אור הישר על משנה עדיות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ד
משנה א
אלו דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל, הרמב"ם בפיה"מ נקט אוקימתא דרבה ריש ביצה דמיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל אחר השבת עסקינן והאיסור הוא משום הכנה, וע' תוס' עירובין ל"ח ריש ע"ב ובשאילתות ר"פ בשלח.
משנה ב
השוחט חיה ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה כו', וכ' הרמב"ם אינו ר"ל בכאן מי שעבר ושחט אבל הוא אומר מי שירצה לשחוט כשישאלנו האיך יהיה שוחט ביו"ט כו' ע"כ, ע' במגיד משנה ספ"ב מה' יו"ט ובלח"מ רפ"ג שם ובס' עמק הלכה חא"ח סי' ס"ח.
משנה ג
בש"א הפקר לעניים הפקר ובה"א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה, ומפרש הראב"ד דבזה פליגי דב"ש סברי דהפקר לעניים הוי הפקר רק לעניים ולא לעשירים וב"ה סברי דבאופן זה אפילו לעניים לא הוי הפקר, אבל הרמב"ם בפיה"מ הכא וברפ"ו דפאה והר"ש שם ורש"י בב"מ ד"ל ע"ב מפרשים דהא דב"ש סברי הפקר לעניים הפקר הוא לענין פטור מן המעשר ע"ש, ולכאורה הלא דין הפקר דפטור מן המעשר הוא דין פרטי, ומדוע נאדו בפירושם מלשון פלוגתתם הנוגע לעצם דין הפקר זה כדפי' הראב"ד, וע' ברמב"ם פ"ב הט"ו מה' נדרים.
וי"ל לפ"מ דקשה נמי אפילו לב"ה אמאי לא יזכו העניים את ההפקר מטעם מתנה דלהם ודאי נתן ע"י הפקר זה, ובע"כ דאף אם יזכו העניים את התבואה בואה בתורת מתנה אבל יהיו צריכים להפריש מעשרות דרק הפקר פטור ממעשר וזכיה זו לאו משום לתא דהפקר אתא לידייהו, ולכן פירשו הראשונים ז"ל דכל מחלקותם תלוי על ציר חיוב מעשר, והראב"ד אע"ג דמפרש לענין עצם ההפקר, אבל בזה לא פליג וס"ל דלב"ש דזכו העניים מדין הפקר פטור מן המעשר כדפירש"י בב"מ שם ולב"ה אף אם יזכו חייבים במעשר דלאו הפקר הוא כנ"ל.
משנה ד
העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בש"א אינו שכחה ובה"א שכחה, ע' תוספתא פאה פ"ג א"ר אילעאי שאלתי את ר' יהושע על עמרים נחלקו ב"ש וב"ה כו' ובמה שהאריך בזה במל"מ פ"ה ה"ג מה' מתנות עניים.
משנה ה
כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו חומש ויש לו ביעור, ומפרשינן בקידושין נ"ד ע"ב טעמא דב"ה דגמרינן קדש קדש ממעשר כו'. וע' תוס' ברכות ל"ה ע"א ד"ה אחליה ובב"ק ס"ט ע"א ד"ה אימא ובמיוחסות להרמב"ן סי' קנ"ו ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד סקי"ב ובעמק יהושע סי' ז' ובנועם ירושלמי פ"ה דמע"ש
משנה ו
חבית של זיתים מגולגלים בש"א א"צ לינקב ובה"א צריך לינקב ומודים שאם נקבוה וסתמוה שמרים שהיא טהורה, ע' ב"ק ק"ה ע"א תוד"ה אגף וביבמות ט"ו ע"ב תוד"ה צריכה ובר"ש מכשירין פ"ו מ"ה.
משנה ז
האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי ב"ש ובה"א בפרוטה ובש"פ וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי, ע' כפתור ופרח פט"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ח וסי' רצ"ב ובח"ג סי' רכ"ו ובת' חו"י סי' א' ובת' חוט השני סי צ"ז ובמש"כ הרמב"ן לפני הקדמתו לספרו תורת האדם.
משנה ח
ב"ש מתירין הצרות לאחין, וכ' הר"ב צרת ערוה מתירין אותה להתייבם לאחיו דלית להו דרשה דאשה אל אחותה לא תקח לצרור כו', ע' תוס' יבמות י"ג ריש ע"ב ובגליון הש"ס שם ובתוספות רע"ק פ"ק דיבמות אות י"ב.
משנה ט
שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ו'.
משנה י
המדיר את אשתו מתשמיש המטה בש"א שתי שבתות ובה"א שבת אחת, והנה בכתובות ס"א ע"ב אמרינן דב"ה גמרי לה מנדה, ועפ"ז מסופק שם בקרבן נתנאל לדידן דכל אשה עכ"פ בימי נדותה עד י"ב ימים יש לנו לאמר דאין כופין להוציא עד י"ב ימים ונשאר בצ"ע לדינא.
משנה יא
מי שנדר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואח"כ בא לארץ בש"א נזיר שלשים יום ובה"א נזיר בתחילה, הנה בפי' רגמ"ה לתמורה י"ד סוף ע"ב כ' אהא דאבשלום הלך להביא כבשים מחברון וז"ל דאי לא תימא הכי נזירות דחוץ לארץ היא דנדר בשבתו בגשור בארם ואין עולה לו מן המנין דהכי תנן במס' נזיר מי שנזר נזירות מרובה עכ"ל, וע' מה שנתקשה בדבריו בס' תורת הנזיר על הרמב"ם ספ"ב מה' נזירות.
משנה יב
אדם שהוא נתון תחת הסדק בש"א אינו מביא את הטומאה ובה"א אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה, ע' בראב"ד פי"ז ה"ד מטומאת מת ובס' חזון איש לאהלות סי' י"ב.