ורש"י ביומא פ"ה ריש ע"ב הביא דרשת ר"א כמה ששנויה בתוספתא שם, עפ"מ דר"א גופיה שנאה הכי, אבל לא נאיד בזה מסוגיא דשבת קל"ב ע"א כדהבינו שאר מפרשים והקשו עליו ע"ש, וזה ברור.

ומה שהעיר הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו הרחב דבר מהא דאמרינן ביבמות ע"ב ע"א דמשוך הוא מדרבנן, ובאבות פ"ג מי"א חשיב מפר ברית בשר באין לו חלק לעוה"ב ותירץ דביבמות הוא לאיסור אכילת תרומה וקדשים ע"ש. ולע"ד בלתי מובן כלל ההרכבה מעיקרא, דבקרא הכא גופה מבואר דהאי את בריתי הפר קאי על ערל זכר אשר לא ימול, וכן פירש"י באבות שם ובסנהדרין צ"ט ע"א על מי שאינו רוצה להיות נימול, ורבינו יונה באבות שם הוסיף שהוא כמו להכעיס כו' ע"ש, משא"כ ביבמות שם פירש"י בהדיא שנמשכה ערלתו משמע מעצמה, ומילה זו היא רק מדרבנן, ומה שהביא מדברי הרמב"ם בה' תשובה ובה' מילה שפי' משוך אהא דמפר ברית ששנינו באבות, שם ג"כ הכוונה משוך בידים שיהיה נראה כבלתי מהול, וביבמות איירי שנמשכה הערלה מעצמה ומילה זו היא רק מדרבנן כנ"ל.

תוכן העניינים

אור הישר (תנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה