אור ברסלב

אור הישר על משנה עדיות· הרב שמואל יצחק הילמן

פרק ג

פרק ב

משנה א

כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין, וכ' הרמב"ם בפיה"מ ובספ"ד מטומאת מת דאין הלכה כר' דוסא בן הרכינס ע"ש, ונראה דהכא אין הטעם משום דהלכה כרבים, דהא בחולין קכ"ד ע"ב א"ר יוחנן דר' ישמעאל ס"ל כר' דוסא דהכא, אלא משום דר' יוחנן קאמר התם בלשון ר' ישמעאל ור"ד בן הרכינס אמרו דבר אחד כמובא גם הכא בפי' הראב"ד ע"ש, וכבר כ' הרשב"א בתשובה סי' שי"ד וז"ל כל כהני מילי כללי נינהו ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד כו' וה"נ כל שראו חכמים שבאותו הדור שאין הלכה ככל אותן שאמרו כך שלא יצטרכו להאריך ולאמר אין הלכה כפלוני שאמר כך ולא כפלוני שאמר כך תפשו להם דרך קצרה ודרך כלל אמרו פלוני ופלוני אמרו דבר אחד ומזה יודע שאותם שכללו ביחד וספרו עליהם שאמרו דבר אחד דעתם בכל לאמר שאין הלכה כמותם וע"ש מש"כ עוד בסימנים תל"א ותרפ"ח וע"ע בב"מ ס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה וברי"ף ובעה"מ רמב"ן ור"ן בפ"ק דסוכה גבי סוכה דירת קבע וכ"כ הרב הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד כי כל מה שאמרו פלוני ופלוני אמרו דבר אחד אין הלכה כמותם אפילו הם מאה כי הם שיטה ועמש"כ בחידושי למנחות נ"ז ע"ב וה"ג במשנתינו דוקא משום דעלה א"ר יוחנן דר' ישמעאל ור' דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד משו"ה לית הלכתא כוותייהו, וע' תוס' ב"ק ס"ט ע"ב ד"ה אלא לעולם.

משנה ב

אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר' דוסא בן הרכינס וחכ"א מצטרף, וכ' הראב"ד דהיא היא משנתינו דטהרות פ"ח מ"ח וע"י משקה קאמרי רבנן מצטרף כו', וע' תוס' זבחים ק"ה ע"ב ד"ה חיבור אוכלין ובמנחות כ"ד ע"א ד"ה צירוף כלי ובמל"מ פ"ד ה"ג מטומאת אוכלין.

שם מחללין מע"ש על אסימון דברי ר' דוסא וחכ"א אין מחללין. והרמב"ם בפ"ד ה"ט מה' מע"ש פסק כחכמים, מובן שהוא משום דסתם משנה דמע"ש פ"א מ"ב סתים כחכמים בלא שום פלוגתא, אבל אפ"ל נמי עפמש"כ במשנה הקודמת בשם הראשונים ז"ל, דכל היכא דאמרו בש"ס פלוני ופלוני אמרו דבר אחד לית הלכתא כוותייהו ע"ש, והכא ג"כ א"ר יוחנן בב"מ מ"ז ע"ב עלה, ר' דוסא ור' ישמעאל אמרו דבר אחד ע"ש.

שם מטבילין ידים לחטאת דברי ר' דוסא וחכ"א אם נטמאו ידיו נטמא גופו, גם בזה סתימת המשנה בחגיגה י"ח ריש ע"ב הוא כחכמים כמש"כ המפרשים, וע"ש בירושלמי פ"ב ה"ה ובפ"מ שם.

משנה ג

חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז דברי ר' דוסא וחכ"א ה' רחלות כל שהן, הנה הכא בעדיות הביאו מכל המחלוקות דבמשנה ר"פ ראשית הגז ובברייתא שם קל"ז ובתוספתא שם פ"י ובספרי שפטים פיסקא קס"ו דפליגי כמה תנאים בזה, מכולם בחרו רק דברי ד' דוסא וחכמים, אמנם קשה על פירש"י שפטים שהביא רק דעת ב"ה ור"ע, ולא נקט כדתנן הכא בבחירתא, ועל כולם קשה לפ"מ דקא"ר יוחנן בחולין שם דר' יוסי דס"ל התם ארבע צאן, אמרה הכי מפי שמועה דחגי זכריה ומלאכי ע"ש וא"כ החליטו במשנה דעדיות נגד קבלה כזו, ובע"כ נמי דלכל הני תנאי דפליגי לא נתקבלו שמועות הנביאים להלכה וצ"ע כעת.

משנה ד

כל החוצלות מטמאות טמא מת דברי ר"ד וחכ"א מדרס, והנה הרמב"ם רפכ"ג מה' כלים כ' וז"ל המפץ הוא המחצלת שאורגין אותה מן החבלים ומן הסוף ומן הגומא וכיוצא בהן ואין המפץ בכלל כלים האמורין בתורה ואעפ"כ מתטמא הוא במדרס דין תורה שהרי דיבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו כו', וכן פירש"י נמי בב"ק כ"ה ע"ב וז"ל מפץ שמטמא בזב שראוי למשכב וכתיב כל המשכב אשר ישכב ועמש"כ בחידושי שם, ועפ"ז קשה כיון דטומאתו הוא מדאורייתא איך פליג ר' דוסא וס"ל דאינו מטמא מדרס וצ"ע.

משנה ה

הקלע שבית קבול שלה ארוג טמאה ושל עור ר"ד בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כו' ע' תוס' שבת ס"ג ע"ב ד"ה מניין לאריג ובתפארת ישראל כלים פכ"ז מ"א ובס' חזון איש כלים סי' ל'.

משנה ו

השבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא וחכ"א יש שבויה אוכלת ויש שבויה שאינה אוכלת כו', והנה בגיטין פ"א ע"א ארבב"ח א"ר יוחנן משום ר' יהודא ב"ר אילעי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים ב"ש (פירש"י שהיו מחמירין בקדושת יוחסין כו') דורות האחרונים ר' דוסא דתניא שבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא כו', וכ' התוס' אע"ג דבאלו נערות דל"ו קאמר ר' יוחנן ר' יהודא ור' דוסא אמרו דבר אחד (פי' דר' יהודא נמי קאמר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה) והכא קאמר ר' יהודה גופיה בא וראה שלא כדורות כו' ותירצו דגם על עצמו היה קורא תגר א"נ לאו דבר אחד ממש קאמר כו' ע"ש, משמע מדבריהם דבתירוצם הראשון תירצו על ר' יהודה ובתירוצם א"נ כו' תירצו על ר' יוחנן. אבל לולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דאדרבה לא די דר' יוחנן לא סתר א"ע אלא דאיהו נמי לשיטתיה, עפמש"כ בחידושי לעיל בפרקין משנה א' ומשנה ב' בשם הראשונים ז"ל דהא דקאמר ר' יוחנן גם בשאר מקומות פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הוא להורות דלית הלכתא כתרווייהו ע"ש, א"כ בכתובות נמי הא דא"ר יוחנן ר' יהודא ור' דוסא אמרו דבר אחד ג"כ לא אמר כן לחשיבותא אלא לגריעותא להורות דלית הלכתא כתרווייהו, ולפ"ז שפיר קאמר בגיטין בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דה"נ ר' דוסא מיקל בקדושת יוחסין ולית הלכתא כוותיה כדס"ל לר' יוחנן גופיה בכתובות שם, וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' כ"ז.

משנה ז

ארבעה ספיקות ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין כיצד הטמא עומד וטהור עובר הטהור עומד והטמא עובר כו', וכה"נ בטהרות פ"ו מ"ב ומפרש הרמב"ם דלענין מצורע נשנית. וע' נגעים פי"ג מ"ז ובתוי"ט שם וברש"י ברכות כ"ה ע"א ובמפרשי התו"כ פ' תזריע בפסוק מחוץ למהנה מושבו ובכ"מ ומל"מ פ"י הי"ב מה' טומאת צרעת.

משנה ח

שלשה דברים ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין כו', הא דצריך מסדר המשנה לכפול ברישא ובסיפא ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין ע' במשנה אחרונה לכלים פי"ב מ"ה.

משנה ט

וטבלא שנחלקה לשנים, הנה משמע דפלוגתתם היא בזה, דלר"ג כל חלק השוה לפי שא"א לצמצם נחשב כרוב, ולהכי מטמא, ולדברי חכמים דמטהרין בע"כ דס"ל מחצה על מחצה אינו כרוב, ולפ"ז קשה בחולין כ"ח ע"ב דפליגי רב ורב כהנא אי מע"מ כרוב, ובהכרח דלאו דוקא בשחיטה פליגי דהא פשיט שם מתנור שחלקו לשנים, וא"כ אמאי ל"ק התם כתנאי או לימא כתנאי, ומכש"כ לפ"מ דמסיק התם דפלוגתתם רק לענין פסח אבל דכו"ע מע"מ אינו כרוב, והכא חזינן דעכ"פ פלוגתא דר"ג וחכמים הוא, וע' בתוי"ט כלים פי"ב מ"ו ומפרשים שם וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לחולין שם ולבכורות י"ז ע"ב ושם י"ח ע"א.

משנה י

שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין מיו"ט לשבת כו', פי' ומיירי כשלא הניח עירובי תבשילין. ולענין הטמנת תבשיל אליבא דב"ש ע' בירושלמי ביצה פ"ב ה"ו ובש"ק וברידב"ז שם.

משנה יא

אף הוא אמר שלשה דברים מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביו"ט כו', הנה האי ביו"ט קאי גם על מכבדין בין המטות דרישא, וגם ר"ג דמיקל לא שרי לכבד אלא בין המטות וביו"ט. אבל כל הבית אסור לכבד כדכ' הרא"ש בביצה פ"ב סי' כ"א, ולפ"ז חכמים דאסרי אף ביו"ט, מכש"כ בשבת וכברייתא דשבת צ"ה ע"א, וע' ברמב"ם ומפרשים פכ"א ה"ג מה' שבת.

משנה יב

שלשה דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ומפרש הרמב"ם שהפרה היתה לאשה שהיתה בשכונתו כו' ע"כ, אולם הוא אחז כדברי הבבלי בשבת נ"ד ע"ב ובביצה כ"ג ע"א, אבל בירושלמי בשני המקומות שם מפרש אשתו היתה, וע"ש בפ"מ ובש"ק לשבת ס"פ במה בהמה.

שם ומקרדין את הבהמה ביו"ט כו', וכ' הרמב"ם וקירוד הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמות כו', וע' ש"ק לירושלמי ביצה פ"ב ה"ה ובמה"פ שם.

תוכן העניינים

אור הישר על משנה עדיות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה