אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ה · משנה ז
שואל כענין. פירש"י שואל כפי ענין הדבר שבני אדם עסוקים בו ואינו מפליג לדבר אחר ע"כ, דוגמא לדבר בנות צלפחד דאמרינן בב"ב קי"ט ע"ב חכמניות הן שלפי שעה דברו שהיה משה רבינו דרש בפרשת יבמין ואז אמרו לו אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן ואם לאו תתיבם אמנו.
ומש"כ כאן בתפארת ישראל אהא דר' ירמיה בב"ב כ"ג ע"ב דבעי רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום דהוא דבר שלא כהוגן ואינו במציאות ועל דא אפקוהו מבי מדרשא ע"ש, פלא שלא ראה דברי התוס' שם על אתר שכתבו בהדיא דהוא מילתא דשכיחא כמו כל מחצה על מחצה שנמצא בש"ס והא דאפקוהו מפרש ר"ת משום דלא חש להא דכל מדת חכמים כן הוא ע"ש, וכפי' ר"ת משמע בר"ה י"ג ע"א ובסוטה ט"ז ע"ב דר"ז קא"ל לר' ירמיה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא כל מדות חכמים כן הוא ע"ש, ומזה מוכח ברור דבזה כבר נכשל ר' ירמיה, בר מן דין בלתי מובן איך אפ"ל דשאלת ר' ירמיה היתה שלא כהוגן הלא בעירובין ס"פ מי שהוציאוהו א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגלך כתיב והא תניא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס הא מני אחרים הוא כו' ע"ש, הלא חזינן דממש בשאלת ר' ירמיה היו מעוניינים ר' חנינא ותנאי דברייתא ואפילו ישעיה הנביא בעצמו במש"כ למטרה זו רגלך, ואיך אפ"ל כמש"כ בתפא"י דהוא שלא כהוגן ונגד המציאות.
שם ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח בהאי עובדא דר' יודן נשיאה כתב על ר' חייא בר בא באתרא דלא ידעי ליה שיכבדוהו הרי שלחנו לכם אדם גדול ומה הוא גדולתו שאינו בוש לאמר לא שמעתי, וע' מש"כ בחידושי לזבחים ק"א ע"א.